והיו לאותות - כשהמאורות לוקין סימן רע הוא לעולם, שנאמר (ירמיה י ב) מאותות השמים אלא תחתו, בעשותכם רצון הקדוש ברוך הוא אין אתם צריכין לדאג מן הפורענות:
מעשי ה' מעשי בראשית פרק ח (פרשת בראשית)
ועל מה שנאמר והיו לאותות, פרש"י כשהמאורות לוקין סימן רע הוא לעולם, ופליאה נשגבה היא שדבר הידוע על פי החשבון מתי יהיה לקות שמשי או ירחי עד סוף העולם איך יתכן שיהיה סימן טוב או רע לעולם. והנה במה שארז"ל (סוכה כט, א) על ד' דברים המאורות לוקין על כותבי פלסתר וכו', אומר לך מה שדעתי בו כי הוא על דרך שאמרו הנביאים (יואל ב, י) שמש וירח קדרו וכוכבים אספו נגהם, כי אמרו כן על גודל יעוד הרעה העתידה לבא על אומה לגודל רעתם שכן אמרו רז"ל לגודל רעת כותבי פלסתר וכו' שהמאורות לוקין. ודומה לזה אמרו (גיטין צ, ב) מי שמגרש אשתו ראשונה מזבח מוריד עליו דמעות, שהכוונה לדעתי במה שאמרו מזבח ולא אמרו מנורה או היכל, לפי שהמזבח הוא מקום אכזריות לשחוט בעלי חיים לכן אמרו שאפילו מזבח מרחם על שמגרש אשתו ראשונה, וכל זה אמרו להפליג הרעה הנמשכת לאדם מגרושי אשתו ראשונה. או יתכן לומר שדברו לשון חכמה והכוונה באמרם המאורות ר"ל כשתלמידי חכמים מתים וכדי שלא לפתוח פה לשטן ג"כ כינה התלמידי חכמים בשם מאורות, וכמו כן יתכן שהיתה כוונתם באגדה שהביא רש"י ז"ל, אבל זה שכתב רש"י ז"ל שהוא סימן רע לעולם מה שהוא מוכרח לבא בשעות ורגעים ידועים הוא תמה בעיני ולא אבין והן בקשתי אם הם דברי אגדה בקשתיה ולא מצאתיה בכל ספרי האגדות אשר אתי. אבל יתבאר במה שיתכן לומר על מה שנאמר והיו לאותות שיהיו לאות על שיש אדון לבירה, כמו שאחז"ל (בר"ר לט, א) בענין אברהם משל למה הדבר דומה למי שהיה הולך ממקום למקום וראה בירה דולקת אמר אפשר בירה זו בלא אדון, הרי לך שענין המאורות היו לאות לאברהם שיש אדון, וקרוב למכוון זה
וכו'
וכבר יתכן לומר שמה שכתב רש"י שכשהמאורות לוקין סימן רע לעולם אין הכוונה לומר שבאמת הוא סימן רע לעולם כולו אבל ר"ל שאנשי העולם תופשים אותו סימן רע לבלתי עשות התחלה לבנין או לשמחה או לדברים אחרים בעת שהמאורות חשוכים ולוקים וכן בעת חסרון הלבנה אין נושאים נשים כל שכן כשתהיה לוקה ועל כן נאמר (ירמיהו י, ב) מאותות השמים אל תחתו, ואם כן נגד הדבוקים והלקיות אמר שיהיו לאותות.
וכו'.
עקביה כתב:המהר"ל בבאר הגולה מסביר שליקוי חמה אינו עונש על כלום, אלא כוונת הברייתא שהבריאה נבראה עם חיסרון מובנה - שיש בה ליקוי חמה, מכיון שיש בה חיסרון מובנה בכך שיכולים להתרחש בה ארבע העוונות המנויים שם.
לדבריו קשה להבין מה הכוונה בלשון: "תנו רבנן: בזמן שהחמה לוקה - סימן רע לכל העולם כולו", ובשאר לשונות כיו"ב שם.
הלא לדברי המהר"ל אין כלום בזמן שהחמה לוקה.
צופה_ומביט כתב:...הוא סימן רע לאותם אנשים, שכעת ריע מזלייהו והם תחת מציאות גלויה של חסרון בעניינם. ובסודות ההשפעה האלוקית בעולם יש מזה השלכות על ההשפעה. זה מה שמגלה לנו הגמרא כאן.
צופה_ומביט כתב:ולכאורה אינו שונה מכלל ענייני המזלות והעתים, שעת זו ראויה ומוצלחת לכך - ולהיפך, ועת זו ראויה ומוצלחת לכך - ולהיפך.
ודאי תלוי לקות המאורות במהלך המאורות. אבל סבת הסבה נתנו הם ז"ל. כי אם לא היה החטא בעולם, לא היה דבר זה. כי אין ספק שלקות המאורות הוא פחיתות גדול וחסרון בעולם, ואם לא היה החטא נמצא בעולם, לא היה סדר הבריאה נותן שיהיה לקוי המאורות, שהוא פחיתות וחסרון, כמו שמוסכם מכל אדם. וכמו שתמצא במעשה בראשית, שאלמלי לא חטא האדם, היה מקום האדם בגן עדן, ומזונותיו פירות גן עדן. ובשביל שחטא אז, סידר השם יתברך עניין האדם, כמו שספרה התורה (בראשית ג, יח) "קוץ ודרדר תצמיח לך". הרי שהשם יתברך סידר הנהגת האדם לפי מדריגתו ומעלתו. ומפני כי העולם שייך בו חטאים אלו, ולפיכך מתחלת בריאת עולם לא נתן השם יתברך להם אור שלא יקבל לקוי. ובזולת חטא לא היה סדר זה, סוף סוף בשביל חטאים אלו הוא לקוי המאורות.
