בעניין טענת מיגו החקירה הידועה

[הוגה בתלמודו]

כבר ידועה סברת ר"א(קוב"ש חב ס"ד) ורש"ש שמיגו הוא מצד כוח טענה
והנני הקטן איני מבין הסברא שבדבר שמתוך שהיה לו לטעון טענה חזקה שבה היה נאמן אז אפי' שס"ס אינו טען אותה קיבל כוח כאילו טען אותה.
ועוד יש לעיין אם גם לר"א ורש"ש יש במיגו צד נאמנות או שרק מכוח הטענה נאמן
דעתי נוטה יותר לצד שני כיון דכוח הטענה אינו בירור לספק אלא אף שאין כאן בירור בי"ד פוסקים כך ללא בירור משא"כ נאמנות הוי בירור שהוא נאמן וא"כ כשיש נאמנות ל"צ כח טענה וכשיש כוח טענה ל"צ נאמנות.
אשמח לשמוע סברות הלומדים.

[סגי נהור]

viewtopic.php?f=19&t=34286&start=40#p388549
viewtopic.php?f=17&t=13320

[באג2000]

שמעתי בעבר הסבר כזה: הרמב''ם פ''ו מטוען הלכה א כותב כך ''בעלי דינין שבאו לבית דין טען האחד ואמר מנה יש לי אצל זה שהלויתיו או שהפקדתי אצלו או שגזל ממני, או שיש לי אצלו בשכר וכן כל כיוצא בזה, והשיב הנטען ואמר איני חייב כלום, או אין לך בידי כלום, או שקר אתה טוען, אין זו תשובה נכונה אלא אומרים בית דין לנטען השב על טענתו ופרש התשובה כמו שפירש זה טענתו ואמור אם לוית ממנו אם לא לוית, הפקיד אצלך או לא הפקיד, גזלתו או לא גזלתו, שכרתו או לא שכרתו, וכן שאר הטענות, ומפני מה אין מקבלים ממנו תשובה זו, שמא טועה הוא בדעתו ויבא להשבע על שקר שהרי אפשר שהלוהו כמו שטען והחזיר זה את החוב לבנו או לאשתו או שנתן לו במתנה כנגד החוב וידמה בדעתו שנפטר מן החוב, לפיכך אומרים לו היאך תאמר איני חייב כלום שמא אתה מתחייב מן הדין לשלם ואין אתה יודע אלא הודע לדיינין פירוש הדברים והם יודיעוך אם אתה חייב או אין אתה חייב, ואפילו היה חכם גדול אומרים לו אין לך הפסד שתשיב על טענתו ותודיענו כיצד אין אתה חייב לו מפני שלא היו דברים מעולם או מפני שהיו והחזרת לו שהרי אנו דנין במתוך שיכול לומר בכל מקום.''
כתוב פה שעיקר טענת הנתבע היא ''אני פטור'' וטענה זו כוללת בתוכה גם טענת פרוע וגם טענת מזויף. ואם טענת מזויף מתקבלת הרי שבית הדין פסק לטובתו. וכדי שלא יטעה הנתבע בהלכה הם מבקשים ממנו שיספר מה היה, אבל זה כבר נדון הלכתי כביכול תיאורטי - האם פריעת החוב למלוה או לאשתו של המלוה פוטרת אותו.

[הוגה בתלמודו]

https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=19&t=34286&start=40#p388549
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=17&t=13320

אין קשר לשאלתי מה שהבאת זה בעניין שאלתו של העילוי ממייצ'יט אני מדבר על המח'
אי מיגו הוי כוח הטענה או נאמנות

[סגי נהור]

אין קשר לשאלתי מה שהבאת זה בעניין שאלתו של העילוי ממייצ'יט אני מדבר על המח'
אי מיגו הוי כוח הטענה או נאמנות

כנראה לא היתה לך סבלנות לדפדף טיפ טיפה קדימה... בשני האשכולות (בראשון מביניהם ציינתי ישירות לתחילת הדיון).
בהצלחה.

[וונדרבר]

כבר ידועה סברת ר"א (קוב"ש חב ס"ד) ורש"ש שמיגו הוא מצד כוח טענה
והנני הקטן איני מבין הסברא שבדבר שמתוך שהיה לו לטעון טענה חזקה שבה היה נאמן אז אפי' שס"ס אינו טען אותה קיבל כוח כאילו טען אותה.
ועוד יש לעיין אם גם לר"א ורש"ש יש במיגו צד נאמנות או שרק מכוח הטענה נאמן

לכאורה המונח "חקירה" אינו כ"כ מדוייק בסוגיא זו, כי חקירה פירושו בדרך כלל שיש ספק האם הוא שחור או לבן, משא"כ כאן שאין שום ספק שמיגו הוא "מה לי לשקר" דהיינו בירור האמת, אלא שהאחרונים הוכיחו שלמיגו יש שני כוחות גם בירור וגם כח הטענה, והדעות השונות בין הראשונים הם מה יהיה הדין במקרה שחסר אחד משני הכוחות.

