דין פרוטה כדין מאה

[עושה חדשות]

כקטן כגדול תשמעון אמר ריש לקיש שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה למאי הלכתא אילימא לעיוני ביה ומיפסקיה פשיטא אלא לאקדומיה

מבואר, דהא פשיטא דראוי לעיין בדין פרוטה כמו בדין מאה להוציא הפסק לאמיתו.

אבל האם אין מקום להצריך עיון רב יותר בדין של מאה? האם עוול ועושק של מאה אינו חמור מזה של פרוטה? אולי בכלל זה רק בא לאפוקי שלא יזלזלו בפרוטה? או אולי לאידך שהפרוטה לבדה דורשת את מקסימום העיון האפשרי?

(יש שמועה בשם הגרי"ס בנוגע לזה, אשמח אם יצטטו או יציינו).

[שמואל דוד]

האם הגונב מאה עובר יותר לאוין מהגונב פרוטה?

[עושה חדשות]

בשבועת מודה במקצת ילפי' מקרא ד'הטענה שתי כסף'. מה הטעם בזה?

[לבי במערב]

הרי מבואר הוא במפרשים על־אתר: לפי שאין נשבעין אלא על טענה בדבר החשוב.

[כדכד]

בשבועת מודה במקצת ילפי' מקרא ד'הטענה שתי כסף'. מה הטעם בזה?

האי לאו סיפיה רישיה
ילפינן מקרא זה הטעם

[מעיין]

האם הגונב מאה עובר יותר לאוין מהגונב פרוטה?

לכאורה לגבי איסור הבין אדם למקום שייך הכל לפי רוב המעשה, אבל לגבי בין אדם לחבירו ודאי בממון גדול יש איסור חמור יותר, וגם אם נוגע זה לכמה בני אדם
ועיין באשכול זה
viewtopic.php?f=17&t=27230&p=279290#p376988

[עושה חדשות]

הרי מבואר הוא במפרשים על־אתר: לפי שאין נשבעין אלא על טענה בדבר החשוב.

הא גופא קשיא, והלא דין פרוטה כדין מאה. וגם דהאי דינא הוא רק בשבועת מודה במקצת ולא בשבועת השומרים ועד אחד. וגם נחלקו רב ושמואל בשבועות שם האם שתי כסף הוא שיעור הכפירה או שיעור הטענה. והענין בכללותו צ"ב.

ילפינן מקרא זה הטעם

הבאתי כאן במקו"א דברי הרמב"ן "שדיני ממונות אין לתלותן בגזירות הכתוב אלא דברים שהדעת נוטה לדין הם".

האם אין מקום להצריך עיון רב יותר בדין של מאה? האם עוול ועושק של מאה אינו חמור מזה של פרוטה? אולי בכלל זה רק בא לאפוקי שלא יזלזלו בפרוטה? או אולי לאידך שהפרוטה לבדה דורשת את מקסימום העיון האפשרי?

הפנו אותי לעיין כאן - http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skir ... asp?id=236
ובתוך הדברים הביא שם, שבקהילת קרקא היו שלושה בתי דין שסמכויותיהם נקבעו על פי סכום התביעה: בית הדין התחתון דן בתביעות משווה פרוטה ועד עשרה זהובים; בית הדין השני דן בתביעות מעשרה זהובים ועד מאה זהובים; ובית הדין הגבוה דן ב"כל תביעות ממון שבעולם", בתביעות למעלה ממאה זהובים. בקהילת זולקווא נקבע שמי שיש לו דין בפחות ממאה זהובים פולנים חייב להתדיין בפני דייני הקהילה, ואם סכום התביעה גבוה יותר, רשאי התובע או הנתבע לדרוש שיתקיים הדיון בפני בית הדין הגדול של קהילת לבוב. בקהילות אחרות לא נידונו תביעות בסכומים קטנים בבתי הדין הרגילים. בקהילת בומברג, נהגו ש"משפט שבין איש לרעהו עד ששה ר"ט מחוייבים הצדדים לירד לפני הרב לבד. מן ששה ר"ט ומעלה, רשות בידי בעל דין להושיב אצלו שני הדיינים הקבועים".

[כדכד]

[.

ילפינן מקרא זה הטעם

הבאתי כאן במקו"א דברי הרמב"ן "שדיני ממונות אין לתלותן בגזירות הכתוב אלא דברים שהדעת נוטה לדין הם".


.

היכן ובאיזה הקשר נאמרו דברי הרמב"ן הללו?

[לבי במערב]

ראה באשכול סמוך.

[כדכד]

ר' מה שכתבתי בהמשך אותו אשכול, שאיני יודע מדוע הוא סמוך
עכ"פ הדברים אינם מתישבים על לבי
ברור שלא יהיו בדיני מונות דברים נוגדים את ההגיון אבל שכל הפרטים יהיו מובנים לשכל אנושי? לא נהירא לי כלל

[לבי במערב]

שאיני יודע מדוע הוא סמוך

מפני שמשכנו נקבע בתת־פורום זה, דמתקריא 'בית המדרש'.

[עושה חדשות]

ראיתי בעלון היו"ל מתורתו של הגר"ח גרינמן (לפרשת דברים) שדן לגבי לאו דלא תגורו האם גם בפקו"נ וכו', ובתוה"ד כ' "ואפשר לומר דכל שבשלו לא היה חושש לכגון זה ולא היה מוותר על ממונו, הרי הוא חייב לדון, אבל אם בשלו לא היה מסתכן בזה והיה מוותר על ממונו, הרי גם בשל חבירו רשאי שלא להזדקק לזה". אולי זה יכול להועיל גם לעניננו. וצ"ע.