מידי דלא רמיזא באוצר?

פלוריש · הודעהעל ידי **פלוריש** » ו' יוני 19, 2020 6:12 pm

למה מאורע חד פעמי? אולי כך היתה דרכם בכל פעם בחייהם שקנו בגד חדש?
ואגב, הגר"מ גריינימן מכנה את ספריו בר"ת אמיו"ש, לא אמר"י.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ג' אוקטובר 13, 2020 2:24 pm

כידוע דעת בה"ג (עי' טור סי' קנט) שמותר להטביל ידים בכלי. (ועי' ב"י בשם מהר"י ן' חביב שיש לחשוש לדבריו לענין דיעבד, עי"ש הציור)
וצע"ג א"כ למה הצטער ר"ע בבית האסורים (עירובין כא, ב), יטביל ידו ואח"כ ישתה. (ודוחק שגם זה בכלל שיורי רחיצה, ודוחק שיש למסור נפש גם על זה).

לפו"ר ל"מ באוצר

עתניאל בן קנז

איש_ספר כתב:כידוע דעת בה"ג (עי' טור סי' קנט) שמותר להטביל ידים בכלי. (ועי' ב"י בשם מהר"י ן' חביב שיש לחשוש לדבריו לענין דיעבד, עי"ש הציור)
וצע"ג א"כ למה הצטער ר"ע בבית האסורים (עירובין כא, ב), יטביל ידו ואח"כ ישתה. (ודוחק שגם זה בכלל שיורי רחיצה, ודוחק שיש למסור נפש גם על זה).

לפו"ר ל"מ באוצר

יתכן שהכלי היה לגין שפיו צר שלא היה אפשרי להטביל ידים בו...

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ג' אוקטובר 13, 2020 5:44 pm

עתניאל בן קנז כתב:
איש_ספר כתב:כידוע דעת בה"ג (עי' טור סי' קנט) שמותר להטביל ידים בכלי. (ועי' ב"י בשם מהר"י ן' חביב שיש לחשוש לדבריו לענין דיעבד, עי"ש הציור)
וצע"ג א"כ למה הצטער ר"ע בבית האסורים (עירובין כא, ב), יטביל ידו ואח"כ ישתה. (ודוחק שגם זה בכלל שיורי רחיצה, ודוחק שיש למסור נפש גם על זה).

לפו"ר ל"מ באוצר

יתכן שהכלי היה לגין שפיו צר שלא היה אפשרי להטביל ידים בו...

נו נו...

התעוררתי לקושיא זו, אחרי ראותי דברי הב"י בשם ר' יעקב ן' חביב, עי"ש שכ' שבשעת הדחק יש לסמוך על בה"ג, ולא מצא הר"י חביב ציור של בדיעבד, אלא שאם הטביל ידיו בכלי שוב לא יטול בברכה. ולכאורה ישנו ציור פשוט יותר, כגון ההולך במקום שאין לו מים בשפע, שיטביל בכלי ואח"כ יוכל לשתות. ואולי כה"ג באמת לא הקילו. וצ"ע.

לבי במערב

שמא היינו אכן משום 'שיורי רחיצה', ואשמעינן דאפי' על הא מסר נפשי'.
אך באמת הוא חידוש גדול, ולפלא דלא אשתמיטתי' לחד מן רבוואתא שיזכירנו.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ב' נובמבר 09, 2020 8:50 am

שאל חכ"א קושיא גדולה ופשוטה, והתפאר עלי שלא מצא באוצר.
=====================

לדעת רש"י (ב"ב י"ד ב) היו קוראים ביוה"כ בס"ת שבעזרה, ולדעתו (שם יג ב) מה שאמרו על ס"ת שבעזרה ש"לתחילתו הוא נגלל", היינו שאין עושים בו שני עמודים אלא עמוד אחד וגוללים אותו לסופו (עי"ש).

והנה אמרו במשנה יומא סח ב

חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנו לראש הכנסת, וראש הכנסת נותנו לסגן, והסגן נותנו לכהן גדול, וכהן גדול עומד ומקבל וקורא אחרי מות ואך בעשור. וגולל ספר תורה ומניחו בחיקו, ואומר: יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב כאן. ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה. ומברך עליה שמונה ברכות וכו'.

