הנהוג להקל במגע גוי ביינות מתוקים שלנו?

[איש_ספר]

שמעתי בשם מורה חשוב שהיקל בכך, אמנם השאלה שהובאה לפניו היתה במחלל שבת ולא בגוי וכמובן דקייל טפי. והיה אצלי הק' חידוש גדול, וכמדומה שמנהג פשוט להחמיר (ושוב שאלתי ת"ח אחד שעמד בראש כשרות יעודית ליין במשך שנים הרבה, ואמר שלא נשמע להקל).

עיינתי קצת ולמרבה הפלא כמעט לא מצאתי חומר מפורש על שאלה פשוטה זו.

ואכתוב בקיצור נמרץ את עיקרי הנידון מה שמצאתי בשטחיות ממש

תחילה ישנה מחלקות ראשונים גדולה מערכה מול מערכה, אם יין שנאסר במגע גוי הוא היין הכשר לניסוך דוקא או שכל יין נאסר.
לסוברים שרק יין הכשר לניסוך, כל שהוסיפו בו מעט סוכר שוב אין בו משום מגע והוא הדין מבושל. (ופסטור לא מקילים בו כבישול לענין זה).

אף לסוברים שכל יין נאסר, מ"מ יין שהוסיפו בו דבש או פלפלים עד שנשתנה טעמו, אין בו משום מגע גוי. כך הוא בשו"ע ירו"ד קכג ד.

וכתבו אחרונים (רדב"ז מהריק"ש ועוד), דל"ש דבש ל"ש סוכר.

והביאו בספרי המלקטים שבשורש דין זה מצינו לשונות מחולקים, יש מהראשונים שמשמע מדבריהם שדוקא אם עי"כ נשתנה שמו של היין לגמרי. אבל כל שהוא רק שם לוואי, עדין אסור, ולדבריהם לכאורה יין מתוק שלנו, אסור, וי"א - וכתבו אחרונים שכך פשטות ל' השו"ע - שכל שניכר טעמו של הסוכר (לאפוקי אם שם מעט סוכר להפיג חריפות או מרירות) שוב אין בו משום מגע יין, ולפי"ז יין מתוק שלנו אין בו משום מגע גוי.

[לכאורה היה נוח יותר לנקוט בד' השו"ע שכ' דיין שיש בו דבש או פלפלין שאין בו משום מגע גוי, שהיינו שנשתנה שמו לגמרי, דאל"כ אינו מובן איך אותו יין שהתיר מרן לקדש עליו (או"ח סי' רע"ב) אין בו משום מגע גוי!]

[איש_ספר]

בחיפוש מקופיא באוצר על יין מתוק שלנו לענין סתם יינם מצאתי תוצאות מעטות בלבד וכדלהלן:

ספר של חכם בשם אדרעי, כותב בפשיטות שאסור ותמה על מהרש"ם שהתיר, ולדעתו יין מתוק שלנו לא הוא שהתיר מרן שם ביור"ד.
חכם בשם טהרני, כותב בהקדמת ספרו, שכל ספרו המוקדש לנושא של סתם יינם נולד בעקבות בירור שעשה בענין זה, כששמע שגדול אחד אוסר והוא עיין ולא מצא מקום להחמיר. בגוף הספר הוא מביא תשו' כמה מחכמי הספרדים (הרבנים מאשש מאזוז ועוד) שיש להקל בדבר ואילו הגרב"צ א"ש אוסר (הציון שציין שם לאור לציון כנראה ט"ס).

פלא

[מקדש מלך]

אתה מניח בפשטות מוחלטת שהיינות המתוקים שלנו מכילים כולם סוכר. וזאת מניין לך?

אני לא יודע הרבה, אבל אני חושב שבעבר היו מוסיפים סוכר במתוקים, ואילו היום, כשמוסיפים סוכר מחוייבים לציין זאת (ולכן במהדורות החדשות של יין "קדמון" נאלצו לכתוב שיש בו תוספת סוכר).
יין מתוק משובח אינו אמור להכיל סוכר, והמתיקות שלו היא המתיקות של הענבים (אלא שמוסיפים בו עוד אלכוהול, בדרך כלל גם ממוצא ענבים). לא הייתי מפרט בדבר שאין לי ידיעה מסודרת בו, אבל זה עדיף מכלום.

