◆ שאלות והערות קצרות בהלכתא ובשמעתתא ◆

[עובדיה חן]

האם מותר לברך בבית כנסת על נרות חנוכה ,מאוחר אחר שכולם בירכו בביתם?

[איתן נוי]

האם מותר לברך בבית כנסת על נרות חנוכה ,מאוחר אחר שכולם בירכו בביתם?

הגרע"י כתב ע"כ, וז"ל: "אם חל ליל כ"ה כסליו בליל שבת, שכל אחד ואחד מן הקהל הדליק נר חנוכה מבעוד יום, ובירך כל שלשת הברכות, ואחר כך הולכים לבית הכנסת להתפלל, המדליק נר חנוכה בבית הכנסת לא יברך אלא ברכת להדליק נר חנוכה, ולא יברך ברכת שעשה נסים ושהחיינו, מאחר שכל הקהל בירכו ברכות אלה בביתם ויצאו י"ח. וההדלקה והברכה נעשית שוב בבית הכנסת רק משום פרסומי ניסא".

[עזריאל ברגר]

1. האם צריך שיהיו ב' לחמים בזמן הקידוש או בלבד שיהיה פת כלשהוא?

אתה מניח הנחה ושואל שאלה.
קודם תשאל: האם צריך שתהיה פת על השולחן בעת הקידוש?
וע"פ נגלה - התשובה היא שאין צורך, וכדתנן בפרק ערבי פסחים שרק אחרי קידוש מביאים את המצות.
ואם יש מקור בספרי פנימיות התורה שאומר שצריך - ניתי ספר ונחזי מה הוא אומר במדויק, ואולי ממנו נדע להסיק מסקנות.

[יוסף חיים אוהב ציון]

1. האם צריך שיהיו ב' לחמים בזמן הקידוש או בלבד שיהיה פת כלשהוא?
2.כשבוצע על לחם משנה. בכה"ג שאחת החלות נמצאת בשקית, האם יש בזה חציצה או עדיפות שיהיו נוגעות זב"ז?

עי' בשו"ע סי' קס"ז סעי' ד'. ובמשנ"ב ס"ק כ"ג. ובכה"ח ס"ק ל"א. ובשו"ת רבבות אפרים ח"א סי' כ"א. ובשו"ת שבט הקהתי ח"ב ס' קי"ד. בספר השבת והלכותיה זכאי ציינם שצריך להוציא מהניילון.

יש"כ.
ומה בנוגע לשאלה 1?

יגעתי ומצאתי
בשו"ת מנחת יצחק חלק ג סימן יג "(י) ואגב הנני בזה, בדבר שראיתי לכמה צדיקים, שבעת הקידושא רבה, אף אם לא הי' הקידוש במקום שעשו סעודתם, מ"מ דקדקו שיביאו לחם משנה על השלחן, בשעת הקידוש, דבמקום הסעודה הקבועה דינא הכי, כמבואר בש"ע הרב (סי' ער"א סעי' י"ז), דאע"ג דמעיקר הדין הי' נכון להביא השלחן ערוך עם הפת אחר הקידוש, כדי שיהא ניכר, שבא לכבוד שבת, מ"מ עכשיו ששלחנות שלנו גדולים, וטורח להביאו אחר קידוש, נוהגין להביאו לכתחילה, קודם קידוש, ולפרוס מפה וכו', והא אי אפשר לומר, שיביאו רק הלחם אחר הקידוש, שאם כן יהי' חסר העיקר משלחנו הערוך, שצריך להיות ערוך ומסודר בבואו מביהכ"נ , בין בלילה, כמבואר בש"ע (סי' רס"ב), ובין ביום כדאיתא (בסי' רפ"ט), ועי' בטו"ז (יו"ד סי' קע"ח סק"ז), בשם הלבוש, בדבר המנהג להיות הלחם משנה כל הלילה, ועי' בטור (או"ח סוס"י רפ"ט), דבאשכנז נוהגין שמניחים השלחן ערוך כל יום השבת, ובמרדכי (פ' כל כתבי) שמשמע שמדינא דגמ' הוי כן, אבל כ"ז דוקא בחדר ושלחן שאוכלין, שייך כל זה, ועי' בתו"ח (שם סי' רס"ב אות ה'), אבל להביא לחם משנה, לחדר אחר, שעושים רק קידושא רבה, עם פת כיסנין, טעמא בעי, ועי' בש"ע הרב (שם סי' רמ"ט בקו"א אות ד' באמצע הדבור), שכתב בפירוש, דא"צ להיות הלחם על השלחן בשעת קידוש, כשאוכל מיני תרגימא מיד עיין שם.
(יא) אמנם להנ"ל, י"ל דטעמם של אותם צדיקים שדקדקו, שיהיו הלחם משנה על השלחן בשעת קידוש, דהלחם משנה, בא לגלות על הפת כיסנין, דזה ל"ה סעודת שבת הקבועה, כדי שלא יצטרכו להמוציא ובהמ"ז ולחם משנה, כי עיקר הסעודה יהי' על הלחם משנה המונחים שם, וי"ל דזה הוי כמו ענין של היפוך כוונה, דאף אם נאמר דסעודת שבת קובע גם לברכה, מ"מ ע"י היפוך כוונה, לומר שרצונו רק לעראי, י"ל שאינו קובע לברכה".
וע"ע בספר מצות לח"מ (קוט) מעמ' קעט ואילך.

