הודעהעל ידי אני ואפסי » ד' נובמבר 16, 2022 10:32 pm
קורות חייו מתוך מאמר העומד בשלבי העריכה המוקדמים.
רבי יידל מידלמאן
השני ברשימת מייסדי קהילת 'בית המדרש' נמנה רבי יידל מידלמאן.
ואלו דברי בעל ה'אוצר זכרונותי' : אחד ממיסדי הקהלה ר' יהודה מיטעלמאן, יליד לעמבערג ותושב ווארשא ששם אירש לו אשה, היה חבר תלמודי ומדקדק במצוות, ויהיה הראשון להחמיר על מצות העשיות במכונה, וידקדק ללוש אותן לגלגלן לנקבן ולאפותן בידים דוקא, אך הקיל בדברים אחרים והתיר לנשי ישראל לפרוע שער ראשן. גם הקיל בדבר השוחט ר' אהרן פרידמאן שהיה בר אוריין ומומחה, אך מפני שהוציאו לעז על אשתו בפולין אסר הרב דמתא את שחיטתו וה' מיטעלמאן כתב שו"ת להגאונים בעלי מפרשי הים בלעמבערג והם התירו אותו ובכל זאת מאן הרב אש להתירו ויאסר את שחיטתו לחברת "בית המדרש". הדבר הזה העלה עליו חמת ה' מיטעלמאן, וירב עמו, ובראותו כי לא יכל לו עזב את חברתו ויקבע מקום להתפלל עם "מנין" מיוחד בביתו ברחוב בייארד, ומן המנין הזה נולדה ונתיסדה הקהלה של הקלוואריער. ובערכו של הרב יוסף משה אהרנסון 'בעל הפרדס' כותב: ... התחבר עם ר' יודל מיטעלמאן שהיה יליד לבוב ונשא אשה בווארשא, ושניהם התנגדו להרב ר' אברהם יוסף אש שהיה רב בבית המדרש הגדול ברחוב קלינטון ואח"כ ברחוב לודלאוו.
כנראה לא ידע אייזנשטיין הרבה אודותיו ולכן לא הרחיב עליו את הדיבור. מצד השני היות שלימים היה רבי יידל מידלמאן ממתנגדי הרב א"ש רבו של 'בית המדרש הגדול' ששם שרת הוא כהמזכיר הרגיש גם כחובה להוריד דרגתו של הרב מידלמאן. ברם במשך עבודתינו מצאנו בעז"ה די חומר להעלות את הרב מידלמאן על שלחן מלכים מאן מלכי רבנן. ולהלן נביא ממה שעלה במצודתינו אודותיו ועל חייו.
אודות קורות ימי חייו הקודמים לא ידוע לנו כלום, וגם בפטירתו לא ידעו לספר הרבה כי אם שרבי יהודה מיטעלמאן/מידלמאן נולד לאביו רבי משה בשנת תקנ"ח בעיר מלאה חכמים וסופרים לעמבערג, נשא אשה בווארשא, ותו לא.
אך כשעלה בידינו אחר מאמצים רבים לאתר את מקום קבורתו, עולה ממציבתו ששמו המלא היה 'יהודה בנימין', ושם אשתו מרת פריידא קילא היתה בתו של הרב יוסף ליב הלוי עפטשיין מעיר אנכטעטין (אולי טיקטין?) שבפולין. אותו משפחת 'עפשטיין' המעטירה שהצמיחה מתוכה רבנים, סופרים, מנהיגי ציבור, חוקרים ומלומדים, ונמנים על נכדי רבי אהרן הלוי (הרא"ה) מברצלונה ורבי זרחי' בעל המאור.
אחר חתונתו התגורר זמן מה בווארשא או במחוזותי' ומשם הלך לאנגלי'. סיבת עזיבתו את ארצו ומולדתו לא ידוע.
שתי בנות היו להם, מרת מחלה אשת ר' אליעזר עזריאל טעקולסקי מפאלטוסק וסובאלק, וליבא אשת ר' משה ארי' הכהן קראנענבערג. שתיהם התגוררו בעיר שערוופארט שבלואיזיאנא והיו פעילים במוסדות הקומיים.
באותם הימים סבלו יהדות אנגלי' מהמסיון שהיו מרוכזים בעיר הבירה לאנדאן. בשנות התק"ץ הוציא שם כומר אחד משומד בשם דר. מק'קאול חיבור בשם 'נתיבות עולם' (Old Path). ובו ניסה להוכיח כאילו והתורה שבעל פה הוא מעשי ידי אדם ואין הוא התורה שניתנה מסיני ר"ל מהאי דעתא. וכשלא יצא אף אחד להגיב ולהגין על דברי התלמוד וההמון לא היו בקיאים בדבר משנה, נגרם מכך שהושפעו מדברי הכפירה גם היהודים ר"ל, והתחילו הנאורים לעשות שינויים בסדרי התפלה.