[סגי נהור]

יין מתוק ראוי לשמו אין בו תוספת סוכר, ומתיקותו מסוכר ענבי הגפן עצמם שלא הפך כולו לאלכוהול (להבדיל מיין יבש).

דומני שהוספת סוכר נעשית רק ביינות זולים, ולא באופן מוצהר (בוודאי לא באופן שיאפשר לדון על ניכר או לא ניכר טעמו). ולכאורה זה גם מסביר את שתיקת הפוסקים בנושא.

קדמני הרב מק"מ.

[איש_ספר]

ככל הידוע יין מתוק פשוט מכיל סוכר. (צא וראה שאין חילוק בשיעור האלכהול בין יין מתוק ליין יבש) יינות מתוקים שאינם מכילים סוכר יש או יין בסגנון פורט, שהוא יין שעצרו את תסיסתו ולכן שמרו על מתיקותו הטבעית, וכדי שיהיה חריף מספיק מוסיפים לו אלכהול מבחוץ. היינות המתוקים של אור הגנוז הם בסגנון פורט, יש גם לטפרברג ולציון יין כזה, המחירים שלהם גבוהים, בין 75 ל100 ש"ח.
יש גם יין הנעשה מענבים שנבצרו בסוף העונה, יש לפטרברג יין כזה, (בקבוק צר וגבוה) כתוב עליו יין מבציר מאוחר. הענבים מתוקים בשיעור כזה שגם אחרי התסיסה עוד נותרת מתיקות טבעית. וישנו יין הנעשה מענבים הנבצרים כשהם קפואים אבל אינו מצוי בארצות שלנו. כל שאר היינות המתוקים כוללים סוכר. כך ידוע לי. ואם טעיתי אשמח לשמוע.

[מחולת המחנים]

(ופסטור לא מקילים בו כבישול לענין זה).

דעת כמה פוסקים (מנחת יצחק, שבט הלוי, יביע אומר) להקל בפסטור, ואילו דעת הגרש"ז אויערבאך והגרי"ש אלישיב להחמיר.

סח לי יהודי ת"ח שהגרש"ז אמר שכהיום פסטור אינו פוגם את היין, ואין להחשיבו כמבושל, שהרי היינות הטובים הם מפוסטרים.
ואמר אותו ת"ח שהיין שהכיר הגרש"ז מחנות היינות בשערי חסד היה יין 'גן עדן' (וכלשונו על יין זה 'גן עדן של שוטים'), ולא ידע כי היינות הטובים הנחשבים בעולם הם בדוקא לא מפוסטרים.

[עזריאל ברגר]

יין מתוק ראוי לשמו אין בו תוספת סוכר, ומתיקותו מסוכר ענבי הגפן עצמם שלא הפך כולו לאלכוהול (להבדיל מיין יבש).

דומני שהוספת סוכר נעשית רק ביינות זולים, ולא באופן מוצהר (בוודאי לא באופן שיאפשר לדון על ניכר או לא ניכר טעמו). ולכאורה זה גם מסביר את שתיקת הפוסקים בנושא.

קדמני הרב מק"מ.

כמעט כל היינות המתוקים הנמכרים בחנויות הרגילות ("יין לקידוש") - מכילים (ע"פ רשימת הרכיבים!) סוכר ו/או סירופ-סוכר ו/או "כהל מולסה" וכיו"ב.
(למי שאינו יודע: מולסה היא פסולת מייצור הסוכר שהיא נוזלית כדבש)

כבר שנים שאני רוצה להשיג יין טעים לשתיה ללא תוספת סוכר ולא עולה בידי...

