נתבקשתי לשאול:
יל"ע האם הרואה את חבירו עובר עבירה, חייב להתרות בו, ולבא לב"ד להעיד עליו, לחייבו מיתה, או שמא יכול להניחו כך בלי גדרי "התראה" [יכול להוכיחו ולמחות בו, ובלי לשון התראה], ולהניחו ספק שוגג?
עזריאל ברגר כתב:אבל "וביערת הרע מקרבך" - נראה מדברי חז"ל שהוא ציווי כללי לבער מקרבנו את הרע, ולא רק במקומות בהם נאמר ציווי זה במפורש.
עזריאל ברגר כתב:ומה תאמר על המקור מחולין?
עזריאל ברגר כתב:אענה בהשוואה למצוה אחרת, ואולי בזאת יובנו דברי:
מי שראה דבר שיש לו מה להעיד בו ואינו מעיד - דומה למי שלובש בגד מרובע בלא ציצית.
מי שמעלים עיניו שלא יראה, או שבולם פיו ואינו מתרה - דומה למי שאינו לובש ציצית, שהוא אמנם לא עובר על המצווה, אבל הוא מבטל את ענין-המצוה.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 246 אורחים