דף ועוד דף (מתעדכן)

[אהרן תאומים]

כתובות ל. (תוספות) מיום שחרב בית כו'. וא''ת אמאי לא נקט מ' שנה קודם שחרב בהמ''ק דמ' שנה קודם חורבן גלתה סנהדרין כו' שלא דנו דיני נפשות וי''ל דלפעמים לצורך שעה היו חוזרין סנהדרין ללשכת הגזית ולהכי לא פסיקא ליה למיתני מ' שנה קודם חורבן וא''ת א''כ מאי פריך בפרק היו בודקין (סנהדרין דף מא.) גבי מעשה ובדק ר' יוחנן בן זכאי בעוקצי תאנים ופריך מי הוה בסנהדרין והא תניא כל שנותיו של רבן יוחנן בן זכאי מאה ועשרים שנה מ' עסק בפרקמטיא ומ' למד ומ' לימד ותניא מ' שנה קודם חורבן גלתה סנהדרין כו' והשתא מאי קשיא ליה כיון דלפעמים היו חוזרין ודנין וי''ל דרבן יוחנן בן זכאי דבדק בעוקצי תאנה אמעשה דרציחה היה ומשום דיני נפשות דרציחה לא היו חוזרין לעולם דעיקרם לא גלו אלא משום רציחה דחזו דנפישי רוצחים כדאמרינן בפ''ק דמסכת ע''ז (דף ח: ושם) וי''מ דלהכי נקט משחרב בהמ''ק משום דקודם לכן אע''פ שגלו היו בגדי כהונה מכפרים על מזיד דלא אתרו ביה כדאמרינן בפרק יש בערכין (ערכין דף טז. ושם) ואין נראה דהא בימי שמעון בן שטח היו בגדי כהונה והיה דין ארבע מיתות כדאמרינן בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לז: ושם) אר''ש בן שטח אראה בנחמה אם לא ראיתי אחד שרץ אחר חברו לחורבה וכו' לא זז משם עד שנשכו נחש ופריך והאי בר נחש הוא והא תני ר' חייא אע''פ שבטלו סנהדרין כו' ועוד אמר (מכות י:) מרשעים יצא רשע כו' והתם בזמן שבהמ''ק קיים איירי מדקאמר ונמצא זה מת וזה גולה:
מנחות סג: רבי ישמעאל אומר עומר היה בא בשבת משלש סאין ובחול מחמש וחכמים אומרים אחד שבת ואחד חול משלש היה בא (רש"י) רבי ישמעאל אומר העומר היה בא בשבת כו'. אם חל ששה עשר להיות בשבת היה עומר בא עשרון משלשה סאין שהיו קוצרין שלשה סאין שעורים ומניפין אותן בנפה עד שמניפין אותן עד עשרון מובחר:
תקנת ריב"ז שיום הנף כולו אסור כנחמה על החורבן דמהרה יבנה

[אהרן תאומים]

כתובות לא. הגונב כיס בשבת חייב שכבר נתחייב בגניבה קודם שיבא לידי איסור סקילה היה מגרר ויוצא מגרר ויוצא פטור שהרי איסור שבת וגניבה באין כאחד
מנחות סד. אי נמי עד כאן לא קא''ר ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא התם אלא דאיתעביד ליה צורך גבוה ולא צריך אחולי שבת אבל הכא דלא איתעביד ליה צורך גבוה וצריך לאחולי שבת אימא כרבנן סבירא ליה

[אהרן תאומים]

כתובות לב. ( תוספות) שכן יש בהן צד חמור. קשה דא''כ לא נלמד עוד מהצד השוה בשום מקום דאכולהו איכא למיפרך או צד חמור או צד קל ונראה לר''י דהכא פריך הכי שכן יש בהן צד חמור משונה כי ההיא דבפרק ד' מיתות (שם דף סו.) מה להצד השוה שבהן שכן משונין גבי דיין נשיא וחרש דהכא חמשה דברים שאין צריכין התראה הוי צד חמור יותר משאר דברים וצד הקל נמי הוי קולא יתירא בחובל שהותר מכללו שמותר לחבול בחבירו וכן עדים זוממין לא עשו מעשה הוי קולא יתירא ואפילו למ''ד עקימת שפתים הוי מעשה הא אמרי' בסנהדרין ...
מנחות סה. מרדכי למה נקרא שמו פתחיה שפותח דברים ודורשן ויודע בשבעים לשון כולהו סנהדרין נמי ידעי שבעים לשון דאמר רבי יוחנן אין מושיבים בסנהדרין אלא בעלי חכמה בעלי מראה בעלי קומה בעלי זקנה בעלי כשפים ויודעים שבעים לשון שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן אלא דהוה בייל לישני ודריש והיינו דכתיב במרדכי {נחמיה ז-ז} בלשן (רש"י) התורגמן. שלא יחליף טענותיו ויחייבוהו: דהוה בייל לישני. בולל ומערבב הלשונות:

[אהרן תאומים]

כתובות לג: והתניא גנב וטבח בשבת
מנחות סו. יצתה שבת בראשית שספירתה בכל אדם

[אהרן תאומים]

כתובות לד. ר' שמעון היא דאמר שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה התינח עבודת כוכבים ושור הנסקל
מנחות סז. בעי רבא גלגול עובד כוכבים מאי

[אהרן תאומים]

כתובות לה. והא תנא דבי חזקיה מכה אדם ומכה בהמה מה מכה בהמה לא חילקת בו בין בשוגג בין במזיד בין מתכוין לשאין מתכוין בין דרך ירידה לדרך עלייה לפוטרו ממון אלא לחייבו ממון
מנחות סח: אין מביאין מנחות וביכורים ומנחת בהמה קודם לעומר (רש"י)מנחות. מנחת סוטה: [מנחת בהמה]. מנחת נסכים [של בהמה]:
סוטה יד. היה מביא את מנחתה בתוך כפיפה מצרית ונותנה על ידיה כדי ליגעה כל המנחות תחילתן וסופן בכלי שרת וזו תחלתה בכפיפה מצרית וסופה בכלי שרת כל המנחות טעונות שמן ולבונה וזו אינה טעונה לא שמן ולא לבונה כל המנחות באות מן החטין וזו באה מן השעורין מנחת העומר אע''פ שבאה מן השעורין היא היתה באה גרש וזו באה קמח ר''ג אומר כשם שמעשיה מעשה בהמה כך קרבנה מאכל בהמה:

[אהרן תאומים]

כתובות לו: וכי מה עשה לה ערבי הלז (תוספות) וכי מה עשה לה ערבי זה. נקט ערבי לפי שהם שטופים בזימה כדאמר בקדושין (דף מט:) עשרה קבין זימה ירדו לעולם ט' נטלו ערביים:
מנחות סט: כדעדי טייעא נחיתא ליה רום כיזבא חיטי בתלתא פרסי
בכמה וכמה מקומות בש"ס מפרש רש"י טייעא ישמעאל ובחלק ערבי סוחר ישמעאלי

[אהרן תאומים]

כתובות לז. וצריכא דאי אשמעינן מיתה וממון משום דאיכא איבוד נשמה אבל מלקות וממון דליכא איבוד נשמה אימא לא ואי אשמעינן מלקות וממון משום דלא חמיר איסוריה אבל מיתה וממון דחמיר איסוריה אימא לא צריכא ולרבי מאיר דאמר לוקה ומשלם תרתי למה לי
מנחות ע. אמר אביי בשלמא אי אשמעינן לוקה מכת מרדות מדרבנן שפיר

[אהרן תאומים]

כתובות לח. מכה אדם ומכה בהמה מה מכה בהמה לא חלקת בו בין שוגג למזיד בין מתכוין לשאין מתכוין בין דרך ירידה לדרך עלייה
מנחות עא. קוצרין בית השלחין שבעמקים אבל לא גודשין אנשי יריחו קוצרין ברצון חכמים וגודשין שלא ברצון חכמים ולא מיחו בידם קוצר לשחת מאכיל לבהמה


עברתי דירה מארץ לארץ ולאט לאט נחזור למתכונת ב"ה כן אעלה בשבוע הבא לוח לשנת תשפ"ג

[אהרן תאומים]