[חלא בר חמרא]

אמרו בגמרא (סוטה ט,ב) לגבי שמשון ודלילה "אביי אמר ידעה בו באותו צדיק דלא מפיק שם שמים לבטלה כיון דאמר (שופטים טז, יז) נזיר אלקים אני אמרה השתא ודאי קושטא קאמר", כלומר: שמכיוון שהוא דיבר אמת - לכן היה מותר לו להזכיר שם אלוקים, ואילו דיבר שקר - היה זה נחשב "שם שמים לבטלה".

והנה מצאנו ראינו בספר מלכים (א כב טו) שבזמן שאחאב התלבט אם לצאת למלחמת רמות גלעד - הגיע הנביא מיכיהו בן ימלה ואמר לו בתחילה "עלה והצלח ונתן ה' ביד המלך" (למרות שכנראה כבר ידע מיכיהו שנחתם גזר דינו של אחאב להריגה בעוון דמי נבות היזרעאלי וכו').
והנה רש"י פירש שהיה זה בדרך תפילה, ועל פי דבריו אין קושיא על מה שהזכיר שם שמים - שאמנם כבר נחתם גזר דינו, אבל התפלל עליו, וכדקיי"ל שאפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים.
אבל במצודת דוד כתב (בפירושו השני) "שאמר בלעג והתול בסגנון נביאי הבעל".

וע"פ דבריו יש להקשות: וכי מותר להזכיר על כך שם שמים?! ועוד: וכי לא היה יכול לומר זאת בלא שם ה'?!
וכפי שהבאנו לעיל משמשון שאילו דיבר שקר - לא הותר לו להזכיר שם אלוקים, ואילו מיכיהו (לפי פירוש זה) דיבר לכאורה שקר, והזכיר על זה שם המיוחד ברוך הוא. הכיצד?!

גם אני הקטן עמדתי בקושיא זו, ושמחתי לראות שכוונתי לאחד המיוחד מחשובי הכותבים בפורום.
וכתבתי אז ליישב בא' משני פנים, הגם שאינם מרווחים-
א. אין כוונת הגמ' בסוטה לאיסור מן הדין, אלא שכך נהג שמשון בעצמו סלסול וחסידות, וכן משמע בחינוך סוף מצוה ת"ל עי"ש, שאין זה איסור גמור, אלא ששם משמע שכך נהגו החסידים הקודמים, ולדברינו מיכיהו לא נהג כן. ויצויין שגם במגילה דף ג' ובסנהדרין איתא על השדים 'גמירי דלא מפקי ש"ש לבטלה' כשמשקרין לומר שאינם שדים, אך יתכן גם שם שכך סדרם של שדים ולא מצד הדין וההלכה.
ב. להזכיר ש"ש על שקר ודבר שאינו, הוא איסור, אך כשבא לזלזל באחרים בציניות, ובפרט לצורך חשוב כגון לזלזל בנביאי השקר, שפיר דמי. והרי אם היה מיכיהו אומר את המשפט הבא- 'אילו הייתי נביא שקר הייתי אומר לך עלה והצלח ונתן ה' ביד המלך', בכה"ג ודאי שאין כאן שום ש"ש לבטלה. וא"כ מה בכך שבחר לקצר את לשונו ואמר רק "עלה והצלח ונתן ה' ביד המלך", אלא שאמר זאת ב"מירכאות".. ומה בכך. סוף סוף כיון להעביר מסר מסוים אל המלך.

