צופה_ומביט כתב:בקיצור נמרץ ובלי מקורות (מפאת קוצר הזמן, מחילה, אבל יש מקורות ידועים וזה לא חידוש שלי), אכתוב כמה נקודות [מן הסתם לא מקיפות הכל] שלענ"ד שייכות לענין, ומכלל כולן [וכן, אני יודע שיש דברים שאולי ייראו כסותרים זא"ז, נא להשתדל לשלבם ולדון אותי לכף זכות] אני חושב שמתקבלת איזו תמונה, ועכ"פ בגדר לקדם את הדיון:
א. עצם זה שרק אחרי שנקבע בעם ישראל מעמדם של גדולים אלו כפוסקים שמפיהם אנו חיים, וקיבלו ישראל הוראותיהם ע"ע כתורה מסיני, רק אז התגלתה טעותם [מה שאם היה כן מראש והיו בחייהם מתגלות עשרות טעויות כאלו ודאי שלא היו מתקבלים כך בישראל] - הוא בהשגחה פרטית, והיינו שרצון ה' שנפסוק כמוהם, ועד כדי אפילו שוגגים אפילו מוטעים.
ב. יש לקב"ה הרבה דרכים כיצד להשריש בישראל מה רצונו מהם. אחת מהן היא "להטעות" את אלה המקובלים [בהשגחה פרטית כנ"ל] כפוסקים באיזו טעות "במקורות" שבכך דיקא יכוונו למה שהוא אמיתת רצונו יתברך מאיתנו מה הוא רוצה שנעשה למעשה. וכבר נודעו מעשים מגדולי ישראל שדוקא על ידי מה שהיה נראה כטעות מפורשת שלהם בזכירת/הבנת המקורות בשעת ההוראה - כיוונו בהוראתם להלכה האמיתית כפי שהתבררה להם עצמם אח"כ באופן אחר, שלא היה בדעתם באותה שעה שהורו.
ג. ראה ברמב"ן בהקדמת המלחמות שאין בחכמת התורה ראיות מוחלטות לשום דבר, ואין שום דבר בתורה שניתן להחליט עליו במוחלט שהוא "טעות". אלא הכרעת ההלכה נקבעת על פי הרגש הסברא ואובנתא דליבא וסייעתא דשמיא. ומוכרח מזה שהפוסקים "יוצרים" את ההלכה ולא רק "מגלים" אותה, וכל זה הוא מעיקרא בכלל רצון ה' מה יעשה ישראל ומה תהיה "ההלכה". עצם מהי "ההלכה" ועיקר הכל הוא - מה רצון ה' שנעשה, והוא נתן לפוסקים להיות יוצרי ההלכה, וממילא רצון ה' מה נעשה כולל מעיקרא גם טעויות של הפוסקים, והכל בכלל "לא בשמים היא". והעיקר בזה הוא במי מדובר, היינו שיהיה אלה המקובלים בישראל בהשגחה פרטית כפוסקים אחרונים, גדולי הדור/הדורות, גדולי החכמים שהשאר מתבטלים אליהם, וכנ"ל.
ד. בוא נניח שהאחרונים טעו בהבנת דברי הרמב"ם. אבל מדוע הם בעצמם לא אוטוריטה? למה הם משועבדים דוקא לרמב"ם אישית? אם כך התקבל על דעתם להלכה, והיינו שכפי מה שהיה נראה להם ברמב"ם - הדבר הסתדר להם עם כל מה שיודעים ומכירים מהתורה - זה בעצמו מחייב [מאחר שהתקבלו אחרונים אלה בישראל כגדולי הדור/הדורות ופוסקים שמפיהם אנו חיים כנ"ל].
וכידוע שכעי"ז גם ההסתכלות שלנו על כל מה שהביא הרמב"ם מאריסטו. שלא מפי אריסטו אנו חיים, ואפילו לא מעצם מה שהרמב"ם אישית קיבל את דבריו, אלא ממה שהרמב"ם לא ראה סתירה בין דברי אריסטו לתורה, ועוד ראה בדבריו פירוש אמיתי להרבה מיסודות התורה. היינו שהרמב"ם - כמייצג אנושי של כל התורה, ספר תורה חי - היה פילטר שסרק בתוכו ברמת האלקטרונים את תורת אריסטו - ומה שקיבל ממנה היינו שעבר את מבחן כל התורה כולה ונמצא מכוון לאמת התורה - לדעת הרמב"ם [כי גם בתורה יש דעות לכאן ולכאן ולא בשמים היא].
