עובדיה חן כתב:שאלה קצת מוזרה, הרי אין חיוב ללמוד ואין חיוב לצער עצמו אז למה לו ללמוד תורה. ובעיקר העניין קשה להבין שאדם שקורא כמה פסוקים או שורות בגמרא זה סבל בשבילו ולפיכך גם ללא הבנה הרי מצות תלמוד תורה ישנו בזה וא"כ בוודאי שקיום המצוה משמחת אותו.
כדכד כתב:זה שהוא מרגיש צער כשהוא לומד למרות שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב אינו משום שלא זכה שפקודי ה' משמחים אותו אלא שלא זכה להרגיש שהם משמחים אותו ושמחה אסורה בתשעה באב אף אם אינה מורגשת
אם ראית תלמיד שלמודו קשה עליו כברזל, בשביל משנתו שאינה סדורה לו.
צופה_ומביט כתב:כדכד כתב:זה שהוא מרגיש צער כשהוא לומד למרות שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב אינו משום שלא זכה שפקודי ה' משמחים אותו אלא שלא זכה להרגיש שהם משמחים אותו ושמחה אסורה בתשעה באב אף אם אינה מורגשת
אם לדין יש תשובה: פקודי ה' משמחי לב כשהם ישרים. לכאורה הוא לומד בצורה שאינה ישרה [או בכלל, או עבורו].
וכעין דברי הגמרא בתענית ח, א:אם ראית תלמיד שלמודו קשה עליו כברזל, בשביל משנתו שאינה סדורה לו.
ועל זה ידוו כל הדווים כל השנה, לא רק בת"ב, וקנצי למילין.
ומן הסתם הוא חלק מאבלות החורבן, שגם זה בכללה ומחמתה.
ואולי אף יותר, שהרי "העיר הקודש והמחוזות היו לחרפה ולביזות וכל מחמדיה טבועות וגנוזות ואין לנו שיור רק התורה הזאת", ואצלו גם היא לא נשתיירה.
וטוב יעשה אותו תלמיד אם יקונן בתשעה באב על הא גופא שהתורה [לימודה או מצוותיה] מצערת אותו, שאין לך חורבן וגלות השכינה גדול מזה.
צופה_ומביט כתב:לא אמרתי שכל מי שלימודו קשה עליו כברזל זה מצער אותו, אבל מי שהלימוד מצער אותו אני מניח שזה כי לימודו קשה עליו כברזל.
מה ש"אמור" להיות לא משנה את העובדה שבפועל אצל אותו אחד.
החידוש שלכם לגבי "שמחה שאינה מורגשת" אלא היא "שמחה בעצם" אף שבפועל יש "צער" - צ"ע.
איש הגבעה כתב:צ"ע הרי כל מה שנאסר ללמוד תורה בת"ב מצד פיקודי ה' משמחי לב, מה יהיה באחד שלא זכה שהתורה משמחת אותו וכל פעם שיושב ללמוד מרגיש צער וקושי גדול, האם מותר לו ללמוד הכל או שנאסר ולא פלוג. וכנ"ל מי שהלימוד במסכת עירובין ויבמות גורם לו סבל ממש, האם מותר לו ללמוד בת"ב במסכתות אלו.
וכן יש להסתפק מי שקריאת המדרשים של החורבן גורם לו הנאה, האם זה נאסר לו או לא?
צופה_ומביט כתב:לא אמרתי שכל מי שלימודו קשה עליו כברזל זה מצער אותו, אבל מי שהלימוד מצער אותו אני מניח שזה כי לימודו קשה עליו כברזל.
מה ש"אמור" להיות לא משנה את העובדה שבפועל אצל אותו אחד.
החידוש שלכם לגבי "שמחה שאינה מורגשת" אלא היא "שמחה בעצם" אף שבפועל יש "צער" - צ"ע.
בגמ' פליגי ר"מ ס"ל דקורא ושונה בכ"מ במקום שאינו רגיל מפני שצער הוא לו ור"י אוסר אף בזה והלכתא כוותיה וצריך לתת טעם באמת למה אוסר ר"י שהרי יש לו צער, ונראה טעמו מפני סוף הלימוד דאחר שיטריח עצמו ויבין הפשט יהיה לו שמחה ואזלינן בתר סופה דמילתא.
חזור אל “בין המצרים, תשעה באב וחמשה עשר באב”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 58 אורחים