תמונה של האפוד

[תוכן]

עיין רש"י שמות כ"ח ו', ואח"כ על התמונה שלמטה.

[עזריאל ברגר]

יפה!
ויהיו הדברים לעילוי נשמתה?

[תוכן]

עיקר כוונתי, שללא ספק זהו כוונת רש"י, וזה שלא כמו שמציירים את האיפוד באיורים הרגילים.

[איש גלילי]

תמונה1.png (1.26 MiB) נצפה 2014 פעמים

[אור עולם]

למה בדיוק הכוונה? ומה ההבדל מהציורים הרגילים?

[איש גלילי]

לכאורה האפוד הוא מלפנים, וחגירתו היא מאחור.

[עזריאל ברגר]

לכאורה האפוד הוא מלפנים, וחגירתו היא מאחור.

כמדומני שמפורש ברש"י שלא כדבריך.

[איש גלילי]

בעקבות התמונה שהעלה הרב "תוכן" עלתה בלבי ההבנה החדשה הזאת.
כמובן שעברתי על כל דברי רש"י על האפוד בפרשתנו לפני שכתבתי כאן מה שכתבתי, וכמדומה שדברי רש"י מבוארים יותר בהבנה זו.
ובכלל, למה שנשים רוכבות סוסים תלבשנה סינר לאחוריהן?

[עזריאל ברגר]

בעקבות התמונה שהעלה הרב "תוכן" עלתה בלבי ההבנה החדשה הזאת.
כמובן שעברתי על כל דברי רש"י על האפוד בפרשתנו לפני שכתבתי כאן מה שכתבתי, וכמדומה שדברי רש"י מבוארים יותר בהבנה זו.
ובכלל, למה שנשים רוכבות סוסים תלבשנה סינר לאחוריהן?

בשתי התמונות רואים סינר מאחורה!

[צופה_ומביט]

למה שנשים רוכבות סוסים תלבשנה סינר לאחוריהן?

בשתי התמונות רואים סינר מאחורה!

אני לא רואה. מאחוריהן יש רק שיפולי הבגד העליון שהוא ארוך. והסינר מקדימה, מטעם המובן.

[אור עולם]

בעקבות התמונה שהעלה הרב "תוכן" עלתה בלבי ההבנה החדשה הזאת.
כמובן שעברתי על כל דברי רש"י על האפוד בפרשתנו לפני שכתבתי כאן מה שכתבתי, וכמדומה שדברי רש"י מבוארים יותר בהבנה זו.
ובכלל, למה שנשים רוכבות סוסים תלבשנה סינר לאחוריהן?

כדי שלא תתלכלכנה מן הסוס.

[איש גלילי]

בעקבות התמונה שהעלה הרב "תוכן" עלתה בלבי ההבנה החדשה הזאת.
כמובן שעברתי על כל דברי רש"י על האפוד בפרשתנו לפני שכתבתי כאן מה שכתבתי, וכמדומה שדברי רש"י מבוארים יותר בהבנה זו.
ובכלל, למה שנשים רוכבות סוסים תלבשנה סינר לאחוריהן?

כדי שלא תתלכלכנה מן הסוס.

א"כ למה זה מיוחד לנשים?
ולמי שזה פתוח, וקורא אנגלית, או יודע להשתמש בתרגום גוגל, אפשר לעיין עוד כאן.

[סלקא דעתך]

אני לא רואה מה מיוחד בתמונות האלו.
זה טוקסידו רגיל, ואף גברים לובשים חליפות כאלו.

Cat_156164_1053.jpg (61.65 KiB) נצפה 1919 פעמים

[איש גלילי]

אתה מתייחס לחליפה העליונה. ואני דברתי על החלק שמאצילי ידיה ומטה.

[צופה_ומביט]

אני לא רואה מה מיוחד בתמונות האלו.
זה טוקסידו רגיל, ואף גברים לובשים חליפות כאלו.

אכן, ולכן המיוחד בתמונות הוא לא הבגד העליון הזה, אלא הסינר הסגור שעוטות מלפניהן [וחגור מאחוריהן].

[ונתנו ידידים]

בעקבות התמונה שהעלה הרב "תוכן" עלתה בלבי ההבנה החדשה הזאת.
כמובן שעברתי על כל דברי רש"י על האפוד בפרשתנו לפני שכתבתי כאן מה שכתבתי, וכמדומה שדברי רש"י מבוארים יותר בהבנה זו.
ובכלל, למה שנשים רוכבות סוסים תלבשנה סינר לאחוריהן?

ברש"י כתוב כמה פעמים שרוחב האפוד כרוחב גבו של כהן, ואם היה האפוד מלפניו הו"ל למימר כרוחב פניו של כהן.
וע"ע ברש"י לגבי כתפות האפוד על שני קצותיו וחובר שפי' רש"י אל רחבו של טפוד, ומשמע שהכתפות היו באותו צד שהיה האפוד, והרי הכתפות ודאי שהיו מאחוריו. וכן משמע מהפסוק ומרשי ד"ה וחובר.

