מסכת כתובות - דיוקים ורמזים ברש"י

[שמואל דוד]

כתובות לט.

רש״י ד״ה וכי תימא כו׳ והאי דנקט מנין שנים משום דבבציר משתים עשרה ויום אחד אפילו הביאה שערות אינו אלא שומא כדאמרינן במסכת נדה ובקדושין

יש לעיין מדוע ציין רש״י ב׳ מקומות ולא די בא׳ מהם, ועוד ק״ק מדוע הקדים נדה לקידושין. עוד דיוק קל, אצל נדה כתב מסכת נדה ואצל קידושין כתב קידושין ולא כתב מסכת.

(באמת יש אלפי הערות כאלו ברש״י וברובם לא מצינו מי שהעיר בזה. אולם בכמה מקומות ראיתי בצל״ח שהעיר בכגון דא וגם הבני יששכר בספרו עמ״ס שבת חידושי מהרצ״א העיר כעין זה. לכאורה צריך לומר שעל שאלה כזו, אם יש תשובה יש שאלה.)

[אהרן תאומים]

גם ראיה שיש לדקדק בזה ממה שהבאת מ"מ לשטמ"ק גבי מה ששאלתי שאילה דומה בדף לג : ולד. והוא מדייק ומסביר זאת

ולגבי שאילתך עיקר המקום הוא בנידה וראה שרש"י גם בקידושין ט"ז מפנה לנדה, ושם גם מוזכר בדיוק לאחר הברייתא שהיא בדף מו, מובא גם פירוט על מקום ובדיקה באיזה אופן זה שומא בדף מח, ועוד מובא שם בדף כ"ב ששומא זה דבר שיש בו שערות, וע"כ מפנה רש"י ראשון לנידה "ולמסכת" נדה כי זה בכמה מקומות במסכתא, ועוד גם שבלשון כדאמרינן בנידה אפשר לטעות במשמעות שהכוונה כדאמרינן באישה שהיא נידה, והוא אכן בדין שמוזכר שם (בדף כב) המפלת כמין שומא, ואוסיף רש"י ובקידושין מפני ששם מוגדר יש קצבה למטה משא"כ בנידה שהעיקר היה שם כלפי מעלה ממתי נחשב לגדול.
נ.ב. רוב פעמים שרש"י מציין לנדה כתב במסכת נדה, ולקידושין בלא המילה מסכת

[שמואל דוד]

כתובות מד:

viewtopic.php?f=29&t=21497&p=768406&sid=0654885248311f3b10e5474440c8554d#p211228

[שמואל דוד]

כתובות נב.

רש״י ד״ה חביבי - רבי חייא שהוא דודו אחי אביו

יש לעיין מדוע לא כתב רש״י ״אחי אביו ואמו״ ועיין רש״י עירובין יב: וצ״ע בזה.

viewtopic.php?f=46&t=50829

[טור תלגא]

הבאתי כאן מ"ש בהליכות עולם
ועי' מ"ש ביפה תלמוד ע"ז כז: https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?r ... &pgnum=315

[אהרן תאומים]

כתובות נב.
רש״י ד״ה חביבי - רבי חייא שהוא דודו אחי אביו
יש לעיין מדוע לא כתב רש״י ״אחי אביו ואמו״ ועיין רש״י עירובין יב: וצ״ע בזה.
viewtopic.php?f=46&t=50829

בטיוטא שאצלי יש סדר בכל המקומות בש"ס שמדובר בזה וזה מה שכתבתי שם

כתובות נ"ב ע"א רש"י חביבי. רבי חייא שהוא דודו אחי אביו: ציין פרט זה עקב חשיבות יחוס מצד אב כפי שרואים בדף ס"ב אודות יחוס,

[שמואל דוד]

כתובות נט.

מתקיף לה רב ירמיה כו׳ הא לא דמיא כו׳ מתקיף לה רב פפא כו׳ הא לא דמיא כו׳

רש״י ד״ה הא לא דמיא - מסקנא דקושיא היא

ובסמוך בד״ה הא לא דמיא - מסקנא דאתקפתיה היא

צ״ע מדוע שינה בלשונו.

