דקדוקים בתפילה

[יעקל]

למשל ירחם על החולה שלא יסבול מטיפול כואב ויטפל באופן פחות מועיל או שלא יטפל כלל משום שאינו יכול לראות צרת החולה

וע"ז אומרים שהא-ל ית' קודם נאמן ואח"כ רחמן, דהיינו שרחמנותו כבי' לא מטעה אותו כביכול. הבנתי. ייש"כ

[עושה חדשות]

כי א-ל מלך נאמן ורחמן אתה

מעניין שחתימת ברכת הרפואה וחתימת ברכת צור כל העומים - היא אותה נוסחא. מושכל ראשון, ה"א שברפאנו שמבקשים רחמים ע"ע או על הזולת - תקדם הרחמנות ואח"כ תבוא הנאמנות, ובצור כל העולמים, שמדובר בקיום הבטחת הישועה ע"י עבדיו הנביאים, פה נקדים את הנאמנות לרחמנות...

ואנוכי לא ידעתי

כמדומה שהמדקדקים מדלגים תיבת 'ורחמן' בברכה שאחרי ההפטרה.

[דרומי]

לא יפה להפוך את כל אלו שכן אומרים 'ורחמן' ללא מדקדקים...

[לבי במערב]

הגהות כ''ק אדמו''ר מהורש''ב מליובאוויטש נ''ע על ברכות ההפטרה.JPG (42.37 KiB) נצפה 4746 פעמים

[יעקל]

וטהר ליבנו וכו' באמת - דהיינו שנזכה לעבדו ית' עבודה תמה ללא פניות - באמת.

אם כך למה מבקשים את הבקשה הזאת דווקא בשבת ובחג, חיפוש אחרי עבודת הא-ל ית' ללא פניות - עבודה של כל רגע ורגע היא ?!
ולמה לא נחשבת היא כבקשת צרכים בשבת ובחג, העלולה להביא לידי עצבות ?

[איש_ספר]

(אם יש אשכול על עיונים בתפילה, יש להעביר לשם)

מי שענה לפנחס בקומו מתוך העדה הוא יעננו.

לכאורה עיקר מעשה פנחס חסר, והיה מתבקש יותר, מי שענה לפנס בקנא קנאת ה' או כל כיו"ב.

ואמר חכ"א שליט"א

עיקר סגולתו של פנחס שהיה חלק מעדה שהיתה סבילה/נבוכה/אדישה מול אותו מעשה. והוא, אע"פ שהוא חלק מהעדה, הרי הוא קם ועושה מעשה. וזו עיקר גדולתו. ודפח"ח.

[מגופת חבית]

(אם יש אשכול על עיונים בתפילה, יש להעביר לשם)

מי שענה לפנחס בקומו מתוך העדה הוא יעננו.

לכאורה עיקר מעשה פנחס חסר, והיה מתבקש יותר, מי שענה לפנס בקנא קנאת ה' או כל כיו"ב.

ואמר חכ"א שליט"א

עיקר סגולתו של פנחס שהיה חלק מעדה שהיתה סבילה/נבוכה/אדישה מול אותו מעשה. והוא, אע"פ שהוא חלק מהעדה, הרי הוא קם ועושה מעשה. וזו עיקר גדולתו. ודפח"ח.

לכאורה תפילתו של פנחס הי' שיעשו לו הניסים שנעשו באותו שעה כדאיתא בגמ' סנהדרין ועכ''פ שלא ליהרג, ומי שפירש לעשות כן מתוך העדה הי' צריך לתפילה זו

[יעקל]

לכאורה תפילתו של פנחס הי' שיעשו לו הניסים שנעשו באותו שעה כדאיתא בגמ' סנהדרין ועכ''פ שלא ליהרג, ומי שפירש לעשות כן מתוך העדה הי' צריך לתפילה זו

אותי, מה שמעניין בעניין בקשת מי שענה וכו' הוא יעננו, הוא יותר לשון הבקשה, דהיינו לענ"ד הו"ל לחז"ל בש"ס בבלי דתענית למיגרס מי שהושיע את פלוני במקום פלו' הוא יושיענו.

כאשר אנו מבקשים עננו, מתכוונים יש לנו בקשה - "עננו" !" נא היעתר לבקשתנו !". אבל בפועל, מי שביקש זאת מהא-ל ית' שיענהו וענהו, בין כל אלה שהובאו בנוסחת חז"ל, הוא רק אליהו בהה"כ שביקש ענני ה' ענני, ונענה.

