הודעהעל ידי יהודהא » ג' דצמבר 13, 2022 8:38 pm
חלק ב.
א.
יום הולדת את פרעה
מעולף באלומות פסים מילים בעלי משמעויות רבות .
זהו . אחד היה ונפל. הסיבה למסיבה- נגוזה.
עד שמצאו יום הולדת בתורה. וע"כ חגגו שמחו ועלצו/זו.
עד שבאו המפרשים והסבירו, שהשמחה אינה במקומה !.
ולמה?
כי ל א היה זה יום ההולדת של פרעה המלך.
אלא שאשתו של המלך אז ילדה תינוק (את פרעה הקטן)
וכולם חגגו את יום הולדתו - של יורש העצר !
לא . לא אני אומר זאת. אלא רדק. ר בחיי. ועוד. וז"ל
"יום הולדת את פרעה. באותו יום נולד בן למלך וקראו את שמו פרעה כשם אביו, ומנהגם היה לעשות משתה בכל שנה באותו יום שנולד.
אז אם כבר יום הולדת -הרי החגיגה היא של הנסיך שנולד והמשיכו ..
ב.
ב.
אלומים., אילמים, [עלומים,] אלימים. - כולם משורש א,ל,ם,
: "וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי" (בראשית לז, ז). ועוד פעם המילה נזכרת בפסוק המוכר: "הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע, בֹּא יָבֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו" (תהלים קכו, ו).
קושרים אלומות באונקלוס "מאסרין אסרן".
אבל גם במובן העלמה ואילמות כך לפי המדרש " א"ר אחא עתידים אתם להעלים עלי דברים לפני אבא לומר - חיה רעה אכלתהו - , ומאן קים ליה משתיקתא דאמא.
הסבר : העלימו מיעקב שמכרוהו בחילוף ע\א . ועל אלומתי = אילם\ות על שרחל שתקה בשעה שהכניסו את לאה ליעקב.
אבל במובן של גבר אלים זה כבר מארמית ובלשון חזל .
מארמית: אֲלֵם, היה תקיף וחזק: תקיף ואלים (תר' דהי"א כב יג).
ואלימו ית רחבעם (שם יא יז), חזקו אותו.
ואולי בכל זאת מן "אלם"[אלומות] במושג הקשירה, שהשתמשו בו בלשון הקודש למושג הכח.
ג.
מעלף -
השורש ע,ל,פ, בתורה רק פעם אחת ועוד 5 פעמים בנ"ך , 2 במובן של עטיפה , וארבעה במובן של - חולשה גדולה \ טשטוש חושים.
בראשית לח,יד
וַתָּסַר֩ בִּגְדֵ֨י אַלְמְנוּתָ֜הּ מֵֽעָלֶ֗יהָ וַתְּכַ֤ס בַּצָּעִיף֙ וַתִּתְעַלָּ֔ף וַתֵּ֨שֶׁב֙ בְּפֶ֣תַח עֵינַ֔יִם אֲשֶׁ֖ר עַל־דֶּ֣רֶךְ תִּמְנָ֑תָה כִּ֤י רָאֲתָה֙ כִּֽי־גָדַ֣ל שֵׁלָ֔ה וְהִ֕וא לֹֽא־נִתְּנָ֥ה ל֖וֹ לְאִשָּֽׁה׃
שה"ש ה,יד.
יָדָיו֙ גְּלִילֵ֣י זָהָ֔ב מְמֻלָּאִ֖ים בַּתַּרְשִׁ֑ישׁ מֵעָיו֙ עֶ֣שֶׁת שֵׁ֔ן מְעֻלֶּ֖פֶת סַפִּירִֽים׃
- - - - -
ישעיהו נא, כ.
בָּנַ֜יִךְ עֻלְּפ֥וּ שָׁכְב֛וּ בְּרֹ֥אשׁ כׇּל־חוּצ֖וֹת כְּת֣וֹא מִכְמָ֑ר הַֽמְלֵאִ֥ים חֲמַת־יְהוָ֖ה גַּעֲרַ֥ת אֱלֹהָֽיִךְ׃
עמוס ח,יג.
בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא תִּ֠תְעַלַּפְנָה הַבְּתוּלֹ֧ת הַיָּפ֛וֹת וְהַבַּחוּרִ֖ים בַּצָּמָֽא׃
יונה ד, ח.
וַיְהִ֣י ׀ כִּזְרֹ֣חַ הַשֶּׁ֗מֶשׁ וַיְמַ֨ן אֱלֹהִ֜ים ר֤וּחַ קָדִים֙ חֲרִישִׁ֔ית וַתַּ֥ךְ הַשֶּׁ֛מֶשׁ עַל־רֹ֥אשׁ יוֹנָ֖ה וַיִּתְעַלָּ֑ף וַיִּשְׁאַ֤ל אֶת־נַפְשׁוֹ֙ לָמ֔וּת וַיֹּ֕אמֶר ט֥וֹב מוֹתִ֖י מֵחַיָּֽי׃
ישן שנעלם ומחודש שנקלט.
מְעַלֵּף הוא 'מה שגורם לעילפון', היינו לחוסר הכרה לזמן קצר. בלשון העם חודשה מילה זו להעצמת התפעלות, משל היה הדבר מדהים עד כדי אובדן חושים, לדוגמה: "ההרצאה הייתה מעלפת".
ומהיכן הגיע העִלָּפוֹן? בתנ"ך הוראתו היסודית של השורש על"ף היא 'מכוסה', 'עטוף'. הוראה זו הייתה ידועה גם למפרשים. – על הפסוק "וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף" (בראשית לח, יד) כותב רש"י: "ותתעלף – כיסתה פניה שלא יכיר בה".
וכבר בתנך – בהשאלה – מי שעֻלַּף או הִתְעַלֵּף הוא מי שחושיו כוסו, טושטשו. פועל זה מוכר גם מסיפורו של יונה: "וַתַּךְ הַשֶּׁמֶשׁ עַל רֹאשׁ יוֹנָה וַיִּתְעַלָּף וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת" (יונה ד, ח).
בעברית בת ימינו המילה התעלף במובן 'התכסה' איננה משמשת עוד,
המילה עילפון איננה נמצאת במקורות . עד לעברית החדשה. כאשר התייצבה המילה במשקל פִּעָלוֹן, על דרך מילים אחרות במשקל זה המציינות פגעים ומחלות, כמו דִּכָּאוֹן, שִׁגָּעוֹן, קִהָיוֹן (=דמנצייה).
ד.
פסים, פס, פספס,
בתנך 5 פעמים המילה "פסים", ותמיד בצירוף " כְּתֹ֥נֶת פַּסִּֽים".
בראשית לז,ג.
וְיִשְׂרָאֵ֗ל אָהַ֤ב אֶת־יוֹסֵף֙ מִכׇּל־בָּנָ֔יו כִּֽי־בֶן־זְקֻנִ֥ים ה֖וּא ל֑וֹ וְעָ֥שָׂה ל֖וֹ כְּתֹ֥נֶת פַּסִּֽים׃
בראשית לז,כג.
וַֽיְהִ֕י כַּֽאֲשֶׁר־בָּ֥א יוֹסֵ֖ף אֶל־אֶחָ֑יו וַיַּפְשִׁ֤יטוּ אֶת־יוֹסֵף֙ אֶת־כֻּתׇּנְתּ֔וֹ אֶת־כְּתֹ֥נֶת [b]הַפַּסִּ֖ים[/b] אֲשֶׁ֥ר עָלָֽיו׃
בראשית לז,לב.וַֽיְשַׁלְּח֞וּ אֶת־כְּתֹ֣נֶת הַפַּסִּ֗ים וַיָּבִ֨יאוּ֙ אֶל־אֲבִיהֶ֔ם וַיֹּאמְר֖וּ זֹ֣את מָצָ֑אנוּ הַכֶּר־נָ֗א הַכְּתֹ֧נֶת בִּנְךָ֛ הִ֖וא אִם־לֹֽא׃
שמואל ב,יג,יח.
