עקביה כתב:תורה היא וללמוד אני צריך;
איך אפשר לומר שהקב"ה מדבר אלינו כאשר אין לנו שום דרך להבין מה הוא רוצה מאתנו, וגם אחרי שנחפש ונחקור אין לנו שום דרך לדעת שהגענו למסקנה נכונה?
עקביה כתב:תורה היא וללמוד אני צריך;
איך אפשר לומר שהקב"ה מדבר אלינו כאשר אין לנו שום דרך להבין מה הוא רוצה מאתנו, וגם אחרי שנחפש ונחקור אין לנו שום דרך לדעת שהגענו למסקנה נכונה?
בימי דוד המלך היה רעב, ודוד, שלא ידע על מה בא הרעב ניסה בכה וניסה בכה, אבל שם הייתה נבואה, והיה בידו להגיע למסקנה ברורה, כפי שאכן קרה.
לנו אין אפשרות כזאת, ואילו כוונת הקב"ה הייתה לדבר אלינו היה עליו לעשות זאת באופן שנבין אותו. מכך שהוא לא עושה שום דבר שיגרום לנו להבין מה הוא רוצה מאתנו, אולי יש להבין שהוא לא מדבר אלינו.
עובדיה חן כתב: וכעת אסון בט"ו באב, שעיקר השמחה שהפסיקו להתעסק בעצי המערכה והלכו לעסוק בתורה
סגי נהור כתב:מר מצפה למסר מילולי וקונקרטי - עשה כך ואל תעשה כך, וממילא מקשה איך נדע איזה מעשה מבקש מאתנו הקב"ה.
סגי נהור כתב:אבל לא כך יש להבין את הדברים, אלא שהקב"ה מדבר ללב האדם. והיינו, שכשאשר מתרגשים ובאים אסונות ל"ע, והדבר מעורר זעזוע, והלב ער ודרוך, מצופה מהאדם להטות התעוררות ודריכות זו להתעוררות לעבודת ה'. וכשהאירועים מפילים על האדם יראה ופחד, עליו להטות יראה זו ליראת ה'. זו המשמעות האמיתית והעמוקה של "מסר" מהקב"ה לאדם.
עובדיה חן כתב:לומר שמאחר ובזמנינו אין נביאים אז הקב"ה לא מדבר אלינו זה גובל בכפירה, אנחנו בהחלט לא מבינים למה ואת כל התמונה, אבל כבר חז"ל אמרו אדם שבה לו יסורים חייב לפשפש במעשיו ולא לומר אני לא מבין ולכן הוא לא מדבר אלי. ובוודאי שחובה על האדם להתבונן מה זאת עשה אלוקים לנו.
ודבר זה, דרך מדרכי התשובה הוא: שבזמן שתבוא צרה ויזעקו לה ויריעו, יידעו הכול שבגלל מעשיהם הרעים הרע להן--ככתוב "עוונותיכם, הטו אלה" לכם, וזה הוא שיגרום להם להסיר הצרה מעליהם. אבל אם לא יזעקו, ולא יריעו, אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו, וצרה זו נקרוא נקרית--הרי זו דרך אכזרייות, וגורמת להם להידבק במעשיהם הרעים, ותוסיף הצרה וצרות אחרות: הוא שכתוב בתורה, "והלכתם עימי, בקרי. והלכתי עימכם, בחמת קרי", כלומר כשאביא עליכם צרה, כדי שתשובו--אם תאמרו שהוא קרי, אוסיף עליכם חמת אותו קרי... בכל יום תענית שגוזרין על הציבור מפני הצרות, בית דין והזקנים יושבין בבית הכנסת, ובודקים על מעשה אנשי העיר, מאחר תפילת שחרית עד חצי היום; ומסירין המכשולות של עבירות, ומזהירין ודורשין וחוקרין על בעלי חמס ועבירות ומפרישין אותן, ועל בעלי זרוע ומשפילין אותן, וכיוצא בדברים אלו... יש שם ימים שכל ישראל מתענים בהם, מפני הצרות שאירעו בהן, כדי לעורר הלבבות, ולפתוח דרכי התשובה; ויהיה זה זיכרון למעשינו הרעים, ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה--עד שגרם להם ולנו אותן הצרות: שבזכרון דברים אלו, נשוב להיטיב, שנאמר "והתוודו את עוונם ואת עוון אבותם".