כך גם הבנת האחרונים ברמב"ם, גם אם היתה טעות לכשעצמה ביחס לשאלה מה התכוון הרמב"ם - אבל יש לנו כאן עכ"פ את דעת האחרונים עצמה גופא, שמבחינתם כך היא ההלכה במקרה זה, והדבר מתאים להם עם כל הידוע להם מהתורה כולל עם דעת הרמב"ם בעצמו בכל מקום, ודי לנו שזו דעתם. כתפיהם מספיק רחבות בעצמם ג"כ בכדי לפסוק.
השעיר החיי כתב:בזהירות הנדרשת רצית להעלות כאן את הנושא שבנדון בעקבות דיון בסוגיית מילת גוי על ידי ישראל.
אבל יש שאלה אחרת שנוגעת להרגשה. אם גדולים אלו טעו כך בהבנה, מה זה אומר?
אלא שיתגלה לנו בבירור כמו במקרה הזה שהם הבינו את הדברים שלא ככוונתם המקורית -האם נשקול להפחית בסמכותם ההלכתית והפרשנית במקומות אחרים?
צופה_ומביט כתב:שאלה טובה, תחשוב על זה, אולי תמצא חילוק.
לע"ע אין לי מה להוסיף.
צופה_ומביט כתב:בקיצור נמרץ ובלי מקורות (מפאת קוצר הזמן, מחילה, אבל יש מקורות ידועים וזה לא חידוש שלי), אכתוב כמה נקודות [מן הסתם לא מקיפות הכל] שלענ"ד שייכות לענין, ומכלל כולן [וכן, אני יודע שיש דברים שאולי ייראו כסותרים זא"ז, נא להשתדל לשלבם ולדון אותי לכף זכות] אני חושב שמתקבלת איזו תמונה, ועכ"פ בגדר לקדם את הדיון:
א. עצם זה שרק אחרי שנקבע בעם ישראל מעמדם של גדולים אלו כפוסקים שמפיהם אנו חיים, וקיבלו ישראל הוראותיהם ע"ע כתורה מסיני, רק אז התגלתה טעותם [מה שאם היה כן מראש והיו בחייהם מתגלות עשרות טעויות כאלו ודאי שלא היו מתקבלים כך בישראל] - הוא בהשגחה פרטית, והיינו שרצון ה' שנפסוק כמוהם, ועד כדי אפילו שוגגים אפילו מוטעים.
ב. יש לקב"ה הרבה דרכים כיצד להשריש בישראל מה רצונו מהם. אחת מהן היא "להטעות" את אלה המקובלים [בהשגחה פרטית כנ"ל] כפוסקים באיזו טעות "במקורות" שבכך דיקא יכוונו למה שהוא אמיתת רצונו יתברך מאיתנו מה הוא רוצה שנעשה למעשה. וכבר נודעו מעשים מגדולי ישראל שדוקא על ידי מה שהיה נראה כטעות מפורשת שלהם בזכירת/הבנת המקורות בשעת ההוראה - כיוונו בהוראתם להלכה האמיתית כפי שהתבררה להם עצמם אח"כ באופן אחר, שלא היה בדעתם באותה שעה שהורו.
.
בן מיכאל כתב:כשמישהו אומר לי את הטענה שהקב"ה גלגל שיטעו כי רצה שכך יהיה הדין, אני נוהג לומר, כי הוא גם גלגל שכעת תתגלה הטעות, כי רצה שכעת ישתנה הדין...
אליעזר ג כתב:צופה_ומביט כתב:בן מיכאל כתב:כשמישהו אומר לי את הטענה שהקב"ה גלגל שיטעו כי רצה שכך יהיה הדין, אני נוהג לומר, כי הוא גם גלגל שכעת תתגלה הטעות, כי רצה שכעת ישתנה הדין...