ואמרו שם בגמ' ע ב, שטעם שקורא בעשור שבחומש הפקודים בע"פ, משום שאין גוללין ס"ת בציבור מפני כבוד הציבור.

וקשה, שהרי לדעת רש"י גוללין את הס"ת לסופו, וא"כ בלא"ה כשגוללים מפרשת אחרי מות לסוף הספר, עוברים דרך פרשת פנחס, והציבור בלא"ה עומדים ומחכים שיגלול הכה"ג את הספר, כדי לשמוע את הברכות שאומר אחרי הקריאה. וא"כ איזה טורח יש אם יעצרו בפרשת פנחס ויקראו מתוך הספר?

אחרי חיפוש מצאתי שכבר נמצא בשו"ת נשמת חיים למוהרח"ב ברלין. ועדיין פלא של"מ תוצאות נוספות.

=====
ומצאתי בירושלמי שאין גוללין ס"ת בציבור, היינו שאין גוללין אלא מאחורי פרוכת, ולפי"ז יש ליישב אבל לדידן שגוללים לפני הקהל, עדיין קשה. ובאמת אם לא נפרש כהירושלמי, א"כ צ"ל שמה שאמרו שאין גוללין ס"ת בציבור, היינו שאין גוללין וקוראים, שהרי אם קראו ביוה"כ שבס"ת שבעזרה (ואינו מוסכם) א"כ בלא"ה היו הקהל צריכים להמתין עד שיגלול את הס"ת לתחילתו. ואינו ברור לי כ"כ.

דוב גרין · הודעהעל ידי **דוב גרין** » ג' נובמבר 10, 2020 1:07 am

איש_ספר כתב:

וקשה, שהרי לדעת רש"י גוללין את הס"ת לסופו, וא"כ בלא"ה כשגוללים מפרשת אחרי מות לסוף הספר, עוברים דרך פרשת פנחס, והציבור בלא"ה עומדים ומחכים שיגלול הכה"ג את הספר, כדי לשמוע את הברכות שאומר אחרי הקריאה. וא"כ איזה טורח יש אם יעצרו בפרשת פנחס ויקראו מתוך הספר?

אחרי חיפוש מצאתי שכבר נמצא בשו"ת נשמת חיים למוהרח"ב ברלין. ועדיין פלא של"מ תוצאות נוספות. [/size]

שואל ומשיב שתיתאה סי' כ"ט:

: IMG-20201109-WA0035.jpg (83.87 KiB) נצפה 5577 פעמים

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ד' נובמבר 11, 2020 2:15 pm

יש"כ גדול.

התשובה האמיתית היא מש"כ מוהרח"ב בנשמת חיים שם, שפשוט שלא היו גוללים את הספר תורה לפני הקהל, לא לתחילתו ולא לסופו. וזהו שאמרו אין גוללין בציבור.
וא"כ מה שאמרו במשנה, גולל ומברך, גולל הוא במובן של סוגר. (ועי' אורה ושמחה על הרמב"ם שכ' בדעת הרמב"ם, שמה שאמרו אין גוללין בציבור, הכונה אין סוגרין ולא אין מדפדפין והביא כמה מקורות שגוללין הוא במובן של סגירה, ול"ע מה הכריחו לזה, אבל ודאי אפשר לפרש כן על גוללין של המשנה).

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ג' נובמבר 24, 2020 10:59 pm

מי שצריך לברך הטוב והמטיב בקידוש (כגון התחיל סעודה מבעוד יום - כגון בפורים - ופורס מפה ומקדש והביאו לו יין אחר, שאינו מברך הגפן לפי שבירך כבר בסעודה שאכל מבעו"י אבל הטוה"מ חייב לברך) האם יברך אחר ויכלו או אחר מקדש השבת?

ויש סברות לכאן ולכאן. אבל באוצר לא מצאתי גילוי לזה.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ד' נובמבר 25, 2020 4:43 pm

איש_ספר כתב:מי שצריך לברך הטוב והמטיב בקידוש (כגון התחיל סעודה מבעוד יום - כגון בפורים - ופורס מפה ומקדש והביאו לו יין אחר, שאינו מברך הגפן לפי שבירך כבר בסעודה שאכל מבעו"י אבל הטוה"מ חייב לברך) האם יברך אחר ויכלו או אחר מקדש השבת?