כתובות לט. המפתה נותן שלשה דברים והאונס ארבעה המפתה נותן בושת ופגם וקנס מוסיף עליו אונס שנותן את הצער מה בין אונס למפתה האונס נותן את הצער והמפתה אינו נותן את הצער האונס נותן מיד והמפתה לכשיוציא האונס שותה בעציצו והמפתה אם רצה להוציא מוציא כיצד שותה בעציצו אפילו היא חיגרת אפי' היא סומא ואפילו היא מוכת שחין נמצא בה דבר ערוה או שאינה ראויה לבא בישראל אינו רשאי לקיימה שנאמר {דברים כב-יט/כט ??} ולו תהיה לאשה אשה הראויה לו:
מנחות עב: ומנחת חוטא ומנחת קנאות
וזה החוטא המפתה יכול לגרשה כשמצא בא ערוות דבר אבל לקנאות לה יכול להיות שיחשוש

[אהרן תאומים]

כתובות מ. אמר קרא {שמות כב-טו} מהר ימהרנה לו לאשה לו מדעתו:
מנחות עג. לך היא ולבניך שלך היא ולבניך אפילו לקדש בו את האשה

[אהרן תאומים]

כתובות מא: (תוספות) האומר גנבתי כו'. מוציא ש''ר .... יש לו למוכרו שידוע שתפחת הנבילה ותסריח:
מנחות עד. (רש"י) ובסים ריחיה. שנדבתו וחביתין בלולין בשמן ולבונה וריחו נודף מה שאין כן במנחת חוטא. ע''א דבזה ובזה כתיב ריח ניחוח לאפוקי מנחת חוטא שאינה תדירה ובאה על חטא ואינה בלולה בשמן ואין כתיב בה ריח ניחוח:

[אהרן תאומים]

כתובות מב. ומיחייב עליה קרבן שבועה
מנחות עה: דתניא היה עומד ומקריב מנחות בירושלים

[אהרן תאומים]

כתובות מג. והאמר רבי אבא א''ר יוסי עשו אלמנה אצל הבת כבת אצל אחין בנכסין מועטין מה הבת אצל אחין הבת ניזונת והאחין ישאלו על הפתחים אף אלמנה אצל הבת אלמנה ניזונת והבת תשאל על הפתחים
מנחות עו: תלמוד לומר אותה מפני החיסחון (אמר רבי אלעזר) מאי מפני החיסחון אמר רבי אלעזר התורה חסה על ממונן של ישראל היכא רמיזא דכתיב {במדבר כ-ח} והשקית את העדה ואת בעירם

[אהרן תאומים]

כתובות מד. הכא נמי היינו טעמא דלא גביא מדלא כתב לה אוסיפית לך מאה אמאתים (רש"י)הכא נמי. מדלא כתב ואוסיפית לה מאה אמאתים קמאי אלא כתב זמן שני לכל השלש מאות ולא בלשון מוסיף על השטר הראשון ש''מ אחילתיה לשעבודא קמא ואם באת לגבות שטר השני תגבה מזמן שני אבל גבי תוספת המוסיף בכל כתובות על מנה מאתים כותבין בו ואוסיפית לה על מאי דתקון רבנן הלכך לא אחילתיה לשעבודא קמא וכדקאי קאי:
מנחות עז. אמר שמואל אין מוסיפין על המדות יותר משתות ולא על המטבע יותר משתות והמשתכר לא ישתכר יותר משתות (רש"י) מאי טעמא. אין מוסיפין על המדות יותר משתות: אילימא משום. אפקועי תרעא. דכיון שמגדלין מוסיפין הדמים וחיישינן דלמא אתי לאוסופי הדמים יותר מדאי:

[אהרן תאומים]

כתובות מה. תנאי היא דתנן חטאו עד שלא נתמנו ונתמנו הרי הן כהדיוטות רבי שמעון אומר אם נודע להם עד שלא נתמנו חייבים משנתמנו פטורים (רש"י): חטאו עד שלא נתמנו. נשיא ומשוח שאין קרבנם כשל יחיד שהנשיא מביא שעיר ומשוח מביא פר:
מנחות עח. זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה' ביום המשח אותו וכי מה למדנו לבניו ביום המשחו אלא מקיש חינוכו להמשחו מה המשחו רבוכה אף חינוכו רבוכה

[אהרן תאומים]