ויצויין שבדברי הימים אכן ליכא ש"ש בדברי מיכיהו, והקושיא רק על ס' מלכים.

ואגב, נראה הענין של הגמ' סוטה ומגילה הנ"ל, שאין כבוד השם להיות נזכר על עניינים לא חשובים ואמיתיים, וזה נקרא 'לבטלה' מלשון דבר בטל. ואולי לכן נהיגי גבן שלא להזכיר ש"ש בדברי חולין, כי מה אנו ומה מעשינו, משא"כ הקדמונים שהיו מעשיהם נעשים באמת ובלב שלם והיו מעשיהם חשובים גם בשמים כדאיתא בגמ'.

[פרנקל תאומים]

1. האם צריך שיהיו ב' לחמים בזמן הקידוש או בלבד שיהיה פת כלשהוא?

אתה מניח הנחה ושואל שאלה.
קודם תשאל: האם צריך שתהיה פת על השולחן בעת הקידוש?
וע"פ נגלה - התשובה היא שאין צורך, וכדתנן בפרק ערבי פסחים שרק אחרי קידוש מביאים את המצות.
ואם יש מקור בספרי פנימיות התורה שאומר שצריך - ניתי ספר ונחזי מה הוא אומר במדויק, ואולי ממנו נדע להסיק מסקנות.

כן ראיתי פעם תשובת הגר''א נבנצאל שליט''א שכתב כי פת על השולחן בשעת הקידוש היא קולא ולא חומרא.

[עובדיה חן]

האם מותר לברך בבית כנסת על נרות חנוכה ,מאוחר אחר שכולם בירכו בביתם?

הגרע"י כתב ע"כ, וז"ל: "אם חל ליל כ"ה כסליו בליל שבת, שכל אחד ואחד מן הקהל הדליק נר חנוכה מבעוד יום, ובירך כל שלשת הברכות, ואחר כך הולכים לבית הכנסת להתפלל, המדליק נר חנוכה בבית הכנסת לא יברך אלא ברכת להדליק נר חנוכה, ולא יברך ברכת שעשה נסים ושהחיינו, מאחר שכל הקהל בירכו ברכות אלה בביתם ויצאו י"ח. וההדלקה והברכה נעשית שוב בבית הכנסת רק משום פרסומי ניסא".

לא ברור א"כ למה באירועים יש שמברכים על הדלקת נרות.

[עזריאל ברגר]

אמרו בגמרא (סוטה ט,ב) לגבי שמשון ודלילה "אביי אמר ידעה בו באותו צדיק דלא מפיק שם שמים לבטלה כיון דאמר (שופטים טז, יז) נזיר אלקים אני אמרה השתא ודאי קושטא קאמר", כלומר: שמכיוון שהוא דיבר אמת - לכן היה מותר לו להזכיר שם אלוקים, ואילו דיבר שקר - היה זה נחשב "שם שמים לבטלה".

והנה מצאנו ראינו בספר מלכים (א כב טו) שבזמן שאחאב התלבט אם לצאת למלחמת רמות גלעד - הגיע הנביא מיכיהו בן ימלה ואמר לו בתחילה "עלה והצלח ונתן ה' ביד המלך" (למרות שכנראה כבר ידע מיכיהו שנחתם גזר דינו של אחאב להריגה בעוון דמי נבות היזרעאלי וכו').
והנה רש"י פירש שהיה זה בדרך תפילה, ועל פי דבריו אין קושיא על מה שהזכיר שם שמים - שאמנם כבר נחתם גזר דינו, אבל התפלל עליו, וכדקיי"ל שאפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים.
אבל במצודת דוד כתב (בפירושו השני) "שאמר בלעג והתול בסגנון נביאי הבעל".

וע"פ דבריו יש להקשות: וכי מותר להזכיר על כך שם שמים?! ועוד: וכי לא היה יכול לומר זאת בלא שם ה'?!
וכפי שהבאנו לעיל משמשון שאילו דיבר שקר - לא הותר לו להזכיר שם אלוקים, ואילו מיכיהו (לפי פירוש זה) דיבר לכאורה שקר, והזכיר על זה שם המיוחד ברוך הוא. הכיצד?!