ויש סברות לכאן ולכאן. אבל באוצר לא מצאתי גילוי לזה.

אכן לא רמיזא?

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ב' פברואר 15, 2021 1:56 pm

כהן כתב:אכן לכא' כך היה נראה לפרש את דין השו"ע אך במג"א מבואר לא כך ועי' במועדים וזמנים [לא זוכר כעת מקומו] שתמה ע"ז מאד

שוב הראני שהגר"ז על אתר בקו"א תמה על מג"א.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ב' פברואר 15, 2021 2:02 pm

איש_ספר כתב:מי שהתפלל מנחה גדולה (למשל) ושוב ניגש להתפלל מנחה קטנה (אחר הפלג) ואחר שנזכר שכבר התפלל מנחה, רוצה להפכה למעריב. או תוך כדי תפילה.
הספק הוא שאולי פלג המנחה אינו לילה, רק אם עושה כן על מנת שהוא לילה (יש נוסח כזה בחזו"א של עבד דמר עביד הוא כהכרעה!).
האם רמיזא באוצר?

כהן כתב:לא עיינתי בספרים שצוינו אבל הדין מבואר במג"א רס"ג סקכ"ו ועי"ש הטעם

ושם למעלה הערתי שד' מג"א צ"ע שהרי יש לחלק בין קבלת שבת לסתם מתפלל ערבית ע"ד שהוא לילה. ועתה הראוני שהגר"ז בקו"א תמה בזה על מג"א.
=====
כאמור הנידון למעלה היה באופן של פלג המנחה, שיש סברא לומר שכיון שהתפלל ע"ד שהוא מנחה עשאו יום.
וישל"ע באופן אחר: המתפלל שחרית והעירו לו שעדיין הזמן קודם עלוה"ש, וחושב בדעתו, כיון שגם ערבית לא התפללתי יהא זה לערבית. האם ש"ד? או שדומה לפתח ע"ד דשכרא.

ועי' מ"ב סי' תכ"ב ס"ק ד, שהמתפלל מוסף ואוחז בג' ראשונות ונזכר שלא הזכיר של ר"ח בשחרית, שאע"פ שהתחיל ע"ד שהוא מוסף, ממשיך לשחרית (שאם לא יעשה כן, יכנס למחלוקת אחרונים אם חוזרים על שחרית שלא הזכיר בה יעו"י אחרי מוסף).

פרי יהושע

איש_ספר כתב:מי שצריך לברך הטוב והמטיב בקידוש (כגון התחיל סעודה מבעוד יום - כגון בפורים - ופורס מפה ומקדש והביאו לו יין אחר, שאינו מברך הגפן לפי שבירך כבר בסעודה שאכל מבעו"י אבל הטוה"מ חייב לברך) האם יברך אחר ויכלו או אחר מקדש השבת?

ויש סברות לכאן ולכאן. אבל באוצר לא מצאתי גילוי לזה.

ומה הן הסברות?
לפמש"כ הלבוש שהטוב ומטיב על אף שהיא ברכה כללית מכל מקום הטעם שתיקנו לברך אותה אף שאין מוצא יין משבוח יותר כמש"כ התוס' והרא"ש, (והובא בשו"ע), הוא משום שרצו לשבח היין לתקן לו עוד ברכה, ואף שהיא כברכת השבח הרי היא מעין ברכת הנהנין מצד אופיה, שהיא קודם השתייה בדווקא, ולפי זה נראה שהסברא נותנת שהיא שייכת גם לסדר הקידוש, וכן לשאר הסברות, ורק מפני שהיא ברכה חיצונית ולא הוזכר בה להדיא שבח היין, היא כאילו מנותקת מהסדר, וכן נראה עד שיבאו החכמים ויצדדו אחרת צידוד הגון.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » א' פברואר 28, 2021 12:09 pm

ראשית אציין שכתבתי כאן את השאלה בעקבות עיסוקי בספרו של סבי זצ"ל פורים משולש, שם הוא מציין שאלה זו ומשאיר בלא הכרעה.