האישים התורניים באנגלי' בראשות הרבנים הרב אלכסנדר אברהם דה-סאלע והרב משה יעקב ראפאל ראו עד היכן הגיעו הדברים נמנו וגמרו לטכס עצה האיך להחזיר העטרה ליושנה. הדבר הראשון שעשו היה ששבשנת תר"ב תרגמו י"ח מסכתות מששה סדרי משנה לשפת המדינה, בכדי שההמון יהיו לכה"פ בקיאים בתורה שבעל פה.
וכשבא רבי יהודה מידלמאן לאנגלי' וראה את כל הנעשה וכבר זה עשר שנים מאז שיצא המשומד בחיבורו ולא שם איש על לב להגן ישיר על דברי התורה. ערך אז מאמרים מחוכמים להוכיח בדברים המתקבלים על הלב שאכן תורה שבעל פה מן השמים היא. החיבור הקטן שהוציא בשנת תר"ו נקבו בשם 'תורה אמת' (Path of Truth), כללה את מאמריו המקוריים בלשון הקודש ותירגם באנגלית .
מסיבה בלתי ידועה לקח עוה"פ את מקל הנידודים ובאותו שנה שלהי חודש אלול דשנת תר"ז כבר היגר לארה"ב. התיישב במורד העיר ונחשב בין חשובי מתפללי הק"ק בני ישורון.
גם פה פעל לחיזוק היהדות ובעוד כמה חדשים לאחר שהגיע לכאן, כבר הופיע מאמר בעיתון האורטדוכסי 'אקסידענט', ובו הוא תוקף בהסברה ישרה ובטוב טעם ודעת את המתחדשים המשנים סדרי התפלה וכדומה. במקביל זכה להערצה מצד רבני העדה. ואכן מעניין לציין מה שכתוב עליו בעיתון ה'אקסידנט' : "יש במדינה זו אך אחד ה"ה מר. יהודה מידלמאן שהוא לעת עתה בצינצינעטי, ורק הוא יכול עדיין לעורר את הנבל החשאי שבקרבינו. היה לנו להביא לעתים ממעשי ידיו, ובאמת היה לנו לעשות כן מכבר, באם היו קוראינו יותר דבוקים בלשון הקודש".
לתקופה בין השנים תרי"א ותרי"ג מוצאים אנו אותו בצינצענעטי, אהייאו כשהוא מעורב בענייני הדת, אך לא ברור אם היה בדעתו לקבוע שם משכנו או היה שם הלוך וחזור בתור רב נודד ההולך לראות בשלום אחיו הדרים בערי השדה.
בשנת תרי"ב כשנקבצו יחדיו החבורה מיוצאי רו"פ לייסד את הקהלה קדישא שנקרא "בית המדרש", נמנה רבי יידל מידלמאן עמהם. לפנים אמנם לא קיבל שום משרה רשמית אבל השפעתו נרגשה בכל העניינים שעמדו על הפרק, במיוחד בענייני גיטין.
לפרנסת אנשי ביתו התעסק במכירת יינות כשרים שיובאו ממדינות אחרים. ובמשך זמן מה גם במסחר התכשיטים, וגם אשתו פעלה כמילדת.
בינו לבינו לא המשיכו לישב בשלוה, ועל כל דבר קטן וגדול בדבר הלכה פרצה ריב בין המתפללים. הסופר י.ד. אייזנשטיין כותב שכבר בשנת תרט"ו התפרדו איש מעל אחיו, ואז יסד הרב מידלמאן את בית מדרשו שברחוב בייארד. אולם נראה כעירוב פרשיות שנאמרה כאן ואך בשנת תרי"ח עזבם הרב מידלמאן וזאת עקב "פולמוס השוחט" אשר יתבאר להלן באורך.
הרב מידלמאן ואתו עמו כמה מהחברים ביניהם השו"ב ר' אהרן צבי פרידמאן ורבי אלעזר פילליפס הסופר קבעו אז את בית מדרשם ברחוב בייארד, ונקבו את הקהילה בשם "בית המדרש חפשית" .
בקשר עם גדולי הפוסקים
היותו גדול בתורה התעסק הרבה בענייני הדת, ובעיקר לתקנת בנות ישראל.
