יוסף בניהו כתב:ואולי תאמר את עיקרי הסברות לחייב את הבן,
שלכאורה נראה פשוט לפוטרו.
יוסף בניהו כתב:איפה הגר"ש משאש כתב בזה?
ואולי תאמר את עיקרי הסברות לחייב את הבן,
שלכאורה נראה פשוט לפוטרו.
ישראל אליהו כתב:כמדומה שהרב יהודה עדס סובר כך.
יוצא פוניבז' כתב:אחר עשרות שנים של מחלוקות ודיונים, הוכחות מהראשונים לכאן ולכאן, העלאת סברות ודחייתם, שוב הופיעה רוח הקודש בבית מדרשינו, והכריעה את ההלכה, בחדות ובבהירות!
אשרי העם שככה לו!
יוצא פוניבז' כתב:אחר עשרות שנים של מחלוקות ודיונים, הוכחות מהראשונים לכאן ולכאן, העלאת סברות ודחייתם, שוב הופיעה רוח הקודש בבית מדרשינו, והכריעה את ההלכה, בחדות ובבהירות!
אשרי העם שככה לו!
(מתוך קובץ גליונות)
פלוריש כתב:יוסף בניהו כתב:איפה הגר"ש משאש כתב בזה?
ואולי תאמר את עיקרי הסברות לחייב את הבן,
שלכאורה נראה פשוט לפוטרו.
במקראי קודש שם (ט, הערה צג [מהד' תשע"ז]) הביא שכך שמע מהרב משאש ושכך כתב במאמר באור תורה. אולם לא כתוב שם באיזה כרך המאמר.
והסיבות הם כפי שהביא הרב כדכד.
[אגב, לרב משאש יש סברא נוספת הקשורה לענין (נתבארה בכמה סימנים בתבואות שמש ובשמש ומגן), שגם בתוך הבית עצמו יכולים בני הבית להדר ולהדליק בעצמם ולא לצאת בהדלקת אביהם]
פלוריש כתב:דנו הפוסקים בדעת השו"ע האם בחורי ישיבות צריכים להדלעק בישיבה או שהם כלולים בהדלקה של אביהם בבית.
כידוע, אין זו מחלוקת אשכנזים וספרדים (והעיר על זה הגר"א שפירא במכתבו שבסוף מקראי קודש לר"מ הררי), ובכל זאת, הפוסקים הספרדים שהתרגלו שרק האב מדליק וכדי שהבן ידליק צריך 'חידוש', נדמה כי ידם פחות קלה על ההדק מחבריהם הפוסקים האשכנזים לקבל סברא כזו.
מי מבין הפוסקים הספרדים נקט שבחורי ישיבות ידליקו?
זכור לי כעת הגר"ש משאש, מי עוד?
כמעיין המתגבר כתב:יוצא פוניבז' כתב:אחר עשרות שנים של מחלוקות ודיונים, הוכחות מהראשונים לכאן ולכאן, העלאת סברות ודחייתם, שוב הופיעה רוח הקודש בבית מדרשינו, והכריעה את ההלכה, בחדות ובבהירות!
אשרי העם שככה לו!
(מתוך קובץ גליונות)
מי הכותב?
כדכד כתב:כי החדר מיוחד לכ"א לשימושיו בעוד שחדר האוכל הוא חדר מרכזי לכולם לפיכך אם הישיבה היא הבית אז הבית הוא החדר ולא חדר האוכל
אור עולם כתב:ב. אכסנאי הוא אורח, בחור ישיבה לא מתארח בישיבה אלא שוכר את חלקו (או ע"י אביו, ובהסתברות גבוהה מצד עצם השתייכותו לבני הישיבה, וכמצוי מאד שבד"כ לא מסלקים בחור מהפנימייה כי אביו לא משלם שכר לימוד) וזו דירתו.
שקלאוו כתב:כדכד כתב:כי החדר מיוחד לכ"א לשימושיו בעוד שחדר האוכל הוא חדר מרכזי לכולם לפיכך אם הישיבה היא הבית אז הבית הוא החדר ולא חדר האוכל
זו בדיוק הנקודה של אכסנאי והשתתפות בפריטי, שאחד מדליק במקום משותף לכולם ולא כל אחד במקום תשמישו. (כמובן לא בחדר אוכל עצמו אלא בפתח הבנין)
יתרה מכך - חדר אינו בית, וכי מה בכך שהוא עושה שם תשמישיו? הוא לא בעה"ב שנדרש כלל לסוגיה של אם מקום תשמישו צ"ל להיות מקום הדלקתו.
הוא אכסנאי, ואם כל אכסנאי היה מדליק בחדרו, ודין השתתפות בפריטי לא היה בא לעולם.
כדכד כתב:בחורי הישיבה אינם אכסנאים בישיבה אלא גרים בישיבה.
נכון שרוב שעות היום אינם בחדר כי אם בבית המדרש אבל מקום מגוריהם המיוחד להם הוא בישיבה.
אכסנאי הוא אגדם המתארח אצל מישהו אחר לעתים בחדר נפרד ולעתים לא ועליו דווקא אמרו שישתתף בפרוטה
כדכד כתב:המונח גרים הוא לא מונח הלכתי כי אם מונח מציאותי
כדכד כתב:כפי שהמונח אכסנאי אינו מונח הלכתי אלא מונח מציאותי
וכתב הבעל המאורות בשם ה"ר יצחק בר' אבא מארי דשמעינן מהכא דאנשים הרבה הדרין בחצר משתתפין בשמן כלן בנר אחד ע"כ.
אור עולם כתב:האין השתתפות דין מיוחד לאכסנאי?
יוסף חיים אוהב ציון כתב:האריך בזה מכל הצדדים מהר"א בחבוט שליט"א ראש כולל ברכת אברהם בקובץ בתורתו חנוכה נמצא באוצר.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 47 אורחים