גם אני הקטן עמדתי בקושיא זו, ושמחתי לראות שכוונתי לאחד המיוחד מחשובי הכותבים בפורום.
וכתבתי אז ליישב בא' משני פנים, הגם שאינם מרווחים-
א. אין כוונת הגמ' בסוטה לאיסור מן הדין, אלא שכך נהג שמשון בעצמו סלסול וחסידות, וכן משמע בחינוך סוף מצוה ת"ל עי"ש, שאין זה איסור גמור, אלא ששם משמע שכך נהגו החסידים הקודמים, ולדברינו מיכיהו לא נהג כן. ויצויין שגם במגילה דף ג' ובסנהדרין איתא על השדים 'גמירי דלא מפקי ש"ש לבטלה' כשמשקרין לומר שאינם שדים, אך יתכן גם שם שכך סדרם של שדים ולא מצד הדין וההלכה.
ב. להזכיר ש"ש על שקר ודבר שאינו, הוא איסור, אך כשבא לזלזל באחרים בציניות, ובפרט לצורך חשוב כגון לזלזל בנביאי השקר, שפיר דמי. והרי אם היה מיכיהו אומר את המשפט הבא- 'אילו הייתי נביא שקר הייתי אומר לך עלה והצלח ונתן ה' ביד המלך', בכה"ג ודאי שאין כאן שום ש"ש לבטלה. וא"כ מה בכך שבחר לקצר את לשונו ואמר רק "עלה והצלח ונתן ה' ביד המלך", אלא שאמר זאת ב"מירכאות".. ומה בכך. סוף סוף כיון להעביר מסר מסוים אל המלך.

ויצויין שבדברי הימים אכן ליכא ש"ש בדברי מיכיהו, והקושיא רק על ס' מלכים.

ואגב, נראה הענין של הגמ' סוטה ומגילה הנ"ל, שאין כבוד השם להיות נזכר על עניינים לא חשובים ואמיתיים, וזה נקרא 'לבטלה' מלשון דבר בטל. ואולי לכן נהיגי גבן שלא להזכיר ש"ש בדברי חולין, כי מה אנו ומה מעשינו, משא"כ הקדמונים שהיו מעשיהם נעשים באמת ובלב שלם והיו מעשיהם חשובים גם בשמים כדאיתא בגמ'.

יפה אמרת.

[עזריאל ברגר]

1. האם צריך שיהיו ב' לחמים בזמן הקידוש או בלבד שיהיה פת כלשהוא?
2.כשבוצע על לחם משנה. בכה"ג שאחת החלות נמצאת בשקית, האם יש בזה חציצה או עדיפות שיהיו נוגעות זב"ז?

עי' בשו"ע סי' קס"ז סעי' ד'. ובמשנ"ב ס"ק כ"ג. ובכה"ח ס"ק ל"א. ובשו"ת רבבות אפרים ח"א סי' כ"א. ובשו"ת שבט הקהתי ח"ב ס' קי"ד. בספר השבת והלכותיה זכאי ציינם שצריך להוציא מהניילון.

יש"כ.
ומה בנוגע לשאלה 1?

יגעתי ומצאתי
בשו"ת מנחת יצחק חלק ג סימן יג "(י) ואגב הנני בזה, בדבר שראיתי לכמה צדיקים, שבעת הקידושא רבה, אף אם לא הי' הקידוש במקום שעשו סעודתם, מ"מ דקדקו שיביאו לחם משנה על השלחן, בשעת הקידוש...

פוק חזי מאי עמא דבר - שלא נוהגים כך כלל.

[בעל התפארת]

1. האם צריך שיהיו ב' לחמים בזמן הקידוש או בלבד שיהיה פת כלשהוא?

אתה מניח הנחה ושואל שאלה.
קודם תשאל: האם צריך שתהיה פת על השולחן בעת הקידוש?
וע"פ נגלה - התשובה היא שאין צורך, וכדתנן בפרק ערבי פסחים שרק אחרי קידוש מביאים את המצות.
ואם יש מקור בספרי פנימיות התורה שאומר שצריך - ניתי ספר ונחזי מה הוא אומר במדויק, ואולי ממנו נדע להסיק מסקנות.