על כל דבר קטן וגדול שהובא לפניו לא סמך על דעת עצמו כי היה מיראי הוראה, ואחרי העיון בדבר היה מעלה כל הענין וצדדי האיסור והיתר על הכתב בפרוטרוט והריצוהו אל הגאונים לשמוע חוות דעתם. ובכך עמד בקשר תמידית עם גדולי אירופא כאשר מכתבים הלכתיים מתחלפים ביניהם כאשר הוא הריץ שאלות חכם חצי תשובות לדעת את המעשה אשר יעשון או לדעת אם יפה הורה והאיך יתנהגו בני ארץ החדשה בעניינים ההלכתיים שעמדו על הפרק ומאוד נפלא לצטט מדברי הגאון המקובל רבי אליהו גוטמכר מגריידיץ, בספרו אדרת אליהו , בתשובה אל הגרי"מ משנת תרי"ג, כאשר תוך שהוא מעריץ את ר' יידל על שאוזר אומץ שלא להסתמך על עצמו ושואל בדעתיהם של גדולי ישראל כאשר במקביל הוא חושש שלא יצא מתח"י תקלה:
גם טרם אשר אנו קרבים אל המלאכה הזאת, אנחנו מבקשים מטו מאת הרבנים הבד"ץ של אמעריקא, על אשר הקשינו על דבריהם אות אחר אות, לבל יחשדנו ח"ו כאומרים נסתר דברי חברינו ונבנה אח"כ משלנו, למען יקרא ההיתר עלינו, חס לי' מזרעא דאברהם אבינו לעשות ככה, וחס לי' לזרעא דאברהם אבינו לחשוד ככה אותנו. ואמת בהשקפה הראשונה הי' דעתינו אחר שעלתה בידינו בתר מציאות האיסור, להתיר ע"י כמה התרים, שלא לכתב שום אורך, רק לסיים בתר דברי הרב גאון ישראל חסיד האמתי מהר"נ האב"ד הישראל דפילא שגם אנו מסכימים להתיר. איברא, ראינו שלא יהי' כזאת דרך יראת ה', כי בקל המציאות יכול להיות, שיבא פעם לפני הבד"צ דאמעריקא שאלת עגונה ויהי' בידם לאמור, הלא הי' דברינו אצל אנשי תורה באירופה והודו לדברים אשר כתבנו, כי שתיקה כהודאה, ויסבבו התרים על תכונת קוטב כתיבתם באופן שלא יהי' התרים השייכים בעסק זה, ויחשבו מדשתקו רבנן ש"מ שהודו לדברינו. ובאמת לדעתינו אין לסמוך על דברים בזה, לכן ראינו להציג עכ"פ מה שקשי' לנו על דבריהם. ואם יש שגיאה בדברינו, עכ"פ עוררנו מה שיש לעורר, וביותר בעתים הללו אשר בעו"ה רבים המה הפריצים מבעלי ההוראה אשר מקילין בשאלת עגונות על דעתם לבד, ולא דורשים כלל לידע דעת גדולי תורה, וביותר אם ימצאו העתק מהיתרים של הבד"צ דאמעריקא יטמנו בחוביהם ויסמכו על זה. ודאי קרוב הדבר דהבד"צ הזאת אשר נראה לעין בחרדם לשאול דעת חכם מגדולי חכמי ישראל, ה"ה הרב הגאון מהר"נ נ"י, ודאי המה יראים וחרדים לדבר ה' כי"ב, ואלו לא יקילו בבא דבר עוד הפעם אם יהי' איזה השתנות ממעשה דהשתא בלי דרישה עוד גם על אז מחכמים אחרים המפורסמים בישראל, אבל יוכל לצאת תקלה ח"ו לאחרים, וצדיקים ילכו בם. אמנם פושעים יכשלו בם, ולזה סמכנו על צדקתם כי יענו ויאמרו טוב עשיתם, וכמליצת חכם אחד, שאמר אם הסכמת לדברי, זאת ידעתי אתמול, ולא נתחדש לי מאומה, אבל ממי שסותר דברי למדתי מה שלא ידעתי אתמול.
גם הגאון רבי יוסף שאול נאטנזאהן בעל ה'שואל ומשיב' ורבה של לעמבערג עירו של הרב מידלמאן, שעמדו בקשר תמידית, העריצו עד לאחת, ובתשובה לחכם אחד אודות שליחת בית דין. מסיק בסוף התשובה "ולא רציתי לכתוב בזה עוד לולא כי בקש ממני להודיעהו אודות ר' יודא מידלמאן מנויארק, כי יש לי הרבה שאלות ממנו גם בגיטין והוא נר לרגלי היושבים שם, כי הוא בעל תורה".
בספרי השו"ת של הגאון בעל שו"מ נמצאים כמה תשובות שהשיב לשאלותיו של רבי יידל. ומלבד אלו שיובאו בהמשך המאמר כשהם נוגעים לפולמסים שונות אשר יתבארו באריכות, מן הראוי לציין לכל אותם התשובות כדי שיהא דבר השלם.
ומעניין להביא לפני הקוראים מה שנמצא בארכיונו של כתבי הרב יצחק ליסער עורכו של העיתון 'אקסידענט'. והוא מכתב מרבי יידל (מיום ד' תשרי תר"י) אל מזכירו של העיתון. הלה ביקש שישלח הרב את מכתב החזרה שקיבל מאת בית דינו של הרב מווארשא ובית דינו בנידון הגט שנשלח ע"י הפאסט. והנה הרב מידלמאן חשש מאוד שלא יצא מכשול מתחת ידו, כמו שהוא בעצמו כותב:
"האגרת הזאת שלחו מווארשא מהרב ובית דינו לידי הח"מ על של רעוו. מר. לעאו , יען כי אני הייתי מסדר הגט הזה ושלחתי אתו על הפאסט לווארשא – אבל ח"ו לא אתן מכשול לרבים שיועתק האיגרת הלז על ענגליש, ויביא על הגלוי באקסעדענט, וכל איש רע ובליעל אשר לא למד מעולם ואיננו יודע איך ומה יעשה בגט כזה. ואפילו בגט פשוט לא ידע בין ימינו לשמאלו , ובשמעו כי נעשה גט כזה, יתברך בלבבו לאמור גם לי לבב וישלח גיטין מאיש לאשה אשר באמת עפ"י דין (מחסרון ידיעות) האשה הזאת בקבלה את גיטה עודנה בעילת בעל, ולא נפטרה על כי המסדר הזה איננו יודע המידות אשר ידין בדין כזה, ע"כ נמנעתי מלשלוח המכתב הזה להציגו באקסדענט, כי מאתי לא תצא ח"ו רעה ומכשול לבית ישראל להרבות ממזרים בישראל על ידי".