החזון איש לגבי הריגת כינה בשבת אומר לא כמוך.
כינה בשבת היא פסק הגמרא וכפי שהבהרתי בדברי אין לזה קשר לפסיקת הראשונים והאחרונים .
תגובתי היתה לרב בן מיכאל והוא לא הבהיר כך.
והוא כתב משפט עקרוני, וכעיקרון - הראיתי לו לא כך מהחזו"א.
וכן גם דברי החזו"א ביחס לאלפיים תורה שנגמרו הרבה לפני תחילת תקופת הגאונים . כלומר הוא בעניין זה אומר לא כדבריך.
אבל את הכינה ניתן להסביר בקלות : שבעל חי כזה שצורת הולדתו אינה מובחנת בעיניים , הרי חיותו חלשה וזה מספיק להתיר הריגתו בשבת.
זה שיש הסברים אחרים לכינה אני יודע. דיברתי על ההסבר של החזו"א.
גם בדברי החזון איש עצמו ניתן לומר שחז"ל דיברו כפי הידוע בזמנם [לעצמם או לאחרים] ולכן זה לא נחשב טעות כלל, גם אם בדורות מאוחרים התגלתה המציאות כשונה. אבל כאן אנו נכנסים כבר לבדיקת כל טעות וטעות מה היא בדיוק, וכמו"כ לומר כיו"ב ביחס לחז"ל נכנסים לפלונטר שאין לי שום כוונה להיכנס אליו עכשיו.
צופה_ומביט כתב:אני רואה שלא הובנתי נכון, וחבל.
כלל דבריי נאמרו לענין השאלה של פותח האשכול בנושא היחס לפוסקים הקודמים. בין השאר דיברתי על יחס לטעויות - כל עוד לא התגלו. שהרי על זה שאל פותח האשכול שאם נתפוס את הפוסקים בהרבה טעויות איך עלינו להתייחס לכלל יתר הפסקים שלהם. וגם במקרה שהתגלו - כאשר לא מדובר בגילויים כאלה שמחמתם יש לשנות את ההלכה, למשל כשמצאו איזה ראשון שאומר לא כמוהם או דברי עצמו במקו"א שהסביר כוונתו לא כמוהם, כי סוכ"ס גם לא מפיו לבדו אנו חיים.
בתוך דבריי הבאתי את הרמב"ן שאומר שקשה עד מאד לדבר על טעות מוחלטת בתורה, ושעל כן הפוסקים הם למעשה יוצרים, וגם זה מקטין מאד את ה"כישלון" שבטעות שלהם, וממילא ביחס לשאר פסקיהם אין לשנות את היחס אליהם.
עם זאת, אל תמנע טוב מבעליו, ולכן לכל מי שזה ממש עושה לו את היום:
הריני אומר בפה מלא שכל דבריי הבל מתחילם ועד סופם / מקובלות מהחיידר (האמת שאשמח לדעת באיזה חיידר מדברים על הדברים האלה).
צופה_ומביט כתב:אליעזר ג כתב:צופה_ומביט כתב:בן מיכאל כתב:כשמישהו אומר לי את הטענה שהקב"ה גלגל שיטעו כי רצה שכך יהיה הדין, אני נוהג לומר, כי הוא גם גלגל שכעת תתגלה הטעות, כי רצה שכעת ישתנה הדין...
החזון איש לגבי הריגת כינה בשבת אומר לא כמוך.
כינה בשבת היא פסק הגמרא וכפי שהבהרתי בדברי אין לזה קשר לפסיקת הראשונים והאחרונים .
תגובתי היתה לרב בן מיכאל והוא לא הבהיר כך.
והוא כתב משפט עקרוני, וכעיקרון - הראיתי לו לא כך מהחזו"א.
וכן גם דברי החזו"א ביחס לאלפיים תורה שנגמרו הרבה לפני תחילת תקופת הגאונים . כלומר הוא בעניין זה אומר לא כדבריך.
אבל את הכינה ניתן להסביר בקלות : שבעל חי כזה שצורת הולדתו אינה מובחנת בעיניים , הרי חיותו חלשה וזה מספיק להתיר הריגתו בשבת.