אחרים לא ביקשו מהא-ל ית' להדיא שיענם אלא הם נושעו ממילא (עכ"פ לפי מה שמבואר בפסוקים). ואני הק' או שהייתי גורס בכולהו מי שהושיע וכו' או שהייתי מביא רק את פיסקת אליהו אם הייתי רוצה להשתמש במושג של ענייה.

[יעקל]

דווקא מעניין שבכל יום ויום בברכת המצוות והנהנין, אנו אומרים "מלך העולם", ו"מלכותך וגו' כל עולמים", ובימים הנוראים - דווקא ימי המלכת הא-ל ית', כבי' מצמצמים את המלכות הזאת : מלך על כל הארץ - מלך היישוב האנושי (בלבד ? !) ... היינו צריכים להוסיף מלך על כל העולמים מקדש ישראל וכו' ...

ובדרך אגב, למה תיקנו אנשי כנס"ה בדווקא את לשון "מלך", בעוד שרואים שהרבה תו"א פנו לא-ל ית' בלשון "ריבון", "ריבונו של עולם", "ריבון כל העולמים", למה שלא נאמר "בא"ה אלקינו ריבון העולם וכו' " ? מה מוסיפה המלכות על הריבונות ?

[עזריאל ברגר]

לכאורה תפילתו של פנחס הי' שיעשו לו הניסים שנעשו באותו שעה כדאיתא בגמ' סנהדרין ועכ''פ שלא ליהרג, ומי שפירש לעשות כן מתוך העדה הי' צריך לתפילה זו

אותי, מה שמעניין בעניין בקשת מי שענה וכו' הוא יעננו, הוא יותר לשון הבקשה, דהיינו לענ"ד הו"ל לחז"ל בש"ס בבלי דתענית למיגרס מי שהושיע את פלוני במקום פלו' הוא יושיענו.

כאשר אנו מבקשים עננו, מתכוונים יש לנו בקשה - "עננו" !" נא היעתר לבקשתנו !". אבל בפועל, מי שביקש זאת מהא-ל ית' שיענהו וענהו, בין כל אלה שהובאו בנוסחת חז"ל, הוא רק אליהו בהה"כ שביקש ענני ה' ענני, ונענה.

אחרים לא ביקשו מהא-ל ית' להדיא שיענם אלא הם נושעו ממילא (עכ"פ לפי מה שמבואר בפסוקים). ואני הק' או שהייתי גורס בכולהו מי שהושיע וכו' או שהייתי מביא רק את פיסקת אליהו אם הייתי רוצה להשתמש במושג של ענייה.

גם בעזרא יש לשון מעניינת שהתפללו ונענו, ועקב זה שנענו - יכלו לוותר על הליווי הצבאי וכו', וכנכב"ב - viewtopic.php?f=17&t=33466

[יעקל]

וזכר לנו וכו' את הברית ואת החסד ואת השבועה ...

בפשטות :

הברית - ברית בה"ב
השבועה - "בי נשבעתי" אצל עק"י

אבל מה החסד פה ? מה הכוונה ? אולי לידת יצחק כשהיה בן ק' שנה ? ניצחונו על המלכים ?

[עושה חדשות]

בברכה שאחרי ההפטרה בשבת,
"על התורה ועל העבודה ועל הנביאים, ועל יום השבת הזה שנתת וכו' לקדושה ולמנוחה..."
להדגיש שהתורה והעבודה והנביאים לא ניתנו למנוחה.

וצ"ע איך לפסק את הברכה הזו;
עַל הַתּורָה וְעַל הָעֲבודָה וְעַל הַנְּבִיאִים וְעַל יום הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְעַל יום חַג הַסֻּכּות הַזֶּה שֶׁנָּתַתָּ לָנוּ ה' אֱלהֵינוּ לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה לְששון וּלְשמְחָה לְכָבוד וּלְתִפְאָרֶת...

[הבאר ההיא]

וזכר לנו וכו' את הברית ואת החסד ואת השבועה ...

בפשטות :

הברית - ברית בה"ב
השבועה - "בי נשבעתי" אצל עק"י

אבל מה החסד פה ? מה הכוונה ? אולי לידת יצחק כשהיה בן ק' שנה ? ניצחונו על המלכים ?

תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם.

