דברתי עם 'משגיח' באחד הישיבות שמטפל בנוער מתמודד והוא סיפר לי שהחומר נפוץ מאד, ושאין ישיבה שזה לא נמצא. אולי הוא הגזים, איני יודע.
האם זה נכון, ואם זה נכון, האם אין פה בעיה רצינית ביותר, לא על עצם התופעה, אלא על איבוד תחושת השליחות והייחודיות של להיות חרדי. שלהיות חרדי כבר לא מחייב שום דבר, ושאפשר להעביר את השנים בישיבה בלי שום דחף להתעלות. איך מחזירים את תחושת השליחות לבחורי הישיבות? או שמא מדובר בעצם בתופעה זניחה ביותר, ולא צריך להתרגש? אני באמת לא יודע...
https://www.makorrishon.co.il/judaism/511017/
https://www.bhol.co.il/forums/topic.asp ... rum_id=771
קצות, סמים ורוקנרול: הקנאביס הגיע לישיבות החרדיות
כרוז פומבי של רבני בני־ברק הסיר את הלוט מעל אחת התופעות המודחקות בחברה החרדית: שימוש של תלמידי ישיבות בקנאביס. עובדים סוציאליים ומטפלים מאפיינים את התופעה
מאת משה ליפשיץ כ״ט בתמוז ה׳תשפ״ב (28/07/2022 19:23)
צריכת חומרים פסיכואקטיביים כקנאביס ודומיו נחשבה לאורך השנים בציבור החרדי כנושא שאיננו קשור אליו בשום צורה. "סמים" זוהו בעולם החרדי כאחת מבעיותיו של הרחוב החילוני הקלוקל, שהמגזר רחוק ממנה בתכלית. אך בחודש האחרון נפל דבר. בצעד חסר תקדים פרסמו שני בתי הדין המרכזיים של בני־ברק, ואליהם הצטרפו רבנים ודיינים בולטים מריכוזים חרדיים אחרים, פסק דין פומבי האוסר על שיווק קנאביס רפואי וצריכתו. פסק הדין, שנתלה ברחובות והופץ בבתי הכנסת, שובר את השתיקה בנושא וקורא לילד בשמו מבלי להתחבא מאחורי ניסוחים מעורפלים. "לקיחת צמחים המכונים 'סמים' זהו איסור תורה כפשוטו", כותבים הרבנים. "ואין חילוק בזה בחוזק החומרים, ובין קלים ובין כבדים, מכל המינים אסורים, ואפילו באקראי ואפילו פעם אחת אסור באיסור גמור, ומביא את האדם לעבירות החמורות שבתורה".
סעיף בולט בכרוז שולל את השימוש בקנאביס גם לחולים שקיבלו את החומר במרשם רפואי כדי להתמודד עם מכאוביהם הקשים. גם במקרה כזה, מודגש, "אין שום היתר על פי הלכה לקחת סמים אלו, אלא כשמדובר לכל הפחות ספק פיקוח נפש, וחייבים לשאול רבנים שמוסמכים בתחום ולא להיסמך חלילה על דברי הרופאים, כי באיסורי תורה עסקינן". יצוין כי בשיחה שקיימנו עם מקורבו של אחד הרבנים החתומים על פסק הדין הוא טען כי הסעיף הזה נוסף לכרוז לאחר חתימת אותו רב, וכי הוא לא היה מסכים לצרף את חתימתו לכרוז המגביל חולים מלהשתמש בקנאביס גם לאחר אישור רפואי, ומתנה זאת באישור רבני.
מכל מקום, התגייסותם הגלויה של שני הגופים הרבניים הבולטים בבני־ברק, ועימם שורה של רבנים מרכזיים בערים חרדיות אחרות, למאבק בקנאביס, היא עדות ברורה לכך שצריכת קנאביס ואף חומרים קשים יותר איננה עוד תופעת שוליים בציבור החרדי, עד כדי כך שהיא מצדיקה ותובעת עיסוק פומבי בנושא.
שאכטה בהושענא רבה
"מה שקורה בחדרי הפנימייה בישיבות עדיין רחוק ממה שקורה בפלורנטין, אבל זה גם רחוק מאוד ממה שראשי הישיבה מדמיינים לעצמם", אומר לי ח', בוגר ישיבה ליטאית מפורסמת בבני־ברק. לדבריו, "ג'וינטים היו קלים להשגה בישיבה, אם כי לא ראיתי הרבה מכורים ממש".