[איש גלילי]

בעקבות התמונה שהעלה הרב "תוכן" עלתה בלבי ההבנה החדשה הזאת.
כמובן שעברתי על כל דברי רש"י על האפוד בפרשתנו לפני שכתבתי כאן מה שכתבתי, וכמדומה שדברי רש"י מבוארים יותר בהבנה זו.
ובכלל, למה שנשים רוכבות סוסים תלבשנה סינר לאחוריהן?

א. ברש"י כתוב כמה פעמים שרוחב האפוד כרוחב גבו של כהן, ואם היה האפוד מלפניו הו"ל למימר כרוחב פניו של כהן.
ב. וע"ע ברש"י לגבי כתפות האפוד על שני קצותיו וחובר שפי' רש"י אל רחבו של טפוד, ומשמע שהכתפות היו באותו צד שהיה האפוד, והרי הכתפות ודאי שהיו מאחוריו. וכן משמע מהפסוק ומרשי ד"ה וחובר.

א. יתכן שיש בזה דוחק. אבל לכאורה משמע מלשון רש"י (כח ז) "שלא היה רחבו אלא כנגד גבו של כהן", שהרוחב הוא מול הגב.
מה שכתב כת"ר שהו"ל למימר כרוחב פניו של כהן תמיהא לי. כי רוחב פניו של כהן הוא רוחב ראשו, ולא היו הדברים מבוארים בלשון זה. אולי הו"ל למימר כרוחב כרסו של כהן.
ב. הכתפות יצאו מלפנים ונמשכו לאחור, וזה לא קשור לשאלה אם האפוד עצמו היה מלפנים או מאחור. שהרי בפירוש כתב רש"י שטבעות האפוד (התחתונות) היו קבועות במקום חיבור הכתפות, וטבעות החושן שכבו על טבעות האפוד.

בדרך השניה, איך נפרש את לשון רש"י "וחוגר אותו מאחוריו כנגד לבו למטה מאציליו"? לכאורה בלשון זה מפורש שהחגירה היא מאחור.

[צופה_ומביט]

אם הכתפות יצאו מלפנים ונמשכו לאחור איך חובר אליהן החושן שעל לב הכהן מלפנים [והכל החזיק ולא נפל]?
והרי החושן הוא זה שמחבר את קצה הכתפות העליון אל חשב האפוד [ע"י השרשראות והפתילים], ומחזיק את הכתפות במקומן, ואלמלא הוא אין לקצות הכתפות במה להיאחז וייפלו, [כל שכן אם עוד יקשרו אליהן משהו שימשוך אותן ("לאחור" כלומר) לכיוון מוצאן].

את הלשון "חוגר אותו" יש להסביר בפשיטות שהכוונה כמו "לובש/עוטה" אותו, אלא שאין לשון זה ראוי להיאמר על סינר, שאינו מלבוש ולא עטיפה, אלא הלשון הראוי לסינר הוא "חגירה". ולשון משנה הוא: "האשה החוגרת בסינר בין מלפניה ובין מלאחריה", וכאן אומר רש"י שהכהן "חוגרו מאחוריו". [כנגד לבו למטה מאציליו מתאר את הגובה בקומת הגוף שמשם ולמטה הסינר].

[ונתנו ידידים]

בעקבות התמונה שהעלה הרב "תוכן" עלתה בלבי ההבנה החדשה הזאת.
כמובן שעברתי על כל דברי רש"י על האפוד בפרשתנו לפני שכתבתי כאן מה שכתבתי, וכמדומה שדברי רש"י מבוארים יותר בהבנה זו.
ובכלל, למה שנשים רוכבות סוסים תלבשנה סינר לאחוריהן?

א. ברש"י כתוב כמה פעמים שרוחב האפוד כרוחב גבו של כהן, ואם היה האפוד מלפניו הו"ל למימר כרוחב פניו של כהן.
ב. וע"ע ברש"י לגבי כתפות האפוד על שני קצותיו וחובר שפי' רש"י אל רחבו של אפוד, ומשמע שהכתפות היו באותו צד שהיה האפוד, והרי הכתפות ודאי שהיו מאחוריו. וכן משמע מהפסוק ומרשי ד"ה וחובר.

א. יתכן שיש בזה דוחק. אבל לכאורה משמע מלשון רש"י (כח ז) "שלא היה רחבו אלא כנגד גבו של כהן", שהרוחב הוא מול הגב.
מה שכתב כת"ר שהו"ל למימר כרוחב פניו של כהן תמיהא לי. כי רוחב פניו של כהן הוא רוחב ראשו, ולא היו הדברים מבוארים בלשון זה. אולי הו"ל למימר כרוחב כרסו של כהן.
ב. הכתפות יצאו מלפנים ונמשכו לאחור, וזה לא קשור לשאלה אם האפוד עצמו היה מלפנים או מאחור. שהרי בפירוש כתב רש"י שטבעות האפוד (התחתונות) היו קבועות במקום חיבור הכתפות, וטבעות החושן שכבו על טבעות האפוד.

