למי נועדו טעמי המקרא בעשרת בני המן

[חכם באשי]

את עשרת בני המן יש לקרוא בנשימה אחת, וזה לא מציאותי - לדעתי - לעשות זאת עם טעמי המקרא (ובמיוחד בציבור, שה'בעל קורא' צריך להרים את קולו להוציא את הצבור). אז למה נועדו טעמי המקרא שם? האם הם כ'אות מתה בספר החוקים'? ואולי באמת יש מקומות בהם ה'בעל קורא' מצליח לומר את שמותיהם בנשימה אחת כולל הטעמים?

[חקר]

מגילת אסתר היא חלק מכתבי הקודש ומותר ללומדה גם שלא בנשימה אחת.

[ארי במסתרים]

בבית הכנסת שלנו הבעל קורא קורא את עשרת בני המן עם הטעמים!
אגב, הרב נתן גשטטנר כותב שבנשימה אחת אין הכוונה ממש בנשימה אחת אלא ללא הפסקה ביניהם. (איני יודע המ"מ)

[יוסףלוי]

אגב, הרב נתן גשטטנר כותב שבנשימה אחת אין הכוונה ממש בנשימה אחת אלא ללא הפסקה ביניהם. (איני יודע המ"מ)

אולי לפי דבריך תתיישב תמיהתי על אותם שקוראים ברציפות, ואפשר להרגיש שהם לא קוראים בנשימה אחת. ותמיד תמהתי ע"ז. שמא הם סומכים על דברי הרב הנ"ל.

[הוגה]

אגב, הרב נתן גשטטנר כותב שבנשימה אחת אין הכוונה ממש בנשימה אחת אלא ללא הפסקה ביניהם. (איני יודע המ"מ)

לא הבנתי חידושו, מה זה "ללא הפסקה ביניהם"?
חיפשתי בספריו "להורות נתן" ול"מ מענין זה, רק בכמה מקומות דן בנוגע לחידושו של הצפנת פענח בזה, ותו לא.

היינו, הגר"נ גשטטנר דן ע"פ דבריו המפורסמים של הבית הלוי בגדר שומע כעונה, דלגבי תנאי האמירה לא אמרינן שומע כעונה (ודלא כהחזו"א), ולפי"ז כתב הצפנת פענח דזהו טעמם של הנוהגים שגם הציבור אומרים עשרת בני המן בנשימה אחת, כיון שאין יוצאים בשומע כעונה של הבעל קורא, עיי"ש בשו"ת ח"ח סי' פ"ג ועוד - אבל בשם הגר"ח מביאים, שחידושו של הביה"ל נאמר דוקא גבי ברכת כהנים שם אין לכלול את הדין של קול רם בשומע כעונה.

ואוצה"ח מצא לי ג"כ ספר "אוצר לב" שהקשה ע"ד הצ"פ הנ"ל, א"כ מדוע שהציבור לא יעצור את נשמתו בשעת קריאת הש"ץ עשרת בני המן, ידי חיוב קריאה הם יצאו בקריאת הקורא, וידי חיוב נשימה אחת הם ייצאו מפני שהם עצמם קראו ע"י שומע כעונה בנשימה אחת. עיי"ש.
וב"שאלת רב" מובא ששאלו זאת לגרח"ק, והשיב: "אין מצטרף נשימתו להקורא". ולענ"ד דבריו מבוארים, שהדין הוא שהקריאה תהיה בנשימה אחת כדי לפרסם את נס תלייתם ביחד כמ"ש הרמב"ם, ואם זהו טעם הדין א"כ זה לא ייאמר אלא בקריאה בפועל, אבל לא בקריאה דינית של שומע כעונה.

[שטיינער]

את עשרת בני המן יש לקרוא בנשימה אחת, וזה לא מציאותי - לדעתי - לעשות זאת עם טעמי המקרא (ובמיוחד בציבור, שה'בעל קורא' צריך להרים את קולו להוציא את הצבור). אז למה נועדו טעמי המקרא שם? האם הם כ'אות מתה בספר החוקים'? ואולי באמת יש מקומות בהם ה'בעל קורא' מצליח לומר את שמותיהם בנשימה אחת כולל הטעמים?