זה שיש הסברים אחרים לכינה אני יודע. דיברתי על ההסבר של החזו"א.
גם בדברי החזון איש עצמו ניתן לומר שחז"ל דיברו כפי הידוע בזמנם [לעצמם או לאחרים] ולכן זה לא נחשב טעות כלל, גם אם בדורות מאוחרים התגלתה המציאות כשונה. אבל כאן אנו נכנסים כבר לבדיקת כל טעות וטעות מה היא בדיוק, וכמו"כ לומר כיו"ב ביחס לחז"ל נכנסים לפלונטר שאין לי שום כוונה להיכנס אליו עכשיו.
בן מיכאל כתב:ובמובן מסויים שייך לעיקרי האמונה, ואין טעם לפסול את דברי מישהו אחר בצורה לא מכבדת.
צופה_ומביט כתב:בקיצור נמרץ ובלי מקורות (מפאת קוצר הזמן, מחילה, אבל יש מקורות ידועים וזה לא חידוש שלי), אכתוב כמה נקודות [מן הסתם לא מקיפות הכל] שלענ"ד שייכות לענין, ומכלל כולן [וכן, אני יודע שיש דברים שאולי ייראו כסותרים זא"ז, נא להשתדל לשלבם ולדון אותי לכף זכות] אני חושב שמתקבלת איזו תמונה, ועכ"פ בגדר לקדם את הדיון:
א. עצם זה שרק אחרי שנקבע בעם ישראל מעמדם של גדולים אלו כפוסקים שמפיהם אנו חיים, וקיבלו ישראל הוראותיהם ע"ע כתורה מסיני, רק אז התגלתה טעותם [מה שאם היה כן מראש והיו בחייהם מתגלות עשרות טעויות כאלו ודאי שלא היו מתקבלים כך בישראל] - הוא בהשגחה פרטית, והיינו שרצון ה' שנפסוק כמוהם, ועד כדי אפילו שוגגים אפילו מוטעים.
ב. יש לקב"ה הרבה דרכים כיצד להשריש בישראל מה רצונו מהם. אחת מהן היא "להטעות" את אלה המקובלים [בהשגחה פרטית כנ"ל] כפוסקים באיזו טעות "במקורות" שבכך דיקא יכוונו למה שהוא אמיתת רצונו יתברך מאיתנו מה הוא רוצה שנעשה למעשה. וכבר נודעו מעשים מגדולי ישראל שדוקא על ידי מה שהיה נראה כטעות מפורשת שלהם בזכירת/הבנת המקורות בשעת ההוראה - כיוונו בהוראתם להלכה האמיתית כפי שהתבררה להם עצמם אח"כ באופן אחר, שלא היה בדעתם באותה שעה שהורו.
ג. ראה ברמב"ן בהקדמת המלחמות שאין בחכמת התורה ראיות מוחלטות לשום דבר, ואין שום דבר בתורה שניתן להחליט עליו במוחלט שהוא "טעות". אלא הכרעת ההלכה נקבעת על פי הרגש הסברא ואובנתא דליבא וסייעתא דשמיא. ומוכרח מזה שהפוסקים "יוצרים" את ההלכה ולא רק "מגלים" אותה, וכל זה הוא מעיקרא בכלל רצון ה' מה יעשה ישראל ומה תהיה "ההלכה". עצם מהי "ההלכה" ועיקר הכל הוא - מה רצון ה' שנעשה, והוא נתן לפוסקים להיות יוצרי ההלכה, וממילא רצון ה' מה נעשה כולל מעיקרא גם טעויות של הפוסקים, והכל בכלל "לא בשמים היא". והעיקר בזה הוא במי מדובר, היינו שיהיה אלה המקובלים בישראל בהשגחה פרטית כפוסקים אחרונים, גדולי הדור/הדורות, גדולי החכמים שהשאר מתבטלים אליהם, וכנ"ל.