אפשר שלשון החסד המוזכר פה לקוח משם ועיי"ש במפרשים.

[הבאר ההיא]

כמדומה שהמדקדקים מדלגים תיבת 'ורחמן' בברכה שאחרי ההפטרה.

על שייכות הרחמן לברכת ההפטרה עלה בדעתי דרש נאה.

בפשטות נראה שנאמנות הקב"ה הוא מובן מאליו ומוכרח שדבר מדבריו לא ישוב ריקם וא"כ מה זה שייך לרחמים, אך באמת נבואה לרעה חוזרת אחור אם עשו תשובה וא"כ מה שנבואה לטובה אינה חוזרת בשום אופן גם אם לא ראויים אינו דבר מוכרח מעצם מידת האמת של הקב"ה אלא זה ג"כ ממידת טובו ורחמיו שנותן גם למי שאינו ראוי.

ואפשר לומר על אותו אופן על מידת ואמת שבי"ג מידות של רחמים שמאמת דבריו הטובים גם למי שאינו ראוי כבר.

[יעקל]

נאה דורש ! יפה ומדוייק ע"ד פשט הברכה ג"כ !
מה שעדיין ק"ק לי, שסה"כ חז"ל לא ביקשו להדגיש את הרחמנות בחתימת הברכה, והסתפקו בהדגשת הנאמנות בלבד...

[עושה חדשות]

על שייכות הרחמן לברכת ההפטרה עלה בדעתי דרש נאה

כך ידוע בשם הגרי"ז מבריסק, (או בשם חתנו הגרי"מ), וראה בדרך שיחה להגרח"ק עמוד עתר ובמשמר הלוי ברכות סי' כו.

[הבאר ההיא]

על שייכות הרחמן לברכת ההפטרה עלה בדעתי דרש נאה

כך ידוע בשם הגרי"ז מבריסק, (או בשם חתנו הגרי"מ), וראה בדרך שיחה להגרח"ק עמוד עתר ובמשמר הלוי ברכות סי' כו.

יש"כ על הציונים, דנו שם שהרי הטעם הוא בכדי שיהיה דרך לבדוק את הנביא, וצידדו לתרץ שהיה יכול להיות איפכא שהסימן יהיה בנבואה לרעה דוקא, ויש להוסיף בזה יותר שיתכן שאם לא היה מציאות מצד מידת הרחמים לתת גם למי שאינו הגון לא היה שייך שיהיה כזה דבר בשביל סימן.

[יעקל]

שוב בענייין הברכות שלאחרי הפטרה בנביא, נשאלתי למה במנחה של יוה"כ לא אומרים על התורה ועל העבודה וכו'... לכאו', לא מדובר פה ביום צום רגיל...

אשמח למ"מ בעניין אם מישהו יודע

[עזריאל ברגר]

א. כנראה שקרה"ת של מנחה, ובפרט ההפטרה - שייכת יותר לענין התענית מלענין "יום הכיפורים הזה".
ב. כמדומני שאחב"י הספרדים (שבאמת אינם מפטירים בתענית רגילה!) - אומרים "על התורה" גם במנחת יוה"כ.

[יעקל]

אם היא שייכת יותר לעניין התענית, למה לא מפטירים כרגיל בדרשו ה' וגו', ולמה לא קורים ויחל ?

[עזריאל ברגר]

אם היא שייכת יותר לעניין התענית, למה לא מפטירים כרגיל בדרשו ה' וגו', ולמה לא קורים ויחל ?

כי סוף סוף זוהי תענית מיוחדת.

[הבאר ההיא]

דנו האחרונים אם מי שאינו מתענה יכול לעלות לתורה במנחה של יוהכ"פ , וגם היה מי שתלה את זה בחילוקי המנהגים בין האשכנזים לספרדים באמירת על התורה ועל העבודה.

[יעקל]

דנו האחרונים אם מי שאינו מתענה יכול לעלות לתורה במנחה של יוהכ"פ , וגם היה מי שתלה את זה בחילוקי המנהגים בין האשכנזים לספרדים באמירת על התורה ועל העבודה.

דהיינו לפי אלה שכן נוהגים לומר על התורה ועל העבודה , א"א שיפטיר מי שאינו מתענה ?