לפי שאלתך נראה שאתה יוצא מנקודת הנחה שכל פרשה שאינה נקראת בציבור, אין לה שום צורך בטעמי המקרא. קשה לי לפי דעתך למה נועדו טעמי המקרא בכל פסוקי התנ"ך שאינם נקראים בציבור?

[עשוי לנחת]

את עשרת בני המן יש לקרוא בנשימה אחת, וזה לא מציאותי - לדעתי - לעשות זאת עם טעמי המקרא (ובמיוחד בציבור, שה'בעל קורא' צריך להרים את קולו להוציא את הצבור). אז למה נועדו טעמי המקרא שם? האם הם כ'אות מתה בספר החוקים'?

באשי, המצב עד כדי כך??
אתה לא נראה לי אחד עם "קוצר" נשימה...
[אני כשאני קורא בציבור, לפעמים מסוגל אפי' להמשיך לקרוא עוד פסוק אח"כ עם טעמים.]

[חכם באשי]

עשוי, אשריך, אכן לשומעיך יש הרבה 'נחת'...
אני עצמי בקושי הצלחתי בלי הטעמים.

[שטיינער]

באשי, זה לא יפה להתעלם ככה במפגיע.

[חכם באשי]

אוי לדור ש'שטיינר' נעלב מ'באשי'...
לא התעלמתי, נעלמה ממני הודעתך. ואכן דבריך נכונים. ואילו ידעת, מה היה 'מצבי המוחי' בשעת כתיבת הודעתי הראשונה באשכול לא היית תמה...

[שטיינער]

ואילו ידעת, מה היה 'מצבי המוחי' בשעת כתיבת הודעתי הראשונה באשכול לא היית תמה...

אני לא תמהתי רק על הודעתך הראשונה, אלא תמהתי גם על הודעתך שהיתה אתמול (יומיים אחרי פורים), שאז מסתמא מצבך המוחי היה מאוזן יותר, ועדיין לא חזרת בך מקושייתך הנ"ל.

[שיף]

לסיכום: אכן אפשר לקרוא את כל עשרת בני המן בנש"א עם טעמים ויעידו הב"ק שעושים כן וכדאי למי שיכול גם לקרוא עד סוף התיבות בני המן ואז לנשום.... ולא אחר תיבת 'עשרת'.

[רב טקסט]

ראה הנכתב כאן

41-42.pdf

ושמעתי מן הרב הכותב שהוא היה נוהג מתחילה לקרוא אותם עם ניגוני הטעמים ופסקיהם, ושוב אחר שראה כל מה שהביא התחיל לקרא אותם בלא ניגוני הטעמים כלל וכמנהג רוב הקוראים ששמע

[לומד_בישיבה]

עד כמה שזכור לי האבן עזרא כותב שבמגילה אין טעמים.
זה עתה מצאתי שכך כתב בפירושו על אסתר פרק ט פסוק כ"ז וז"ל - הטעם שתקרא המגלה בעבור שעזרא הסופר הפסיק הפסוקים ולא היה אחר שנים רבות ציוו חכמינו ז"ל שלא יפסוק הקורא אלא בסוף הפסוק:

[משולש]

אני זכיתי להיות בעל קורא במגילה כבר שנים ומעולם לא קראתי את בני המן בלי טעמים.
כשאני קורא לעצמי בהכנה אני קורא כמה פסוקים אחרי סיום בני המן באותה נשימה, אמנם בקריאה בציבור הנשימה מתקצרת קצת, אז אני עושה בדיוק את בני המן.
ברור שיש אנשים עם נשימה קצרה. וכנראה הם צריכים לוותר על הטעמים, ויש כאלו שגם זה לא מספיק להם אז הם צריכים לוותר לגמרי על הנשימה אחת.
אבל וודאי שהכי מהודר לקרוא גם עם נשימה וגם עם טעמים. (וגם עם הארכת ניגון בוואו של ויזתא).

[אוהב אוצר]

השאלה מה עדיף או בטעמים או בנשימה אחת?

[נצחנות בעלמא?]

אני מכיר לחכם אחד מצדיקי הדור שהנהיג בכנישתו שלא לקרוא י' בני המן בנשימה אחת כלל!
ונימוקו עמו שהעושים כן קוראים במהירות ויצא שכרם בהפסדם שבולעים המילים.
ולגודל חרדתו לשמוע בדקדוק הנהיג כנ"ל.

