שמואל דוד כתב:ספר יהושע פרק ב פסוק ב
וַיֵּאָמַר לְמֶלֶךְ יְרִיחוֹ לֵאמֹר הִנֵּה אֲנָשִׁים בָּאוּ הֵנָּה הַלַּיְלָה מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַחְפֹּר אֶת-הָאָרֶץ
רש"י לחפר - לרגל כמו (איוב לט כט) משם חפר אוכל
מצודת ציון - לחפור. לרגל ולחפש, כמו (איוב לט כא) יחפרו בעמק, על שם שהמחפש דבר מה בקרקע חופר בה
ועיין דברים פרק א פסוק כב וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ דָּבָר אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָּהּ וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן.
צ"ע על רש"י ומצודות מדוע לא ציינו לפסוק בתורה. ועוד יל"ע על רש"י, אם כבר ציין לאיוב למה לא ציין לפסוק הקודם.
זאב ערבות כתב:בשמות ב יד, ש"א טו לב, ירמיה ג כג, תהלים סו יט רש"י מפרש אכן - באמת. אך בישע' נג ד מפרש שאכן לשון "אבל" בכל מקום וכן בירמ' ג כ מפרש אכן - אבל).
אם אכן הוא באמת אבל, מדוע במקומות אלו מפרש אכן - באמת?
זאב ערבות כתב:בתהלים כב יג מפרש רש"י: אבירי בשן (כתרוני) - לשון פרים בבשן, שהם שמנים.
בישעיהו לד ז מפרש: (ופרים עם) אבירים - פרים בריאים וגדולים, כמה דאת אמר (תהלים כב יג) אבירי בשן כתרוני.
בישע' (לד ז) חל כנראה שיבוש במ"מ לפסוק המובא מתהלים כב יג וצירפו שני פסוקים לאחד. במ"ג דפוס וורשא מובא הפסוק מתהלים כפי שמובא כאן: "אבירי בשן כתרוני", אך במ"ג המאור החליפו כתרוני עם סלה: "אבירי בשן סֶלָה", ובסוגריים הוסיפו: (עיין תהלים כב יג), אך בתהלים כאמור כתוב כתרוני. במ"ג הכתר לעומת זאת סבורים שהתחברו שני פסוקים לאחד וצ"ל כך: כמה דאת אמר עם "אבירי בשן" (תהלים כב יג), סִלָה (עיין איכה א טו). ואכן בפסוק הזה באיכה מובא "סִלָּה כל אבירי..." כלומר המ"מ מאיכה הוא הנכון לפסוק השני שרש"י מביא כראיה, אך את התיבות "כל אבירי" החסירו למרות שהם העיקר הנצרך לפירושו.
דרך ישרה כתב:רש"י בפר' וארא:
ושמי ה' לא נודעתי להם. לא נכרתי להם במדה אמיתית שלי שעליה נקרא שמי ה', נאמן לאמת דברי. מה הפי' בזה, למה שם הוי' מורה על 'נאמן לאמת דברי'?.
אני ה' נאמן וכו'. יש מפרשים שלכך זה השם פירושו 'אני ה' נאמן בהבטחתי' מפני שבקריאתו ובכתיבתו הוא גימטריא 'אמן', מפני שהוא נאמן לקיים את דבריו ולאמן את דבריו.
ויש מפרשים כי בזה השם יש בו היה הוה ויהיה, והכל בשם זה לומר כי הווייתו בכל הזמנים שהם עבר הוה עתיד, והוא אחד בהם לא ישתנה דעתו, ולפיכך נאמן בהבטחתו לשלם.
ויש בזה עוד דבר נפלא לחכמים, כי זה השם מורה על תשלום השכר עד שלא ישאר לבריה אצל בוראה דבר שלא ישולם, כי זה השם הגדול הוא ה' אמת, כדכתיב (ירמיהו י, י) "וה' אלקים אמת", כי זה השם מורה על אמתת עצמו יתברך שמו, שהרי הוא שמו המיוחד, ובשביל כך מורה על אמתתו, ולפיכך ממנו ההתאמתות, ולכך אמר בכל מקום "אני ה' " נאמן לשלם, ואין כאן מקום זה:
זאב ערבות כתב:לכאורה יש הוכחה ניצחת שהפסוק המובא מתהלים "אבירי בשן סלע" זו טעות סופרים ולא איזה נוסח שהיה לרש"י במקרא שלו (שזו טענת אלו המביאים את הנוסח הנ"ל מכ"י), שכן בשופטים כ מג, וכן חבקוק א ד מובא ברש"י הפסוק הנ"ל ושם בכל הדפוסים (אפילו אותם הגורסים "סלע"בישע' כגון ארטסקרול) כצורתו בתהלים אבירי בשן כתרוני! אם היה לרש"י נוסח אחר בפסוק היה צריך להיות עקבי. אלא מסתבר יותר שמעתיק כתב היד התבלבל.