על פתק אחד ציין סבי שהיה מקום להסמיך לנדון הנהגת מהרש"ל שהיה מברך שהחיינו על מנורת כסף ביום השני, ולא חש להפסק בין ברכת אקב"ו להדליק נ"ח לבין ההדלקה, כיון שכל הברכות שהם לפניו סודרם יחד וכו', אלא שהאחרונים לא הסכימו עם דברי מהרש"ל

יש הרבה מה לפלפל בשאלה ותחילה יש לברר האם אפשר לברך הטוה"מ אחרי השתיה,

בב"י הביא בשם מ"כ שאפשר לברך אח"ז והשיג ע"ז. והאחרונים א"ר ודרישה שם, קיימו דברי המ"כ, ועי' א"ר שם שמשמע ממנו דאדרבה, מצד הסברא יש מקום יותר לברך אח"ז.
ושוב הסיק, שכל שנזכר כשהמשקה בפיו, יכול לברך אח"כ וכן העתיק המ"ב.

השאלה היא כמובן לא רק פרטית, האם אפשר לברך אח"ז אם לאו, אלא שמתוך מגוון הדעות אפשר ללמוד על אופי הברכה. (שהרי ברכת הנהנין כמובן א"א לברך אח"כ, וגם ברכת השבח א"א לברך אלא תוכ"ד).

הנושא השני שיש לברר, למה בעלמא, לא חשו להפסק בין בפה"ג לבין השתיה, בברכת הקידוש. למרבה הפלא ל"מ דברים מפורשים בראשונים בשאלה זו.

י"א שהטעם שאינו הפסק, לפי שהוא מצורך השתיה, שהרי אסור לטעום קודם קידוש. (ולפי"ז המקדש ביום, כגון שלא קידש בלילה, לד' הראשונים שמותר לאכול קודם קידוש היום, צ"ע מה יעשה). לפי טעם זה, לכאורה הו"ה הטוב והמטיב. שיכול לברך ולהפסיק בברכת הקידוש קודם השתיה.

י"א שהטעם שאינו הפסק 'לפי שכך נתקן', לפי"ז ישל"ע שאולי דוקא בפה"ג, אבל הטוה"מ שלא נסדרה עם הקידוש, אלא שהוא הביאה לכאן ע"י ריבוי יינות וכו', אולי שונה. אא"כ נגיד שהטוה"מ הוא ממש כמו הגפן בנו"א.

והיו עוד צדדים, וכעת איני זוכר היכן נרשמו...

יוצא פוניבז'

איש_ספר כתב:
הנושא השני שיש לברר, למה בעלמא, לא חשו להפסק בין בפה"ג לבין השתיה, בברכת הקידוש. למרבה הפלא ל"מ דברים מפורשים בראשונים בשאלה זו.

י"א שהטעם שאינו הפסק, לפי שהוא מצורך השתיה, שהרי אסור לטעום קודם קידוש. (ולפי"ז המקדש ביום, כגון שלא קידש בלילה, לד' הראשונים שמותר לאכול קודם קידוש היום, צ"ע מה יעשה). לפי טעם זה, לכאורה הו"ה הטוב והמטיב. שיכול לברך ולהפסיק בברכת הקידוש קודם השתיה.

י"א שהטעם שאינו הפסק 'לפי שכך נתקן', לפי"ז ישל"ע שאולי דוקא בפה"ג, אבל הטוה"מ שלא נסדרה עם הקידוש, אלא שהוא הביאה לכאן ע"י ריבוי יינות וכו', אולי שונה. אא"כ נגיד שהטוה"מ הוא ממש כמו הגפן בנו"א.

והיו עוד צדדים, וכעת איני זוכר היכן נרשמו...

גם בחופה וברית מברכים הגפן קודם למרות שאין איסור לטעום.

===
אכן נידון דומה לזה יש במי שמקדש על תירוש חדש מתי יברך שהחיינו, עי' שו"ת דבר המשפט (הכהן) סי' ד אות ט שמצדד שיברך מיד אחר הגפן, מאידך עי' שו"ת חלק לוי סי' עג.