ד. בוא נניח שהאחרונים טעו בהבנת דברי הרמב"ם. אבל מדוע הם בעצמם לא אוטוריטה? למה הם משועבדים דוקא לרמב"ם אישית? אם כך התקבל על דעתם להלכה, והיינו שכפי מה שהיה נראה להם ברמב"ם - הדבר הסתדר להם עם כל מה שיודעים ומכירים מהתורה - זה בעצמו מחייב [מאחר שהתקבלו אחרונים אלה בישראל כגדולי הדור/הדורות ופוסקים שמפיהם אנו חיים כנ"ל].
וכידוע שכעי"ז גם ההסתכלות שלנו על כל מה שהביא הרמב"ם מאריסטו. שלא מפי אריסטו אנו חיים, ואפילו לא מעצם מה שהרמב"ם אישית קיבל את דבריו, אלא ממה שהרמב"ם לא ראה סתירה בין דברי אריסטו לתורה, ועוד ראה בדבריו פירוש אמיתי להרבה מיסודות התורה. היינו שהרמב"ם - כמייצג אנושי של כל התורה, ספר תורה חי - היה פילטר שסרק בתוכו ברמת האלקטרונים את תורת אריסטו - ומה שקיבל ממנה היינו שעבר את מבחן כל התורה כולה ונמצא מכוון לאמת התורה - לדעת הרמב"ם [כי גם בתורה יש דעות לכאן ולכאן ולא בשמים היא].
כך גם הבנת האחרונים ברמב"ם, גם אם היתה טעות לכשעצמה ביחס לשאלה מה התכוון הרמב"ם - אבל יש לנו כאן עכ"פ את דעת האחרונים עצמה גופא, שמבחינתם כך היא ההלכה במקרה זה, והדבר מתאים להם עם כל הידוע להם מהתורה כולל עם דעת הרמב"ם בעצמו בכל מקום, ודי לנו שזו דעתם. כתפיהם מספיק רחבות בעצמם ג"כ בכדי לפסוק.
יאיר1 כתב:בן מיכאל כתב:ובמובן מסויים שייך לעיקרי האמונה, ואין טעם לפסול את דברי מישהו אחר בצורה לא מכבדת.
באר בבקשה דבר זה.
לאיזה עיקר שייך?
אליעזר ג כתב:בכל החיידרים כמעט מנחילים את התפישה שגדולי ישראל לא טועים והסובר כך בהכרח באה לו סברא זו מהחדר.
יכול להיות, אבל במה זה קשור למה שאמרתי?
ההודעה המקורית שלי לפניך, אמרתי שם שגדולי ישראל לא טועים? אתמהה.
בכל מה שכתבתי דיברתי להדיא על היחס לטעויות שלהם.
לגופם של דברים : גם אם תמצא טעויות רבות בגדולי ישראל שהתקבלו על הגדולים בדורות הבאים ועל כלל ישראל לא תפסול אותם ,כי לא מדובר על טעויות כאלו שפוסלות את האדם , והאדם עשוי לטעות שוב ושוב כפי שאמר החזו"א ,הוא אינו אלוקים .
גם זה בכלל דבריי הנ"ל.
יאיר1 כתב:השעיר החיי כתב:בזהירות הנדרשת רצית להעלות כאן את הנושא שבנדון בעקבות דיון בסוגיית מילת גוי על ידי ישראל.
אבל יש שאלה אחרת שנוגעת להרגשה. אם גדולים אלו טעו כך בהבנה, מה זה אומר?
אלא שיתגלה לנו בבירור כמו במקרה הזה שהם הבינו את הדברים שלא ככוונתם המקורית -האם נשקול להפחית בסמכותם ההלכתית והפרשנית במקומות אחרים?
ניכר משאלתך, שסבור היית, שאינם טועים כלל וכלל לעולם ולעולמי עולמים.
וזו כנראה הטעות.
אבי מורי רגיל להגיב על טעויות של אנשים, אתה מוכיח שאינך מלאך.
איך בכלל יתכן שאדם לא יטעה, גדול ככל שיהיה?!
[כמובן שחפץ ה' יכול להצילו בכל ימיו מטעויות.
אבל כיון שאנו רואים שחפץ ה' יהיה שאנשים יטעו, אז בודאי שיטעו.]
מי לא טעה?
נבדוק באישי התנ"ך כמה מגדולנו טעו. ואיני רוצה להיכנס לדון בכך, פן אכווה.