וְעָלֶ֨יהָ֙ כְּתֹ֣נֶת פַּסִּ֔ים כִּי֩ כֵ֨ן תִּלְבַּ֧שְׁןָ בְנוֹת־הַמֶּ֛לֶךְ הַבְּתוּלֹ֖ת מְעִילִ֑ים וַיֹּצֵ֨א אוֹתָ֤הּ מְשָֽׁרְתוֹ֙ הַח֔וּץ וְנָעַ֥ל הַדֶּ֖לֶת אַחֲרֶֽיהָ׃
שמואל ב,יג,יט.
וַתִּקַּ֨ח תָּמָ֥ר אֵ֨פֶר֙ עַל־רֹאשָׁ֔הּ וּכְתֹ֧נֶת הַפַּסִּ֛ים אֲשֶׁ֥ר עָלֶ֖יהָ קָרָ֑עָה וַתָּ֤שֶׂם יָדָהּ֙ עַל־רֹאשָׁ֔הּ וַתֵּ֥לֶךְ הָל֖וֹךְ וְזָעָֽקָה׃
לרשי - כלי מילת ,היינו בגד העשוי מצמר\ משי רך, היינו תכונה שהוא רך.
ובמגילה יב, כרפס- כרים של פסים, ויעבץ פירש של משי. היינו שמגדיר את החומר -.
שימושו , רבו הדיעות י"א למעיל עליון [הרשבם] כמו בספר שמואל. וי"א חלוק תחתון סמוך לבשר -באלשיך. היינו שמגדיר את שימושו.
וי"א שהכוונה למידות המעיל ששרווליו הגיעו עד כף ידו , או ארוך עד פס\ כף רגליו. היינו שמגדיר את מידותיו.
ויא מלשון [u]פיוס [/u]- שהכתונת באה לפייסו. היינו מגדיר את מטרתו.
וי"א מלשון פייס - שהגרילו מי יוליכה ליעקב . היינו מגדיר את דרך בחירת השליח.
וי"א ססגוני -הרמבן בשמות ש"מרוקמת כדמות פסים",וכן ברלבג בשמואל- [b]מצבעים מתחלפים[/b].
ולבעל הטורים שעל ידו מת קודם לאחיו, ופסו מלשון תמו. -ע"ש תוצאותיו.
ובמפרשי האבע - שהיתה מרוקמת מכמה חתיכות נפרדות. ע"ש - צורת עשייתו.
לדעת זקנים- שרק סביב פס ידו נתן מילת ולא כל הכותנת. ע" ש מיקומו.
ולבסוף מהפשט והדרש לסוד . וכך החת"ס כתב שלימד ומסר לו שם "פספסי"ם" שמסוגל לחן וחסד ולשמירה והוא יוצא מתיבת "וישמרך" שבברכת כוהנים .
ויש קשר לכך שבויהי רצון שאומרים בברכה השלישית של ברכת כוהנים מזכירים שם זה ,ועיין בחת"ס על - ועשה לו כתונת פסים.
כיום -
השימוש של פס \פסים , במובן קו \ רצועה .
אבל יש גם בנך פסו אמונים במובן " אזל\ נגמר" ושניהם משורש פ,ס,ס,
וממנו התחדש הפועל 'פספס' - החסיר, כמו פסו אמונים מבני אדם (תהלים יב, ב) .ופרש"י פסו כמו אפסו, נגמרו, כלו, ותרגומו חסרו, נעלמו.
ובמשניות נזיר ו, ג. נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק. זה במובן של חיכוך ושפשוף.
ויש גם מאנגלית: pass "פס" שזה - מעבר . וממנו [b]פס -פורט.[/b]
נערך לאחרונה על ידי
יהודהא ב ד' דצמבר 14, 2022 12:49 am, נערך 12 פעמים בסך הכל.