[סגי נהור]

לענין תוספת הסוכר לכאורה מא"ח ומא"ח ול"פ.
אבל זו -

...ו/או "כהל מולסה" וכיו"ב.
(למי שאינו יודע: מולסה היא פסולת מייצור הסוכר שהיא נוזלית כדבש)

אינה תוספת סוכר אלא תוספת אלכוהול (המיוצר מסוכר).

[איש_ספר]

מה שכתבתי שכל היינות המתוקים כוללים סוכר, כך שמעתי במשך שנים מכמה וכמה העוסקים ביצור יין. (ישנו יהודי חסידי המייצר יין תחת השם ארץ הצבי, בהכשר הרב דקוממיות, כששוחחתי עמו בענין לפני כמה שנים, הוא חזר ואמר בבטחון מלא שכל היינות המתוקים כוללים סוכר חיצוני, לדבריו הוא לא מאמין שהפורט של זה וזה ללא סוכר. הוא המציא דבר חדש, יין הממותק ע"י אפסרטיים, החומר המלאכותי איתו ממתיקים משקאות דיאט, לדבריו באופן שכזה כשר גם להרמב"ם) תושבי בני ברק מכירים את הרב וובר מרחוב בעש"ט המוכר יין ביתי. הוא מוכר יין מתוק ללא סוכר, מבציר מאוחר, וכאות הוא מציג תעודה מכימאי שאין ביין שלו סוכר חיצוני. לאחרונה בגלל השמיטה הוא כמעט ולא מוכר את סוג היין הזה.

אמנם דיברתי הערב עם הרב פנחס גרינברג מחבר "דיני היין ומיץ הענבים כפי מציאות היצור בזמנינו", תמוז תשע"ט מהדורה חמישית (שישית בדרך...). לדבריו יש כמה וכמה ינות מתוקים שאינם כוללים סוכר, הוא הזכיר אסטייט של ציון ומוסקט המבורג אולי גם של ציון, ועוד משהו של כרמל (אלא שככה"נ כולם מבושלים, וחומרא שלא לקדש על יין מבושל חשובה הרבה יותר מיין שיש בו סוכר וכמובן). כך שהדברים שכתבתי אינם כ"כ מוחלטים, ויש לברר עוד.

לדבריו במסגרת עיסוקו בהלכות יין הוא עסק זמן רב בדברי הפוסקים על יין שיש בו דבש שאין בו משום מגע יין, וביקש לברר את שיעור המתיקות, ומצא מבוכה גדולה וחוסר בהירות בענין, עד שמשך ידו.

[הבאר ההיא]

והביאו בספרי המלקטים שבשורש דין זה מצינו לשונות מחולקים, יש מהראשונים שמשמע מדבריהם שדוקא אם עי"כ נשתנה שמו של היין לגמרי. אבל כל שהוא רק שם לוואי, עדין אסור, ולדבריהם לכאורה יין מתוק שלנו, אסור, וי"א - וכתבו אחרונים שכך פשטות ל' השו"ע - שכל שניכר טעמו של הסוכר (לאפוקי אם שם מעט סוכר להפיג חריפות או מרירות) שוב אין בו משום מגע יין, ולפי"ז יין מתוק שלנו אין בו משום מגע גוי.

יש צד שבשמא תליא מילתא או שלכו"ע בטעמא תליא מילתא אלא שנחלקו בגודל שינוי הטעם הנדרש ונקטו בשינוי השם כסימנא בעלמא לשינוי משמעותי?

[לכאורה היה נוח יותר לנקוט בד' השו"ע שכ' דיין שיש בו דבש או פלפלין שאין בו משום מגע גוי, שהיינו שנשתנה שמו לגמרי, דאל"כ אינו מובן איך אותו יין שהתיר מרן לקדש עליו (או"ח סי' רע"ב) אין בו משום מגע גוי!]

יתכן שהגזירה תלויה במה שנהגו הגויים לנסך, היינו לא כהרמב"ם שכל שפסול לנו לניסוך אין בו גזירה אלא מה שהם לא נהגו בניסוך.

