אליהו בן עמרם כתב:לענין הבאור האפשרי מצד "שוויא אנפשא חתיכה דאיסורא", יש לעיין בדבר מכמה צדדים:
א. בקצה"ח סי' ל"ד הביא 2 אפשרויות לבאר. מצד נאמנות לכאורה לא שייך לבאר כאן, כי את העונש קיבלה מא-ל דעות שיודע שלא נצטוותה.
ב. אם מצד "קבלת איסור" כ"שבועה" - א"כ לכאורה איננה עוברת על הציווי עצמו של הקב"ה אלא על "שבועה". ודל מהכא, שעוד לא היה קיים ענין "שבועות" לפני מתן תורה, מ"מ גם אם נימא ששייך, צריכה להענש רק כמי שעובר על שבועת עצמו, ולא צריכה להענש כמי שהמרה פי ה' על אכילת עץ הדעת. (לכאורה "שוויא אנפשיה" של חזיר לדוגמא - אינו מחיל איסור "חזיר" אלא רק איסור שבועה).
ג. באחרונים (פרי יצחק ח"ב) כתבו, שאין דין "שוויא אנפשיה" בדבר ידוע שהוא מותר.
דבר ראשון, אני חושב שאתה מאד מחמיר ברצון להשוות את עניין הפרשה והחטא הזה להלכות ופרטיהן שאחרי מתן תורה.
דבר שני, כשהיא קיבלה על עצמה את האיסור - במילים כאלה שהקב"ה ציווה גם אותה ולא רק את אדם, הרי שקיבלה על עצמה גם את העונש כמו של אדם. הכל כלול בהתחייבות שלה, להיות כמותו.
דבר שלישי, לגבי שלא היה קיים עדיין עניין שבועה וכו'. היסוד שדיבור האדם על עצמו - מה שהוא מקבל על עצמו בוודאי ובדיבור - מחייב אותו, ואף את זרעו אחריו לעולם, חיוב גמור - הוא יסוד היסודות של כל התורה, ובלעדיו כולנו פטורים מכל התורה, כי לא אנחנו עמדנו בסיני וקיבלנו את התורה על עצמנו, ולא אנחנו חיינו בזמן מרדכי ואסתר וקיבלנו פורים על עצמנו וכו', ולמה שהתחייבות אבותינו תחייב אותנו. ורואים שאכפת לקב"ה שהחיוב יבוא מהמתחייב ולא בכפיה ובכוח מהקב"ה. אלה הן כל הבריתות שכרת ה' עם ישראל המפורשות בתורה [ובמכילתא עה"פ אנכי שלא גזר עליהם כלום ולא רצה לגזור עליהם כלום עד שלא קיבלו מלכותו ברצון ואמרו הן, עיי"ש], ויסודן הוא ההנחה הפשוטה המובנת לכל אדם [לפני שהתקלקלו הבריות] שהתחייבות של אדם - מחייבת אותו. כי מותר האדם מן הבהמה, והדעת והרצון וההתמסרות למשהו - ברובד של "אדם" - הן מציאות והיא מחייבת. ומשום שהוא מחוייב - מחוייב גם זרעו.
נמצאנו למדים, שהדבר הזה שרצון המבוטא בדיבור ברצינות הוא מחייב - הוא יסוד האדם ויסוד התורה. עאכו"כ אותו אדם עצמו שנברא בנפיחת פיו של הקב"ה והיתה בו הנשמה לרוח ממללא, וכלשון רש"י "[נפש] זו של אדם חיה שבכולן, שנתוסף בו דעה ודבור". דהיינו שהדעה ודיבור והחיים חד הם, וכשקשר עצמו בדעה ודיבור - קשר את חייו אל הדבר.