פרי יהושע · הודעהעל ידי **פרי יהושע** » א' פברואר 28, 2021 9:59 pm

יישר כוח

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ב' יוני 21, 2021 12:02 am

לדעת כמה מהראשונים, גוי מסל"ת אינו נאמן בטב"ע אלא בסימנים בלבד. עי' הגמ"י פי"ג מגרושין ורא"מ סי' טל בד'. ועיין כל השיטות בזה באוצה"פ סי' יז סכ"ד ס"ק ר אותיות א-ג.

מה הדין במשומד?

סברת אותם ראשונים, משום דדוקא הישראל שמתכון להעיד איכא למימר שנתן בו טב"ע בכוונה. אבל גוי לא נותן אל ליבו.

ולפי"ז ישל"ע במשומד.

ל"מ לע"ע.

סליחות · הודעהעל ידי **סליחות** » ב' יוני 21, 2021 4:11 pm

מידי דלא רמיזא באוצר מעניינא דיומא...:
מהיכן נלמד ברכת כהנים על מעלות האולם דיקא ולא במקום אחר? לא מצאנו מי שעסק בזה.

(הדין עצמו כמובן נזכר כבר במשנה ובתוספתא ובנוסחאות מסוימות וע"פ פרשנות מסוימת אף בתרגום,אבל לא מצאנו מהיכן זה נלמד).
(ור' מאמרו של ר' שמואל שפיגל בפתחי תפילה ומועד עמ' 65 ואילך באורך. ובתוספתא סוטה פ"ז ה"ה: "ברכת כהנים אלו - בשעה שהכהנים אומרים על מעלות האולם", עיי"ש בחזון יחזקאל)

י. אברהם · הודעהעל ידי **י. אברהם** » ג' אוגוסט 03, 2021 12:44 pm

משקין טמאין מטמאים שלא לרצון?

מדאורייתא אין אוכל ומשקה מטמא כלי, וגזרו חכמים שיטמאו גזירה משום משקה הזב, והואיל וטומאה זו מדרבנן עבדי רבנן היכרא שאם נטמא גבו לא נטמא תוכו להודיע שטומאתן מדרבנן שלא ישרפו עליה תרומה וקדשים.

האם מטמאים רק לרצון או אף שלא לרצון?
מסברא בעלמא הייתי אומר שמטמאים אף שלא לרצון, אך לא מצאתי שידובר בו.

נוריאל עזרא

י. אברהם כתב:משקין טמאין מטמאים שלא לרצון?

מדאורייתא אין אוכל ומשקה מטמא כלי, וגזרו חכמים שיטמאו גזירה משום משקה הזב, והואיל וטומאה זו מדרבנן עבדי רבנן היכרא שאם נטמא גבו לא נטמא תוכו להודיע שטומאתן מדרבנן שלא ישרפו עליה תרומה וקדשים.

האם מטמאים רק לרצון או אף שלא לרצון?
מסברא בעלמא הייתי אומר שמטמאים אף שלא לרצון, אך לא מצאתי שידובר בו.

".....וזה שמשקין טמאים אשר בכלים יטמאו ברצון ושלא ברצון כמו שיתבאר ואלה מי הגבאים לא יטמאו האוכלין אלא לרצון ובזה תתחלף ממשקין שבכלים...."(רמב"ם בפה"מ מקוואת א, א).

וכאן:
https://beta.otzar.org/#/book/159031/p/ ... /end/232/c
בהערה 775 מיישב קושיא על דבריו.

נ.ב- אינני עוסק בנושא ואולי לא זו כוונתך.

נוריאל עזרא

סליחות כתב:מידי דלא רמיזא באוצר מעניינא דיומא...:
מהיכן נלמד ברכת כהנים על מעלות האולם דיקא ולא במקום אחר? לא מצאנו מי שעסק בזה.

(הדין עצמו כמובן נזכר כבר במשנה ובתוספתא ובנוסחאות מסוימות וע"פ פרשנות מסוימת אף בתרגום,אבל לא מצאנו מהיכן זה נלמד).
(ור' מאמרו של ר' שמואל שפיגל בפתחי תפילה ומועד עמ' 65 ואילך באורך. ובתוספתא סוטה פ"ז ה"ה: "ברכת כהנים אלו - בשעה שהכהנים אומרים על מעלות האולם", עיי"ש בחזון יחזקאל)

https://beta.otzar.org/#/book/190850/p/ ... end/3920/c

י. אברהם · הודעהעל ידי **י. אברהם** » ג' אוגוסט 03, 2021 2:10 pm

נוריאל עזרא כתב:נ.ב- אינני עוסק בנושא ואולי לא זו כוונתך.