בשו"ע סי' רע"א סעיף ט' ובמשנ"ב שם משמע שהפת נמצאת על השולחן בשעת קידוש, ולכן צריך לכסותו שלא יראה בושתו

[עזריאל ברגר]

בשו"ע סי' רע"א סעיף ט' ובמשנ"ב שם משמע שהפת נמצאת על השולחן בשעת קידוש, ולכן צריך לכסותו שלא יראה בושתו

כלומר: שאם היא נמצאת - כי השולחן מוכן לסעודה - אז צריכים לכסות את הפת שלא תראה בושתה.
אבל זה לא דין בהלכות קידוש וכיו"ב.
ומצד הדין אם אדם יודע שתוך כמה דקות מביאים לו לחם-משנה, אין שום מניעה (ע"פ הלכה) לקדש וליטול ידיים ובינתיים יביאו את הפת.

(נפק"מ רבתי למי שמגיע באמצע הסעודה ורוצה להצטרף, וטורחים עבורו להביא לו יין ולחם-משנה וכו' וד"ל).

[סייג לחכמה]

לאלו העוסקים בתורת הקדשים
דעת הרמב"ם תמידין ומוספין (פ"ו הי"א) וז"ל: וכסדר שעושין בכל יום בבקר כך עושין בין הערבים, וכבר דנו האחרונים בדבריו הלא בגמ' יומא (ל"א:) מצינו כמה חילוקים בין סדר עבודות של תמיד של שחר ובין סדר העבודות של תמיד של בין הערבים.
אשמח לקבל מראה מקומות למי שדנו בנושא זו
האם איברים קודםלנרות או לא ?
ואימתי מקריבין הנסכים של מנחת התמיד ?

[אליהו חיים]

תמצא פרטים בקובץ המצורף
(הספר כולו נמצא באוצה"ח)

[איתן נוי]

1. האם צריך שיהיו ב' לחמים בזמן הקידוש או בלבד שיהיה פת כלשהוא?

אתה מניח הנחה ושואל שאלה.
קודם תשאל: האם צריך שתהיה פת על השולחן בעת הקידוש?
וע"פ נגלה - התשובה היא שאין צורך, וכדתנן בפרק ערבי פסחים שרק אחרי קידוש מביאים את המצות.
ואם יש מקור בספרי פנימיות התורה שאומר שצריך - ניתי ספר ונחזי מה הוא אומר במדויק, ואולי ממנו נדע להסיק מסקנות.

בשו"ע סי' רע"א סעיף ט' ובמשנ"ב שם משמע שהפת נמצאת על השולחן בשעת קידוש, ולכן צריך לכסותו שלא יראה בושתו

פשוט הדבר.

[איתן נוי]

עפ"י הקבלה שמוזגים את היין בקידושי שב"ק בג' טיפין, האם יש עניין למזוג יין מהחנויות שמגיע מזוג ולא 100% יין כיין בייתי?

[סייג לחכמה]

ישר כוחכם

[בעל התפארת]

בשו"ע סי' רע"א סעיף ט' ובמשנ"ב שם משמע שהפת נמצאת על השולחן בשעת קידוש, ולכן צריך לכסותו שלא יראה בושתו

כלומר: שאם היא נמצאת - כי השולחן מוכן לסעודה - אז צריכים לכסות את הפת שלא תראה בושתה.
אבל זה לא דין בהלכות קידוש וכיו"ב.
ומצד הדין אם אדם יודע שתוך כמה דקות מביאים לו לחם-משנה, אין שום מניעה (ע"פ הלכה) לקדש וליטול ידיים ובינתיים יביאו את הפת.

(נפק"מ רבתי למי שמגיע באמצע הסעודה ורוצה להצטרף, וטורחים עבורו להביא לו יין ולחם-משנה וכו' וד"ל).

סדר הסעיפים בשו"ע הוא שקודם יש סעיף שצריך שתהיה מפה על הפת ומפה תחתיו, ואח"כ ההלכה של מקדש על כוס מלא וכו', ולא כתוב בשו"ע שאם יש פת על השולחן צריך לכסותו.
ובכלל, לדברך מתי יקיימו את מפה מתחת ומעל הפת זכר למן?

[עזריאל ברגר]

סדר הסעיפים בשו"ע הוא שקודם יש סעיף שצריך שתהיה מפה על הפת ומפה תחתיו, ואח"כ ההלכה של מקדש על כוס מלא וכו', ולא כתוב בשו"ע שאם יש פת על השולחן צריך לכסותו.
ובכלל, לדברך מתי יקיימו את מפה מתחת ומעל הפת זכר למן?

