פרשת זכור בבית ראשון

[הנאמן בפקדונו]

מתי קראו פרשת זכור בימי בית ראשון?
יצאו ידי חובה בכי תצא?
האם אז היה מנג בני מערבא שסיימו התורה לשלש שנים?

[הוגה]

א. כמובן לא בשבת שקודם פורים... - מתי כן? תלוי בתשובה לשאלה שלישית.

ב. אם יוצאים מה"ת בכי תצא, כידוע לדעת המ"א יוצא ולדעת המשנ"ב לא יוצא.

ג. קודם החורבן כולם היו בני מערבא... טוב, זה ישאר לאחרים.

[הנאמן בפקדונו]

א. על תשובה גאונית שכזו לא חשבתי
ג. השאלה האם מנהג בני מערבא לסיים בג' שנים נהג גם אז.

[הוגה]

יש שכתבו על זה כך (ואיני לוקח אחריות):

ההתפתחות ההיסטורית של מוסד הקריאה בתורה הייתה כנראה כדלקמן:

בימי מלכי יהודה, גלות בבל בתקופת שיבת ציון, השלטון הפרסי ובתקופת החשמונאים הייתה כנראה קריאה של קטעים מוגדרים בחגים ובמועדים וכן בשבתות ובאירועים מיוחדים - "וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל - מצוותן יהיו קורין אותן כל אחד ואחד בזמנו" (מגילה ל"ב ע"א).

קריאה של קטעים מהתורה על פי הסדר אך לא במסגרת מוגבלת של זמן - כך נהגו כפי הנראה בתקופת המשנה.

סיום קריאת התורה בפרק זמן מוגדר. בבבל סיימו את הקריאה של חמישה חומשי התורה בפרק זמן מוגבל של שנה, כלומר במחזור שנתי, ואילו יהודי ארץ ישראל סיימו את הקריאה בפרק זמן של שלוש שנים עד שלוש שנים וחצי. בשלב זה החלוקה לסדרים ופרשיות לא הייתה אחידה בכל המקומות - כך נראו פני הדברים בתקופת האמוראים. יש המשערים שהחלוקה הבבלית היא המקורית, והחלוקה הארצישראלית נוצרה עקב התארכות התפילה (על ידי דרשות ופיוטים), שהצריכו לקצר את קריאת התורה.

חלוקת התורה לחמישים ושלוש פרשיות. לצורך הקריאה במחזור השנתי נוצרה חלוקה עיקרית של 53 פרשות. חלוקה זו נוצרה כפי הנראה בימי הסבוראים לאחר חתימת התלמוד ואולי בראשית תקופת הגאונים. בתקופה זו רווחו מנהגים שונים בחיבור פרשיות וחלוקתן.

חלוקת התורה ל-54 פרשות מתוכן 14 פרשות נקראות לפי הצורך שתים שתים בכל שבת. חלוקה זו התפשטה עם התפשטות קובץ הפסיקה ההלכתי ארבעת הטורים של רבנו יעקב בן אשר "בעל הטורים", ויצרה מנהג אחיד לפיה קוראים בכל קהילות ישראל באותה פרשה.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94

הכל כאן "כנראה" ו"יש משערים", תחילה הם מבינים תקנת משה על קריאה בתורה כלשהי, בלי סדר כל שהוא, ואח"כ "יש משערים" לדון על ה"קריאה המקורית" אם כבבל או כא"י (זה לא סותר?).
לא שאפשר להביא משם ראיה, אבל בע"מ אפשר לראות ענין זה כלא חתוך.

[הנאמן בפקדונו]

עתה ראיתי בספר החינוך (מצוה תרג):

הנה בכל מקומות ישראל קוראים ספר התורה בשנה אחת או בשתים או שלש לכל הפחות והנה הם יוצאים בכך מצוה זו. ואולי נאמר כי מנהגן של ישראל בפרשת זכור לקרותה בשבת מיוחד בכל שנה - תורה היא, ומפני מצוה זו היא שקבעו כן, והוא השבת שלפני פורים לעולם, ודין יהיה לקרותה ביום פורים לפי שהוא מענינו של יום כי המן הרשע היה מזרעו, אבל להודיע שקודם נס זה נצטוינו בזכירה זו קבעו הפרשה קודם לפורים, אבל סמכוה לפורים על דרך מה שיאמרו זכרונם לברכה במקומות סמכו ענין לו

[הלמד מכל אדם]

מביאור הגמ' בב"ב שטעותו של יואב שלא הרג אלא את הזכרים, נובעת מרשלנותו של המלמדו בקטנותו, ניתן להוכיח לכאו' שלא היתה קריאת הציבור לפרשת זכור, ולכל הפחות לא כפי הדקדוקים שעושים היום.