בדרך השניה, איך נפרש את לשון רש"י "וחוגר אותו מאחוריו כנגד לבו למטה מאציליו"? לכאורה בלשון זה מפורש שהחגירה היא מאחור.

א. כנגד גבו פירושו כמו מול הגב, והוא מאחוריו של האדם כי הגב הוא החלק העליון הוא מתחת לאציליים. וכמו מול ערפו שפירושו בעורף ולא בצואר כי העורף הוא בגב הראש ומול העורף הוא גב הצואר, וכמו כן כאן.
וכן ברש"י השני שכתה נגד הלב, פירושו מכיוון פניו במקום ששם הוא הלב למעלה, הרי למטה מזה הוא נגד הלב.
ב. לא הבנתי דבריך על הכתפות, האם לא היו הכתפות מאחוריו ועלו עד למעלה ימים עברו לצד פניו, כך אני הבנתי, ואם כן כשרש"י אומר שהכתפות היו לרחבו של אפוד משמע שגם האפוד היה מאחוריו, כנ"ל.

[איש גלילי]

אם הכתפות יצאו מלפנים ונמשכו לאחור איך חובר אליהן החושן שעל לב הכהן מלפנים [והכל החזיק ולא נפל]?
והרי החושן הוא זה שמחבר את קצה הכתפות העליון אל חשב האפוד [ע"י השרשראות והפתילים], ומחזיק את הכתפות במקומן, ואלמלא הוא אין לקצות הכתפות במה להיאחז וייפלו, [כל שכן אם עוד יקשרו אליהן משהו שימשוך אותן ("לאחור" כלומר) לכיוון מוצאן].

לא הבנתי דבריך על הכתפות, האם לא היו הכתפות מאחוריו ועלו עד למעלה ימים עברו לצד פניו, כך אני הבנתי, ואם כן כשרש"י אומר שהכתפות היו לרחבו של אפוד משמע שגם האפוד היה מאחוריו, כנ"ל.

כמו שכתבתי לעיל, ענין הכתפות וטבעותיהן למטה צריכות יישוב גם בלי קשר לנושא אשכול זה, כי רש"י כותב שטבעות החושן שכבו על טבעות האפוד. ואפ"ל שהכתפות היו רחבות, מפני הכהן ועד אחוריו. וכן ציירו אותן בחומש המאור, כמדומה שבשל אותה קושיא.
וממילא, גם אם נוקים את האפוד בקדמת הכהן - לא תקשה קושיית הרב ונתנו ידידים.

את הלשון "חוגר אותו" יש להסביר בפשיטות שהכוונה כמו "לובש/עוטה" אותו, אלא שאין לשון זה ראוי להיאמר על סינר, שאינו מלבוש ולא עטיפה, אלא הלשון הראוי לסינר הוא "חגירה". ולשון משנה הוא: "האשה החוגרת בסינר בין מלפניה ובין מלאחריה", וכאן אומר רש"י שהכהן "חוגרו מאחוריו". [כנגד לבו למטה מאציליו מתאר את הגובה בקומת הגוף שמשם ולמטה הסינר].

אתה כנראה צודק שאין זו ראיה.

[צופה_ומביט]

כתבתי הודעה זו במשך הבוקר ועד עכשיו, ולכן הגם שהרב איש גלילי נגע בחלק מרכזי מהדברים, אשלחנה כמות שהיא, ובפרט שכמדומה יש בדבריי תוספת גם בחלק הזה.

מיקום האפוד לפי רש"י:

את הלשון "חוגר אותו" יש להסביר בפשיטות שהכוונה כמו "לובש/עוטה" אותו, אלא שאין לשון זה ראוי להיאמר על סינר, שאינו מלבוש ולא עטיפה, אלא הלשון הראוי לסינר הוא "חגירה". ולשון משנה הוא: "האשה החוגרת בסינר בין מלפניה ובין מלאחריה", וכאן אומר רש"י שהכהן "חוגרו מאחוריו". [כנגד לבו למטה מאציליו מתאר את הגובה בקומת הגוף שמשם ולמטה הסינר].

נדייק עוד את לשון רש"י לגבי האפוד, מה הכוונה "חוגרו מאחוריו כנגד לבו", האם הכוונה ששם קשר החגורה, או שמשם מתחיל האפוד עצמו [שבראשו יריעת חשב האפוד לכל רוחבו] ויורד כלפי מטה. וזה לשון רש"י:

האפוד עשוי כמין סינר של נשים רוכבות סוסים, וחוגרו מאחוריו כנגד לבו למטה מאציליו. רחבו כמדת רחב גבו של אדם ויותר, מגיע עד עקיביו.

