סליחות לערב ר"ה - וכשחטאו ישראל במדבר

[הכל בכתב]

בסליחות לער"ה, נתקעתי בסליחה דלהלן המתחלת "וכשחטאו ישראל במדבר ...", וברוב הסליחות אינו מוגדר בגדר "סליחה" שהוא על משקל פיוט שניה, שלישיה, רביעיה וכו'. ורק כתפלה בעלמא. אבל בעיון קל נוכחתי, דקטע האמצעי של התחנה הוא סליחה בסדר א"ב, והוא על משקל שניה.
הסליחה מתחלת בתיבות "איש ענו חלה פניך..". ומסתיים "תמחול ותסלח לפשעי עמך". [ולציין, כי בכמה מהדורות של סליחות ישנים שעיינתי, מצאתי כי בנוסח ליטא לא מובא כלל כל התחנה, וגם במנהג פולין שנמצא תחנה זו, יש ביניהם שנשמט כל חלק החרוזים, מתיבת "איש ענו .." עד הסוף "תמחול ותסלח לפשעיך עמך"].

אבל הקושי שבזה הוא, דלפי הנוסח הנפוץ ברוב הסליחות, חסרים אותיות ב', ל', צ' ק'.
וגם לא כל הקטעים מתאימים בחרוזים מקבילים (גראמע"ן). אותיות ג' ד', אותיות ט' י'.
והא לך נוסח הנפוץ:

וּכְשֶׁחָטְאוּ יִשְֹרָאֵל בַּמִּדְבָּר עָמַד מֹשֶׁה רַבֵּינוּ בִּתְפִלָּה לְפָנֶיךְ וּבִקֵּשׁ רַחֲמִים עַל עַמְךָ בֵּית יִשְֹרָאֵל. וְכַךְ אָמַר בִּתְפִלָּתוֹ: מַלְכִּי וֵאלֹהָי סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ וְכַאֲשֶׁר נָשָֹאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה:
אִישׁ עָנָו חִלָּה פָּנֶיךָ בְּעַד עֲדָתֶךָ בְּרַחֲמִים. אָנָא נְהוֹג בְּחֶמְלָתֶךָ:
גְּאַלְתָּם מִנּוֹף בְּחֹזֶק יָדֶיךָ. דָּתְךָ הִנְחַלְתָּם תַּתָּה לָמוֹ שֵׁם וְיָד:
הֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתֶךָ. וְעָלֵימוֹ חֲפוֹף בְּחֶמְלָתֶךָ:
זְכוֹר לָנוּ בְּרִית אָבוֹת. חֵשֶׁק אַהֲבָתָם אֵין מַיִם לְכַבּוֹת:
טְעַנְתָּם נְשָֹאתָם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים. יַשֵּׁר צְעָדֵיהֶם לֶכֶת יוֹשֶׁר:
כִּי תָשׁוּב לָשֹוּשֹ עֲלֵיהֶם לְטוֹב.
מִצְרַיִם אִם יִשְׁמְעוּ כִּי הֶאֱבַדְתָּם. נוֹאֲמִים בְּרָעָה הוֹצֵאתָם מִמִּצְרַיִם לְכַלּוֹתָם:
סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה. עִוּוּת פִּשְׁעָם מְחַל נָא הַיּוֹם הַזֶּה:
פְּנֵה נָא לְצִדְקַת אָבוֹת אַל תִּשְׁכַּח. חַנוּן קְרָאתָם בָּנִים וְאַתָּה לָמוֹ אָב. רַחֲמֵם כְּרַחֵם אָב:
שַׁדַי עֲשֵֹה לְמַעַן שְׁמֶךָ. תִּמְחוֹל וְתִסְלַח לְפִשְׁעֵי עַמֶּךָ:
אָנָא סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה. וְאִם לֹא תִסְלַח מְחֵנִי. וְאַף אַתָּה הֲשֵׁבוֹתָ לוֹ כְּדַרְכֵי טוּבְךָ. בִּשַּרְתּוֹ וְאָמַרְתָּ לוֹ סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ:
וּסְלַח נָא לַעֲנִיֵּי עַמְּךָ וְדַלֵּי הַצֹּאן. כִּי תְּמִים דֵּעִים אָתָּה. אִם הִרְבִּינוּ לִפְשׁוֹעַ אַתָּה מַרְבֶּה לִסְלוֹחַ. אֲדֹנָי שְׁמָעָה אֲדֹנָי סְלָחָה אֲדֹנָי הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵֹה אַל תְּאַחַר:

והנה התיקונים שמצאתי בסליחות ישמעני סלחתי (אהרן לוי), ואין לי מושג מהיכן העתיק נוסח הסליחה, אבל הוא נראה נכון.

1) החסרון של אות ל', נמצא שם תוספת קטע, והוא אות ל' החסר, וכה תוארה, כִּי תָשׁוּב לָשֹוּשֹ עֲלֵיהֶם לְטוֹב, לָמוֹ חֵקְתָּ כְּדָת לֶקֵח טוֹב, וגם עולה בחרוז מקביל עם אות כ' המסתיים בתיבת "טוב".