[עזריאל ברגר]

לענין תוספת הסוכר לכאורה מא"ח ומא"ח ול"פ.
אבל זו -

...ו/או "כהל מולסה" וכיו"ב.
(למי שאינו יודע: מולסה היא פסולת מייצור הסוכר שהיא נוזלית כדבש)

אינה תוספת סוכר אלא תוספת אלכוהול (המיוצר מסוכר).

אכן. וצ"ע מה דינו לגבי מגע-גוי.
(ולי זה מפריע קצת - משיקולי בריאות)

נ.ב. הדיו הוירטואלי לא עולה כסף. וחבל שמשתמשים בראשי-תיבות שאינם מובנים בקריאה ראשונית, כגון מר-אמר-חדא ומר-אמר-חדא ולא-פליגי.

[איש_ספר]

והביאו בספרי המלקטים שבשורש דין זה מצינו לשונות מחולקים, יש מהראשונים שמשמע מדבריהם שדוקא אם עי"כ נשתנה שמו של היין לגמרי. אבל כל שהוא רק שם לוואי, עדין אסור, ולדבריהם לכאורה יין מתוק שלנו, אסור, וי"א - וכתבו אחרונים שכך פשטות ל' השו"ע - שכל שניכר טעמו של הסוכר (לאפוקי אם שם מעט סוכר להפיג חריפות או מרירות) שוב אין בו משום מגע יין, ולפי"ז יין מתוק שלנו אין בו משום מגע גוי.

יש צד שבשמא תליא מילתא או שלכו"ע בטעמא תליא מילתא אלא שנחלקו בגודל שינוי הטעם הנדרש ונקטו בשינוי השם כסימנא בעלמא לשינוי משמעותי?

[לכאורה היה נוח יותר לנקוט בד' השו"ע שכ' דיין שיש בו דבש או פלפלין שאין בו משום מגע גוי, שהיינו שנשתנה שמו לגמרי, דאל"כ אינו מובן איך אותו יין שהתיר מרן לקדש עליו (או"ח סי' רע"ב) אין בו משום מגע גוי!]

יתכן שהגזירה תלויה במה שנהגו הגויים לנסך, היינו לא כהרמב"ם שכל שפסול לנו לניסוך אין בו גזירה אלא מה שהם לא נהגו בניסוך.

א. סו"ס גזרו על יין ולא על קומפוט, ואולי בכ"ז בשמא תליא מילתא, אף שנראה יותר שהוא סימן. בקיצור, איני יודע.

ב. כתבתי למעלה, שנחלקו ראשונים אם גזירת סתם יינם הוא דוקא ביין הראוי לניסוך על המזבח, שהוא יין שגם הגויים מנסכים לאליליהם, (ולפי"ז אף במעט סוכר שוב אינו יין שבכלל גזירה) או שגזרו בכל יין. להבנתי השטחית, בענין זה אין לנו הכרעה ממרן השו"ע להקל. ולהלכה גזרו בכל יין אף כזה שאינו ראוי לניסוך על המזבח. ולא שמענו להקל, אלא ביין שיש בו דבש ופלפלין שנשתנה טעמו עי"כ, שהוא סברא בפנ"ע, ולזה מסכימים אף הסוברים דלאו בניסוך תליא מילתא, שעל משקה כזה לא גזרו.

ולכאורה שורש אותה סברא עצמית הרי היא שכל שיש ביין דבש ופלפלין בשיעור מסוים, שוב אינו חשוב יין, ולפי"ז ייצא לנו קצת דין תמוה, איך אותו יין עצמו שיש בו דבש/סוכר ראוי לקידוש (שו"ע סי' רע"ב) ואינו בכלל יין לענין מגע גוי (שו"ע סי' קכג). אא"כ נימא שהיין הכשר לקידוש שיש בו דבש הוא בשיעור פחות מאותו יין שיש בו דבש שלא גזרו בו משום מגע גוי, אף שהלשונות (יין שיש בו דבש וכו') בשני המקומות שווים. וצ"ב

[הבאר ההיא]