עקביה כתב:סגי נהור כתב:מר מצפה למסר מילולי וקונקרטי - עשה כך ואל תעשה כך, וממילא מקשה איך נדע איזה מעשה מבקש מאתנו הקב"ה.
אבל לא כך יש להבין את הדברים, אלא שהקב"ה מדבר ללב האדם. והיינו, שכשאשר מתרגשים ובאים אסונות ל"ע, והדבר מעורר זעזוע, והלב ער ודרוך, מצופה מהאדם להטות התעוררות ודריכות זו להתעוררות לעבודת ה'. וכשהאירועים מפילים על האדם יראה ופחד, עליו להטות יראה זו ליראת ה'. זו המשמעות האמיתית והעמוקה של "מסר" מהקב"ה לאדם.
שיהיה. אף כי אירועים נוראים ולא מובנים שכאלה עלולים גם לעורר כעס, או לכל הפחות תמהון לבב.
עכ"פ אין לרעיון זה כלום עם "ה' מדבר אלינו".
עקביה כתב:כבר הסברתי כאן פעם שכוונת הרמב"ם לצרות עומדות. כלומר, צרות שהציבור סובל מהן והוא זקוק לישועה כדי שיעברו. כמו הצרות המנויות בפרשת בחוקתי. לא לאסון חד פעמי בו נהרג מישהו רח"ל.
עקביה כתב:בצרות עומדות, באופן טבעי זועקים לה' כדי להינצל מהן, וזה מעורר לתשובה.
עקביה כתב:ר' סג"נ,
אתה מתכוון שהקב"ה הורג אמא ושתי ילדות מתוך מטרה שאנשים אחרים יקבלו את המסר אותו תיארת?
עקביה כתב:ר' סג"נ,
אתה מתכוון שהקב"ה הורג אמא ושתי ילדות מתוך מטרה שאנשים אחרים יקבלו את המסר אותו תיארת?
כי מלאה הארץ – לא נתחתם גזר דינם אלא על הגזל.
מקדש מלך כתב:עקביה כתב:בצרות עומדות, באופן טבעי זועקים לה' כדי להינצל מהן, וזה מעורר לתשובה.
לא הבנתי את התשובה.
מקדש מלך כתב:עקביה כתב:ר' סג"נ,
אתה מתכוון שהקב"ה הורג אמא ושתי ילדות מתוך מטרה שאנשים אחרים יקבלו את המסר אותו תיארת?
השאלה היתה נכונה אם היה מדובר להאא"ה באחד מהאלילים המתוארים במיתוסים היוונים. קשה להבין אותה כשמדובר באלוקי אברהם יצחק ויעקב.
סגי נהור כתב:עקביה כתב:ר' סג"נ,
אתה מתכוון שהקב"ה הורג אמא ושתי ילדות מתוך מטרה שאנשים אחרים יקבלו את המסר אותו תיארת?
לא. אני לא דן כלל וכלל בשאלה למה הקב"ה עשה את זה. לא מחשבותיו מחשבותי ולא דרכיו דרכי.
א. השאלה היא - מה המסר בזה עבורי? או את"ל - מה המסר בזה שהדבר הגיע לידיעתי וזעזע אותי.
ב. ואוסיף הערה כללית יותר אחר בקשת המחילה. אתה מניח תפיסה אמונית שטחית, שלא לומר ילדותית (ואכמ"ל במקורותיה החינוכיים. עיין גם באשכול על השואה), ואז מתקומם כלפיה ובצדק. אבל אם תבוא מתוך תפיסה בוגרת ומעמיקה יותר של היחס בין אדם לאלקיו, תמצא נופש לנפשך.