2) החסרון של אות צ' ק', יש שם שינוי כמה תיבות, והכל מסתדר יפה. וכה תוארה: פְּנֵה נָא לְצִדְקַת אָבוֹת. צַדְקֵם וְאַל תִּשְׁכַּח חַנוֹת. קְרָאתָם בָּנִים וְאַתָּה לָמוֹ אָב. רַחֲמֵם כְּרַחֵם אָב. ובכך מצינו אותיות החסרים, וגם החרוזים מסתדרים יפה.

ולשאר החסרות אני מציע כדלהלן:

3)החסרון של אות ב', להשים הפסיק בין תיבת "עדתך", לתיבת "ברחמים", כדלהלן: אִישׁ עָנָו חִלָּה פָּנֶיךָ בְּעַד עֲדָתֶךָ. בְּרַחֲמִים אָנָא נְהוֹג בְּחֶמְלָתֶךָ, ובכך מצאנו אות ב' של הסליחה, וגם יש כאן חרוז מקביל: עדתך, בחמלתך.

4) החרוז של אותיות ג' ד', סיום אות ג' צריך להיות רק "בחזק יד" ולא "בחזק ידיך":, כדלהלן: גְּאַלְתָּם מִנּוֹף בְּחֹזֶק יָד. דָּתְךָ הִנְחַלְתָּם תַּתָּה לָמוֹ שֵׁם וְיָד: ובכך הם מסתיימים שניהם בתיבת "יד".

5) החרוז של אותיות ט' י', יש ב' אופנים, או לתקן באות ט' "כנפי נשר" במקום "כנפי נשרים", טְעַנְתָּם נְשָֹאתָם עַל כַּנְפֵי נֶשֶר. יַשֵּׁר צְעָדֵיהֶם לֶכֶת יוֹשֶׁר:, ובכך החרוז הוא "נשר, יושר".

או יש לתקן באות י' "לכת ישרים", במקום "לכת יושר", כדלהלן: טְעַנְתָּם נְשָֹאתָם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים. יַשֵּׁר צְעָדֵיהֶם לֶכֶת יְשָׁרִים:, ובכך החרוז הוא "נשרים, ישרים". [ולענ"ד תיקון הראשון נראה יותר נכון].

וזה שנראה לענ"ד, והמגיבים יגיבו.

[כדכד]

נראה שאין זו סליחה כשאר סליחות אלא תיאור פיוטי של תפילת משה על ישראל במדבר

[עושה חדשות]

התיקונים מסתברים, יש"כ.

[הכל בכתב]

נראה שאין זו סליחה כשאר סליחות אלא תיאור פיוטי של תפילת משה על ישראל במדבר

נכון.
כוונתי רק דלא צויין בשום מקום, דהוא על משקל של פיוט, בסדר א"ב, ובחרוזים. מפני שהוא מובלע בתוך קטע ארוך, שאינו מתחיל בפיוט, ואינו מסתיים בפיוט. [וכמו שכתבתי, דבאיזהו נוסחאות, אינו בנמצא רק התחלה והסוף, ולא חלק הפיוט שבאמצעו].

[הכל בכתב]

בסליחות לער"ה, נתקעתי בסליחה דלהלן המתחלת "וכשחטאו ישראל במדבר ...",
[ולציין, כי בכמה מהדורות של סליחות ישנים שעיינתי, מצאתי כי בנוסח ליטא לא מובא כלל כל התחנה, וגם במנהג פולין שנמצא תחנה זו, יש ביניהם שנשמט כל חלק החרוזים, מתיבת "איש ענו .." עד הסוף "תמחול ותסלח לפשעיך עמך"].

כעת מצאתי, כי התחנה בנוסח המקוצר, נמצא בסדר "ארבע תעניות" כמנהג הספרדים (נדפס בויניצא שנת שפ"ד, ועוד כמה מהדורות), והוא בסדר הסליחות של "עשרה בטבת", לפני קטע "דניאל איש חמודות", וכך הנוסח שם:
וּכְשֶׁחָטְאוּ יִשְֹרָאֵל בַּמִּדְבָּר עָמַד מֹשֶׁה רַבֵּינוּ בִּתְפִלָּה לְפָנֶיךְ וּבִקֵּשׁ רַחֲמִים עַל עַמְךָ בֵּית יִשְֹרָאֵל. וְכַךְ אָמַר בִּתְפִלָּתוֹ: מַלְכִּי וֵאלֹהָי סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ וְכַאֲשֶׁר נָשָֹאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה:
אָנָא סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה. וְאִם לֹא תִסְלַח מְחֵנִי. וְאַף אַתָּה הֲשֵׁבוֹתָ לוֹ כְּדַרְכֵי טוּבְךָ. בִּשַּרְתּוֹ וְאָמַרְתָּ לוֹ סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ:

ונשמט כל החלק הפיוטי שבאמצע, וגם הסיום שאנו אומרים בער"ה וּסְלַח נָא לַעֲנִיֵּי עַמְּךָ וְדַלֵּי הַצֹּאן.... אינו בנמצא שם.