ב. כתבתי למעלה, שנחלקו ראשונים אם גזירת סתם יינם הוא דוקא ביין הראוי לניסוך על המזבח, שהוא יין שגם הגויים מנסכים לאליליהם, (ולפי"ז אף במעט סוכר שוב אינו יין שבכלל גזירה) או שגזרו בכל יין. להבנתי השטחית, בענין זה אין לנו הכרעה ממרן השו"ע להקל. ולהלכה גזרו בכל יין אף כזה שאינו ראוי לניסוך על המזבח. ולא שמענו להקל, אלא ביין שיש בו דבש ופלפלין שנשתנה טעמו עי"כ, שהוא סברא בפנ"ע, ולזה מסכימים אף הסוברים דלאו בניסוך תליא מילתא, שעל משקה כזה לא גזרו.

הרא"ש מביא קושיית הרמב"ן על הרמב"ם מאן לימא לן דאינהו לא מנסכי כל שיש בו קורטוב של שאור ודבש, הרי שהאוסרים אסרו מפני שהגויים מנסכים באופן זה, אמנם לא ראיתי כעת מה דעת הרמב"ן לענין יש בו דבש ופלפלין אך בודאי יתכן שהוא סבר שתלוי במה שדרך הגויים לנסך.

ועוד שלהרמב"ם עצמו מפני מה אסרה תורה להקריב כל שיש בו שאור ודבש מפני שכן מנהג עו"א, אלא שסבר הרמב"ם שסו"ס הגזירה היא רק על מה שיש לו שם יין ולדידן זה רק הכשר לניסוך שלנו, אמנם אם לדין יש תשובה שבזמן הגזירה היה מנהג העכו"ם שונה אבל נראה לי שכן הוא האמת בדעת הרמב"ם שהכל תלוי בדין ניסוך שלנו שזהו הנקרא יין וזה מתאים באמת עם דיני הקידוש, אלא שהמחבר חילק ופסק שבסתם יינם שהוא גזירה גם מי שאינו ראוי לניסוך הגזירה שייכת בו.

[איש_ספר]

כאמור, כל הסוגיא אם יין האסור במגע גוי הוא הראוי לנסך דווקא, אינו ענין כלל להיתר יין שיש בו דבש ופלפלין. והרוצה לראות את היקף העניין יסור לערך יין של גויים באנצ"ת.

ולפי"ז ייצא לנו קצת דין תמוה, איך אותו יין עצמו שיש בו דבש/סוכר ראוי לקידוש (שו"ע סי' רע"ב) ואינו בכלל יין לענין מגע גוי (שו"ע סי' קכג). אא"כ נימא שהיין הכשר לקידוש שיש בו דבש הוא בשיעור פחות מאותו יין שיש בו דבש שלא גזרו בו משום מגע גוי, אף שהלשונות (יין שיש בו דבש וכו') בשני המקומות שווים. וצ"ב

העירוני, דכבר מצינו כן לענין יין מבושל, שכשר לקידוש לדעת מרן, אע"פ שאין בו משום מגע גוי, ועכצ"ל שאין להשוות בדיניהם.

[הבאר ההיא]

כאמור, כל הסוגיא אם יין האסור במגע גוי הוא הראוי לנסך דווקא, אינו ענין כלל להיתר יין שיש בו דבש ופלפלין. והרוצה לראות את היקף העניין יסור לערך יין של גויים באנצ"ת.

כבודו מניח ששתי דעות בלבד יתכנו או שתלוי בניסוך ואז אפי' מעט דבש או סוכר אינו בכלל, וכל האומר שבמעט דבש עדיין בכלל הגזירה ע"כ אינו תלוי בניסוך כלל.

וע"כ הערתי מקו' הרמב"ן על הרמב"ם דדלמא אינהו מנסכי וא"כ תיתכן סברא שלישית שתלוי בניסוך דידהו וע"כ כל שלא נשתנה טעמו אסור ובנשתנה טעמו מותר, ובזה יובן שלענין קידוש כשר אך סתם יינם מותר אף ששם יין לו כי אינהו לא מנסכי.