ואולי תאמר, אם כן מוכרח האדם לחטוא [שהרי אמרנו שהעולם נברא מראש בלקות וחסרון המקבילים למציאות חטא בעולם]. אין זה קשיא, שאין ספק כי אין כלל העולם כולו צדיקים, עד הזמן שיקוים (דברים ל, ו) "ומל ה' את לבבך ואת לבב זרעך וגו'", ואז לא יהיה לקות המאורות חסרון כלל, כי אז נאמר (ישעיה כד, כג) "וחפרה הלבנה ובושה החמה וגו'". ונאמר (ישעיה ס, יט) "לא יהיה לך השמש לאור יומם וגו'* והיה ה' לך לאור עולם". אבל בעולם הזה, אין העולם נקי מן החטא.
כלל הדבר, כי השם יתברך סדר העולם במדריגה הראוי לבני אדם. כי כל הנמצאים משמשים האדם כפי מה שהוא אדם. ולפיכך בשביל חטא הנמצא בעולם, נתן להם אור כמו שראוי להם. ולכך אמרו שם (סוכה כט.), תנו רבנן, בזמן שהחמה לוקה, סימן רע לכל העולם. משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שעשה סעודה לכל עבדיו, והניח פנס לפניהם. כעס עליהם, אמר לעבדו טול הפנס מפניהם, והושיבם בחושך, עד כאן. וביאור עניין זה, כי המלך מכבד את עבדיו, ועושה להם סעודה לכבוד. וכאשר כועס עליהם מפני שמרדו בו, נוטל המאור מלפניהם, כי המאור הוא כבוד הסעודה. וכן הקב"ה, כאשר הוא כועס על העולם בשביל פחיתות חטאם וחסרונם, נוטל כבודם, כי המאור הוא כבוד העולם. ודבר זה ברור כי האור הוא כבוד העולם, וכמו שתקנו (תפילת שחרית) 'אל ברוך גדול דעה הכין ופעל זהרי חמה טוב יצר כבוד לשמו'. וכן [אולי צ"ל לכן] בתחלת הבריאה ברא השם יתברך את המאורות כפי מה שהם ראוים לזה.
צופה_ומביט כתב:אני לא מונח כעת בסוגיה, אבל לכאורה הוא דבר ברור שיש הבדל מהותי - ובוודאי כלפי ההשפעה מהדבר - בין דבר שהוא בכוח לבין כשהוא בפועל, בין מציאות נסתרת לבין כשהיא גלויה. וממילא כאשר מתגלה החיסרון ההוא ונעשה בפועל, ו"מאיר" הפגם והחיסרון ההוא על מי שהוא שייך אליו [במהותו או במקומו], דהיינו שכעת מתנוסס על ראשם של אלו דייקא הסימן לפחיתות הבריאה, הוא סימן רע לאותם אנשים, שכעת ריע מזלייהו והם תחת מציאות גלויה של חסרון בעניינם. ובסודות ההשפעה האלוקית בעולם יש מזה השלכות על ההשפעה. זה מה שמגלה לנו הגמרא כאן.
עקביה כתב:מטרתו של המהר"ל בחיבורו באר הגולה היא להסיר לזות שפתיים מעל חז"ל, ואת זה הוא עשה.
כלומר, על מה שמקשים כיצד ניתן לומר שליקוי חמה מגיע כעונש על עבירות מסוימות בזמן שזו תופעת טבע קבועה, הוא ענה.
הוא לא מתיימר להסביר את כל הסוגיא, ואת זה הוא אכן לא עשה.
עקביה כתב:אלא שזה לא ממש ע"פ דרכו.
צופה_ומביט כתב:האם אינך רואה הבדל בין כאשר עכ"פ העניין הזה נסתר, ובין כשהוא מוטח בפרצופם של הבריות בליקוי המאורות לעיניהם? ולא רק בפוטנציאל.
צופה_ומביט כתב:האם חדש לנו המושג "יום שמזלו של אדם גובר" או "ריע מזליה" או "השעה משחקת לו" וכיו"ב?
כמה רחוק להבין שביום שחסרון הבריאה ושייכותה לחטא מוצג בגלוי לעיני הברואים הוא יום רע להם?
כלל הדבר, כי השם יתברך סדר העולם במדרגה הראוי לבני אדם. כי כל הנמצאים משמשים האדם כפי מה שהוא אדם. ולפיכך בשביל חטא הנמצא בעולם, נתן להם אור כמו שראוי להם. ולכך אמרו שם (סוכה כט.), תנו רבנן, בזמן שהחמה לוקה, סימן רע לכל העולם. משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שעשה סעודה לכל עבדיו, והניח פנס לפניהם. כעס עליהם, אמר לעבדו טול הפנס מפניהם, והושיבם בחושך.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 200 אורחים