"קשה לי לומר במדויק, אבל לדעתי כל בחור ישיבה עשירי נחשף לקנאביס ברמה כזו או אחרת", אומר לי בוגר ישיבה ליטאית מרכזית בירושלים. "לי היה חבר דילר (סַפָּק; מ"ל) מישיבה אחרת שהיה משיג לי איזה חומר שרציתי, אבל הרבה היו פונים לכל מיני חבר'ה מהישיבות של הנושרים והם היו משיגים להם". מבוגרי ישיבת חברון שמעתי על עישון גראס שנפוץ שם בחתונות ולקראת שבת. בישיבות חסידיות הפיקוח על התלמידים הדוק יותר, אך גם שם החומרים מצליחים להשתחל בין חומות המוסד.
מ', בוגר ישיבה, היה מכור בעבר לסמים, וכיום הוא מטפל במכורים. מ' מספר על התקופה שבה שימש כ"דילר" של ישיבה ליטאית ידועה. "המטרה שלי הייתה להפוך את זה למוכר ונגיש אצל אנ"ש", הוא מתאר את דרכי הפעולה. "קשרתי שיחה עם חבר'ה מהישיבה, ודאגתי להפריד בתודעה בין 'סמים', שמוכרים אצלם כמשהו שלילי, ל'גראס'. שכנעתי אותם שזה טוב לריכוז, שזה כיף, שזה עוזר לשרוד את היום האינטנסיבי בישיבה. כשהם השתכנעו לנסות הם הפכו במהירות לשגרירים, ונתַנו להם עמלות תיווך".
הצורך להתמודד עם יום לימודים ארוך ותובעני מביא את הצעירים להתמכר לשלל חומרים. אליעזר קושיצקי, עובד סוציאלי ומייסד "אחרת בדרך", מרכז החלמה לטיפול בהתמכרויות, מספר שלצד ההתמכרות לסמים הוא נתקל בבני ישיבות רבים שהתמכרו לכדורי מרשם ובהם משככי כאבים, כדורים לשיפור הריכוז וממריצים. "מכורים ישקיעו 700 שקל בחודש בכדורי אטנט", אומר קושיצקי. האטנט, שנועד לטיפול בהפרעות קשב וריכוז, הוא מעין ריטלין לעשירים וההתמכרות אליו גדולה. לדברי קושיצקי, הכדורים עלולים לגרום לתופעות לוואי קשות של קריז, חרדות והתקפי זעם.
לא רק יום הלימודים הישיבתי עלול להיות תובעני מדי. גם תפילה חסידית המתארכת עד אין קץ מציבה אתגר של ממש. אברך מקהילה חסידית סגורה בירושלים מספר על "הימים של התפילות שלא נגמרות, כמו הושענא רבא ושמחת תורה. השאכטות שאני לוקח עוזרות לי לעבור את היום הארוך הזה בלי להשתגע".
מ', כאמור דילר בעברו וכיום מטפל, מתאר את אופי ההתמכרות של הצעיר החרדי. "ללמוד גמרא כשאתה מעושן זו חוויה, אותיות פורחות באוויר. אתה מקבל נשק סודי לשרוד את היום הארוך בישיבה, המוח עף, הסטלה מרעננת את הפרשנות, ספר חסידי הופך להארי פוטר, הלימוד האינטנסיבי נהיה פתאום חי. הרגשתי שאני חייב להפיץ את הבשורה". עם הזמן הבין מ' שהתדלוק העצמי בחומרים הללו גובה ממנו מחיר נפשי כבד בדמות דיכאונות עזים, הידרדרות לפשע ומצבי סיכון קיצוניים.
"התמימות של בחור הישיבה הופכת אותו לטרף קל", אומר משה סייפש, עו"ס קליני חרדי המטפל בהתמכרויות. "נותנים לו קצת בחינם, שינסה, ומכאן הדרך קצרה". אנשי המקצוע שמטפלים בהתמכרויות בעולם החרדי מתריעים מהתפשטות התופעה לא רק במישור הכמותי אלא גם מבחינה "איכותית", כלומר, סוג החומרים שמסתובבים בישיבות. בני שיחי מציינים שהחומר הנפוץ ביותר הוא הגראס, כלומר קנאביס, אך לדבריהם גם כדורי אקסטזי ועוגיות חשיש נכנסו לפנימיות הישיבתיות.