לפנינו, הרי ישנם מאה וחמישים מזמורים בתהילים, ויש לעיין על מניין קמ"ז מזמורים בחז"ל, כיצד מגיעים אל מספר זה? ועיין המצורף פה:אמר רבי יהושע בן לוי, אנא מן יומוי לא איסתכלית בספרא דאגדתא, אלא חד זמן אסתכלית, אשכחית כתוב בה מאה ושבעים וחמש פרשיות שכתוב בתורה דבר אמירה ציווי - כנגד שנותיו של אבינו אברהם, דכתיב לקחת מתנות באדם, וכתיב האדם הגדול בענקים, מאה וארבעים ושבעה מזמורות שכתוב בתילים - כנגד שנותיו של אבינו יעקב, מלמד שכל הקילוסין שישראל מקלסין [להקדוש ב"ה] כנגד שנותיו של יעקב, שנאמ' ואתה קדוש יושב תהילות ישר', מאה ועשרים ושלשה פעמים שישר' עונין הללויה - כנגד שנותיו של אהרן, הללוי' הללו אל בקדשו, לאהרן קדושו, לאהרן קדוש ה'...
כשעושים דברים האלו, אין עושין אותן לא ע"י נכרים ולא ע"י קטנים ולא ע"י עבדים ולא ע"י נשים כדי שלא תהא שבת קלה בעיניהם. אלא על ידי גדולי ישראל וחכמיהם. ואסור להתמהמה בחילול שבת לחולה שיש בו סכנה שנאמר "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ולא שימות בהם". הא למדת שאין משפטי התורה נקמה בעולם, אלא רחמים וחסד ושלום בעולם. ואלו האפיקורוסים שאומרים שזה חילול שבת ואסור עליהן הכתוב אומר "גם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם". (רמב"ם פ"ב מהלכות שבת ה"ג)
להתהלך כתב:איך אתה מגיב, בלי לראות מה כתוב בפנים?
איך מעלתו מגיב לי כך בלי לשאול מקודם האם קראתי לפני כן את המאמר? [קראתי].
ובכל זאת הנה לשון הרמב"ם וכו' משמע שדבר זה צריך לימוד.
י. אברהם כתב:בגנת ורדים (לר' אברהם ב"ר מרדכי הלוי, תע"ז) כלל ג סו"ס א כתב: וכונתו מבוארת שעל הצדוקים הוא אומר שסוברים שאין פיקוח נפש דוחה את השבת.
צופה_ומביט כתב:להתהלך כתב:איך אתה מגיב, בלי לראות מה כתוב בפנים?
איך מעלתו מגיב לי כך בלי לשאול מקודם האם קראתי לפני כן את המאמר? [קראתי].
ובכל זאת הנה לשון הרמב"ם וכו' משמע שדבר זה צריך לימוד.
ובכן, במאמר שלכם, קודם כל היה צריך להסביר מה הצד השני, ובפרט שהבאתם שם את לשון הרמב"ם. צריך היה להסביר ממה באים לאפוקי.
צופה_ומביט כתב:י. אברהם כתב:בגנת ורדים (לר' אברהם ב"ר מרדכי הלוי, תע"ז) כלל ג סו"ס א כתב: וכונתו מבוארת שעל הצדוקים הוא אומר שסוברים שאין פיקוח נפש דוחה את השבת.
זה פשוט ומפורש ברמב"ם בעצמו שם. דהיינו כלפי מי שאומר להיפך מ"חי בהם" אלא שמשפטי התורה גוברים גם על החיים.
וכבר כאן רואים שאין הכוונה "נקמה" כפשוטו.
ועכ"ז עדיין הלשון "נקמה" צ"ב, וגם כלל הרעיון. דהיינו:
וכי אם חוקי התורה היו מחייבים למסור עליהם את הנפש זה אומר שהם נקמה ולא חסד ורחמים?
ומה נאמר בג' עבירות חמורות שהדין בהן הוא חד וחלק יהרג ואל יעבור? או כל המצוות בשעת השמד? וכי דין זה מוכיח שמשפטי התורה הם נקמה?
מה בכלל הקשר בין הדברים. זה בסך הכל מוכיח שיש דברים ששווה למות ולא לעבור עליהם, כי חיים בסתירת הדברים האלה אינם חיים.
והציווי למות ולא לעבור על דברים אלה - הוא הוא החסד והרחמים באמת, בזה ובבא.
ומי יכול בכלל להתווכח עם העובדה שהתורה מגבילה הרבה דברים שחופש החיים חושק בהם. היכן נעלם כאן אותו "חסד ורחמים" של התורה שמתחשב כל כך בעצם החיים, ומדוע ההגבלות האלה אינן "נקמה", ומדוע לא נוכיח מהם שמשפטי התורה נקמה ח"ו?
אבל פשוט שהתורה מגדירה שאדרבה, צורת חיים כזו וכזו היא לא נכונה ולא טובה, לא בזה ולא בבא. ומשפטי התורה מכוונים את האדם לדרך ישרה וטובה, לגוף ולנפש ולנשמה, כמבואר בכל התורה כולה שבכתב ושבע"פ.
ובכלל זה כנ"ל שיש יסודות כאלה שלחיות עם סתירתם אינו חיים בכלל, וכפשוטו עדיף למות מאשר לחיות כך.
לכן לשון הרמב"ם שמתרגם את הנידון "ימות ואל יעבור / פיקוח נפש דוחה שבת" - למילים "משפטי התורה הם נקמה או חסד ורחמים" - צריך ביאור רב, מה כוונתו בדיוק וממה בא לאפוקי.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 45 אורחים