א. סדר הטושו"ע הוא לפי סדר החיים המקובל אצל יהודים, ולאו דווקא שיש חובה לעשות כך.
ב. את המפה מתחת ומעל - אפשר לקיים בנפרד. כפי שמקיימים אותו אלו שמקדשים בנפרד מהסעודה.

[בעל התפארת]

סדר הסעיפים בשו"ע הוא שקודם יש סעיף שצריך שתהיה מפה על הפת ומפה תחתיו, ואח"כ ההלכה של מקדש על כוס מלא וכו', ולא כתוב בשו"ע שאם יש פת על השולחן צריך לכסותו.
ובכלל, לדברך מתי יקיימו את מפה מתחת ומעל הפת זכר למן?

א. סדר הטושו"ע הוא לפי סדר החיים המקובל אצל יהודים, ולאו דווקא שיש חובה לעשות כך.
.

ולמה לא כתב השו"ע "אם יש פת על השולחן וכו'"?

[עזריאל ברגר]

כבר כתבו לעיל שלכתחילה השולחן צריך להיות מוכן לסעודה כשבאים מבית הכנסת.

[אש משמים]

זכור לי שע"פ הגר"א יש ענין שהחלות לא יהיו על השולחן בזמן הקידוש.

[סגי נהור]

ובכלל, לדברך מתי יקיימו את מפה מתחת ומעל הפת זכר למן?

ב. את המפה מתחת ומעל - אפשר לקיים בנפרד. כפי שמקיימים אותו אלו שמקדשים בנפרד מהסעודה.

יש לזכור שמעיקרא היו מביאים לפניהם את השולחן רק אחר הקידוש כמבואר בגמרא, ורק מפני ששולחנות שלנו גדולים כו' אין נוהגים כן עכשיו.
ולהטעם דהכיסוי זכר למן צ"ל שהיו מכסים הפת במקומה על השולחן - יעויין תוס' פסחים ק, ב ד"ה שאין.

[יוסף חיים אוהב ציון]

וע"ע בספר מצות לח"מ (קוט) מעמ' קעט ואילך.
מי יכול לעלות דבריו?

[חלא בר חמרא]

ב. להזכיר ש"ש על שקר ודבר שאינו, הוא איסור, אך כשבא לזלזל באחרים בציניות, ובפרט לצורך חשוב כגון לזלזל בנביאי השקר, שפיר דמי. והרי אם היה מיכיהו אומר את המשפט הבא- 'אילו הייתי נביא שקר הייתי אומר לך עלה והצלח ונתן ה' ביד המלך', בכה"ג ודאי שאין כאן שום ש"ש לבטלה. וא"כ מה בכך שבחר לקצר את לשונו ואמר רק "עלה והצלח ונתן ה' ביד המלך", אלא שאמר זאת ב"מירכאות".. ומה בכך. סוף סוף כיון להעביר מסר מסוים אל המלך.

וראיה לדבר משלמה המלך שאמר בכעין ציניות, או בלשון אבן ג'אנח 'ציווי שולל'- 'שמח בחור בילדותך וכו' ודע כי על כל אלה יביאך אלקים במשפט', הרי שהזכיר שם אלקים במשפט של כעין היתול. ויש לעיין בזה.

[איתן נוי]

ארגנטינאי (וכה"ג) שאומר בקדיש "בחייכו וביומכו" היינו ללא הנו"ן, האם מותר לענות אחריו?

[עזריאל ברגר]

ארגנטינאי (וכה"ג) שאומר בקדיש "בחייכו וביומכו" היינו ללא הנו"ן, האם מותר לענות אחריו?

מנהג העולם לענות.
ויש מפקפקים.

[איתן נוי]

ארגנטינאי (וכה"ג) שאומר בקדיש "בחייכו וביומכו" היינו ללא הנו"ן, האם מותר לענות אחריו?

מנהג העולם לענות.
ויש מפקפקים.

האם מנהג העולם לענות מאי ידיעה או מאי נעימות (אני מכיר מס' אנשים שבאופן קבוע אומרים "ההל הקדוש" וכולם מריעים אחריהם אמן ואחד מהם עולה באופן קבוע וידועה תקלה זו אצלו ואעפ"כ מעלים ואתו-כי לא נעים) או מכח מאן דאמר הלכתי?
מה ההבדל בין זה לבין לענות אחר אשכנזי/תימני, שלשיטת הספרדים גם זה עילג?