א. רש"י לא עוסק כאן היכן נמצא קשר החגורה, אלא היכן ממוקם האפוד על פני גוף הכהן. ובזה כותב שהוא מאחוריו וכו'.
ב. וכשבא לתאר את הגובה של האפוד, מידתו לאורכו, כותב שהוא מכנגד לב הכהן למטה מאציליו ומגיע עד עקביו. הרי שכל הנושא כאן הוא לא היכן קשר החגורה, אלא כיצד מונח האפוד עצמו על פני גוף הכהן.
ג. וכשמתאר את מידתו לאורכו כנ"ל על פני קומת הכהן בגובה, כותב שהוא "כנגד לבו למטה מאציליו ומגיע עד עקביו", ומפורש שהאפוד עצמו מאחור. [אחרת היה לו לכתוב "עד כפות רגליו".

ובאמת, יש לחזק ראיות אלה מהשוואת לשון רש"י כאן במהדו"ב [שלפנינו] למהדו"ק [ראה כאן במהדורת "על התורה"]. שבמהדו"ק כתב:

האפוד כמין סינר, רחבו כרחב גבו של אדם ויותר, וגובהו מכנגד האצילים ועד הארץ.

דוק היטב בכמה וכמה הבדלים מה שהוסיף רש"י במהדו"ב, ותראה שרש"י [בתיקונים אלה] בא להוציא מלב הטועים בכוונתו [ממהדו"ק] בכל פרט כאן, והרוב מכוון לומר שהאפוד מאחוריו ולא מלפניו [שהיא הטעות שחשש לה רש"י שיבינו בדבריו]:
מתחילה כתב: "כמין סינר". והרי סינר לובשים בדר"כ מקדימה, לכן הוסיף במהדו"ב: "של נשים רוכבות סוסים", שהיו [כצ"ל] חוגרות אותו מאחוריהן.
מתחילה כתב: "רחבו כרוחב גבו של אדם ויותר", ובמהדו"ב הוסיף לפני מילים אלה - כדי שיובן מדוע מדבר על הגב ולא על הכרס: "וחוגרו מאחוריו".
ומשום שכבר הוצרך לכתוב כאן "וחוגרו מאחוריו" - העביר לכאן את הביאור מהיכן מתחיל גובהו של האפוד [ולא כבמהדו"ק שכתב זאת לאחר "רוחבו כרוחב גבו" וכו'].
[מה שהוסיף רש"י במהדו"ב "כנגד לבו" ראה הצעת טעם להלן בסוף ההודעה, ועוי"ל שגם בזה בא לדקדק שהאפוד לא מלפניו "על לבו" אלא על גבו "כנגד לבו"].
מתחילה כתב: "ועד הארץ", וכדי שלא יטעו לומר שהסינר מקדימה שינה במהדו"ב לכתוב: "ומגיע עד עקביו". [עוד יש לומר שרש"י "קיצר" במהדו"ב את אורך האפוד, שאינו צריך להגיע עד הארץ אלא רק עד עקביו].

מיקום הכתפות לפי רש"י:

אם הכתפות יצאו מלפנים ונמשכו לאחור איך חובר אליהן החושן שעל לב הכהן מלפנים [והכל החזיק ולא נפל]?
והרי החושן הוא זה שמחבר את קצה הכתפות העליון אל חשב האפוד [ע"י השרשראות והפתילים], ומחזיק את הכתפות במקומן, ואלמלא הוא אין לקצות הכתפות במה להיאחז וייפלו, [כל שכן אם עוד יקשרו אליהן משהו שימשוך אותן ("לאחור" כלומר) לכיוון מוצאן].

נמשיך בעניין הכתפות כנ"ל, וזה לשון רש"י בפירוש לגבי הכתפות:

האפוד וכו' רחבו כמדת רחב גבו של אדם ויותר [!], וכו' והכתפות מחוברות בחשב אחת לימין ואחת לשמאל מרוחקות זו מזו שיעור הבדלת כתפים מאחורי הכהן לשני קצות רחבו של סינר וכשזוקפן עומדות לו על שני כתפיו והן כמין שתי רצועות עשויות ממין האפוד ארוכות כדי שיעור לזקפן אצל צוארו מכאן ומכאן ונקפלות לפניו למטה מכתפיו מעט ואבני השהם קבועות בהם אחת על כתף ימין ואחת על כתף שמאל והמשבצות נתונות בראשיהם לפני כתפיו ושתי עבותות הזהב תחובות בשתי טבעות שבחושן בשני קצות רחבו העליון אחת לימין ואחת לשמאל ושני ראשי השרשרות תקועין במשבצות לימין וכן שני ראשי השרשרות השמאלית תקועין במשבצות שבכתף שמאל נמצא החושן תלוי במשבצות האפוד על לבו מלפניו ועוד שתי טבעות בשני קצות החשן בתחתיתו וכנגדם שתי טבעות בשתי כתפות האפוד מלמטה בראשן התחתון המחובר בחשב טבעות החושן אל מול טבעות האפוד שוכבים זה על זה ומרכסן בפתיל תכלת תחוב בטבעות האפוד והחשן שיהא תחתית החשן דבוק לחשב האפוד ולא יהא נד ונבדל הולך וחוזר