לא.

סליחות · הודעהעל ידי **סליחות** » ג' אוגוסט 03, 2021 3:36 pm

נוריאל עזרא כתב:
סליחות כתב:מידי דלא רמיזא באוצר מעניינא דיומא...:
מהיכן נלמד ברכת כהנים על מעלות האולם דיקא ולא במקום אחר? לא מצאנו מי שעסק בזה.

(הדין עצמו כמובן נזכר כבר במשנה ובתוספתא ובנוסחאות מסוימות וע"פ פרשנות מסוימת אף בתרגום,אבל לא מצאנו מהיכן זה נלמד).
(ור' מאמרו של ר' שמואל שפיגל בפתחי תפילה ומועד עמ' 65 ואילך באורך. ובתוספתא סוטה פ"ז ה"ה: "ברכת כהנים אלו - בשעה שהכהנים אומרים על מעלות האולם", עיי"ש בחזון יחזקאל)

https://beta.otzar.org/#/book/190850/p/ ... end/3920/c

ייש"כ, אך השאלה הייתה מדוע על מעלות האולם דייקא.
מהדברים הנ"ל אדרבה, מדוע לא מברכים על המזבח דומיא דאהרן.

נוריאל עזרא

סליחות כתב:ייש"כ, אך השאלה הייתה מדוע על מעלות האולם דייקא.
מהדברים הנ"ל אדרבה, מדוע לא מברכים על המזבח דומיא דאהרן.

שאלה טובה.
ייתכן לפי דברי הרמב"ם(בניגוד לנשמע מהמשנה שהמדובר רק בה' הכוהנים המדוברים) שזה חוזר על כל הכהנים א"כ י"ל שכל הלימוד הוא רק שיש עניין שיהיה מקום גבוהה ולא שייך או נוח שכל הכהנים יעלו בו זמנית למזבח ולכן עלו על המעלות.

זה כעת ראיתי בספרא על הפסוק: " "וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם" – זה מקרא מסורס. כן היה ראוי לומר "וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים וישא אהרן את ידיו ויברכם"; שבירידתו נשא את כפיו וברך את העם. "ויברכם" – בעמידה."

וכן נקט הגר"א שם בפירושו למשנה שרק אחר שירד בירך. ואדרבא הוכיח מהפסוק שרק אחר העבודה בירכו הכהנים כמו אהרון שבירך אחרי שסיים העבודה וירד.(וכמדומה שלא הזכיר הספרא-כעת זה לא לידי).

ולפי זה צ"ע מה הלימוד מהפסוק אם בכלל בירך בירידה בעמידה ומשמע שהיה ממש למטה.
אולי יש דעה חולקת על המדרש. או שנקט בקובת שיטות כפשט הפסוק.

או שיש לומר בדוחק שעכ"פ הפסוק נכתב בצורה שישתמע שבירך כשהיה למעלה כדי שהכהנים שאחריו כן יברכו בגובהה. מאיזה סיבה.

וא"כ אפשר אולי להוסיף שניתן ללמוד שלא לברך על המזבח כמו אהרון שלא בירך שם אך כן במקום גבוהה אחר עכ"פ כמו שמשתמע. וצ"ע.

מקדש מלך · הודעהעל ידי **מקדש מלך** » ו' פברואר 11, 2022 2:14 pm

בר"ה יח., דנבל הכרמלי מת לאחר עשרה ימים שבעין ר"ה ליו"כ. ולכאורה היינו דכן היא המידה, שהקב"ה ממתין לחוטא אולי ישוב, וכשאינו שב ביו"כ ממית אותו.

ולפ"ר צ"ע דאם כן אמאי מת במוצאי יו"כ סימן יפה לו (כתובות קג:), והלוא היינו מיתתו דנבל הכרמלי.

