הבאר ההיא כתב:כדכד כתב:מאידך, מה שכתב הרב אפרקסתא דעניא ששאל רב פלוני ואמר לו שצריך לשלם חדש ושהשוכר אינו מסכים לכך - ג"כ אינו מובן לי והרי שמוע בין אחיכם ואיך הרב פסק בלי לשמוע את הצד השני?
אין טענה על הרב שמוע בין אחיכם זה דין לבי"ד שפסיקתם מחייבת את שני הצדדים, הרב אומר את דעתו לשואל תדע שפלוני חייב לך בכדי שהשואל ידע שזכותו ללכת לבקש ממנו ולהתווכח איתו שישלם, כמובן שהרב לא מתכנן לכפות את דעתו על הצד השני במקל ורצועה וגם לא בכתב סירוב, אמנם אמת שאין להתלונן על השוכר שלא נשמע לפסיקה זו כי איננו מחוייב לה.
כעת ראיתי מה שהביא ע"ז הרב יבנה במקו"א בפורום.
בתשובת מהרי"ל סימן קצ"ה הא דאסור לשמוע דבריו היינו שהדיין יודע שהוא יהיה דיין בדבר ובעל דין השני יצטרך לעמוד לפניו לדין אבל יכול אחד לשמוע קבילות בעלי הדין אם אינו יודע שיהיה דיין בדבר ואם אח"כ ירצה השני לדון לפניו הרשות בידו ועיין שם. בתשובת הר"ר דוד כהן (סימן כ"ו) (בית כב חדר ה ד"ה והנה) כתב אינו מן הנכון לכתוב פסק דין אם לא ישמע דברי שניהם אפילו לכתוב הנראה לדעתו לאחד מבעלי דינין ואף על פי שאינו פוסק:
וכתב המרדכי ז"ל תקנות הקהלות שתקן ר"ח מווין עם גדולי ארץ כל רב שיפסוק דין בלי שמיעת שני בעלי דינין אלא כשיבא אחד אצלו ויאמר תשמע דברי וכתוב לי הנראה בדעתך ויכתוב הדיין ההוא לא ידון שום דין עכ"ל ועיין בבנימין זאב סימן קכ"ו דמשמע שם דמקצת גדולים כתבו בדרך אם כן הוא ועיין שם ומיהו נ"ל שאינו נכון וכן משמע מפסקי מהרא"י סימן רס"ז ובכמה מקומות וכ"כ בית יוסף (סי"ב - יג) בשם תשובת הרשב"א וז"ל ואיני רוצה לכתוב במה יתחייב או יפטור שמא מתוך מה שאכתוב ילמדו לשקר עכ"ל שמע מינה דאיכא למיחש להכי וכ"כ הריב"ש סימן קע"ט דאין לעשות כן משום שמא מתוך טענותיו ילמדו לשקר ועוד דאח"כ יבא חבירו ויאמר בדרך אחר ויצטרך לכתוב בדרך אחרת ואיכא לעז בדבר ועיין שם:
וברמ"א שם כתב-
ולא יכתוב שום חכם פסק לאחד מבעלי הדינין בדרך א"כ, או שיכתוב לו דעתו בלא פסק, כל זמן שלא שמע דברי שניהם, שמא מתוך דבריו ילמדו לשקר; גם משום שאח"כ יטעון השני בדרך אחר ויצטרך לכתוב להיפך, ואיכא זילותא לחכם. (רשב"א וריב"ש סימן קע"ט /ה'/)
ע"כ מהרב יבנה.
ואחר כל זה יתכן שגם להאוסרים זה רק לכתוב ולו לומר לו בעל פה אם כדבריך היה לדעתי פלוני חייב לך.