אני לא רואה כיצד אפשר להבין כאן אחרת מכנ"ל. דהיינו:
האפוד עצמו מאחוריו, רוחבו כרוחב גבו – ויותר, כלומר גם נמשך מהצדדים קדימה לכיוון כרסו. והכתפות יוצאות מאחוריו כלפי פניו, ומוצא הכתפות הוא בקצוות החיצוניים של "רוחב גבו ויותר" הנ"ל, והיות שיש לכתפות רוחב לכן אפשרי לקבוע טבעת בקצה החיצוני של הכתפה [והטבעת כנראה גדולה] וכשהיא תימתח לכיוון כרסו היא תגיע כמעט עד לכנגד הטבעת שבתחתית החושן בקצהו [שגם היא טבעת גדולה], וע"י הידוק הפתילים בין זו לזו [ומהדקים כדי שלא ינוד ויבדל החושן מלבו של הכהן] הן מתקרבות ונמצאו כשוכבות זע"ז, דהיינו שיש חפיפה [לפחות חלקית] בין הטבעות.

רוחב האפוד לפי רש"י:
יש לשים לב כמה הוא אותו "ויותר" שכתב כאן רש"י. הרי רוחב החושן הוא זרת, ומונח באמצע רוחבו של כהן, ובאדם רגיל אין רוחב זרת מגיע ברוחב האדם מקצה לקצה. והטבעות שבתחתית החושן צריכות [לפי רש"י] לחפוף [לפחות חלקית] לטבעות שבתחתית כתפות האפוד – שמחוברות בקצות הסינר. ומוכרח מזה שקצות הסינר מגיעות מן הצד עד תחילת [ואולי אף מעט יותר] כרסו של כהן, וזהו ה"ויותר", דהיינו לא "מעט יותר" אלא שהאפוד מכסה גם את כל צדדי הכהן [לכה"פ, אם לא אפילו מעט יותר], ורק מלפניו ממש הוא מגולה.

בעיית הטבעות לפי רש"י:
יש קושי בסיום דברי רש"י כאן לגבי מיקום הכתפות והטבעות התחתונות [וקושי זה יהיה גם אילו הסינר היה מקדימה, כי הסתירה כאן היא בין מיקום קצות רוחב הסינר למיקום יציאת הכתפות ועלייתן אל כתפי הכהן]. והוא: אם האפוד נמשך קדימה גם בצדדי הכהן ["ויותר", כנ"ל], והכתפות מתחילות בקצות רוחב האפוד כמש"כ רש"י, א"כ גם הן מתחילות בצדי הכהן [ובפרט אחרי הידוק הפתילים שבין הטבעות הנמצאות שם לטבעות תחתית החושן, תחתית הכתפות נמשכת קדימה לצדדי הכהן], א"כ איך הן עולות בקו ישר אל כתפיו מאחור.
ואי אפשר לומר דמש"כ רש"י שהכתפות הן "לשני קצות רוחבו של סינר" הוא לאו דוקא, ובאמת הכוונה רק שמשוכות לכיוון הקצוות אבל העיקר הוא שיוצאות בקו ישר מכנגד הכתפיים ועולות לשם בקו ישר, דא"כ טבעת שתהיה מחוברת לתחתית הכתפות [שתהיה לפי זה בגבו של כהן] לעולם לא תוכל להגיע ולחפוף עם טבעת שיוצאת מתחתית החושן שרוחבו זרת ומונח באמצע רוחבו של כהן מלפניו.