עקביה כתב:כבר הסברתי כאן פעם שכוונת הרמב"ם לצרות עומדות. כלומר, צרות שהציבור סובל מהן והוא זקוק לישועה כדי שיעברו. כמו הצרות המנויות בפרשת בחוקתי. לא לאסון חד פעמי בו נהרג מישהו רח"ל.
רש"י:א"ר אלעזר בר אבינא: אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל, שנאמר: הכרתי גוים נשמו פנותם החרבתי חוצותם, וכתיב: אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר.
בשביל ישראל - ליראם כדי שיחזרו בתשובה.
ודעו מה הקדוש ברוך הוא מנסה את ישראל, לדעת אם יעשו תשובה;
1. תחילה מביא פורעניות על האומות, שנ' (צפניה ג) הכרתי גוים נשמו פנותם וגו' אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר,
2. חזרו מוטב, ואם לאו, מפסיד ממונם, שנאמר (הושע ז) אכלו זדים כחו וגו',
3. אם חזר מוטב, ואם לאו, הקדוש ברוך הוא מביא רעה על אחת מערי ישראל, שנא' (ישעיה מב) ותלהטהו מסביב וגו' ותבער בו,
4. אם ישובו מוטב, ואם לאו, מה כתיב, במדבר הזה יתמו ושם ימותו (במדבר יד)
ואל יאמר אדם לא למעני תבא רעה - יהיה יודע שימות, שנאמר (עמוס ט) ימותו כל חטאי עמי האומרים לא תגיש ותקדים בעדנו הרעה וכו'
דרומי כתב:יש עוד לעיין בכל ענין זה, ומתוך תקוה שהשאלה תהיה לפלפולא בלבד, האם במקרים שקרה איזה אסון ל"ע יש צורך לאדם הגר בעיר אחרת וכו' להתעניין ולחקור ולשאול כדי אכן להתעורר וכו', או שאין שום ענין 'לחפור' בזה ואולי עדיף שבכלל לא נשמע על זה.
[דוגמא קצת רחוקה לדבר, בימינו מחלקים בבתי הכנסת עלונים צבעוניים ומושקעים על מנת לעורר את הציבור לתרום לאיזה כלה יתומה וכיו"ב, אני אישית משתדל לא לקרוא בעלונים אלו כלל, כי אני יודע בעצמי שלא אתרום למקרים אלו יותר מאשר הייתי תורם בלאו הכי (מדובר במשפחות שאני לא מכיר וכו' בערים אחרות וכו' - לא משהו קרוב אליי באופן אישי), וסתם 'להנות' על חשבון סבלם של אחרים נראה לי לא מוסרי].
ויש להאריך והלוואי שנשמע תמיד בשו"ט.
דרומי כתב:[דוגמא קצת רחוקה לדבר, בימינו מחלקים בבתי הכנסת עלונים צבעוניים ומושקעים על מנת לעורר את הציבור לתרום לאיזה כלה יתומה וכיו"ב, אני אישית משתדל לא לקרוא בעלונים אלו כלל, כי אני יודע בעצמי שלא אתרום למקרים אלו יותר מאשר הייתי תורם בלאו הכי (מדובר במשפחות שאני לא מכיר וכו' בערים אחרות וכו' - לא משהו קרוב אליי באופן אישי), וסתם 'להנות' על חשבון סבלם של אחרים נראה לי לא מוסרי].
מקדש מלך כתב:למי שחושב שהנידון כאן הוא ספציפי לאשכול, הריני להסביר.
ידידנו הרב עקביא לקח לו שיטה בפורום, אותה הוא מעלה בכל הזדמנות.
זה עובד בערך ככה.
ונתנו ידידים כתב:במקום לדבר ענייני לגופן של השאלות החלטת להיכנס להתקפה כללית על האדם ושיטותיו.