אבל הדבר פשוט יותר מביעתא בכותחא, שטעו גם טעו. ואם אתה מדבר על גדולי הדורות האחרונים, פלא בעיני שבכלל הדבר שאלה בעינך.
טעו גם טעו.
והיחס אינו משתנה, כי פשוט היחס אליהם מתחילה היה על אף או מפני שהם טועים.
מי שסבור היה שאינם טועים, אכן כדאי שישנה את היחס.
אינני יודע כיצד מתייחסים לאדם ולדבריו כאשר ברור שאינו טועה.
בן מיכאל כתב:יאיר1 כתב:בן מיכאל כתב:ובמובן מסויים שייך לעיקרי האמונה, ואין טעם לפסול את דברי מישהו אחר בצורה לא מכבדת.
באר בבקשה דבר זה.
לאיזה עיקר שייך?
אינני חושב שזה מעיקרי האמונה, אבל הנידון הוא על עיקרי האמונה - האם יש מעיקרי האמונה לקבל את דברי חכמי ישראל ולהאמין שכיונו משמים את דבריהם (כאמור, לדידי אין זה כך, וכפי שטענתי בדרך צחות, אבל אין ראוי ללעוג לסובר כן, אלא להתווכח איתו בכבוד כדרכה של תורה).
צופה_ומביט כתב:ב. יש לקב"ה הרבה דרכים כיצד להשריש בישראל מה רצונו מהם. אחת מהן היא "להטעות" את אלה המקובלים [בהשגחה פרטית כנ"ל] כפוסקים באיזו טעות "במקורות" שבכך דיקא יכוונו למה שהוא אמיתת רצונו יתברך מאיתנו מה הוא רוצה שנעשה למעשה.
ויונח ששגגה היתה, ראוי לומר שגגת מנהיגים כזאת היא רצון הבורא.
אבקברד כתב:https://daat.ac.il/daat/toshba/mechkar/lifshitz-yahasam.pdf
שמעתי שכאשר עסק הגאון ר' אהרן יהושע צוקער בגירסאות ספר העיטור התעוררה השאלה מה הדין במקרים שבהם מתברר שהש"ך התבסס על גירסא מוטעית בספר העיטור, ושאלו למרן הסטייפלר וענה שבמקום שנראה מדברי הש"ך שהוא סובר כך מעצמו אז אף שאפשר להבין שאם הוא לא היה מוצא אף ראשון בשיטתו הוא לא היה פוסק כך מכל מקום הפסק שלו תקף, אבל במקום שנראה שכל בסיס דבריו זה רק העיטור אז אין לפסוק כך אם מתברר שהעיטור לא אמר כך.צופה_ומביט כתב:וגם במקרה שהתגלו - כאשר לא מדובר בגילויים כאלה שמחמתם יש לשנות את ההלכה, למשל כשמצאו איזה ראשון שאומר לא כמוהם או דברי עצמו במקו"א שהסביר כוונתו לא כמוהם, כי סוכ"ס גם לא מפיו לבדו אנו חיים.
עץ הזית כתב:שמעתי שכאשר עסק הגאון ר' אהרן יהושע צוקער בגירסאות ספר העיטור התעוררה השאלה מה הדין במקרים שבהם מתברר שהש"ך התבסס על גירסא מוטעית בספר העיטור, ושאלו למרן הסטייפלר וענה שבמקום שנראה מדברי הש"ך שהוא סובר כך מעצמו אז אף שאפשר להבין שאם הוא לא היה מוצא אף ראשון בשיטתו הוא לא היה פוסק כך מכל מקום הפסק שלו תקף, אבל במקום שנראה שכל בסיס דבריו זה רק העיטור אז אין לפסוק כך אם מתברר שהעיטור לא אמר כך.צופה_ומביט כתב:וגם במקרה שהתגלו - כאשר לא מדובר בגילויים כאלה שמחמתם יש לשנות את ההלכה, למשל כשמצאו איזה ראשון שאומר לא כמוהם או דברי עצמו במקו"א שהסביר כוונתו לא כמוהם, כי סוכ"ס גם לא מפיו לבדו אנו חיים.