[משולש]

לפי הערכתי עדיף בנשימה אחת שהוא דינא דגמ', והניגון של הטעמים שנוי במחלוקת העדות השונות ובין כך ובין כך העיקר בו הוא הפיסוק הנכון וזה יכול להתקיים גם כשקוראים בלי ניגון.

[נצחנות בעלמא?]

כן אבל הוא חושש שגם אם יקראו בלא טעמים עלולים לבלוע מילים ולא לשמוע בדקדוק

[שברי לוחות]

עוד יש להעיר שבין הטעמים בעשרת בני המן הוא סימן מפסיק בין הרבה מילים ובהכרח הרי זה סותר (לכאורה) עם ההלכה שצריך לאמרם בנשימה אחת.
ולהלן קטע מעניין מקובץ אור תורה השייך לענין זה:

טעמי בעשרת בני המן.JPG (152.82 KiB) נצפה 7120 פעמים

[פולסברג]

עוד יש להעיר שבין הטעמים בעשרת בני המן הוא סימן מפסיק בין הרבה מילים ובהכרח הרי זה סותר (לכאורה) עם ההלכה שצריך לאמרם בנשימה אחת.
ולהלן קטע מעניין מקובץ אור תורה השייך לענין זה:

טעמי בעשרת בני המן.JPG

לא סותר ולא כלום.

[הכל בכתב]

את עשרת בני המן יש לקרוא בנשימה אחת, וזה לא מציאותי - לדעתי - לעשות זאת עם טעמי המקרא (ובמיוחד בציבור, שה'בעל קורא' צריך להרים את קולו להוציא את הצבור). אז למה נועדו טעמי המקרא שם? האם הם כ'אות מתה בספר החוקים'? ואולי באמת יש מקומות בהם ה'בעל קורא' מצליח לומר את שמותיהם בנשימה אחת כולל הטעמים?

לפי שאלתך נראה שאתה יוצא מנקודת הנחה שכל פרשה שאינה נקראת בציבור, אין לה שום צורך בטעמי המקרא. קשה לי לפי דעתך למה נועדו טעמי המקרא בכל פסוקי התנ"ך שאינם נקראים בציבור?

הדבר פשוט כביעתא בכותחא, דטעמי המקרא נועדים לסדר סדר המקרא, לעשות הפסק, חיבור וכו', ורק מכח זה אנו יודעים פירוש הפסוקים. וביותר הטעם "סוף פסוק", הוא מגלה לנו היכן נגמר הפסוק, ומתחיל פסוק אחר, ובלא טעמי המקרא לא מצינו ידינו ורגלינו בכל תנ"ך.
רק, "גם" בשעת קריאת התורה, צריך לקרוא עם הטעמים, לא שזה מעכב הקריאה בדיעבד, אבל כך הוא סדר הקריאה, אבל אין זאת אומרת דהטעמים נועדו "רק" לקריאת התורה.
וכמדומה שהתימנים, מעולם למדו הפסוקים עם ניגוני הטעמים.

[כדכד]

אוסיף שגם אני נוהג לקרוא עשרת בני המן עם טעמים ועם הארכה בו' דויזתא בנשימה אחת ובאמת זה קשה אך דומני שאני מצליח.
תלמיד חכם חשוב אחד זצ"ל העיר לי פעם בנוגע ל"ואת" שעדיף לשים אצבע כל פעם על ה"ואת" הנכון כי שלא יהיה קורא למפרע ואם לא אז עדיף לקרוא את כל ה"ואת" בעל פה.
אך לא שמעתי לעצתו ואני מעריך שאני יכול לקרוא נכון גם בלא זה והנחת האצבע עשויה לעכב את הקריאה.

[הרב שאול]

יתכן שנשימה קצת שאינה ניכרת מותר לעשות .
כי הענין הוא להראות שיצאו נשמתם כא׳ ולזה כל שנשמע שהוא בנשימה אחת נחשב כנשימה אחת .
וזה מעלה גדולה , כי אז לא ימהר הב״ק כ״כ וכן יקרא ה״ואת״ הראוי וידגיש ו דויזתא כהוגן .

[הרב שאול]

תחת
ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה
יקויים
אם את הדבר הזה תעשה וגו׳
על מקומו יבוא בשלום !