כתובות מו. אמר רב פפא לוקה בערך שלם מאי טעמא גזירה חצי ערכו אטו ערך חציו וערך חציו הוי ליה אבר שהנשמה תלויה בו
מנחות עט. (רש"י כ"י רב"צ אשכנזי)דוקין שבעין. טיל''א כמו הנוטה כדוק שמים ובכי האי מומא אמר ר' עקיבא אם עלו לא ירדו הואיל ואין מומו ניכר ועוד דכשרים בעופות שאין בהן חסרון אבר:

[אהרן תאומים]

כתובות מז: (תוספות) שלא כתב לה אלא על מנת לכונסה. אין לתמוה בסברא זאת דבכמה מקומות בש''ס מצינו כן ....אלא משום דהוי דומיא דקאמר התם נתן כסף לאנשי משמר ומת שהוא שלהם ומסיק התם ש''מ כסף מכפר מחצה דאי לא מכפר לימא דאדעתא
דהכי לא יהיב...
מנחות פ. וחכמים אומרים אין חטאת מתה אלא שנמצאת לאחר שנתכפרו בעלים

[אהרן תאומים]

כתובות מח: הגיע זמן ולא נישאו אוכלות משלו ואוכלות בתרומה
מנחות פא: ולחמה מן המעשר

[אהרן תאומים]

כתובות מט. (תוספות)קל וחומר לבנים דעסקי באורייתא. ולקמן בפרק בתרא (דף קח: ושם) גבי אדמון דפריך דעסיק באורייתא ירית דלא עסיק באורייתא לא ירית לענין ירושה דאורייתא ודאי איכא למיפרך דאין לנו לגזול לו מה שזיכתה לו תורה אבל הכא קאמר דלא מחמרינן באותו שעוסק בתורה ומפרנסינן ליה כדי שיעסוק בתורה:
מנחות פב: (רש"י) ובתרביצא. בבית המדרש שמרביצים בו התורה אמרו וכי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש דפסח דורות למד מפסח מצרים דבא מן החולין היאך למידין תודה מפסח דורות:

[אהרן תאומים]

כתובות נ. אמר רב נחמן ואיתימא רב אחא בר יעקב מאי קרא {בראשית כח-כב} וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך והא לא דמי עישורא בתרא לעישורא קמא אמר רב אשי אעשרנו לבתרא כי קמא
מנחות פג. והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו לו משלו ולא משל מעשר

[אהרן תאומים]

כתובות נא: והתניא חמשה גובין מן המחוררין ואלו הן פירות ושבח פירות
מנחות פד: מה להלן שבח ארץ אף כאן שבח ארץ (רש"י) מה להלן מספר בשבחה של ארץ ישראל. דהני פירות הן משובחין משאר פירות:

[אהרן תאומים]

כתובות נב: כך היו אנשי ירושלים כותבין אנשי גליל היו כותבין כאנשי ירושלים אנשי יהודה היו כותבין עד שירצו היורשין ליתן לך כתובתיך
מנחות פה: אמרו פעם א' נצרכו להן אנשי לודקיא בשמן מינו להן פולמוסטוס אחד אמרו לו לך והבא לנו שמן במאה ריבוא הלך לירושלים אמרו לו לך לצור הלך לצור אמרו לו לך לגוש חלב הלך לגוש חלב אמרו לו לך אצל פלוני לשדה הלז ומצאו שהיה עוזק תחת זיתיו אמר לו יש לך שמן במאה ריבוא שאני צריך אמר לו המתן לי עד שאסיים מלאכתי המתין עד שסיים מלאכתו לאחר שסיים מלאכתו הפשיל כליו לאחוריו והיה מסקל ובא בדרך אמר לו יש לך שמן במאה ריבוא כמדומה אני ששחוק שחקו בי היהודים כיון שהגיע לעירו הוציאה לו שפחתו קומקמום של חמין ורחץ בו ידיו ורגליו הוציאה לו ספל של זהב מליאה שמן וטבל בו ידיו ורגליו לקיים מה שנאמר וטובל בשמן רגלו לאחר שאכלו ושתו מדד לו שמן במאה ריבוא אמר לו כלום אתה צריך ליותר אמר לו הן אלא שאין לי דמים אמר לו אם אתה רוצה ליקח קח ואני אלך עמך ואטול דמיו מדד לו שמן בשמונה עשר ריבוא אמרו לא הניח אותו האיש לא סוס ולא פרד ולא גמל ולא חמור בארץ ישראל שלא שכרו כיון שהגיע לעירו יצאו אנשי עירו לקלסו אמר להם לא לי קלסוני אלא לזה שבא עמי שמדד לי שמן במאה ריבוא והרי נושה בי בשמונה עשרה ריבוא לקיים מה שנאמר {משלי יג-ז} יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב:

