הודעהעל ידי אשרי יושבי ביתך » ב' נובמבר 28, 2022 12:59 pm
המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים, ולא תוסיפו לדאבה עוד, ולא ישמע עוד שוד ושבר בגבולכם!
[שמעתי דבר חיזוק יקר, ממוח"ז מרן הגר"י זילברשטיין שליט"א: לפני עשרות שנים נהרג בחור ישיבה הי"ד בפיגוע שהיה באוטובוס בירושלים עיה"ק, והגה"צ רבי נטע ציינוירט זצ"ל, מצדיקי ירושלים עיה"ק לנחם את ההורים השכולים, ולא ידע במה לנחמם. ואז עלה בדעתו דבר, ופנה לאבא השכול ושאלו, שנתעורר לחקירה הלכתית, הרי הקב"ה צווה לאברהם אבינו שילך ויעקוד את יצחק בנו, ויש להסתפק אם באמת היה קורה שאברהם אבינו היה מקריב את יצחק בנו בעקידה, והיה מת. האם היה יושב עליו 'שבעה' או לא, דהרי קיים אברהם את כל התורה עד שלא ניתנה.
האב השכול נתחייך למשמע השאלה והחקירה, והרהר, ואז אמר לרבי נטע זצ"ל, שלכאורה לא היה יושב שבעה. שאלו רבי נטע, מדוע. ואמר לו, הרי הקב"ה צווה לו לעקוד את בנו, והוא עשה הרי את מה שנצטווה, וקיים מצוות הבורא יתברך, ולמה שיישב שבעה ע"כ.
אמר לו רבי נטע, שלדעתו אדרבה, ודאי שאברהם היה יושב שבעה. וזאת מדוע? שכן כיון שמצינו שבכל מת שנפטר, צוותה התורה לישב שבעה, והרי בכל מת שנפטר הוא ציווי וגזירה מפורשת של הקב"ה. אלא מאי, הוא ציווי נסתר, שלא זכינו לקבל ישירות את הציווי והגזירה מהקב"ה, אלא הקב"ה עצמו עשה כן. וזה כל ההבדל בין עקידת יצחק (אם היה מת באמת) – לבין בנך שמת, דבשניהם הרי זו גזירת הקב"ה וציוויו, ורק אצל יצחק ידע מזה אביו שכן הקב"ה פנה אליו וצווהו, משא"כ אצלך. וזה כל ההבדל. ואם כן פשוט שגם אצל אברהם היה יושב שבעה, שכן שבעה הוא להצדיק עליו את הדין, ולומר שהכל בא מהקב"ה. ובשניהם צריכים להצדיק את הדין, ומה נפ"מ אם הקב"ה גזר ועשה או גזר וצווה עלינו לעשות, וצריכים לדעת שבכל אסון שקורה, הוא עקידה לכל דבר, ויושבים שבעה כי זה בא מהקב"ה.
ואחר ששמע האב השכול כן, וקיבל את הדברים. שאלו רבי נטע: אחר שקבענו שאברהם אבינו היה יושב שבעה על יצחק בנו, איך נראה לכם שהיה יושב, האם היה יושב בשמחה והיה מתנחם, או שהיה יושב בעצבות וממאן להתנחם. השיבו האבל, שפשוט שהיה יושב בשמחה, שהרי הקב"ה צווה, וקיים את רצון הקב"ה. סיים רבי נטע ואמר לו: 'נו, וכאן הקב"ה לא צווה?!, הרי גם העקידה שלכם הייתה על פי הציווי של הקב"ה, ומה זה משנה אם שמעתם את הציווי מהקב"ה או לא...', ונתנחם האב השכול טובא מדבריו המתוקים של הגה"צ רבי נטע זצ"ל].