וליישב קושי זה יש לכאורה שתי אפשרויות.
א. הכתפות יצאו משני קצות רוחבו של סינר ממש, ונמשכו בתחתיתן עם הסינר לצדדי הכהן ועד כרסו, ואת הטבעת [שהיתה מספיק גדולה כנ"ל] חיברו בצד החיצוני של הכתפה [כמה שאפשר כלפי חוץ בלי שייקרע הבד], וממילא הגיעה עד טבעת החושן [שגם היא היתה מספיק גדולה]. ומה ששאלנו א"כ כיצד הגיעה הכתפה בזקיפתה לכתפו של כהן, וכיצד לא נפלה הצידה אל זרועו, התשובה שאין לדמיין את הכתפות דקות וצרות כמו כותפות שלנו, אלא היה להן רוחב משמעותי, [לפחות בתחתיתן, גם אם בראשן היו צרות יותר, שאינו מוכרח], ורוחבן נמשך כל אחת לכיוון אמצע רוחב גב הכהן, ושם היה כבר מספיק רוחב רצועה שיעלה בקו ישר אל כתפי הכהן. והגם שחלק מרוחב הכתפה החיצוני נמצא בצידי הכהן כנ"ל, סוכ"ס היות שהכתפות הן מבד שהוא גמיש נמתח ומתקפל, ממילא כאשר זקפו אותן על כתפי הכהן, וחיברו את ראשי הכתפות אל שרשראות החושן, והכל היה מהודק היטב היטב למעלה ולמטה כדי שלא ינוד החושן – כל ה"מבנה" הזה החזיק היטב.
ב. הכתפות לא יצאו מקצות הסינר ממש, אלא בקו ישר מול כתפי הכהן. ומה ששאלנו א"כ כיצד ישכבו טבעות החושן על טבעות האפוד, התשובה שהיו אלה ואלה טבעות ממש גדולות, וטבעות האפוד בלטו משני צידי רוחב גב הכהן, וטבעות החושן – הן בעצמן – הגיעו עד לבליטת טבעות האפוד, ושם הידקו אותן זו לזו בפתילים. אבל לכאורה דוחק לבאר כן.

האם ממיקום הכתפות יש ראיה למיקום האפוד לפי רש"י:
זה לגבי סיום דברי רש"י. אבל עכ"פ כלל דברי רש"י ברוב הדיבור [החל מתחילתו] א"א לי לפרשם שהאפוד והכתפות נמצאים מלפני הכהן. ובפרט דברי רש"י מפורשים ממש לגבי הכתפות מהיכן יצאו ולאן באו וכו', [וכמש"כ לעיל שאל"כ א"א להבין את חיבור החושן אליהן למעלה], ומפורש שהכתפות יוצאות מאחוריו ובאות אל פניו.
ולכאורה זה בעצמו הוכחה שהאפוד [עצמו ג"כ] מאחוריו, דאל"כ מהיכן יצאו הכתפות.
אמנם כלפי זה י"ל בדוחק [הגם שלשון רש"י נראה ברור גם בזה וכנ"ל] שהאפוד עצמו מלפניו, אבל הכתפות לא יוצאות מ[חשב האפוד היכן שהוא צמוד ל]האפוד, אלא מחשב האפוד בהמשך, כשהוא רק חגורה לחוד [בלי אפוד מתחתיו], בחלק שמקיף ומגיע אל אחורי הכהן [לשיטה זו], ומשם – מהחגורה בעלמא – יוצאות הכתפות.
אי נמי, שהאפוד כנ"ל רחב יותר מרוחב הכהן ["גבו ויותר"], וממשיך ומקיף גם בצדדים ואף יותר מזה כנ"ל [בשיטה הקודמת, ולשיטה זו האפוד בא מלפניו אל אחוריו], ובקצותיו ממש [כדקדוק לשון רש"י בזה] יוצאות הכתפות, כאשר בשלב זה הקצוות כבר בגבו של הכהן אל מול כתפיו [ושם נגמרות הקצוות של רוחב האפוד] ומשם ממש יוצאות הכתפות בקו ישר אל כתפיו מגבו. ולמעשה – נמצא שזהו הביאור המרווח ביותר להסביר את כל דקדוק לשון רש"י בנוגע לכתפות. שכן לפי זה האפוד רחב יותר מרוחב הכהן, והכתפות בקצות רוחבו ממש, ועולות בקו ישר אל מול כתפיו.
עדיין יהיה קשה עניין הטבעות, הכיצד נפגשות טבעות הכתפות עם טבעות החושן, ונצטרך לומר כנ"ל באחת משתי האפשרויות [וציורה בהתאמה לשיטה זו שהאפוד מלפני הכהן].

מיקום החושן ביחס לאפוד לפי רש"י:
הארה בלשון רש"י בסיום דבריו הנ"ל: "שיהא תחתית החשן דבוק לחשב האפוד". זה מסביר את מה שכתב רש"י שגובה האפוד [עם החשב שבראשו] מתחיל מכנגד לבו של כהן מתחת אציליו. שהרי החושן מידתו [אחרי הקיפול] זרת על זרת, וזרת היא חצי אמה [וי"א מאמה בת חמישה טפחים], דהיינו [לפי השיעורים המוכרים ובקירוב] בין 25-30 ס"מ [ואם האמה בת חמישה טפחים אזי פחות], ורש"י כותב שהחושן עצמו צריך "לגעת" בחשב האפוד, להיות "דבוק אליו" [ולא רק "קשור אליו היטב בפתילים], וזה מה שהדגיש רש"י שטבעות החושן נמצאו שוכבות על טבעות האפוד, הכל מטעם זה. וממילא מוכרח להיות שהאפוד היה חגור [יחסית] בגובה קומת הכהן [ולא היכן שאנו חוגרים חגורות וסינרים, אלא יותר גבוה], וזו הסיבה שהוצרך רש"י להדגיש זאת.