[אהרן תאומים]

באיחור אבל סוף סוף הגעתי לזה לוח הלימוד לשנת תשפג

[אהרן תאומים]

כתובות נג: (רש"י) ומטי זמניהון. הגיע זמן שנים עשר חודש לבתולה משתבעה הבעל כדלקמן באע''פ (דף נז.):
מנחות פו. {אסתר ב-יב} ששה חדשים בשמן המור מאי שמן המור רב הונא בר חייא אמר סטכתא ר' ירמיה בר אבא אמר שמן זית שלא הביא שליש:
וּבְהַגִּ֡יעַ תֹּר֩ נַעֲרָ֨ה וְנַעֲרָ֜ה לָב֣וֹא ׀ אֶל־הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֗וֹשׁ מִקֵּץ֩ הֱי֨וֹת לָ֜הּ כְּדָ֤ת הַנָּשִׁים֙ שְׁנֵ֣ים עָשָׂ֣ר חֹ֔דֶשׁ כִּ֛י כֵּ֥ן יִמְלְא֖וּ יְמֵ֣י מְרוּקֵיהֶ֑ן שִׁשָּׁ֤ה חֳדָשִׁים֙ בְּשֶׁ֣מֶן הַמֹּ֔ר וְשִׁשָּׁ֤ה חֳדָשִׁים֙ בַּבְּשָׂמִ֔ים וּבְתַמְרוּקֵ֖י הַנָּשִֽׁים׃

[אהרן תאומים]

כתובות נד: ארבע מאה זוזי מן חמרא לברת אייקר חמרא (רש"י) ארבע מאה זוזי מן חמרא. משמע אותו יין יהא משועבד לכך אבל היין עצמו לא אמר ליתן לה כדמיו של יום הצוואה:
מנחות פז: אין מביאין ישן דברי רבי וחכמים מכשירין: אמר חזקיה מאי טעמא דרבי אמר קרא {במדבר כח-יד} לכבש יין מה כבש בן שנתו אף יין בן שנתו אי מה כבש בן שתי שנים פסול אף יין בן שתי שנים פסול וכי תימא הכי נמי והתניא יין בן שתי שנים לא יביא ואם הביא כשר מאן שמעת ליה דאמר לא יביא רבי וקאמר אם הביא כשר אלא אמר רבא היינו טעמא דרבי דכתיב {משלי כג-לא} אל תרא יין כי יתאדם: אין מביאין לא מן הדליות כו': תנא כרמים העבודים פעמים בשנה: רב יוסף הוה ליה קרנא דפרדיסא דרפיק ביה טפי ריפקא ועבד חמרא דדרי מיא על חד תרין: לא היו כונסין אותן בחצבין גדולים: תנא חביות כדיות לודיות ובינוניות אין מניחין אותן שתים שתים אלא אחת אחת: כיצד בודק גזבר יושב וקנה בידו זרק הגיר הקיש בקנה: תנא זרק הגיר של שמרים גזבר הקיש בקנה ולימא ליה מימר מסייע ליה לרבי יוחנן דאמר רבי יוחנן כשם שהדיבור יפה לבשמים כך דיבור רע ליין:

[אהרן תאומים]