תשובות מהשו"מ
חלק ראשון, שאלה מט, כ"ז מרחשון תרכ"ג: באיש שעיגן את אשתו ואחר כמה שנים שלח מכתב ומעות לסופר לכתוב לה גט פטורין, ובמיוחד כתב כן לעדים שיחתמו ולעדי הרשאה ולשליח שיהי' במקומו לגרש, והשאלה הוא אם כתב ידו מהני לעשות שליח לגרש.
שם, שאלה קמ"א, מחודש סיון תרי"ח: ע"ד שמן למאור שהמציא באמעריקא הנקרא "פלאיד" ואורו בהיר מאוד. והשאלה אם מותר להשתמש בו בפסח כיון שיש בו תערובות חמץ. והשו"מ אוסר.
מהדורא תליתאה, תשובה ט"ו (כוללה שלשה תשובות: א) בדבר אווזות הבר (ווילדע גענז וקאטשקעס) ואווזות הבייתות. השו"מ אינו רוצה לא להתיר ולא לאסור, יעיי"ש; ב) בדבר שריפת ספרים קרועים, והשו"מ מזהיר לגנזם כדין; ג) נפל בן ה' או ו' חדשים אי צריך קבורה. (יצויין אשר בתחלת התשובה, כותב אליו הגאון בשו"מ: וכבר השבתי לו בדבר העברת הנהר בשבת. בלי ספק הגיע או יגיע עדיו בימים האלו. התשובה נדפסה במהדורא תליתאה תשובה רל"ח, ראה להלן).
שם, תשובה רט"ז: בנידון עגונה, ובנידון מינקת.
שם, תשובה רל"ח: "מכתבו הגיענו וצר לי בשמעי כי אינו בקו הבריאה, יתן ד' וישיבהו לאיתנו הראשון ושב ורפא לו". ונו"נ בקוצר ע"ד העברת הנהר בשבת, ושיפה אסר הרי"ם. ומסיים: זה כתבתי בקיצור מילין כי הדברים עתיקים ומה גם בעוה"ר בזמנים האלו אי אפשר להתיר.
מאמר מקורית
כיון שמעט מזעיר ידוע אודותיו נביא בזה לחיבת הענין העתק ממכתב שערך הרב מידלמאן בנידון ה'מאשין מצות', וכמו שכבר ציין אייזנשטיין שהחמיר בזה ובודאי כוונתו למאמר זה. המאמר אמור היה להופיע בעיתון ה'אקסידענט' אך במקום להדפיסו נשלחה המכתב לרבני אנגלי' לברר אצלם האיך עשו תיקונים בענין אפיית המצות ע"י מכונה.
י"ד מנחם אב תר"ח לפ"ק
(יחזקאל ל"ד מפ' ב' עד ז')
הוי רעי ישראל הלא הצאן ירעו הרועים, את הנחלות לא חזקתם, ואת החולה לא רפאתם, ולנשברת לא חבשתם, ואת הנדחת לא השבותם, ואת האבדת לא בקשתם, ותפוצנה מבלי רעה, ישגו צאני ככל ההרים, ועל גבעה רמה, ועל פני כל הארץ נפוצו צאני ואין דורש ואין מבקש.
