ולמה בעצם יש שני ימים ראש חודש?
לדעת שו"ת תשב"ץ [ח"ג סי' רנא] וספר יסוד עולם לתלמיד הרא"ש [מאמר ד פרק א] הוא משום ספק, שבבי"ד היו עושים ר"ח ביום א' שמא יבואו עדים ויתקדש החודש ואם לא באו עשו ר"ח גם ביום הב'.
ולפי"ז מובן שמספק אף מתפללים מוסף, כמו בב' ימים של ראש השנה.
אך לדעת השבלי הלקט [סי' קסח] בשם ר' שלמה ור' ישעיה, וכן הוא בשו"ת הרי"ד [סימן לב] דהטעם הוא משום שאנו מקדימין ומקדשין יום שלשים מפני שהיא זמנו של קידוש, שהרי חצי היום ראוי להיות לחודש הבא וצריכין אנו לקדש את החודש בזמנו, הלכך אנו מקדשין יום שלשים מפני שחציו הוא לחדש הבא והוא זמן הקידוש, ועוד אנו מקדשין למחר שהוא יום שלשים ואחד להיות מונין ממנו שלא נמנה מיום שלשים וכו', ושניהן נקראין ראש חודש זה לקידוש וזה למנין. וכ"כ בספר הישר לר"ת [חלק החידושים, סי' תשמה] וכן מבו' בדברי הרמב"ם [קידוש החודש ח, ד].
וכתב בשבלי הלקט שם, בשם ר' שלמה, וז"ל, מיהו השיר והמוסף לא היו עושין אלא ביום שני ובו מחשבין את המועדות, עכ"ל.
וא"כ צ"ב למה אנחנו מתפללים מוסף ביום א' דר"ח? אפשר לעשותו ר"ח בלי להתפלל מוסף
לא יאמרו תחנון, כמבו' בב"מ נט, ב, ואולי גם יאמרו הלל, אך למה להתפלל מוסף, אם בביהמ"ק לא הקריבו קרבן מוסף?