אני לא יודע מה הם השקפותיו של עקביה בכלליות ואיך זה רלוונטי לנידון דידן.
אני בכל אופן בענין זה חושב שטענותיו של עקביה הם נכונים בהחלט ועדיין לא ראיתי כאן תשובות מוצדקות באשכול זה.
מסופר, שסוחר יהודי המתגורר בסין החליט לייבא בעצמו סחורות מאירופה. הפליג ויצר קשרים עם יצרנים וספקים, ולפני שובו נסע לראדין לקבל ברכת ה'חפץ חיים'. הציג עצמו: מסין הגיע.
סין, בקצה העולם.
"מה נשמע בסין?", התעניין ה'חפץ חיים'.
נאנח: "העניינים יגעים. היהודים מפוזרים. אין חנוך יהודי, אין שחיטה כשרה, יש ניסיונות קשים בשמירת השבת, השם ירחם!".
ה'חפץ חיים' לא התפעל. ענה: "צרתכם צרת רבים בדורנו. בקהילות רבות, מאוסטרליה ודרום אפריקה ועד לדרום אמריקה וצפונה. חברתי עבורם את ספרי 'נדחי ישראל'. קח עמך כמה ספרים תפיץ אותם בסין. הם מורים איך להחזיק מעמד בתנאים הקשים –
ומה עוד נשמע בסין?"
תמה: על מצב היהודים כבר ספר, על מה עוד ידווח? אמר: "זה כמה שבועות שיצאתי משם"
"אבל לפני שהפלגת, על מה דברו שם, על מה דווחו העיתונים?"
ענה: "הסינים בנו סכר ענק, שפנה עמק שלם להתיישבות חקלאית, אבל הסכר נבנה ברשלנות ומסת המים הכבירה ערערה אותו. הוא קרס ומאה אלף סינים טבעו למוות!"
ה'חפץ חיים' הזדעזע: "אוי ואבוי, מדת הדין מתוחה, עד לסין הגיעה!"
"הרב, מותר לשאול שאלה?"
"ודאי"
"כשספרתי על מצבם העגום של היהודים, הגיב הרב בהשלמה. וכשספרתי על טביעתם של אכרים סיניים, מזדעזע הוא כל כך?!"
"ברכות יחולו על ראשך! אמור לי, בורשה היית?"
"ודאי!", לראדין, מגיעים דרך ורשה.
"כמה יהודים גרים שם, ומה חלקם באכלוסיה?"
תמה, אבל ענה: "מספרים שכשלוש מאות אלף יהודים, מתוך כמיליון תושבים".
"כן" אשר ה'חפץ חיים', "כך אומרים. אמור נא, אלו היית רואה אדם עומד בכיכר העיר ונואם באידיש, אל מי הוא פונה?"
"מה השאלה? ליהודים העוברים ושבים!"
"אבל בעצמך אמרת שאינם אלא מעוט!"
חייך: "אכן הגויים הם הרוב, אבל אינם מבינים אידיש. אם דיבר באידיש, ליהודים דיבר!".
"כדבריך", הנהן ה'חפץ חיים'. "אם כך, הלא תבין? שטפון הגורף מאה אלף יצורי אנוש, 'מי במים', השם ירחם, שפת שמים הוא, אותות ממרום. אך מי מבין אותו? מי יתבונן בו ומי יזדעזע ממנו? הסינים? אינם מבינים שפה זו! אם כן, אל מי פנו, למי אותתו? לנו! אבל אנו, בראדין אנו. ומהיכן נדע על האתות, איך נשמע את הנאום השמימי? הביאוך הנה, שתספר אודותיו!"…
זה המבט הנכון, המפוכח, המבט של ה'חפץ חיים' זצ"ל!
סגי נהור כתב:ב. בל"נ אביא בהמשך את מקורותיה הנאמנים.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 117 אורחים