גדא יאה

[אין_חקר]

מתי התחילו להשתמש בביטוי "גדא יאה" לענין מזל נאה?
בתלמוד בבלי (פסחים נז.) מופיע ביטוי דומה "גדיא יאי" ושם מדובר בגדי שהוא טוב למאכל, ולא לענין מזלות כלל.

[תרשישי]

עי' קדושת לוי (פ' שמות עה"פ וירא מלאך ה' אליו) בתו"ד וז"ל:

"בו יבואר הגמרא (פסחים נז.) מלכא ומלכתא הוי יתבי בסעודתא מלכא אמר גדיא יאה ומלכתא אמרה אמרא יאה. הרמז גדיא, הוא מזל עליון מלשון גד כו'. וזהו דאמרינן (שבת קנו.) אין מזל לישראל, הרמז האי"ן הוא מזל לישראל, כי מזל הוא מלשון יזל מים מדליו (במדבר כד, ז) וזהו מלכא אמר גדיא יאה, רמז למזל העליון. ומלכתא אמרה אמרא יאה, השפע אשר בא להאותיות וזהו אמרא, מלשון אמור השפע שכבר באה לאותיות ועל בחינה זו אנו אומרים לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה" עכ"ל עיי"ש.

וכעי"ז כתב ג"כ בפ' שלח (ד"ה או יבואר שלח לך).

[במסתרים]

גם החת"ס בפסחים פירש גדיא רמז לעשיר שהוא בעל מזל (ואימרא תלמיד חכם).

ושם מדובר בגדי שהוא טוב למאכל

דברו הכותבים לשון "מליצה".

[ר_חיים_הקטן]

דברו הכותבים לשון "מליצה".

כמובן, כנראה השאלה מי ומי הכותבים הראשונים שהשתמשו בביטוי הזאת בהקשר הזה?