אחי האזרח והגר אשר בארץ אמעריקא ובפרט תושבי נא יורק אשר אנכי בקרבו, לעיני השמש עמכם אתוכח, ואחלה מכם, סלחו. על עון רוחי כי יודע האל הנאמן כי לא למען הכבוד, ולא למען בצע כסף ח"ו הרימותי ידי. ועוד ידעתי כי ירבו שוטני, ואוהבי ג"כ לא יכלכלה. ע"ז אמרו מחקרי אמת, אפלטון רעי, ואריסטו אחי, אבל האמת הוא אבי! וכמאמר הרב המורה בסוף פתיחה י' אלא כשיאות (ספרו) לאחד מעולה, ולא יאות לעשרת אלפים סכלים, אני חור לאמרו, ולא ארגיש בגנות העם הרב הזה, וארצה להציל המעולה האחד ההוא וכו'. גם לא אתוכח עם הפרטי (היינו עם כל איש ואיש) כי אם עם הכללי (היינו קהילות הארץ וכנסיותיה) כי הפרטי בכל קצוי ארץ אשכנז פולין ורוסיא ובריטאניא תמצא טובים ורעים, אבל הכללי היא קהילות ישראל לא ימצא בכל תפוצותיהם אשר יהיו נשחתים כמו בארץ ההוא (ויען נוסדו בעונות ע"י אנשים לא ידעו תורת ה') וכעם ככהן נוקשו ונלכדו ברשתי האיסורים כחמץ בפסח, אשר עודם אוכלים עד היום הזה ועונש כרת כדכתיב (שמות י"ב פ' י"ט) כי כל אוכל מחמצת ונכרתה הנפש ההיא מעדת ישראל כגר וכאזרח הארץ. ושיעור חמץ היא ח"י מניטין, ואני עם מיסטער פילופּ ליווי וויין בערג, ועוד אנשים אחרים היינו בבית אפיות המצות והחזקתי בידי את המורה שעה וראינו שהמאשין לא תוכל לבצע כי אם אחרי ך"ב מינטין אשר הונח הבצק בלי עסק וחמץ גמור הוא, ומלבד זה יגבלו (הינו עירוב הקמח במים) בבת אחת יותר מג' קבין (היינו ג' גאלין קמח). (שלחן ערוך א"ח סי' תנ"ו). החק יעקב אוסר בדעבד ואינה נלושה במים שלנו (שנשאבו מאתמול) (שם סי' תנה). רבים יפסקו כי אפילו ע"י הדחק אסור, ונעשית ע"י גוים אשר אין יוצאין בה בפסח, ומערבין פרורי בצק שנשארו מעיסה לעיסה אחרת, רבה המכשלה אשר תקצר היריעה מהכיל. הלא למדו מלאנדין המפרנסת כל ארץ בריטאניא לחם מצה, בחג הזה, ויתחילו לאפות כמעט אחר ר"ח חשון למען תספיק לכל יושבי הארץ ההיא, ולא עשו להם מאשין להאכיל את העם חמץ כי בכל בית אופה יעסקו ישראל ויתנו שומרים בכל בתי אופות נבונים ויראי ה', והאופה וכל המתעסקים יוכרחו לשמוע להשומר ואם ימאנו יענשו, כדת. אשרי להם, ופה כל בור וכל אשר לא ידע קרוא מקרא יתנשא לדרוש לרבים יען יודע שפת הארץ והעם הדל יאמינו כי הוא ינהלם באורח מישור, איך ינהל את העם והוא עור ינים, לשונו יגביר! שפתו אתו! אך מי יודע הוא!
או בדבר הניקור הבשר מגידי דם ומחלב! התורה אמרה (ויקרא י"ז פ' י) ואיש איש מבית ישראל ומן הגר הגר בתוכם אשר יאכל כל דם ונתתי בנפש האוכלת הדם והכרתי אתה מקרב עמה (דברים י"ב כ"ג) רק חזק לבלתי אכול את הדם או כל חלב וכל דם לא תאכלו. וכן כמה פעמים הזהירה התורה, ועמינו על הרוב יקחו בשר במקולין מן הגוי בלתי מנוקר, והבשר חתום בחותם כשר, ויביאם הביתה וימלחו אותה. וידוע כי המלך אינו מוציא הדם מגידין כל שכן שאינו מכשיר חלב, ונמצאו אוכלים רובם ככולם דם וחלב ומאכילים עוד לאשר לא ידע ואשם.
וכן בדבר טהרת מקוה מים לדוה מנדתה אם לא ראיתי, (כי לא יתנו לראות, פן תגלה בקהל) אך כפי השמע לא כולם יכשרו לטהר אשה לבעלה ומה יכשרו הבנים אם בני דוה המה ע"כ ירעו מאבותם, ואיך יגראו כמו אלה, ישראל, עם ה', הלבעבור הקבצכם לבית הכנסת פעם בשבת או במועד ע"ש צעקו הנביאים בדבר ה' (ישעי' א' מן פ' י' עד י"ז) שמעו דבר ה' האזינו תורת אלקינו! כי תבואו לראות פני, מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי למדו הטיב דרשו משפט (ירמי' ד' מן פ' ד' עד י"א) אל תבטחו לכם אל דברי השקר לאמור היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה וכו', ובאתם ועמדתם לפני בבית הזה וכו' למען עשות את כל התועבות, המערת פריצים היה הבית הזה וכו'.