וראה שהרמב"ן כבר הרגיש בזה וכתב אע"פ שהקונדיטון מקדשים עליו קידוש היום אין בו משום יין נסך, והוא קונדיטון הוא ינומלין הוא דבש ופלפלין שהתבארו בפוסקים הכל חד כמבואר שם.

ולגוף הנידון בלשונות הרמב"ן מודגש כל הזמן שמדובר בשינוי גדול ומהותי 'נשתנה טעמו לגמרי' 'נשתנה מברייתו לגמרי' מאידך הרמב"ן מדמה את זה ליין מבושל כך שלא בהכרח שצריך שינוי גדול יותר מבישול, ואינני יודע לשער אם הסוכר שמוסיפים היום הוא שינוי פחות או יתר מבישול גמור, הוא בודאי שינוי יותר מפיסטור אך להמקילים בפיסטור בלא"ה אין כ"כ נפק"מ מכל הדיון.

[איש_ספר]

עכשיו הבנתי... דברי טעם! יש"כ!

[יוסף חיים אוהב ציון]

עיין יביע אומר ח"ח יו"ד סימן טו. ולהגרי"ש אלישיב זצ"ל בחוברת נתיבות הכשרות (אלול תשנ"ב עמוד יג).ובשו"ת מנחת יצחק ח"ז סא.

[איש_ספר]

עיין יביע אומר ח"ח יו"ד סימן טו. ולהגרי"ש אלישיב זצ"ל בחוברת נתיבות הכשרות (אלול תשנ"ב עמוד יג).ובשו"ת מנחת יצחק ח"ז סא.

ביבי"ע ובמנח"י עוסקים ביין מבושל מהו שיעורו ולא ראיתי שם מענין האשכול.

מה זה בנתיבות הכשרות, של בעלז? א"כ הרי שחוברת זו חסרה באוצר.

[נוריאל עזרא]

מה זה בנתיבות הכשרות, של בעלז? א"כ הרי שחוברת זו חסרה באוצר.

חסרים באוצר עוד יש חלק בה"ב אולי אפשר להשלים משם, אם כי החוברת המדוברת היא חוברת מספר 3 אלול תשנ"ב וחסרה גם שם.

עכ"פ תשובה זו של הרב אלישיב נמצאת כבר באוצר כאן: https://tablet.otzar.org/#/book/60047/p ... /0/end/0/c

בהליכות השדה 164[מדוע אין באוצר קובץ הליכות השדה?] יש תשובה של הרב אפרתי בעניין והוא מתייחס לדברי הרב אלישיב ומפנה הפניות להתייחסויות לדברי הרב אלישיב זצ"ל(כך הגעתי לתשובה שנמצאת כבר באוצר).

הליכות השדה 164.pdf

(1.55 MiB) הורד 88 פעמים

מחיפוש בגוגל מצאתי שיש לרב גורן זצ"ל גם תשובה בה הוא מתייחס לדברי הרב אלישיב זצ"ל אלו ונראה מהתיאור שדוחה אותם הנה כאן:
https://kotar.cet.ac.il/kotarapp/index/ ... =101978837

[מכון חכמי ליטא]

מחיפוש בגוגל מצאתי שיש לרב גורן זצ"ל גם תשובה בה הוא מתייחס לדברי הרב אלישיב זצ"ל אלו ונראה מהתיאור שדוחה אותם הנה כאן:

ומי יבא אחר המלך...

[נוריאל עזרא]

מחיפוש בגוגל מצאתי שיש לרב גורן זצ"ל גם תשובה בה הוא מתייחס לדברי הרב אלישיב זצ"ל אלו ונראה מהתיאור שדוחה אותם הנה כאן:

ומי יבא אחר המלך...

רק לציין שאני באתי רק כמראה מקום ותיארתי מה נכתב ואינני מביע דעה כלל מה גם שלא למדתי הנושא כדי הצורך.
עוד דבר אין ספק שהרב אלישיב היה ענק עצום בתורה אך האם זה אומר שאי אפשר לת"ח אחר להגיע למסקנה שונה?