כתובות נה: (רש"י)ובתרומת מעשר של דמאי. משנה היא במסכת דמאי (פ''ד מ''א) תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה ואסרה את החולין משום מדומע ר''ש שזורי אומר אף בחול שואלו לעם הארץ שלקח הימנו הפירות הללו ואוכלן על פיו אם אמר הפרשתי מעשרותיו כראוי עד שלא מכרתים לך סומך עליו דהואיל ומדרבנן הוא הימנוהו רבנן במקום פסידא כי הכא שאין לו תקנה לחזור ולהפריש אלא למוכרה לכהנים בדמי תרומה והפסד הוא לו האי דנקט אף בחול משום דקתני התם מילתא אחריתי ויש בה חילוק דבשבת שואלו ואוכלו על פיו מפני עונג שבת ולמו''ש לא יאכל עד שיעשר:
מנחות פח. אלא מדה יתירה של לוג ומחצה היתה שם שבו היה מודד לחביתי כהן גדול לוג

[אהרן תאומים]

כתובות נו. ונהרדעי משמיה דרב נחמן אמרי הלכה כרבי אלעזר בן עזריה ואע''ג דלט רב נחמן ואמר כל דיינא דדאין כרבי אלעזר בן עזריה הכי והכי תיהוי אפילו הכי הלכה כרבי אלעזר בן עזריה והלכה למעשה כרבי אלעזר בן עזריה: בעי רבין נכנסה לחופה ולא נבעלה מהו ...... בעי רב אשי נכנסה לחופה ופירסה נידה מהו אם תימצי לומר חיבת חופה קונה חופה דחזיא לביאה אבל חופה דלא חזיא לביאה לא או דלמא לא שנא תיקו:
מנחות פט. אמר לו ר' אלעזר בן עזריה עקיבא אם אתה מרבה כל היום כולו בשמן בשמן איני שומע לך אלא חצי לוג שמן לתודה ורביעית שמן לנזיר ואחד עשר יום שבין נדה לנדה הלכה למשה מסיני

[אהרן תאומים]

כתובות נז. (רש"י) לפרנס עצמו. בצרכי סעודה וחופה:
מנחות צ. (רש"י כ"י)לקיץ המזבח. כשהמזבח בטל לוקחין מאותן נסכים כבשים לעולה ומקיצין אותם ולשון קיץ היינו דבלות כאדם שמביאין לו תאנים לאחר סעודה והכי אמרי' בפ''ק דשבועות קיץ בבנות שוח לאדם

ונראה דבצרכי סעודה נכלל גם קינוח

[אהרן תאומים]

כתובות נח: המקדיש מעשה ידי אשתו
מנחות צא. ועשיתם אשה לה' כלל לפלא נדר או לנדבה

בסיום מסכת גיטין בכ"ח אב מסתיים חצי הש"ס בחלקו הנלמד בסדר הדף היומי, והסיום המלא של החצי המקביל שהתחלנו ממסכת קידושין לפי הסדר דף ועוד דף יהיה ביום י"ג מרחשון תשפ"ד עם סיום מסכת נידה (זה למעשה יהיה יום הסיום המרכזי שבו סיימנו את כל הש"ס) ונתחיל מסכת ברכות למחרת, ובדף היומי כבר נלמד את שלהי מסכת קידושין,
בסיום המחזור הנוכחי בדף היומי בשנת תשפ"ז ננתאפס שוב והסיום לנו יהיה ביחד אנו על פעמיים
המעוניינים לתרום מודעות לעיתונות להפצת הרעיון בכוחות מחודשים, וכן לתרום רעיונות יפנו או אלי בפרטי או לאימיל [email protected]

[אהרן תאומים]

בשבת אתמול סיימנו את מסכת נדה ב"ה
היום מתחילים שוב מתחילת הש"ס ברכות דף ב בצמוד לדף שלומדים במסגרת הדף היומי דף עז בקידושין, מצורף לוח לשנת תשפ"ד

קידושין עז: לגבי כהן גדול ועדיין שריא למיכל בתרומה
ברכות ב. משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן
ויש להוסיף לחדודי ע"פ דברי רש"י כהנים שהגיע עיתם, כי למעשה לא שריא שיאכלו ממש כי גם הם צריכים לקרוא את שמע, אבל נשותיהם שפטורים מקר"ש וטבלו מדין פולטת מותרים מיד לאכול באותו זמן

[אהרן תאומים]

קידושין עח: ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה' והלא אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד
ברכות ג: א''ר שמעון חסידא כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד וכיון שהגיע חצות לילה בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו מיד היה עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר

[אהרן תאומים]

לוח לשנת תשפה