לבי במערב כתב:עדיף שלא יגעו ו'יתקנו'; כך יותר "בריא" עבור הפירושים המוהדרים, וד"ב.
לבי במערב כתב: לדאבון־לב - קשה לסמוך על הוצאות הספרים דזמננו .
איקטורין כתב:מציאה נפלאה התחדשה לי היום בס"ד ע"פ כת"י לייפציג 1:
רש"י בראשית ט"ו י"ז: זה חילוק בכל לשון נקבה שיסודה שתי אותיות, כשהטעם למעלה לשון שעבר הוא, כגון זה, וכגון: ורחל ב֗אה (בראשית כ״ט:ט׳), קֽמה אלומתי (בראשית ל״ז:ז׳), הנה שבה (רות א׳:ט״ו). וכשהטעם למטה, לשון הֹווֵה, דבר שנעשה עכשיו והולך: באה עם הצאן (בראשית כ״ט:ו׳), בבקר היא שבה (אסתר ב׳:י״ד).
רש"י מביא שלוש דוגמאות ללשון עבר: באה, קמה, שבה. ושתי דוגמאות מקבילותללשון עתיד: באה, שבה.
וכל מעיין שואל מדוע לא הביא רש"י מקבילה בעתיד למילה קמה?
ברם, עיון בכת"י לייפציג מגלה לנו תוספת של שתי מילים: "קמה באמה" - והכוונה לפסוק בספר מיכה (ז', ו'): כִּי־בֵן֙ מְנַבֵּ֣ל אָ֔ב בַּ֚ת קָמָ֣ה בְאִמָּ֔הּ כַּלָּ֖ה בַּֽחֲמֹתָ֑הּ אֹֽיְבֵ֥י אִ֖ישׁ אַנְשֵׁ֥י בֵיתֽוֹ׃
והרי לנו מקבילה בעתיד גם למילה קמה - ובלצ"ג!
זאב ערבות כתב:חומש עם פירוש אשל אברהם (שלפי עניות דעתי הוא אחד מהפירושים הטובים ביותר על רש"י שי"ל בשנים האחרונות ומשום מה הוסר מאוצר החכמה).
צופה_ומביט כתב:זאב ערבות כתב:חומש עם פירוש אשל אברהם (שלפי עניות דעתי הוא אחד מהפירושים הטובים ביותר על רש"י שי"ל בשנים האחרונות ומשום מה הוסר מאוצר החכמה).
אם הכוונה לזה אזי לא הוסר. רק נקרא בשמו העיקרי שנתן לו המחבר. תורה ופירושה.
זאב ערבות כתב:אני מצרף מאמר נפלא של הרב יעקב חיים סופר מספרו מנוחת שלום ח"ד סימן ט' ובפרט "הערה" בעמ' נ"ט כיצד לאות אחת ברש"י יש נפקא מינה גדולה.
והערה ביבליוגרפית קטנה בענין הספר שלהוי ידוע שהרה"ג רי"ח סופר בקי נפלא בכל התורה כולה והספר הנ"ל הוא י"ב חלקים כאשר בכל חודש מחדשי שנת האבל על אביו יצחק שלום הוציא לאור חלק. משמע בי"ב חדשים י"ב ספרים ובהם למעלה מאלפיים עמודים! וכנ"ל עשה כשנפטרה אמו שולמית סופר ונקראים שובי השולמית וזאת בנוסף לעשרות ספרים רבים שיצאו מתחת ידו ובינהם תורת יעקב על החומש שהוא כרך עב כרס עם למעלה מ1200 עמ'. ממש הפלא ופלא.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 25 אורחים