דורשי יחודך כתב:לא צריך להגיע לדברי האחרונים לפני מאתיים שלש מאות שנה. הרי כשלומדים הלכה בעיון מהמקורות רואים במקומות הרבה שהש"ך או אחרונים אחרים טוענים על גדולי הפוסקים שלפני כחמש מאות שנה שטעו. לא רק שחולקים עליהם אלא טוענים בחזקה שהם פשוט טעו, לפעמים מה שנראה טעויות גסות. ולפעמים לא מוצאים בכלל יישוב. זה לא גרם להם לנטוש את אותם הפוסקים, אלא לכל פוסק יש כובד משקל כפי דרגתו, ויש מנגנון מובנה של ביקורת על ידי זה שכל חכם נושא ונותן בדברי קודמיו וחביריו, וכך אם יש טעות בדרך כלל זה מתגלה.
(כמובן יש ספרים שהרבה פחות עלולים לטעות, ולא תלוי דוקא במי קודם ומי מאוחר. למשל שתהיה בחזון איש טעות פשוטה בחשבון הסוגיא, גם אם נגיד שיש כזה דבר, זה יהיה נדיר מאד.)
חלא בר חמרא כתב:כבר נאמרו כל הדעות, ואף התווכחו בדעת החזו"א בנושא, אני מציע אם כן לעשות 'שימוש' אצל מרן החזו"א בספרו חלק חו"מ סי' ט"ו, שם בא לפניו מקרה כזה, שפסק הרמ"א הוא להיפך גמור מכוונת הראשונים שהתגלו בדורות האחרונים, [בענין ספק אח שהשביח נכסים], מי שיעיין יראה שזה ממש מבהיל על הרעיון, שלפי ראות העין נראה כאילו הרמ"א פסק שלא כדין. והחזו"א שם חשף את כוחו והופך את הסוגיא על קרבה וכרעיה עד שמראה בבירור שאמנם נזדמנה לרמ"א נוסחא מוטעית אבל לדינא כל דבריו מכוונים לאמת. ממש מדהים לראות ולחוש את מ"ש התומים בכמה מקומות שדברי המחבר ורמ"א הם כניתנו מסיני.
חלא בר חמרא כתב:כבר נאמרו כל הדעות, ואף התווכחו בדעת החזו"א בנושא, אני מציע אם כן לעשות 'שימוש' אצל מרן החזו"א בספרו חלק חו"מ סי' ט"ו, שם בא לפניו מקרה כזה, שפסק הרמ"א הוא להיפך גמור מכוונת הראשונים שהתגלו בדורות האחרונים, [בענין ספק אח שהשביח נכסים], מי שיעיין יראה שזה ממש מבהיל על הרעיון, שלפי ראות העין נראה כאילו הרמ"א פסק שלא כדין. והחזו"א שם חשף את כוחו והופך את הסוגיא על קרבה וכרעיה עד שמראה בבירור שאמנם נזדמנה לרמ"א נוסחא מוטעית אבל לדינא כל דבריו מכוונים לאמת. ממש מדהים לראות ולחוש את מ"ש התומים בכמה מקומות שדברי המחבר ורמ"א הם כניתנו מסיני.
צופה_ומביט כתב:בקיצור נמרץ ובלי מקורות (מפאת קוצר הזמן, מחילה, אבל יש מקורות ידועים וזה לא חידוש שלי), אכתוב כמה נקודות [מן הסתם לא מקיפות הכל] שלענ"ד שייכות לענין, ומכלל כולן [וכן, אני יודע שיש דברים שאולי ייראו כסותרים זא"ז, נא להשתדל לשלבם ולדון אותי לכף זכות] אני חושב שמתקבלת איזו תמונה, ועכ"פ בגדר לקדם את הדיון:
א. עצם זה שרק אחרי שנקבע בעם ישראל מעמדם של גדולים אלו כפוסקים שמפיהם אנו חיים, וקיבלו ישראל הוראותיהם ע"ע כתורה מסיני, רק אז התגלתה טעותם [מה שאם היה כן מראש והיו בחייהם מתגלות עשרות טעויות כאלו ודאי שלא היו מתקבלים כך בישראל] - הוא בהשגחה פרטית, והיינו שרצון ה' שנפסוק כמוהם, ועד כדי אפילו שוגגים אפילו מוטעים.