[יעקל]

עוד שאלה, בחתימת הברכות, השבת קודמת לכל כמ"ש מקדש השבת וישראל וכו', בעוד שבנוסח הברכה הנ"ל השבת באה רק אחרי התורה וכו' והנביאים.
כנראה יש בתורה ובעבודה ובנביאים יסוד שאין בשבת (שהיא מעין עוה"ב כידוע) ...

[הבאר ההיא]

דנו האחרונים אם מי שאינו מתענה יכול לעלות לתורה במנחה של יוהכ"פ , וגם היה מי שתלה את זה בחילוקי המנהגים בין האשכנזים לספרדים באמירת על התורה ועל העבודה.

דהיינו לפי אלה שכן נוהגים לומר על התורה ועל העבודה , א"א שיפטיר מי שאינו מתענה ?

הפוך, אם לא אומרים על התורה ועל העבודה הוי אומר שזה קריאה כמו בכל תענית (ולא מצד קדושת היום ולכן לא מברכים על היום), וממילא מי שלא מתענה לא יכול לעלות לתורה.
אבל אם אומרים על התורה ועל העבודה זה לא כמו קריאה של תענית (הרי בתענית אין ברכה על היום) אלא מצד קדושת היום וגם מי שלא מתענה שייך בזה.

אני לא בטוח אבל כמדומה שמתאמרא משמיה דהגריד"ס מבוסטון.

[יעקל]

במחילת כת"ר, איך מי שלא מתענה יכול לומר בפרהסיא מלך על כל וכו' מקדש וכו' ויום הכיפורים ?!

[עזריאל ברגר]

במחילת כת"ר, איך מי שלא מתענה יכול לומר בפרהסיא מלך על כל וכו' מקדש וכו' ויום הכיפורים ?!

מי שע"פ הלכה פטור מהתענית - זה לא יום כיפור בשבילו?!
(כמובן שברשיעי לא עסקינן)

ואף ברשיעי האוכלים לתיאבון - גם עליהם מכפר יום הכיפורים, אם אינם מבעטים בכפרתו וכו'.

[הבאר ההיא]

במחילת כת"ר, איך מי שלא מתענה יכול לומר בפרהסיא מלך על כל וכו' מקדש וכו' ויום הכיפורים ?!

כמו שאומר בתפילה.

וכמו שבהפטרה של שחרית לכו"ע מי שאינו מתענה יכול לעלות ולברך, כי הקריאה לא קשורה לעינוי אלא לקדושת היום כמו כל שבת ויו"ט.


כל הנידון הוא לגבי מנחה שבכל יו"ט לא קוראים וגם בשבת לא מפטירים שאז י"ל שזה רק מצד התענית.

[יעקל]

באתי בנקודת ההנחה ששמעתי פעם שמי שאינו שומר שבת (גם אם לא מדובר ברשע) אינו יכול להפטיר ולברך בא"ה מקדש השבת.

אבל ייתכן שההנחה הזאת איננה נכונה...

[עזריאל ברגר]

"מחלל שבת בפרהסיא" - נחשב כנכרי לכל דבריו.
אבל זה רק במי שמחלל באיסור, בפרהסיא, בזדון.

ואילו מי שעוסק בהצלת נפשות וכיו"ב ונצרך ע"פ תורה לחלל שבת - אין שום הוו"א לומר שזה ימנע ממנו להתפלל את תפילות השבת ולהיות ש"ץ וכדו'.

אגב, נשאלתי בזה לפני כמה שנים, בשבת הראשונה שגויסתי למלחמת "צוק איתן", שהתפללנו מנחה ואחד החיילים שאל אם הוא יכול לעלות לתורה אחרי שחילל שבת לצרכי המלחמה, ועניתי לו שגם אני נסעתי ברכב באותה שבת למטווח, והבגדים שלי עדיין מסריחים מאבק-שריפה, ובכל זאת קראתי בתורה...
(מסתבר שרוב-ככל החיילים שהשתתפו באותה תפילה - עשו הרבה מלאכות באותה שבת, כנדרש ע"פ תורה).

[יעקל]

הרב עזריאל הי"ו, ח"ו לא התכוונתי לחיילים שמוסרים א"ע בשביל האומה, אלא התכוונתי לדוג' יהודי שלימדו אותו קרוא וכתוב בלשה"ק אבל לא לשמור תומ"צ ויהדות כדת וכדין, בזה שמעתי שיש בעייה לומר בא"ה מקדש השבת...

מה דעתך ע"ז ?

