הנה יש שני בנ"א הלומדים תורה, הא' לומד בהתלהבות יתירה ללא כל קושי, אלא אדרבא נהנה מהתורה, [משתגעין ומתלהטין..], ומאידך יש את הלומד בקושי רב, כל רגע ורגע בלימוד נסיון גדול הוא עבורו, ופה נשאלת השאלה למי השכר גדול יותר, דהנה אמרי' (אבות ספ"ה) לפום צערא אגרא יעו"ש, ופי' הרע"ב כפי רוב הצער שאתה סובל בלמוד ועשיית המצוה, כן יהיה שכרך מרובה יעו"ש, ולכאו' חזי' דאכן הצער הוא הקובע את רמת השכר.
אך לכאו' הרי מצינו בכל הספרים מעלת הלימוד מתוך שמחה, וכמו שמבקשים באהבת עולם – ונשמח בד"ת, וכל את הענין ההנאה מת"ת, זאת ועוד דהנה במידת הכעס מצינו במסילת ישרים (יא) דכ' דאיכא ד' דרגות, א, רגזן, והוא הנכעס על כ"ד, ב, קשה לכעוס וקשה להתרצות, ג', קל לכעוס ונוח להתרצות, וד', כהלל שלא מקפיד על כלום יעו"ש, והנה מבואר שהמעלה הגדולה היא שבכלל לא ירגיש בכעס, ולא שיתגבר. ולכאו' הרי בזה הפליאה גדולה יותר, דהא תינח בת"ת יש ענין ללמוד מתוך שמחה וכדו', אך בכעס הרי בזה שהוא כהלל ולא מפריע לו מה קיים בזה, וכי אחד שישב וילמד בביהכ"נ ולא יתנסה בנסיונות הרחוב יקיים בזה המצוות.
ואלא נ"פ בכ"ז, דאכן ז"ב דלפום צערא אגרא, והיינו דהשכר נקבע לפי העבודה ולא לפי התוצאה, דכמה שיתאמץ יותר שכרו גדול, אך מ"מ אי"ז סותר שגם א' שאין לו צער אך הוא זה שגרם להגיע לדרגה כזאת, שכרו הרבה יותר גדול, דזה תכלית הבריאה, וז"פ, וכמו שמוכח מכעס.
ואכן שו"ר דהתוס' בבא בתרא (יז, א ד"ה שלשה) דכ' בזה"ל, שלשה לא שלט בהן יצר הרע. אין לפרש שלא שלט כלל דא"כ היכי קבלו עליה אגרא אלא כדאמר (יומא דף לח:) מאי דכתיב רגלי חסידיו ישמור כיון שעבר אדם רוב שנותיו ולא חטא שוב אינו חוטא ה"נ כיון שראה הקב"ה שהיו דוחקין עצמן כל כך להתרחק מן העבירה סייעם הקדוש ברוך הוא מכאן ואילך שלא שלט בהן יצר הרע ע"כ. וביארו בזה דר"ל שעד שהגיעו לדרגא הזו היה להם צער גדול, ובעמל רב זכו להגיע לרום מדרגה זו, ואף לאחר שכבר בטל מהם יצה"ר מ"מ נחשב להם כאילו עושים את מעשיהם מתוך צער גדול עכ"ד. [וכ"מ הכי מהא דאמרי' שמעתא בעי' צילותא]. [וכ"מ מד' הר"א מן ההר (נדרים מח, א-הובא במאמר על חנוכה) דכ' בזה"ל, שעיקר מצותו הוא ההנאה והתענוג במה שמשיג ומבין בלימודו ע"כ, והיינו דזהו התכלית, ופשוט ממילא דיקבל ע"ז השכר המירבי].