ב. יש לקב"ה הרבה דרכים כיצד להשריש בישראל מה רצונו מהם. אחת מהן היא "להטעות" את אלה המקובלים [בהשגחה פרטית כנ"ל] כפוסקים באיזו טעות "במקורות" שבכך דיקא יכוונו למה שהוא אמיתת רצונו יתברך מאיתנו מה הוא רוצה שנעשה למעשה. וכבר נודעו מעשים מגדולי ישראל שדוקא על ידי מה שהיה נראה כטעות מפורשת שלהם בזכירת/הבנת המקורות בשעת ההוראה - כיוונו בהוראתם להלכה האמיתית כפי שהתבררה להם עצמם אח"כ באופן אחר, שלא היה בדעתם באותה שעה שהורו.
ג. ראה ברמב"ן בהקדמת המלחמות שאין בחכמת התורה ראיות מוחלטות לשום דבר, ואין שום דבר בתורה שניתן להחליט עליו במוחלט שהוא "טעות". אלא הכרעת ההלכה נקבעת על פי הרגש הסברא ואובנתא דליבא וסייעתא דשמיא. ומוכרח מזה שהפוסקים "יוצרים" את ההלכה ולא רק "מגלים" אותה, וכל זה הוא מעיקרא בכלל רצון ה' מה יעשה ישראל ומה תהיה "ההלכה". עצם מהי "ההלכה" ועיקר הכל הוא - מה רצון ה' שנעשה, והוא נתן לפוסקים להיות יוצרי ההלכה, וממילא רצון ה' מה נעשה כולל מעיקרא גם טעויות של הפוסקים, והכל בכלל "לא בשמים היא". והעיקר בזה הוא במי מדובר, היינו שיהיה אלה המקובלים בישראל בהשגחה פרטית כפוסקים אחרונים, גדולי הדור/הדורות, גדולי החכמים שהשאר מתבטלים אליהם, וכנ"ל.
ד. בוא נניח שהאחרונים טעו בהבנת דברי הרמב"ם. אבל מדוע הם בעצמם לא אוטוריטה? למה הם משועבדים דוקא לרמב"ם אישית? אם כך התקבל על דעתם להלכה, והיינו שכפי מה שהיה נראה להם ברמב"ם - הדבר הסתדר להם עם כל מה שיודעים ומכירים מהתורה - זה בעצמו מחייב [מאחר שהתקבלו אחרונים אלה בישראל כגדולי הדור/הדורות ופוסקים שמפיהם אנו חיים כנ"ל].
וכידוע שכעי"ז גם ההסתכלות שלנו על כל מה שהביא הרמב"ם מאריסטו. שלא מפי אריסטו אנו חיים, ואפילו לא מעצם מה שהרמב"ם אישית קיבל את דבריו, אלא ממה שהרמב"ם לא ראה סתירה בין דברי אריסטו לתורה, ועוד ראה בדבריו פירוש אמיתי להרבה מיסודות התורה. היינו שהרמב"ם - כמייצג אנושי של כל התורה, ספר תורה חי - היה פילטר שסרק בתוכו ברמת האלקטרונים את תורת אריסטו - ומה שקיבל ממנה היינו שעבר את מבחן כל התורה כולה ונמצא מכוון לאמת התורה - לדעת הרמב"ם [כי גם בתורה יש דעות לכאן ולכאן ולא בשמים היא].
כך גם הבנת האחרונים ברמב"ם, גם אם היתה טעות לכשעצמה ביחס לשאלה מה התכוון הרמב"ם - אבל יש לנו כאן עכ"פ את דעת האחרונים עצמה גופא, שמבחינתם כך היא ההלכה במקרה זה, והדבר מתאים להם עם כל הידוע להם מהתורה כולל עם דעת הרמב"ם בעצמו בכל מקום, ודי לנו שזו דעתם. כתפיהם מספיק רחבות בעצמם ג"כ בכדי לפסוק.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 205 אורחים