עקבי כתב:תודה, דבריך מאשרים את מה שנראה לי כעת נכון (ובאו הבקיאים ויאשרו או יחלוקו), שמעולם לא בא שוא נע בדומות אחר הברה הראויה לגעיה קלה.מעט דבש כתב:צ"ע:
תְּנוּ־לָ֭הּ מִפְּרִ֣י יָדֶ֑יהָ וִֽיהַלֲל֖וּהָ בַשְּׁעָרִ֣ים מַעֲשֶֽׂיהָ: (משלי לא, לא)
הכוונה העיקרית שלי הייתה רק במקום שאין חציצה בין הגעיה קלה ובין הגעיה הדומות. ולכן וַאֲסֹבֲבָ֖ה, וַאֲהַלֲלָ֥ה וגם כִּֽי־מְקַלֲלִ֤ים (שמ"א ג:יג) אינו סותר עיקר הכלל שכתבתי אף על פי שהתנועה לפני הדומות היא תנועה קטנה (ועי' להלן). וכמו כן לא התכוונתי במקרה שהתנועה שלפני הדומות היא תנועה גדולה כגון (בַּֽהוֹלֲלִ֑ים, לַֽ֭הוֹלֲלִים) שכן במקרה זה ראוי שהגעיה תבוא באות לפני הדומות סמוך להטעם ולא בתנועה המוקדמת. אבל כִּֽי־נָדֲד֣וּ (הושע ז, יג) זה יוצא מן הכלל כיון שבתיבות מוקפות הכתר מעדיף הגעיה קלה בתיבה הראשונה. אבל גם זה אינה הוכחה גמורה שי"ל ששוא באותיות דומות הוא לעולם נע אחר תנועה גדולה מצד עצם אריכות התנועה. מה שאין כן אחר התנועה קטנה השווא אינו נע אלא אם כן גם התנועה מתארכת לפניו. אבל עדיין נשארה המילה וִֽיהַלֲל֖וּהָ (משלי לא, לא) שהיא דוגמה שבוודאי מתנגדת למה שכתבתי.
ייש"כ
טעמי המקרא עמ' 200 כתב:השוא של הדומות הוא נח אם הוא בין שתי תנועות בלתי מוטעמות.
אחד מעיר כתב:היבטים לשוניים נח פג
עיינו והאירו והעירו
שבת שלום וכל טוב
צופה_ומביט כתב:אחד מעיר כתב:היבטים לשוניים נח פג
עיינו והאירו והעירו
שבת שלום וכל טוב
יישר כוח גדול.
בהערה 5:
שאלת בור: כיצד נאמר ש"כן הוא בכתר ארם צובא", הרי אין בו את פרשת נח?
אחד מעיר כתב:היבטים לשוניים לך-לך פג
תורת הקורא - גליון של הוראות לקריאה נכונה
לא מופיע כל שבוע וכמדומה שנמצא כאן כל מה שפרסם על כל התורה
צופה_ומביט כתב:יש חולקים
קמנו ונתעודד כתב:כמדומני חסר תורת הקורא:
בלק ע"ו (ע"ה יש)
כי תצא
[האזינו
וזאת הברכה]
חזק ואמץ!
חיימקה כתב:קמנו ונתעודד כתב:האזינו
חיימקה כתב:ושמא נזכה בע"ה בקרוב ממש בצאת הספר!
במסתרים כתב:חיימקה כתב:קמנו ונתעודד כתב:האזינו
מצורף מהמחזור הראשון.חיימקה כתב:ושמא נזכה בע"ה בקרוב ממש בצאת הספר!
אם נידון ע"פ מה שכתבו מכבר והשנים שעברו מאז ועד עתה אין תקוה רבה. אם יהיה יהיה ואם לא לא.
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?p=658640#p658640
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?p=664182#p664182
צופה_ומביט כתב:לגבי המילה "המכסה [אני מאברהם]", שיש בה מתג/געיא בה"א, ואח"כ מ' רפה שוואית.
בהיבטים לשוניים ובתורת הקורא נכתב שהשוא נע, על פי המסורה [שכתבה יוצאים מן הכלל שהשוא נח למרות המתג, וכאן אינו אחד מהם], ועל פי חטף פתח המופיע כאן במקום השוא בכת"י ודפוסים רבים, וכך הוא לשיטת כתר אר"ץ.
אבל יש חולקים. והיא שיטת המנחת שי במאמר המאריך [שאין בכוח מתג להניע שוא שאחרי תנועה קטנה, כולל באות שראויה היתה לקבל דגש. ורק לגבי ו' שרוקה בראש מילה (שהיא תנועה גדולה, אלא שנחשבת קטנה כי באה במקום שוא) שיטתו שאז מתג מניע השוא שאחריה. כך הבנתי בזעירות ידיעתי], המכלול דף נ, לוית חן שער א סט, לחם הביכורים צא, ב. והובאה שיטת המנחת שי בספר מסורת הקריאה כלל ג' אות ה. בתיקו"ס סימנים נקט כמנחת שי בכל מקום וסימן שוא זה כנח. וכ"ה מנהג הספרדים [אם למקרא (שרוני) עמוד 52 אות ו', ועיי"ש בהערה 14, וראה גם בדוגמאות שבכלל שבאות ז' שם. הספר נמצא בה"ב].