[אהרן תאומים]

לכאורה זה סימן לזכרון שהראשון זה רבי ירמיה אין כמעט ממנו בש"ס אתקפתות אבל היה שואל הרבה שאלות קושיות והיה מטריח עליהם (רש"י בב"ב כג)
ורב פפא נמצא הרבה אתקפתות ממנו בש"ס, ועוד בפשט שרבי ירמיה שאילתו זה הראשונה, ורב פפא זה כבר שאילה שניה בעקבות שאילה הראשונה והיא אתקפתא שחזקה יותר כי לא טרחו לענות על הראשונה

[שמואל דוד]

כתובות סח.

רש״י ד״ה כאן קודם שיבוא לידי גיבוי - הא דתנן אין מחייבין מעיקרא קאי כשבא ליטול ״לקט״ ולא היו לו מאתים זוז ואם היה מוכר כלי תשמישו היה משיג למאתים זוז אין מחייבין אותו למכור והא דתנן מחייבין לאחר שבא לידי גיבוי לאחר שהביא עצמו לידי כך שבית דין גובין הימנו כגון שהיה לו מאתים זוז ונטל ״לקט שכחה ופאה״ ונודע שעשיר היה ב"ד באין וגובין הימנו מה שנטל ואם אין לו כדי לשלם מוכר כלי תשמישו היקרים ומשתמש בפחותים

יש לדקדק מדוע אצל עני נקט רש״י ״לקט״ ואצל עשיר ״לקט שכחה ופאה״

ואולי יש לומר שכ״ה דרך העולם שהעני, שנוטל בדין, מסתפק במועט ובא ליטול לקט גרידא, אבל העשיר שנוטל שלא כדין נוטל הכל ודו״ק

[שמואל דוד]

כתובות פד:

רש״י ד״ה קריביה דר' יוחנן - קרוביו

צ״ע בכוונת רש״י, ועיין לעיל נד ״קריביה דריו״ח״ ושם לא פירש רש״י כלום.

[אהרן תאומים]

אגב פעמיים מוזכר קודם בדף נב ובדף נד
ונראה שמאחר שמוזכר קריביה וקרובותיה בדף עה ושם מדובר בקרובים ממש הנאסרים מחמת חיתון וכאן בעמוד הבא מוזכר קריבתיה דרב נחמן, ולכך ביאר רש”י קרוביו שזה באופן כללי ולאו דווקא שבעה קרובים או פסולי חיתון
בכלל מילה זו נמצאת בסך הכל 9 פעמים בש"ס 5 מתוכם במסכת כתובות ואלו גם חמשת הפעמים הראשונים

[שמואל דוד]

יישר כח!

[שמואל דוד]

פז.

רש״י ד״ה על אפוטרופיא - פוטרה בכתיבה זאת משבועת אפוטרופוס אם יושיבנה חנוונית כו׳

לכאורה ״אפוטרופוס״ ו״חנונית״ הם ב׳ דברים נפרדים (כמבואר במשנה פו:) ומדוע כתב רש״י ששבועת אפוטרופוס היינו חנונית.

[בערקע חייט]

פה,א רש"י:

ממלח מלוחי - מנהיגה בעוגין שלה שקורין ריימ"ש בלעז.

ריימ"ש, מילה הלעז שמזכיר רש"י היא משוט המנהיג את הספינה. כך מפורש ברש"י יחזקאל (כז:ו), וכן המילה בלטינית ("remus").

אך איני יודע מדוע הזכיר רש"י כאן את "עוגין", שהוא ברזל כבד המעמיד את הספינה, כמבואר בבבא בתרא (עג,א). ושם ברשב"ם: "עוגינין - אנקר"ש של ברזל, ומשליכין במים להעמיד הספינה במקום אחד." ועוד שבוודאי אין כוונת הגמרא כאן לעוגן הספינה, שהרי רב פפא רצה להניד את הספינה לקנותה במשיכה.

[באמונתו]

לכאורה, לרש"י פירוש אחר בגמרא בב"ב שם, לשיטתו בפירוש רות, שאין לפתור "תעגנה" לשון עיגון, רק לשון עוגה ועיגול, ע"ש.

[בערקע חייט]

זהו הפרש דקדוקי, אם המילה 'תעגנה' מגזרת עיגון, או שהוא מילה נפרדת, ושרשה עג, לפי שאשה האסורה בכבלי יבום הרי היא כאילו נמצאת בתוך עוגה האוסרת אותה.