https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=19&t=34286&start=40#p388549

אני מעתיק ממה שהובא שם:

סיפרתי לר"מ חשוב באחת הישיבות הקדושות מה שסיפר לי תלמיד אחד מישיבת טשעבין, כי זוכר הוא 'שיעור כללי' של ראש הישיבה הגרב"ש שניאורסהון, בו פתח ואמר: "מיגו" הרי הוא דבר פשוט, הוא ראיה שהלה דובר אמת, אך יש איזה 'לחש' כי מיגו הוא "כח הטענה", אינני מבין מהו סוד הלחש הזה, אך כך נמסר בעולם הישיבות. אם כן אלך אף אני בעקבות זה, ואומר לכם מערכה - - - - וכאן החל ליצור 15 מחלוקות ראשונים או תנאים ואמוראים, מר סבר כי מיגו הוא ראיה, ומר סבר כי מיגו הוא לחש כח הטענה - - -

קצת משמע מדבריו שהגרב"ש שניאורסאהן זצ"ל התייחס לסברת "מיגו - כח הטענה" בנימה מסויימת של זלזול.
ונראה שהמקור שסיפר לו על כך לא דייק כ"כ בדבריו, כי המעיין בספרו של הג"ר ברוך שמעון שניאורסון זצ"ל מתרשם בצורה שונה לחלוטין.
ראה בספרו "ברכת שמעון" על בבא בתרא, סימן ה', שדן באריכות בדברי האחרונים בסוגיא, בכבוד גדול, ומתייחס להוכחות של הג"ר אלחנן וסרמן זצ"ל בקובץ שיעורים כראיות חזקות, עיי"ש.
https://tablet.otzar.org/#/book/6695/p/ ... /0/end/0/c

זאת ועוד, דבר שאינו כ"כ ידוע לציבור, שאחד מקדמוני המצדדים בסברת "מיגו - כח הטענה", היה זקנו של הגרב"ש שניאורסון זצ"ל, הגאון רבי ברוך פרנקל תאומים, (בעל ברוך טעם), ראה בספרו "עטרת חכמים", בשו"ת סוף חלק חו"מ, חו"מ סי' כ', (ד"ה ואחרי), דף ל"ח ע"א:
https://tablet.otzar.org/#/book/6915/p/ ... /0/end/0/c

עטרת חכמים חשן משפט סימן כ.png (40.3 KiB) נצפה 1604 פעמים

[אמנם בהמשך דבריו נראה כאילו הוא דוחה את הפירוש שמיגו הוא בירור האמת, ואולי יש לדחוק בלשונו, וכוונתו שונה].

[דודי צח]

הברוך-טעם הוא לא רק אחד מהמצדדים, הוא לכאורה הראשון שכתב סברא זו.

ואכן החריף ר' נחום רוטשטיין באחד המאמרים הארוכים שלו על עניין מיגו, קורא לזה 'מיגו של הברוך טעם', וכמו מתעלים מעולמו של ר' אלחנן וכו' כדרכו

[צופה_ומביט]

הברוך-טעם הוא הראשון שכתב סברא זו.

ר"מ שפרן ור"א וייס רגילים להביאו ולומר זאת בשיעוריהם על הנושא.

[יהושפט]

הברוך-טעם הוא הראשון שכתב סברא זו.

ר"מ שפרן ור"א וייס רגילים להביאו ולומר זאת בשיעוריהם על הנושא.

אני שמעתי לפני יותר מעשרים שנה שיעור מהגרי"ג אדלשטיין בתחילת גיטין על מיגו, וגם הוא הביא זאת מהעטרת חכמים, וכך בשיעוריו הנדפסים שם ובעוד מקומות. מחיפוש שטחי באוצר החכמה, נראה שמראשי הישיבות רק הוא רגיל להביא את היסוד הזה בשם הברוך טעם.

[פרנצויז]

אני שמעתי לפני יותר מעשרים שנה שיעור מהגרי"ג אדלשטיין בתחילת גיטין על מיגו, וגם הוא הביא זאת מהעטרת חכמים, וכך בשיעוריו הנדפסים שם ובעוד מקומות. מחיפוש שטחי באוצר החכמה, נראה שמראשי הישיבות רק הוא רגיל להביא את היסוד הזה בשם הברוך טעם.

ראה ס' ביאורי סוגיות (להג"ר שמואל הוניגסברג שליט"א מראשי ישיבת סלבודקה) שבועות סי' כ"ב, עמ' צ"ח, אחרי שהביא את דברי הקובץ שיעורים, כותב "וכבר קדמו בעל ברוך טעם בזה".
https://tablet.otzar.org/#/book/51926/p ... 0/end/10/c