[איש_ספר]

יש"כ

הליכות שדה יש כמובן באוצר. מקופיא נראה שכולם עוסקים בפולמוס אם יין מפוסטר חשוב מבושל ולא בשיעור היין המתוק.

[נוריאל עזרא]

יש"כ

הליכות שדה יש כמובן באוצר. מקופיא נראה שכולם עוסקים בפולמוס אם יין מפוסטר חשוב מבושל ולא בשיעור היין המתוק.

צודק טעות שלי. בטעות חיפשתי 'הליכות השדה' עם ה' הידיעה וגלל כך לא מצאתי.

נ.ב מעניין שכשאני מחפש באוצר 'לחם הבכורים' עם ה' הידיעה זה מוצא לי רק אותו אך אם אני מחפש 'לחם בכורים' ללא ה' הידיעה זה מוצא לי את ב' הספרים לחם בכורים וגם לחם הבכורים.

אולי אפשר לתקן שימצא שמות ללא ה' הידיעה גם כשמחפשים עם?[וכך הייתי מוצא את הליכות שדה.....]

[איש_ספר]

אעביר לממונים.

באחד החיפושים ראיתי מכתב מהרב מאזוז בענין מגע בין מתוק, אך נשמט ממני ולא עלה בידי למוצאו. (הוראה בשמו נזכרה בספרו הרב טהרני אך כאמור בספר אחר ראיתי מכתב ממנו)

[נוריאל עזרא]

אעביר לממונים.

ייש"כ![אגב מעניין שמחבר הספר לחם בכורים שמו הרב דוד גדעון קורזון והמהדיר של לחם הבכורים הוא בנו של הרב מאזוז ושמו גם הרב דוד גדעון]

[/color][/b]באחד החיפושים ראיתי מכתב מהרב מאזוז בענין מגע בין מתוק, אך נשמט ממני ולא עלה בידי למוצאו. (הוראה בשמו נזכרה בספרו הרב טהרני אך כאמור בספר אחר ראיתי מכתב ממנו)

לא מצאתי מכתב לעת עתה[גם חלק מהספרים חסומים לי בחיפוש כי אין לי האוצר לצערי ובע"ה אקווה שאזכה] אך מצאתי ביצחק ירנן שמביא ממה שכתב הרב מאזוז בגליון ספרו של הרב יצחק ירנן ומעתיק לשונו:
https://tablet.otzar.org/#/book/190738/ ... /end/328/c

[יוסף חיים אוהב ציון]

יש"כ

הליכות שדה יש כמובן באוצר. מקופיא נראה שכולם עוסקים בפולמוס אם יין מפוסטר חשוב מבושל ולא בשיעור היין המתוק.

הם מדברים כמה יתמעט מהיין ברתיחה כדי שלא יהיה יין נסך.

[איש_ספר]

יש"כ

הליכות שדה יש כמובן באוצר. מקופיא נראה שכולם עוסקים בפולמוס אם יין מפוסטר חשוב מבושל ולא בשיעור היין המתוק.

הם מדברים כמה יתמעט מהיין ברתיחה כדי שלא יהיה יין נסך.

יש"כ. זה פחות נוגע לנושא האשכול.

[פלוריש]

מה זה בנתיבות הכשרות, של בעלז? א"כ הרי שחוברת זו חסרה באוצר.

חסרים באוצר עוד יש חלק בה"ב אולי אפשר להשלים משם, אם כי החוברת המדוברת היא חוברת מספר 3 אלול תשנ"ב וחסרה גם שם.

עכ"פ תשובה זו של הרב אלישיב נמצאת כבר באוצר כאן: https://tablet.otzar.org/#/book/60047/p ... /0/end/0/c

בהליכות השדה 164[מדוע אין באוצר קובץ הליכות השדה?] יש תשובה של הרב אפרתי בעניין והוא מתייחס לדברי הרב אלישיב ומפנה הפניות להתייחסויות לדברי הרב אלישיב זצ"ל(כך הגעתי לתשובה שנמצאת כבר באוצר).