ליהודי תימן יש בזה כללים [מורכבים בשבילי מכדי לדעתם היטב לע"ע], ולמשל במילה ולהבדיל הו' בגעיא והשוא שאחריה נח, וכ"ה בכל מקום, וכתבו שהוא כלל, שו' שרוקה בראש מילה ובה געיא, השוא שאחריה באותיות השימוש בכלמאיתנ הוא נח. [אבל כשהשוא שאחריה הוא באות אחרת שאינה בכלמאיתנ - כתב במחברת התיגאן העברית (עמוד סה בזו שבאוצר, דרנבורג) שהגעיא מניע השוא, אא"כ אין טעם במילה זו, עיי"ש]. וגם לגבי שוא באותיות בכלמאיתנ תלוי אם זו געיא כבדה (שאינה מניעה) או קלה (שמניעה), כ"כ הרב היפ"ה בהקדמת תאג תורה קדומה. [עריכה: והרב רמתי בהקדמת תאג כתר תימן כתב עוד שני כללים: א. שוא באות גרונית (אהחע) לעולם הוא נח, גם אחרי געיא, כגון: יהיה, יחיה. ב. כאשר המילה מוקפת, כמו יצחק-לי (כ"כ שם להדיא מהרי"ץ בחה"ד בשם מחברת התיגאן, והסכים לזה גם ר"י צובירי במסורת מדוייקת), ודמה-לך, השוא נח למרות הגעיא (אולי זה כי כה"ג הגעיא כבדה?). יש לציין שהדוגמה ודמה-לך מובאת המחברת התיגאן הנ"ל כדוגמה לכלל אחר הנ"ל, שכאשר אין טעם במילה אז הגעיא לא מניעה השוא, וצ"ב. ע"כ עריכה]. ובמילה "תדשא [הארץ]" כתב מהרי"ץ שיש געיא בת' והשוא נח. אבל במילת "המכסה" בפרשתנו וירא הביא המהרי"ץ את האור תורה שהמם בשוא פתח, וביאר מהרי"ץ שהוא מפני המאריך שבה"א, עכ"ד. ומשו"כ כל מילת "המכסה" בתורה [כמו המכסה את הקרב, תצוה, ויקרא] הם מניעים את השוא. [ואולי החילוק מתדשא הוא כי מ' דהמכסה היתה ראויה לקבל דגש]. כמדומה יש בזה גם יוצאי דופן, וצל"ת.
כל זה כתבתי כבור ועם הארץ בנושאים הללו. ואדרבה, אשמח ליודעים שיחכימוני בשליטתם ובהירותם.
אחד מעיר כתב:גליון חיי-שרה פג
מי שהעיר על וישלחה כל שווא בי' של ו' ההיפוך הוא נח
הערתי את זה על ויהי, ואין נ"מ אם יש געיא בו'
צופה_ומביט כתב:ב.
כמו"כ במילת "המאררים" (במדבר ה, כז) האריך מהרי"ץ בחה"ד בשם רבי יחיא בשירי, בשם "מאמר הטעמים" בחילוקי השוא, והביא כלל נוסף:
אם אותה מילה [שפותחת בה' פתוחה ולאחריה מ' שוואה] היא בעלת חמש אותיות ולא יותר – יהיה השוא נע. כמו המסכן תרומה (ישעיה מ, כ), המדבר (בראשית מה, יב), למעט חריג אחד: המשגע הזה (מלכים ב ט, יא)], והסיבה שאינו מתנועע – לפי שאין שם בה' געיא, אבל אם יש בה' געיא [וכן הוא במקומות הנ"ל, וכן במילת "המכסה"] השוא נע. אבל כשיש יותר מחמש אותיות בתיבות שתחילתן ה"א ומ"ם, התנאי בזה הוא: אם תהיה הנגינה על האות האחרונה (מהחמש) או יותר, יהיה השוא נח. כמו המאררים המדברים המצפצפים [א"ה: בכתר אר"צ ובמק"ג הכתר: המדברים – פעם נח ופעם נע, כנ"ל. המאררים – תמיד נע (חטף פתח), המצפצפים (נח, שוא בלבד). וצ"ע], זולתי ארבע יצאו מן הכלל כמו המבקשים המצרעים ודומיהן. ואם יהיה הטעם על האות הרביעית, יהיה השוא נע. כמו המחכים המנדים ודומיהן. עכ"ל. [ודוק שלפי הכלל הזה, החריג מבין שתי מילות "המדברים" הנ"ל הוא זה שבדה"י].
לא דקדקתי בזה, אבל יתכן שגם כאן הכלל המנחה העיקרי הוא: האם הגעיא קלה [מסמנת הנעת השוא] או כבדה [מטעימה הברה מוקדמת ורחוקה מן הטעם]. אבל כאמור, לא דקדקתי בזה, ואיני יודע האם ניתן למצוא כלל אחד או מערכת כללים (והלוואי גם היגיון) שמסביר הכל, בפרט שלכל כלל שהביא – הביא יוצאים מן הכלל.
עקבי כתב:כמדומני מה שכתבת שבכתר אר"צ ובמק"ג הכתר המאררים לעולם נע אינו נכון.
צופה_ומביט כתב:עקבי כתב:כמדומני מה שכתבת שבכתר אר"צ ובמק"ג הכתר המאררים לעולם נע אינו נכון.
עשיתי חיפוש למילה זו במק"ג הכתר וזה מה שיצא. תמיד בחטף פתח.
שָׁ רָ שָׁ יו: כולם בקמץ רחב
כדכד כתב:היבטים לשוניים כתב:שָׁ רָ שָׁ יו: כולם בקמץ רחב
ואני תמה: הרי שרשים/ו הם רבים של שרש והש' הראשונה בשרש היא חלומה
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 119 אורחים