[לאנגע צדיק]

יש היכי תמצא של חתיכה שנעשית נבילה ובכל זאת חוזרת להיתרה (כמובן שאינני מדבר על מקרה שבו תיפול מעתה החתיכה לקדירה שיש 60 כנגד כל החתיכה, שאזי היא פשוט בטילה בשישים, כמו כל איסור הבטל בס')?
לי תמיד היה ידוע שאין היכ"ת כזו, שהרי מפורש בש"ס שדין חנ"נ מושתת על דין "אפשר לסוחטו אסור", ושהביאור בשיטה זו (שהיא להלכה) הוא אחד מהשניים (כפי שביארו הראשונים לשיטתם): או שגם אם אפשר 'לסחוט' את האיסור - עדיין נשארת החתיכה באיסורה משום שהיא עצמה כבר הפכה להיות האיסור\הנבלה (כמשמעות הפשוטה יותר של הביטוי "אפשר לסוחטו אסור"); או שלא ניתן באמת לסחוט את האיסור לגמרי מהחתיכה, ולכן נשארת באיסורה.
אולם שמעתי מגברא רבה ע"ה באמצע שיעורו (שעסק בעניין אחר) שיש היכ"ת כזו, ואף ביאר את טעם חזרתה להיתרה. [גם פשוט שאין כוונתו להיתר חנ"נ בשאר איסורים לדעת המתירים כן]
אשמח שתאירו את עיניי.

[מן הדרום]

האם מותר לשמוע בחנוכה הספד מוקלט שנאמר לפני כמה ימים?

[יוסף חיים אוהב ציון]

האם מותר לשמוע בחנוכה הספד מוקלט שנאמר לפני כמה ימים?

זכורני שבמשנ"ב דרשו דיברו בזה.

[איתן נוי]

האם מותר לשמוע בחנוכה הספד מוקלט שנאמר לפני כמה ימים?

הכל תלוי אם יביא אותו לידי בכי. אחרת מותר לו לעלות לבית עלמין גם בחנוכה.

[עזריאל ברגר]

האם מותר לשמוע בחנוכה הספד מוקלט שנאמר לפני כמה ימים?

הכל תלוי אם יביא אותו לידי בכי. אחרת מותר לו לעלות לבית עלמין גם בחנוכה.

מה הקשר בין בית-עלמין (שלא הזכירו בו חז"ל שום איסור, אפילו לא ביו"ט ובפורים) לבין הספד שהוא עצמו אסור מן הדין?!

[אשרי יושבי ביתך]

האם מותר לשמוע בחנוכה הספד מוקלט שנאמר לפני כמה ימים?

זכורני שבמשנ"ב דרשו דיברו בזה.

ראה כאן מה שהביא מהגר"א נבנצל שליט"א.

[איתן נוי]

האם מותר לשמוע בחנוכה הספד מוקלט שנאמר לפני כמה ימים?

הכל תלוי אם יביא אותו לידי בכי. אחרת מותר לו לעלות לבית עלמין גם בחנוכה.

מה הקשר בין בית-עלמין (שלא הזכירו בו חז"ל שום איסור, אפילו לא ביו"ט ובפורים) לבין הספד שהוא עצמו אסור מן הדין?!

תעיין ותראה שכל מה שיביא לידי בכי אסור בין בראש חודש,ניסן,חנוכה ופורים.
כל הדין של איסור הספד הוא משום שיגיע בכי.

[מן הדרום]

האם את נר המהדרין לכל אחד ואחד, שייך שידליקו על בן בביתו , כאשר הוא נמצא במקום אחר ולא ישן בבית
מחד, כמו שנוהגים רוב הספרדים על עיקר הדין, אפשר לומר על המהדרין,
מצד שני, משהו נשמע לי כאן משונה

[עזריאל ברגר]

האם מותר לשמוע בחנוכה הספד מוקלט שנאמר לפני כמה ימים?

הכל תלוי אם יביא אותו לידי בכי. אחרת מותר לו לעלות לבית עלמין גם בחנוכה.