ומכל מקום ביאורה לדברי הכל שכלות נעמי תשארנה אסורות במקומן ובלתי זזות אל העתיד. אם כן עוגן הספינה לא יתכן להתפרש המשוטים המזיזים את הספינה, שהוא ההיפוך ממש. ועוד עולה ברור מסוגיית הגמרא שם דעוגן לחוד ומשוטים לחוד.

[שמואל דוד]

קיב:

ר' חייא בר גמדא מיגנדר בעפרה שנאמר כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו

פירש״י כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו

צ״ע מה הוסיף על מה שכתב בגמרא?

[באמונתו]

זהו הפרש דקדוקי, אם המילה 'תעגנה' מגזרת עיגון, או שהוא מילה נפרדת, ושרשה עג, לפי שאשה האסורה בכבלי יבום הרי היא כאילו נמצאת בתוך עוגה האוסרת אותה.
ומכל מקום ביאורה לדברי הכל שכלות נעמי תשארנה אסורות במקומן ובלתי זזות אל העתיד. אם כן עוגן הספינה לא יתכן להתפרש המשוטים המזיזים את הספינה, שהוא ההיפוך ממש. ועוד עולה ברור מסוגיית הגמרא שם דעוגן לחוד ומשוטים לחוד.

לא הפרש בדקדוק, אלא בעיקר שורשה ועניינה. הלא אם מלשון עוגה ועיגול, אפשר שכך צורת משוטים אלו, ושני מיני משוטים מונה.

[באמונתו]

קיב:
ר' חייא בר גמדא מיגנדר בעפרה שנאמר כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו
פירש״י כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו
צ״ע מה הוסיף על מה שכתב בגמרא?

אפשר שלפני רש"י היה קיצור: שנאמר כי רצו עבדיך את אבניה [וגו'], ורש"י משלים לסיפיה דקרא, מאחר שעיקר ראייתו משם.

[שמואל דוד]

יישר כח!

וע״ע

385D29DC-118B-4DF2-8426-9F76F2CE98DC.jpeg (15.56 KiB) נצפה 2742 פעמים

[אהרן תאומים]

יישר כח
אני חשבתי כעין זה ממש וברוך שכיוונתי ולא הספקתי להעלות, שהוא ר' חייא עשה את זה בגלל סוף הפסוק, אבל תחילת הפסוק מעיד עליו שהיה מבחינת "עבדיך", והנה במסכתינו בדף קד מופיע עוד פעם אמורא זה "ר' חייא בר גמדא" שבסך הכל מופיע מעט מאוד פעמים בש"ס

בשעת פטירתו של רבי זקף עשר אצבעותיו כלפי מעלה אמר רבש''ע גלוי וידוע לפניך שיגעתי בעשר אצבעותי בתורה ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה יהי רצון מלפניך שיהא שלום במנוחתי יצתה ב''ק ואמרה {ישעיה נז-ב} יבא שלום ינוחו על משכבותם על משכבך מיבעי ליה מסייע ליה לר' חייא בר גמדא דאמר רבי חייא בר גמדא אמר ר' יוסי בן שאול בשעה שהצדיק נפטר מן העולם אומרים מלאכי השרת לפני הקב''ה רבש''ע צדיק פלוני בא אומר להם יבואו צדיקים ויצאו לקראתו ואומרים לו יבא בשלום ינוחו על משכבותם

עוד חשבתי שמפני ששמו בר גמדא שלא נטעה ח"ו למשמעות של זלזול שמתגלל בעפר מפני שהיה אולי נמוך ועל כן רש"י כתב שוב את תחילת הפסוק גם כן "כי רצו עבדיך את אבניה" שנשכב על הקרקע

[שמר]

כב.

דעבד תשובה - והשיב את הגזילה

יש להסתפק אם כוונת רש״י דעבד תרתי, תשובה (חרטה, עזיבת החטא כו׳) וגם השיב את הגזילה, או דילמא תשובה היינו שהשיב את הגזילה.

ברכות יט. אבל בממונא - עד דמהדר למריה, ומנין שאף שהחזיר עשה תשובה, מוכרח א"כ שבהחזרה עצמה נעשית התשובה.