בספר הלכות חג בחג לגרמ"מ קארפ שליט"א (עמ' קעב) כתב בשם ספר "גופי הלכות" למהר"י אלגאזי שהסדר הוא לשלוח תחילה הגדול לקטן, ואח"כ הקטן לגדול.
ונימק זאת הגרמ"מ שליט"א:
"ונראה עוד בפשיטות שאם הקטן היה שולח תחילה לגדול היו באין לידי קפידא לומר למה לא שלח זה אלי תחילה הואיל ומחזיק עצמו לחשוב ממנו, לכן תקנו שהגדול שולח לקטן תחילה, ואז לא יבוא לעולם לידי קפידא שיאמר דמה שלא שלח אלי מפני שמחשיב עצמו לקטן ממני, ולכן לא ראה עצמו ראוי לשלוח אלי תחילה".
והיה מקום להמשיך בחשבון לפי זה, שא"כ מעתה אדרבה, אם ישלח לו תחילה מוכח שמחזיק עצמו גדול ממנו... ומ"מ ניחא לו בזה שקיבל ראשון...
ועכ"פ פשיטא שפורים אינו זמן שראוי בו "להתחשבן" על המשלוח מנות, מי נותן ראשון, ומה שלח ומה קיבל. אלא שכל זה מצד מה שראוי, אבל למעשה נראה שכדאי לחשוש שאולי רובא דעלמא גם בפורים נמצאים ברמה של בדיקה והתחשבנות.
ולענ"ד זו גמרא מפורשת במגילה ז, שאביי השליח (בקטנותו) חשש מה יאמר כל אחד, אבל רבה ומרי באמת לא חשו כלל. ונראה שזה מה שהגמ' הנ"ל רצתה למדנו, חילוק בין מה שראוי, וכך נהגו גדולי ישראל, לבין מה שיש לחוש במציאות רוחנית רגילה ופשוטה.