[בברכה המשולשת]

יש שכתבו על זה כך (ואיני לוקח אחריות):

ההתפתחות ההיסטורית של מוסד הקריאה בתורה הייתה כנראה כדלקמן:

בימי מלכי יהודה, גלות בבל בתקופת שיבת ציון, השלטון הפרסי ובתקופת החשמונאים הייתה כנראה קריאה של קטעים מוגדרים בחגים ובמועדים וכן בשבתות ובאירועים מיוחדים - "וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל - מצוותן יהיו קורין אותן כל אחד ואחד בזמנו" (מגילה ל"ב ע"א).

קריאה של קטעים מהתורה על פי הסדר אך לא במסגרת מוגבלת של זמן - כך נהגו כפי הנראה בתקופת המשנה.

סיום קריאת התורה בפרק זמן מוגדר. בבבל סיימו את הקריאה של חמישה חומשי התורה בפרק זמן מוגבל של שנה, כלומר במחזור שנתי, ואילו יהודי ארץ ישראל סיימו את הקריאה בפרק זמן של שלוש שנים עד שלוש שנים וחצי. בשלב זה החלוקה לסדרים ופרשיות לא הייתה אחידה בכל המקומות - כך נראו פני הדברים בתקופת האמוראים. יש המשערים שהחלוקה הבבלית היא המקורית, והחלוקה הארצישראלית נוצרה עקב התארכות התפילה (על ידי דרשות ופיוטים), שהצריכו לקצר את קריאת התורה.

חלוקת התורה לחמישים ושלוש פרשיות. לצורך הקריאה במחזור השנתי נוצרה חלוקה עיקרית של 53 פרשות. חלוקה זו נוצרה כפי הנראה בימי הסבוראים לאחר חתימת התלמוד ואולי בראשית תקופת הגאונים. בתקופה זו רווחו מנהגים שונים בחיבור פרשיות וחלוקתן.

חלוקת התורה ל-54 פרשות מתוכן 14 פרשות נקראות לפי הצורך שתים שתים בכל שבת. חלוקה זו התפשטה עם התפשטות קובץ הפסיקה ההלכתי ארבעת הטורים של רבנו יעקב בן אשר "בעל הטורים", ויצרה מנהג אחיד לפיה קוראים בכל קהילות ישראל באותה פרשה.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94

הכל כאן "כנראה" ו"יש משערים", תחילה הם מבינים תקנת משה על קריאה בתורה כלשהי, בלי סדר כל שהוא, ואח"כ "יש משערים" לדון על ה"קריאה המקורית" אם כבבל או כא"י (זה לא סותר?).
לא שאפשר להביא משם ראיה, אבל בע"מ אפשר לראות ענין זה כלא חתוך.

אין זה מרצוני להגן על ויקיפדיה, אבל הם מתכוונים כך:
א. בימי בית ראשון וחלק מימי בית שני לא היה סדר קבוע לכל שבוע, וקראו רק באירועים מיוחדים (וזה כמובן נגד דברי הגמרא שמרע"ה תיקן את הקריאה בתורה בכל שבת- אבל זה לא מעניין אותם)
ב. מתי שהו בימי בית שני התקבל המנהג לקרוא מדי שבוע, בחלוקה חד שנתית או תלת שנתית (כדי לא להכריע במחלוקת החוקרים בין פליישר לנאה ואח', אליה הם רומזים).
ג. אח"כ היו שני מנהגים א"י ובבל (תלוי באמור בסעיף ב מה היה מעיקרא)
ד. ואז התקבל מנהג הבבלי בכל התפוצות.

אבל בגדול, זה אכן מצביע על הבלבול השורר במחקר בנושא זה.
אגב, אני תמה כבר הרבה שנים אם יש נפק"מ כל שהיא לכל הויכוח הזה. (כמובן, המחקר לא מחפש נפק"מ, כי זה לא"אקדמי")

[הוגה]

תודה הרב בברכה,
היכן פליישר ונאה נחלקו בזה?
ולגבי הנפק"מ, לא כ"כ הבנתי מה איכפ"ל, אנו לא דנים בדברים רבים בלי נפק"מ? = 'ידיעת הדבר כשלעצמו הוא המטרה'.

[בברכה המשולשת]

תודה הרב בברכה,
היכן פליישר ונאה נחלקו בזה?
ולגבי הנפק"מ, לא כ"כ הבנתי מה איכפ"ל, אנו לא דנים בדברים רבים בלי נפק"מ? = 'ידיעת הדבר כשלעצמו הוא המטרה'.