אחי אנכי לא באתי הנה להתוכח עם אלו הסכלים הנוטים מתורתינו שבע"פ ומעטים בדברי חכמינו ז"ל, כי המה לא ישמעו. כי חכם עצל בעיניו משבעה משיבי טעם! וכבר הביא הרמב"ם בספרו (היד החזקה הלכות עכו"ם פרק שני הלכה ג') חכמתם, וז"ל "כל מחשבה שהיא גרום לו לאדם לעקור עיקר מעקרי תורה מוזהרין אנו שלא להעלתה על לבינו ולא נסיח דעתינו לכך ונחשוב ונמשך אחר הרהורי הלב, מפני שדעתו של אדם קצרה מאד ולא כל הדיעות יכולין להשיג האמת על בריו, ואם ימשך כל אדם אחר מחשבות לבו נמצא מחריב את העולם לפי קוצר דעתו כיצד פעמים יתור אחר עכו"ם (שמא יש בה ממש שמא אינו) ופעמים יחשוב ביחוד הבורא שמא היא שמא אינו, מה למעלה, מה למטה, מה לפנים, מה לאחור, (היינו מה היה קודם הבריאה ומה יהיה אחר חורבן העולם) ופעמים בנביאה שמא היא אמת, שמא אינו – והוא אינו יודע המידות שידין בהם (כלומר איך יחקור זאת ובמה יחקור) עד שידע האמת על בריו, ונמצא יוצא לידי מינו על שקר ועל ענין זה הזהירה התורה ולא תתורו אחרי לבבכם אשר אתם זונים כלומר לא ימשך אדם אחרי דעתו הקצרה וידמה שמחשבתו משגת האמת וכן אמרו חכמים אחרי לבבכם זה מינות ולאו זה אע"פ שהוא טורדו מן העולם אבל אין בו מלקות, עכ"ד. וכן הלכה ה' אומר האפיקורסים מישראל הם התרים אחר מחשבת לבם בסכלות דברים שאמרנו עד שנמצאו עוברים על גופי תורה בשאט נפש ביד רמה, וכן (במורה נבוכים חלק א' פ' ל"ד) וכבר מצאנו רבים ילאה שכלם בקצת! אלו החכמות – וגם אם לא יקצר שכלם, אפשר שיפסיק בהם המות! והם בקצת! הצעות (ר"ל לא החכמה גופא, כ"א הצעות אלו) ואלו לא נתן לנו דעת על צד הקבלה (תורה שבע"פ נקראת קבלה) ולא השרינו אל במשל (כמו להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם, משלי א' ו' שהיא כוללות תורה שבכתב ושבע"פ) בשום פנים, אלא שנאמין במה שנרצה להאמין בו במופת וזה אי אפשר (ר"ל אחר אשר נחקור האמת בעצמינו, ולא נסמוך על הקבלה) אלא אחר הצעות אריכות היה מביא זה למות רוב האנשים והם לא ידעו היש אלקי בעולם או אין אלקי וכו' עכ"ד. נמצא מכל אלו המאמרים שאפילו החכמים לא יכלו להגיע עד תכליתה כי אם לשמוע ולהאמין מה שגבלו ראשונים. ומה אומר על בוערים בעם אשר יכלכו חושך, לא ראו אור מעולם ירימו ראש בסכלותם לעור עיני אנשים להטותם מני דרך סלולה להביאם בשחת, עם כמו אלה לא אתוכח ולא אשחית דברי הנעימים כי גם אם ידעו כי אשמים הם לא יענו, כי פקרו מאוד, ע"כ יבוזו לאמת, יחרפו צדק, ומה יענה אחרי אשר כי יודע כי עולתה בו ובשאט נפש ביד רמה לא ירפה דרכו המעות. אכן אנכי אתכם בעלי דת אשר יראת ה' עוד בקרבכם וכוונתכם רצוי', אבל מעשיכם אינה רצוי' אשפוט ולפי שאין לכם מנהל ותשגו לאמור לעץ אבי אתה, ע"כ תאבדו דרך, הבו לכם אנשים חכמים יראי ה' ושימו בראשיכם כי אז תלכו בטח ולא תכשלו. ויקוים בכם והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע, ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד, אמן.
הכל תלוי במזל
פטירתו ביום ערב שב"ק בשמיני לחודש סיון שנת תרכ"ה היתה פתאומית אחר מחלה קצרה, והובא לקבורות באותו יום בחלקה פרטית שכרה לעצמו בחייו. בהמשך הימים קברו שם את אשתו, בנותיו וחתניו לוקחי בנותיו, וגם את משפחת מחותנו לבית טעקולסקי.
יצויין שבמשך השנים נשתכח שמו ולא היה ידוע מקום קבורתו, וחברי המורשת עשו מאמצים רבים לברר ולאתר את קברו. הפלא הכי גדול היה שחברי המכון בקרו כבר על מקום מנוחתו לא אחת, אך כמו הכו בסנורים, לקחו תמונות מכל הסביבה אפילו מהמציבות של בנותיו הקבורים סמוך אליו בלי משים לב, אך את מקום מנוחתו היה באופן של ולא ידע איש את קבורתו. והאמת ניתן להאמר שכבר נתיאשנו מלהמציאו כי חשבנו שהמציבה כבר התפוררה כמו שאר המציבות מתקופה ההוא.
אבל בפתע פתאום נתגלה קבורתו ומקום מנוחתו וזאת לאחר שקבלנו רמז מידיד המורשת שביקר בביה"ח 'מכפילה' והתדמיין במחשבתו שאיתר את המציבה. לאור הידיעה יצא חבר המורשת ומומחה לאיתר קברים להמקום ומצא את המציבה במצב הכי טוב. ויוצא איפוא שמקום מנוחתו ואתר קבורתו הוא סמוך ממש לחלקת 'בית המדרש הגדול' המפורסמת, כמה מטרים ולא רחוק ממקום מנוחת איש מריבתו הר"ר אברהם יוסף א"ש נשיאו של ביהמ"ד הגדול דנוא יארק.