ויש לציין שבמהדורה קמא של רש"י [ראה כאן במהדורת "על התורה"] נכתב כך:

נמצא החשן תלוי באפוד לפניו על לבו, ושתי טבעות נתונין בכתפות האפוד מלמטה בראש המחובר בחשב, וכנגדן שתי טבעות בחשן בתחתונו, אחד לימין ואחד לשמאל. ופתיל תכלת רוכס החשן והאפוד מטבעותיו של זה לטבעותיו של זה שלא יהא תחתונו של חשן נד מאצל לבו של כהן להיות נבדל ממנו ולהלן וחוזר.״

כאן לא כתב רש"י שהחושן עצמו מגיע עד לחשב האפוד, וגם לא שהטבעות שוכבות זע"ז, ומשמעות דבריו במהדו"ק שהעיקר שהחושן מחובר לאפוד בפתילים באופן מהודק – שמונע ממנו לזוז מעל לב הכהן. וכמדומה כך רגילים לצייר, שיש רווח בין החושן לחשב האפוד, והפתילים קושרים מטבעות זה לטבעות זה, ואינם "מדביקים" את הטבעות זל"ז
והפלא ופלא לשיטתו זו במהדו"ק גם שינה רש"י מעט ממהדו"ב במיקום הכתפות, שכתב: "והכתיפות מחוברות בסינר אחת לימין ואחת לשמאל, מרוחקות זו מזו כשיעור הבדלת בין כתיפיים שכשיזקפם יהיו כנגד הכתפיים של כהן, והן לשני קצות רחבו של סינר".
משפט זה השמיט כתב רש"י במהדו"ב, ומדוע? להנ"ל מבואר היטב. כי במהדו"ב דורש רש"י שטבעות החושן ישכבו על טבעות האפוד שמחוברות בתחתית הכתפות, ואיך יהיה זה אם הכתפות לא נמשכות קדימה לצדדי הכהן [לכה"פ], אלא ממוקמות בגבו ממול כתפיו בקו ישר, והחושן הרי מלפניו על לבו, רוחבו זרת! לכן במהדו"ב מוכרח רש"י לפרש שהכתפות יוצאות ממש מקצות רוחב האפוד, והן נמשכות לצדדי הכהן, ודוק.
ומה שכתב רש"י גם במהדו"ק "לשני קצות רוחבו של סינר", דוק גם כאן בשינוי לשונו ממהדו"ב. שבמהדו"ב כתב את המילים הללו כתיאור מקום יציאת הכתפות, היכן הן מחוברות ["והכתיפות מחוברות בחשב, אחת לימין ואחת לשמאל, מאחורי הכהן, לשני קצות רחבו של סינר"], משא"כ במהדו"ק כבר כתב רש"י לפני כן מהיכן הן יוצאות, ותיאר בדיוק שמוצאן הוא "אחת לימין ואחת לשמאל, מרוחקות זו מזו כשיעור הבדלת בין כתיפיים שכשיזקפם יהיו כנגד הכתפיים של כהן", וממילא מה שהוסיף "לשני קצות רוחבו של סינר" הוא לומר שבכך הן קרובות לקצות הסינר, אבל לא שנמצאות בקצותיו ממש.

יש להעיר על מה שכתבנו שרש"י מדקדק לכתוב מהיכן מתחיל גובה האפוד לשיטתו שהחושן צריך לגעת באפוד - מרש"י במהדו"ק, שכאמור לכאורה לא הצריך כן, וסבר שיש רווח בין החושן לאפוד, ועכ"ז גם במהדו"ק כתב:

וגובהו מכנגד האצילים ועד הארץ.

וביותר שכאן כתב "כנגד אציליו" ובמהדו"ב כתב "למטה מאציליו", והרי שבמהדו"ב "הנמיך" רש"י את האפוד, ולא הגביה אותו.
אמנם זו טעות, ונשים לב:
א. עדיין רואים שבמהדו"ב דקדק רש"י יותר לבאר את תחילת גובה האפוד היכן הוא בדיוק, "כנגד לבו מתחת אציליו", משא"כ במהדו"ק כתב "כנגד אציליו" שאינו מדוקדק כ"כ, ויתכן שכולל במשמעו גם נמוך יותר.
ב. ועיקר: אציליו הם המרפקים, וכשהידיים מונחות לצד הגוף [שבלי ספק זהו קנה המידה, ולא ניתן דברינו לשיעורים], הרי המרפקים יותר נמוכים מן הלב! א"כ אדרבה, "כנגד אציליו" הוא נמוך יותר מ"כנגד לבו"! ואכן במהדו"ב "הגביה" רש"י את האפוד למעלה יותר וכנ"ל, כדי שיוכל לגעת בתחתית החושן, כדרישת רש"י במהדו"ב. [שוב ראיתי ברש"י בזבחים פח, ב ד"ה אהיכא דאיתיה ש"כנגד האצילים" היינו אותו גובה של "כנגד הלב": "שהיו חוגרין כנגד אצילי ידיהן דהיינו כנגד הלב"].