פליישר במאמרו בתרביץ לפני שנים רבות.
נאה במאמרו בתרביץ גם לפני זמן לא מבוטל.
לגבי הנפק"מ, התכוונתי ללהט של המתווכחים (אם יראה כתר"ה את הדברים- יבין את כוונתי).

[ברוז]

האם מצאנו בספרי האחרונים הדנים על שאלתו המצויינת של פותח האשכול?
לא הבנתי רק מדוע שאלתו היא על זמן בית ראשון, ומה היה קודם לכן, הלא כבר אז נתחייבו בקריאתה.

[עקביה]

מן הסתם כוונת השואל לאו דווקא על זמן בית ראשון, אלא על קודם נס פורים.

אבל לא הבנתי מה הבעיה לומר שקראו פ' זכור פעם בשנה כמנהגנו.

[ברוז]

אבל לא הבנתי מה הבעיה לומר שקראו פ' זכור פעם בשנה כמנהגנו.

מתי? באיזה תאריך?

[עקביה]

י"ג חשון.

[עזריאל ברגר]

אבל לא הבנתי מה הבעיה לומר שקראו פ' זכור פעם בשנה כמנהגנו.

מתי? באיזה תאריך?

אילו היו שואלים אותי - הייתי ממליץ לקרוא אותה בשבת מברכין חודש סיון, מאחר שלפי היוצא מפשט הפסוקים - מלחמת עמלק היתה בסוף חודש אייר (בט"ו אייר החל לרדת המן לבני ישראל במדבר סין, ואחר כך נסעו בנ"י משם (לדפקה, ומשם לאלוש, ומשם) לרפידים, ושם היתה מלחמת עמלק, ואח"כ "ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני" בר"ח סיון).

ושמא הם עדיין זכרו את התאריך המדויק של המלחמה, וקראו את פרשת זכור באותו תאריך?

[עושה חדשות]

דברי החינוך במ' תרג -
ואל הזכירה הזאת בלב ובפה לא ידענו בה זמן קבוע בשנה או ביום כמו שנצטוינו בזכירת יציאת מצרים בכל יום ובכל לילה, והטעם כי בזכירה ההיא עיקר הדת, וכמו שהרחבנו הדבור על זה בהרבה מקומות בספרי, אבל טעם זכירת מה שעשה עמלק אינו רק שלא תשכח שנאתו מלבנו, ודי לנו בזה לזכור הענין פעם אחת בשנה או שתי שנים ושלש. והנה בכל מקומות ישראל קוראים ספר התורה בשנה אחת או בשתים או שלש לכל הפחות והנה הם יוצאים בכך מצוה זו. ואולי נאמר כי מנהגן של ישראל בפרשת זכור לקרותה בשבת מיוחד בכל שנה תורה היא ומפני מצוה זו היא שקבעו כן, והוא השבת שלפני פורים לעולם, ודין יהיה לקרותה ביום פורים לפי שהוא מענינו של יום כי המן הרשע היה מזרעו, אבל להודיע שקודם נס זה נצטוינו בזכירה זו קבעו הפרשה קודם לפורים, אבל סמכוה לפורים על דרך מה שיאמרו זכרונם לברכה במקומות סמכו ענין לו.

[יהודה בן יעקב]

מביאור הגמ' בב"ב שטעותו של יואב שלא הרג אלא את הזכרים, נובעת מרשלנותו של המלמדו בקטנותו, ניתן להוכיח לכאו' שלא היתה קריאת הציבור לפרשת זכור, ולכל הפחות לא כפי הדקדוקים שעושים היום.

עי' מעייני החכמה ב"מ קט, ב מה שכתב והאריך בזה

[עזריאל ברגר]

אבל לא הבנתי מה הבעיה לומר שקראו פ' זכור פעם בשנה כמנהגנו.

מתי? באיזה תאריך?

אילו היו שואלים אותי - הייתי ממליץ לקרוא אותה בשבת מברכין חודש סיון, מאחר שלפי היוצא מפשט הפסוקים - מלחמת עמלק היתה בסוף חודש אייר (בט"ו אייר החל לרדת המן לבני ישראל במדבר סין, ואחר כך נסעו בנ"י משם (לדפקה, ומשם לאלוש, ומשם) לרפידים, ושם היתה מלחמת עמלק, ואח"כ "ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני" בר"ח סיון).

ושמא הם עדיין זכרו את התאריך המדויק של המלחמה, וקראו את פרשת זכור באותו תאריך?

ראיתי שמביאים בשם סדר עולם פרק ה שמלחמת עמלק היתה אחרי כג אייר.