מה הקשר בין בית-עלמין (שלא הזכירו בו חז"ל שום איסור, אפילו לא ביו"ט ובפורים) לבין הספד שהוא עצמו אסור מן הדין?!

תעיין ותראה שכל מה שיביא לידי בכי אסור בין בראש חודש,ניסן,חנוכה ופורים.
כל הדין של איסור הספד הוא משום שיגיע בכי.

הסברא נאה.
אבל חילוקי-הלכות פוסקים לפי מקורות ולא מספיק סברות.

הרי לא יעלה על הדעת להתיר הספד גמור אפילו לו ייתכן שאינו מביא לידי בכי!

[איתן נוי]

לפי מ"ש הגרע"י בב' מקומות, יוצא שבכה"ג שכולם הדליקו בביתם ולאחר מכן נקבצו ובוא לאולם, אין לברך כי אם "להדליק".
האם בכה"ג שמהמשתתפים נמצאים מי שאינם שומרים תו"מ שיש להם בית אך לא נראה שידליקו בביתם. האם ניתן לאפשר להם לברך אף את יתר הברכות?

[עזריאל ברגר]

לפי מ"ש הגרע"י בב' מקומות, יוצא שבכה"ג שכולם הדליקו בביתם ולאחר מכן נקבצו ובוא לאולם, אין לברך כי אם "להדליק".
האם בכה"ג שמהמשתתפים נמצאים מי שאינם שומרים תו"מ שיש להם בית אך לא נראה שידליקו בביתם. האם ניתן לאפשר להם לברך אף את יתר הברכות?

מדוע לא? מהי סברת החילוק בין זה לבין הדלקה בבית הכנסת?

[יוסף חיים אוהב ציון]

לפי מ"ש הגרע"י בב' מקומות, יוצא שבכה"ג שכולם הדליקו בביתם ולאחר מכן נקבצו ובוא לאולם, אין לברך כי אם "להדליק".
האם בכה"ג שמהמשתתפים נמצאים מי שאינם שומרים תו"מ שיש להם בית אך לא נראה שידליקו בביתם. האם ניתן לאפשר להם לברך אף את יתר הברכות?

איפה ראית שכן יוצא מדבריו?

[איתן נוי]

לפי מ"ש הגרע"י בב' מקומות, יוצא שבכה"ג שכולם הדליקו בביתם ולאחר מכן נקבצו ובאו לאולם, אין לברך כי אם "להדליק".
האם בכה"ג שמהמשתתפים נמצאים מי שאינם שומרים תו"מ שיש להם בית אך לא נראה שידליקו בביתם. האם ניתן לאפשר להם לברך אף את יתר הברכות?

איפה ראית שכן יוצא מדבריו?

חזו"ע חנוכה עמ' מז סי"ב: "נוהגים במסיבות הנערכות באולמות בלילי חנוכה, שמשמיעים בהם דברי תורה לקרב את ישראל לצור מחצבתם, להדליק נרות חנוכה עם הברכות בשם ומלכות, משום פרסומי ניסא, ויש להם על מה שיסמוכו".

ועוד שם עמ' נו סי"ז: (לגבי הדלקה בער"ש בביהכנ"ס) "אם חל ליל כ"ה כסליו בליל שבת, שכל אחד ואחד מן הקהל הדליק נר חנוכה מבעוד יום, ובירך כל שלשת הברכות, ואחר כך הולכים לבית הכנסת להתפלל, המדליק נר חנוכה בבית הכנסת לא יברך אלא ברכת להדליק נר חנוכה, ולא יברך ברכת שעשה נסים ושהחיינו, מאחר שכל הקהל בירכו ברכות אלה בביתם ויצאו י"ח. ורק ההדלקה והברכה נעשית שוב בבית הכנסת משום פרסומי ניסא".

יוצא לפי הנ"ל שלא יברכו באולם בכה"ג הנ"ל, רק ברכת "להדליק".

וא"כ לפי כל הנ"ל אני מסתפק האם בכה"ג (ואה"נ הדין הנ"ל תקף גם לביהכנ"ס-רק שדיברתי בהווה) שיש מי שיש לו בית אך לא מדליק בודאות, האם יוכל לברך באולם גם יצתא הברכות מלבד "להדליק", אחר שהאולם אינו ביתו, וכהדין הידוע (תרעו ס"ג) שמי שאין לו בית, כיראה יברך רק להדליק.