הטעם צינורית בספרי אמ"ת

[עקבי]

מצאתי בפורום

לגבי הזרקא. בטעמי אמ"ת ישנם שני סוגים. 1) צינור, הרשום בסוף המילה (גם כשהיא מלעיל). 2) צינורית, הרשומה בתחילת המילה.
לצינורית אין שום ניגון, וכל תפקידה להורות שהמהפך הבא אחריה משרת ולא מהפך לגרמיה, או המרכא שאחריה משרת ולא עולה ויורד.
לצינור יש ניגון מסולסל, והוא מתחבר לטעם עולה ויורד הבא אחריו.

האם זה מוסכם\מקובל? זה נשמע מוזר מאד מכמה סיבות. ולא מצאתי רמז לזה בספרים אלא כולם כתבו שהצינורית היא טעם משני. אבל לאחרונה התבוננתי שיש משמעות שגם ברויאר לא ראה בה כטעם משני רגיל שהוא מסמן געיות בהברה שלפניה.

תהלים ג:ח הֽוֹשִׁ֮יעֵ֤נִי
תהלים לט:ה הֽוֹדִ֮יעֵ֤נִי
תהלים קיח:כה הוֹֽשִׁ֮יעָ֥ה

[באמונתו]

מצאתי בפורום

לגבי הזרקא. בטעמי אמ"ת ישנם שני סוגים. 1) צינור, הרשום בסוף המילה (גם כשהיא מלעיל). 2) צינורית, הרשומה בתחילת המילה.
לצינורית אין שום ניגון, וכל תפקידה להורות שהמהפך הבא אחריה משרת ולא מהפך לגרמיה, או המרכא שאחריה משרת ולא עולה ויורד.
לצינור יש ניגון מסולסל, והוא מתחבר לטעם עולה ויורד הבא אחריו.

האם זה מוסכם\מקובל? זה נשמע מוזר מאד מכמה סיבות. ולא מצאתי רמז לזה בספרים אלא כולם כתבו שהצינורית היא טעם משני. אבל לאחרונה התבוננתי שיש משמעות שגם ברויאר לא ראה בה כטעם משני רגיל שהוא מסמן געיות בהברה שלפניה.

תהלים ג:ח הֽוֹשִׁ֮יעֵ֤נִי
תהלים לט:ה הֽוֹדִ֮יעֵ֤נִי
תהלים קיח:כה הוֹֽשִׁ֮יעָ֥ה

עיין המצורף פה:

[עקבי]

תודה על המראה מקום. למרות שזה עדיין לא מתיישב אצלי.
ולהוסיף הסבר מה מוזר לי בדברים האלה. הצינורית מסומן רק בהברה פתוחה לפני טעם מהפך שאין חציצה ביניהם. ולפני המרכא רק במקומות בודדות התלוים בסדר ההטעמה.
למה אין חוששין לטעות אם ההברה לפני המהפך סתומה?
למה אין חוששין אם יש חציצה של שוא או חטף ביניהם?
למה אין חוששין לטעות במהפך המשרת לרביע גדול שקדם לו סילוק או עולה ויורד (עי' דברי ברויאר בטעמי המקרא עמ' 226)
למה אין חוששין לטעות באזלא\אזלא לגרמיה?
למה אין חוששין לטעות במרכא אלא לפני פסיק לפני סוף פסוק או אחר שלשלת קטנה? (עי' דברי ברויאר בטעמי המקרא עמ' 226)

[עקבי]

היום מצאתי בכת"י לנינגראד (וכן נדפס בתנ"ך הוצאת עדי ע"י אהרן דותן) תהלים פא:ו עֵד֤וּת בִּֽיה֮וֹסֵ֤ף עם געיא לפני הצינורת.

[עקבי]

גם לא מובן למה חוששין לטעות שמהפך לגרמיה טעם משני לרביע גדול
תהלים כ:ו נְרַנְּנָ֤ה׀ בִּ֮ישׁ֤וּעָתֶ֗ךָ וּבְשֵֽׁם־אֱלֹהֵ֥ינוּ נִדְגֹּ֑ל יְמַלֵּ֥א יְ֝הוָ֗ה כָּל־מִשְׁאֲלוֹתֶֽיךָ:
איוב ו:י וּ֥תְהִי־ע֨וֹד׀ נֶ֮חָ֤מָתִ֗י וַאֲסַלְּדָ֣ה בְ֭חִילָה לֹ֣א יַחְמ֑וֹל כִּי־לֹ֥א כִ֝חַ֗דְתִּי אִמְרֵ֥י קָדֽוֹשׁ:

[עקבי]

בשמיני עצרת נתקלתי על דברי ר' וואלף היידנהיים ור' זעליגמן בער (במקראות גדולות תהלים מהדורת ארטסקרול) שכתבו שאין ניגון לצינורית. ופשוט שדבריהם אינם לפי מסורתם שכן לאשכנזים אין מסורה בטעמי אמ"ת. וחפשתי ומצאתי שמקורם בדברי המנחת שי (הקדמה לתהלים נדפס ג"כ במהדורת ארטסקרול) בשם ר' אליעזר פרובינצאלו (בסוף ספר "בשם קדמון") אמנם שם מצאתי שגם מהפך אין לו ניגון.