[עזריאל ברגר]

יהודי שלימדו אותו קרוא וכתוב בלשה"ק אבל לא לשמור תומ"צ כדת וכדין, בזה שמעתי שיש בעייה לומר בא"ה מקדש השבת...
מה דעתך ע"ז ?

כלומר: הוא מחלל שבת בשגגת-תלמוד וכיו"ב.
לכאורה איננו בדין של "מחלל שבת בפרהסיא", וכמובן הוא מחויב בתפילות השבת ובקידוש וכיו"ב, ובוודאי שחייב לומר "מקדש השבת", אבל אולי יש מקום לומר שאין זה כבוד-הציבור שהוא יהיה שלוחם לומר "מקדש השבת" (ובפרט בחזרת הש"ץ "וינוחו בו כל ישראל..."), ויש לחפש אם דן בזה מישהו מרבותינו.

[יעקל]

בדיוק לנידון הזה התכוונתי. ייש"כ

[יעקל]

"נאמן אתה הוא ה"א ונאמנים דבריך"

לא זכיתי להבין מה הפשט בכפל הלשון הזה ? לכאו' הנאמנות היא רק כלפי הדברים שנאמרו ונמסרו לזולת, לא שייכת נאמנות מצד וכלפי עצמו.
אני נאמן רק בגלל שאני מקיים את דבריי. וזוהי נאמנות...

[אביש]

בברכת מודים, הטוב כי לא כלו רחמך והמרחם כי לא תמו חסדיך
למה לא
הטוב כי לא כלו חסדך והמרחם כי לא תמו רחמיך?

[באר בשדה]

בברכת מודים, הטוב כי לא כלו רחמך והמרחם כי לא תמו חסדיך
למה לא
הטוב כי לא כלו חסדך והמרחם כי לא תמו רחמיך?

viewtopic.php?f=50&t=40493

[כן מסתבר]

אמנם יש להעיר שכהנים צריכים להספיק גם את היהי רצון לפני סיום ברכת הש"ץ ולכן צריכים להזדרז מעט יותר במודים דרבנן

דבר תמוה הוא שהכהנים יאמרו היהי רצון דברכת כהנים, השייך לברכת שים שלום, באמצע ששומעים מהחזן את הברכה הקודמת, וכי יש להם שתי מוחות? והיכן מצאנו כדבר הזה.

לא אמרו בגמרא אלא שלפני שמתחילים לברך יבקשו סייעתא מן שמיא לברכתם, אבל מהיכא תיתי שבקשה זו תהיה בשעה שהחזן מברך ברכת מודים, או באמצע שהם אומרים מודים דרבנן. ואיך יצאו הכהנים ידי חובת ברכת מודים.

ובשלמא הבקשה שאחרי ברכת כהנים שפיר נאמרת בשעה שהחזן אומר ברכת שים שלום, כיוון ששניהם מענין אחד, והוי כמודים דרבנן שנאמרת בשעה שהחזן אומר ברכת מודים, ששניהם ענין אחד, ופטורים מלהקשיב לדברי החזן כשאומרים בעצמם אותו ענין, ובלבד שישלימו בקשותיהם לפני שיחתום הש”ץ, וישמעו החתימה.

וצ”ע

[עזריאל ברגר]

לא אמרו אלא שלפני שמתחילים לברך יבקשו סייעתא מן שמיא לברכתם, אבל לא אמרו שבקשה זו תהיה בשעה שהחזן מברך ברכת מודים, או באמצע שהם אומרים מודים דרבנן.

אלא מתי?
ודבר תמוה הוא בעיני שאתה כותב בכזה סגנון נגד דבר שמפורש ברבים מספרי הפוסקים אשר את מימיהם אנו שותים...

[כן מסתבר]

אלא מתי?
ודבר תמוה הוא בעיני שאתה כותב בכזה סגנון נגד דבר שמפורש ברבים מספרי הפוסקים אשר את מימיהם אנו שותים...

טעיתי כי לא למדתי בשו”ע פרט זה, וכעת תיקנתי מעט להסיר החריפות

עכ”פ הקושיא בעינה, כהן ע”ה איך ייצא יד”ח תפילה, וכי ע”ה אינו נושא את כפיו?

[לבי במערב]

היכי משכחת לה?
כהן "ע"ה" שבקי בנוסח יה"ר שלפני (ואחרי) נ"כ, אבל אינו בקי בנוסח י"ח ברכאן?