הפולמוסים
פולמוס ביהכ"נ
בהמשך הזמן כשמספר המתפללים בקהל 'בית המדרש' אשר היו אז ברחוב פערל, נתרבו וביהכ"נ היה כבר צר מהכיל אותם, בקשו להעביר את מקום בית תפילתם למקום יותר מרווח. אך דבר כזה לא יכלו להשיג. אחר זמן ממושך, בשנת תרט"ו, נפל בגורלם הזדמנות לקנות בית אשר נקהלו שם עכו"ם לבית תפלה משלהם. בימים ההם היה זה דבר נפוץ בארצות המערב לקנות בתי תפלה מהנוצרים בתכלית הזול ולהפכם לבתי כנסיות.
באותם הימים יצר הרב א"ש היכרות עם איש אחד נכבד מיוצאי פארטיגאל ומעדת הספרדים ומר. דזשאהן הארט היה שמו. האיש שהיה בא תכופות לביהמ"ד שברחוב פעריל רתום במרכבתו לומר קדיש לעילו נשמת הוריו, זכה לקרבתו של הרב א"ש שאף למדו פסוקי חומש ופרקי משניות. וכהודאה על כך השפיע על ידידו מר. סעמסאן סימפסאן לנדב שני אלפים דולר כדי לקנות בנין עבור בית מדרש חדש. ועוד אחרים גם הוזילו מכספם (מר. שענדער איש פורטגזי 500$, מר. אשמאן 200$, ואחרים הצטרפו לסכום של 1,300$) וביחד עם משכנתא של 3,500$ דולר קנו את הבית שעמד על הכתובת, ע"ח (78) רחוב אללען במורד העיר נוא יארק.
פרטי ציור הבית מתארו הגאון בעל שואל ומשיב בתשובה, וז"ל: "יש שם בית תפילה [לאטירנישא קירכע]. ומתחלה הי' בית הדיוט ואח"כ מסר ההדיוט הבית לבית ע"ז. ויען כי הי' צר הבית להכיל עם רוב שברו המחיצות בתוך הבית והרחיבו אותו. ועל פני חוץ באורך הבית הציגו כותל מרחוק ומשכו אשיות הבית מזה ומזה להכותל הזה למען יאריך הבית להכיל עם רב. ועל אסקופת שער הבית כתוב בלשון ענגליש "וועלש סקאטש לאנדס לאטורניש קירכע".
חנוכת הבית התקיימה בערב חג השבועות דשנת תרט"ז. והגאון רבי אברהם רייס מבאלטימאר נשא את משא המעמד. מספר החברים היו אז ששים וחמש איש והנשיא היה ר' יהושע ראטהשטיין.
כמשלש שנים התפללו באותו בית עד כשבשנת תרי"ח התחילו להתרוצץ על אמונתו של השוחט אלו אוסרין ואלו מתירין, וכך נגרר המחלוקת מענין לענין עד שגם היתר שימושו של הבית ע"ז עלה על שלחן הדיון.
כמו בכל ענין ששלחו את דברים הקשים שבאו עליהם אל עבר מים לדעת את המעשה אשר יעשון. כמו"כ בנידן דידן הריצו מכתבי שאלת תלמידי חכמים –חצי תשובה, ובקשה לפוסקי הדור שמעבר לים לחוות דעת תורתם. רבי יהודה מידלמאן שלח כמובן את שאלתו למורו הגאון בעל שואל ומשיב מלעמבערג, ורבי אברהם יוסף א"ש להגאון בעל ערוך לנר מאלטונא.
תשובותו של הגאון בעל שואל ומשיב הגיע מוקדם, והוא לו נדפסה בשו"ת שואל ומשיב חלק ראשון סימן ע"ב: הגאון נושא ונותן בכל הענין ובונה וסותר את דברי רבי יידל. כשמתחלה הוא מתאר צורת הבית וגם את סדר הטקסים שקיימו שם הגויים (בהנחה שחזר על דברי השואל), וז"ל: "ואלו יש להם נימוס אחר, אומרים מזמורי תפלות על אותו איש ומרקדים ואח"כ עומד איש אחד ודורש להם נשגבות מאותו איש והם עומדין הכן ושומעים ובעת מסיים אזי שנית יזמרו וירקדו הכל בשם הרקב והעובדים המה פרעטיסטאנטען בלי צלם ודמות.
על סמך זה מסיים: "ולדינא נראה לפע"ד כאן שאין כאן דמות וצלם לפע"ד דשרי לעשות בהמ"ד ומצוה הוא לדעתי לקדש שם שמים.
אך רבי יידל לא היה מרוצה מתשובתו של הגאון ועדיין צידד לאסור איסור על נפשו, וכתב שנית אל הגאון פוסק הדור. ושוב שנית כתב אליו הגאון במשא ומתן הלכתי לבנות ולסתור את דבריו, והוא בסימן ע"ג, מיום ג' סיון תרי"ח:
"והנה מה שהאריך מע"ל כי שם הוקצה לעבוד לא הבינותי דכל שאינו צלם ודמות לא מקרי הוקצה לע"ז וכו', וכאן לא נעבד כלל ומה שהרחיבו הבית ופתחו בה פתוחים הכל להתפלל בתוכה אבל לא לעבוד שם ע"ז דהיינו דמות וצלם וא"כ פשיטא דמותר, וגם כיון שעזבוה הו"ל כביטול.