הליכות השדה 164.pdf

מחיפוש בגוגל מצאתי שיש לרב גורן זצ"ל גם תשובה בה הוא מתייחס לדברי הרב אלישיב זצ"ל אלו ונראה מהתיאור שדוחה אותם הנה כאן:
https://kotar.cet.ac.il/kotarapp/index/ ... =101978837

דברי הרב גורן על יין מפוסטר נדפסו בשו"ת תרומת הגורן ח"ב סי' יז-יח, דברי הרב אפרתי בהליכות שדה הם תגובה לרב גורן

[הפשוט בפשטותו]

ככל הידוע יין מתוק פשוט מכיל סוכר. (צא וראה שאין חילוק בשיעור האלכהול בין יין מתוק ליין יבש) יינות מתוקים שאינם מכילים סוכר יש או יין בסגנון פורט, שהוא יין שעצרו את תסיסתו ולכן שמרו על מתיקותו הטבעית, וכדי שיהיה חריף מספיק מוסיפים לו אלכהול מבחוץ. היינות המתוקים של אור הגנוז הם בסגנון פורט, יש גם לטפרברג ולציון יין כזה, המחירים שלהם גבוהים, בין 75 ל100 ש"ח.
יש גם יין הנעשה מענבים שנבצרו בסוף העונה, יש לפטרברג יין כזה, (בקבוק צר וגבוה) כתוב עליו יין מבציר מאוחר. הענבים מתוקים בשיעור כזה שגם אחרי התסיסה עוד נותרת מתיקות טבעית. וישנו יין הנעשה מענבים הנבצרים כשהם קפואים אבל אינו מצוי בארצות שלנו. כל שאר היינות המתוקים כוללים סוכר. כך ידוע לי. ואם טעיתי אשמח לשמוע.

כיום מחייבים לכתוב על היינות שנוספו בהם סוכר 'יין ממותק', ואילו יין שמתוק מכח עצמו נקרא 'יין מתוק'

[נוריאל עזרא]

דברי הרב גורן על יין מפוסטר נדפסו בשו"ת תרומת הגורן ח"ב סי' יז-יח, דברי הרב אפרתי בהליכות שדה הם תגובה לרב גורן

ייש"כ!

[איש_ספר]

אעביר לממונים.

באחד החיפושים ראיתי מכתב מהרב מאזוז בענין מגע בין מתוק, אך נשמט ממני ולא עלה בידי למוצאו. (הוראה בשמו נזכרה בספרו הרב טהרני אך כאמור בספר אחר ראיתי מכתב ממנו)

חכ"א המציא לי

image (1).png (106.51 KiB) נצפה 1668 פעמים

[נוריאל עזרא]

חכ"א המציא לי

הוא אשר ציינתי לעיל:
viewtopic.php?f=17&t=60990#p780371

[/color][/b]באחד החיפושים ראיתי מכתב מהרב מאזוז בענין מגע בין מתוק, אך נשמט ממני ולא עלה בידי למוצאו. (הוראה בשמו נזכרה בספרו הרב טהרני אך כאמור בספר אחר ראיתי מכתב ממנו)

לא מצאתי מכתב לעת עתה[גם חלק מהספרים חסומים לי בחיפוש כי אין לי האוצר לצערי ובע"ה אקווה שאזכה] אך מצאתי ביצחק ירנן שמביא ממה שכתב הרב מאזוז בגליון ספרו של הרב יצחק ירנן ומעתיק לשונו:
https://tablet.otzar.org/#/book/190738/ ... /end/328/c

[איש_ספר]

עכשיו מצאתי גם בספר המצוין הזה. ראו כאן בבירור אות ו. מסקנתו שאין להקל. והנאני בעיקר שהוא עומד על התערובת שעשו כמה מחברים בין הוראת גאוני המערב להקל ביין שאינו ראוי לניסוך לבין הוראת מרן להקל ביין שנשתנה טעמו. שכאמור הם שני היתירים שונים לגמרי.

כרם אפרים.PDF

(988.49 KiB) הורד 61 פעמים