ומה שכתב רש"י במהדו"ב "למטה מאציליו" - והרי כאמור אפילו "כנגד אציליו" הוא נמוך יותר מ"כנגד לבו", כל שכן "למטה אציליו", וא"כ יש כאן סתירה מבוארת "כנגד לבו - למטה מאציליו", והיה צריך לומר להיפך, [ובפרט כתיקון למהדו"ק], "למעלה מאציליו" - הוא באמת קושיה אלימתא מאד לענ"ד, ואיני יודע תשובה ברורה לזה [יש לבדוק בכת"י ובדפו"ר האם יש גרסה ברש"י "למעלה מאציליו"], ולכאורה מוכרחים לומר שהכוונה "בין זרועותיו לגופו". [וזו הכוונה "למטה", ולא כלפי מיקום הגובה]. אבל [מלבד הקושי הגדול בלשון, גם] צ"ע מה צריך לומר כן, וכי היתה הו"א שיקשרו את זרועות הכהן אל גופו בחשב האפוד? וצ"ע ומצוה ליישב.
ולחומר הקושיה אולי נציע, על פי כל מה שנתבאר לעיל שהאפוד עצמו מגיע גם הוא מצידי הכהן אל כיוון כרסו, והוא מתחיל יחסית גבוה על גוף הכהן - "כנגד לבו" שבאמת הוא "מעל אציליו" - א"כ בעצם ניתן לראות את האפוד כעין "שכמיה", שגם זרועות הכהן נמצאות בתוכה, ולא יפריע לו בעבודה משום שכאמור הקשירה היא בגובה מעל המרפקים. לכן כתב רש"י לאפוקי מזה, שהאפוד כולו על גוף הכהן וידיו מבחוץ, וזהו "למטה מאציליו". אבל עדיין כמובן שצ"ע.

באיזה אופן דבוק החושן לחשב האפוד לפי רש"י:
עוד בלשון רש"י בחלק זה:

שיהא תחתית החשן דבוק לחשב האפוד.

כאמור, משמעות לשון רש"י שתחתית החושן תיגע ממש בחשב האפוד. והנה אם האפוד לבוש מאחוריו, א"כ מלפניו במרכז גופו [כרסו] מתחת לחושן נמצא רק החשב/חגורה, וחידוש הוא שצריך שהחושן יהיה דבוק אל החגורה היכן שאין כבר אפוד, דאמנם כתיב "וירכסו את החשן מטבעתיו אל טבעת האפוד בפתיל תכלת להיות על חשב האפוד", אבל מיד ממשיך הכתוב: "ולא יזח החשן מעל האפוד", שהוא הוא הטעם והתוכן של הדבר, שהוא מה שכתב כאן – וגם שם - רש"י "להיות החשן דבוק אל חשב האפוד", ואם כל העניין הוא שיהיה החושן דבוק אל החשב דייקא [שהרי שם אין כבר אפוד] – איך כתב הפסוק "ולא יזח החושן מעל האפוד"?
ויש לבאר ע"ד הנ"ל שהאפוד מגיע גם קדימה אל כרסו במידה ידועה ["גבו ויותר"], והיינו עד כדי שקצות החושן נוגעות בו [היינו בחשב במקום שיש גם אפוד מתחתיו] משני הצדדים.
אבל אם האפוד חגור לכהן מלפניו – הוא כמין חומר ממש. שעל פני כל כרסו של הכהן יש חשב עם אפוד, והחושן כולו דבוק לחשב ודבוק לאפוד בחדא מחתא.


העולה מהדברים לע"ע:
סוף דבר, הראינו פנים לכאן ולכאן,
ואם רוצים לבאר את לשון רש"י בכל חלק באופן הכי מחוור לאותו החלק - עולה סתירה לכאורה:
לשון רש"י בתחילתו [לגבי מיקום האפוד] משמע להדיא [בכו"כ דיוקים] שהאפוד מאחורי הכהן.
אבל דקדוק דבריו לגבי מיקום הכתפות, וכן לגבי דיבוק החושן לאפוד – משמע שהאפוד מלפני הכהן.
וצ"ע.

עוד נשאר קשה לכולי עלמא:
א. כיצד נפגשות טבעות האפוד עם טבעות החושן לפי רש"י [שהן נפגשות ממש בעצמן]. וצ"ע.
ב. מה פשר "כנגד לבו - למטה מאציליו". וצע"ג.


ע"כ מה שהיה באפשרותי לע"ע,
ויש לעיין בזה עוד ועוד, היטב היטב,
ותקוותי ותפילתי שעכ"פ מה שעסקנו כאן יהיה לתועלת ויקדם את העיון ואת הדיון.