אך אחרת היתה דעתו של הגאון בעל ערוך לנר, ותשובתו נדפסה בספרו שו"ת בנין ציון סי' ס"ג, מיום כ"א סיון תרי"ח: "להראש ביהמ"ד הרב מ"ה אברהם אש נ"י בק"ק נייאיארק. ונו"נ בהענין לאסור איסור "דמה בכך שלא הכניסו ע"ז, מכל מקום הרי התפללו בו לאליל להם והאומר לע"ז אלי אתה והמקבלו לאלוה אפי' שלא בפניו ג"כ מקרי עע"ז" ומסיים "לכתחלה ודאי יש להחמיר אבל לעת הצורך כדי הרא"ם לסמוך עליו בנדון זה שלא נבנה הבית לכתחלה להיות בית ע"ז רק להיות בית דירה ולא נקרא עע"ז עליו י"ל דגם להתוספות לא נקרא".
ברם מהמשך המאורעות יוצא שרבי אברהם יוסף נשאר לעמוד על משמרתו כרבם של אנשי בית המדרש ברחוב אללען . ורבי יידל מידלמאן ואתו עמו השו"ב ועוד אנשים קבעו מנין לעצמם ברחוב באיארד וקראו את קהילתם בשם "בית מדרש חפשית" וברוב הימים נמשך מקהילה זו הקהילה המפוארה דאנשי קאלוואריע ברחוב פייק סטריט.
פולמוס השוחט
כאמור היתה הדיון עבור אמונתו של השו"ב. והנה באותו שעה היה כאן שוחט מומחה רבי אהרן צבי פרידמאן שהיה מקודם שו"ב בעיר סטאוויסק שבפולין, ואחר שיצא רינון על אשתו ונשלח השאלה עם הגב"ע לגאונים רבים, אסרו עליו את אשתו. וכאשר לא רצה להוציאה אסרו שם את שחיטתו. בגלל זאת הרחיק האיש נדוד כאשר מתחלה היה בגרמני' ואח"כ בא לאמעריקא. גם בפה נודע מהרינון ויצא עליו שם רע כאשר הרב א"ש ואתו עמו רבי פסח ראזענטהאל ורבי משה לעווי אוסרים את שחיטתו.
הרב מידלמאן ועוד אחרים פנו אז במכתב אל הג"ר אפרים פייביל אבד"ק סיקאווא שהיה מקודם אבד"ק פשעווארסק וכתב להם בחזרה שהוא אוסר את שחיטתו על סמך תשובת הגאונים שאסרוהו מכבר. ברם הגאון בעל ה'שואל ומשיב' חיוה דעתו שהחשוד על דבר אחד אינו חשוד על השחיטה והתיר את השו"ב להמשיך עבודתו.
בהחם לבבו הלך האיש ומסר את שלשה הרבנים הנ"ל לערכאות, לאמר שהם עושים מסחר בלתי חוקי למכור ההגרלות של המדינות פרוסי', סאקסאני והאמבורג. וכל השלשה רבנים נלקחו למאסר. השוטרים שבאו לעצור את הרב א"ש לפנות ערב מצאוהו יושב בביהמ"ד שברחוב אללען כשהוא מסובב בכשלש מאות איש ולומד אתם. הם הודיעו לו שהוא נחשב כאסיר ועליו לילך עמהם. הנוכחים מחו בתוקף וכשלא הועיל להם כלום, הובילוהו בליוו שני מאות איש אל בית המעצר. ובמשך כל הלילה נהרו לשם כמה מאות אנשים להעתיר בעד שחרורו של הרב.
באותו שעה גם ערכו חיפושים בביתו של הרב והפכו רהיטי הבית בחיפוש אחר ההגרלות. כשראה בתו של הרב א"ש את אשר עשו, פתחה את פיה בחכמה ואמרה להפקיד שאבי' הסתיר תמיד את ההגרלות תחת הבימה בביהמ"ד. הפקיד הזדרז לשם ואחר מאבק עם מתפללי הביהמ"ד נכנסו וגם שם עשו חיפושים, אך לשוא כי לא מצאו שום דבר.
רבי יהודה מידלמאן שסמך כל העת בידי השו"ב פרידמאן לא ידע את נפשו מה לעשות. ועוה"פ הריץ שאלתו אל הגאון ה'שואל ומשיב' לדעת מה יעשה בו, היות וכעת עוד הוסיף חטא על פשע ומסר יהודי לערכאות א"כ הפעם יפסול שחיטתו. ואכן הגאון השיב שמסור הרי הוא מומר לכל התורה ושחיטתו פסולה. ומסיים את תשובתו ובדיעבד כשר, ובאמעריקא הוה כדיעבד דאין בנמצא שוחט כשר ואומן כנלפע"ד. ומכל מקום אינו שו"ב של רבינו יונה ז"ל ויש לדקדק אחריו.
-
קבצים מצורפים
-
- נתיבות אמת.pdf
- (137.03 KiB) הורד 72 פעמים
-
- Rav Middleman.jpg (2.34 MiB) נצפה 3136 פעמים