ולפום ריהטא לא רמיזא באוצר!

הודעהעל ידי **איש_ספר** » א' פברואר 13, 2022 11:27 am

חיפשתי באוצר ול"מ. פלא.

את המאמר של ר"א בנר בספר באר מרים ראית? שם מביא מרש"ש וכ"מ בירו' שלא היה זה בעשי"ת.
ועוד מביא שם שי"ס שהיה דינו כרשע ולא כבינוני.

צופה_ומביט

שאלה שיש לי בריש מסכת מגילה, שאלה הכי פשוטה בעולם, ולע"ע לא מצאתי מי ששואל אותה ו/או עונה עליה, לא בשוטנשטיין, לא במתיבתא, לא במפרשי האוצר, ולא באוצר.

דף ב, א
הפסוקים שמהם למדו את היתר קריאת המגילה בימים המוקדמים לפורים.

היכא רמיזא? אמר רב שמן בר אבא א"ר יוחנן אמר קרא (אסתר ט, לא) לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם [כאשר קים עליהם מרדכי היהודי ואסתר המלכה וכאשר קימו על נפשם ועל זרעם]. ור' שמואל בר נחמני אמר אמר קרא (אסתר ט, כב) כימים אשר נחו בהם היהודים [וכו' לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים].

ותמוה מאד, הרי פסוקים אלה נאמרו בעשיה [שמחה ומשתה וכו'], ולא בזכירה [קריאה].
הפסוק של רשב"נ מפורש כך, והפסוק של רבי יוחנן מתייחס למה שקיים מרדכי עליהם וקיבלו עליהם ועל זרעם - שמפורש לעיל מינה שקאי על כל עיקר הפורים, משתה ושמחה ויו"ט ומשלוח מנות ומתנות לאביונים.
ולא זו בלבד שהגמרא אפילו לא שואלת זאת [ולא כמו להלן ע"ב בדין המוקפים ששואלים כזאת ועונים שאתקש זכירה לעשיה] - אלא שכאן גם לא יעזור לתרץ שאתקש זכירה לעשיה, כי אז ייצא עכ"פ שהימים שקודם פורים כשרים לא רק למקרא מגילה אלא גם לכל עשיית הפורים, כולל משתה ושמחה [שהרי כל מה שלמדנו מכאן לקריאה הוא רק כי אתקש לעשיה, שהיא המפורשת בפסוק], וזה מפורש בגמרא להלן ה, א לא כך, אלא שאת המשתה ושמחה עושים רק בזמנו.
וצע"ג.

[אגב, גם הפסוק "ולא יעבור" המובא שם שממנו למדו שהימים שהתרבו לקריאה אינם שיתסר ושיבסר - נאמר בעשיה ולא בזכירה. ואף שכאן אפשר ומתיישב לומר דאתקש זכירה לעשיה, עכ"פ תמוה שהגמרא כלל לא מקשה זאת. ואולי סמכו על להלן ע"ב].

עושה חדשות

מקדש מלך כתב:בר"ה יח., דנבל הכרמלי מת לאחר עשרה ימים שבעין ר"ה ליו"כ. ולכאורה היינו דכן היא המידה, שהקב"ה ממתין לחוטא אולי ישוב, וכשאינו שב ביו"כ ממית אותו.

ולפ"ר צ"ע דאם כן אמאי מת במוצאי יו"כ סימן יפה לו (כתובות קג:), והלוא היינו מיתתו דנבל הכרמלי.

ולפום ריהטא לא רמיזא באוצר!

...וזהו תמות נפשי מות ישרים, כי ניצוצות טובות המעורבות בנפשו, יתגלגלו בישראל, ואז ימותו מיתת ישרים, משא"כ בגופו כנזכר: והנה נתבאר אצלינו כי לבן נתגלגל ג' גלגולים, כנגד ג' אותיות שבשמו, והם, 'לב"ן, 'בלעם, 'נבל הכרמלי. ונמצא כי אחרית גלגולו, שהיא בפעם השלישית, בסוד הן כל אלה יפעל אל וכו', היתה כמוהו של ישראל, והוא גלגולו בנבל הכרמלי. ולכן גם נבל הם אותיות לבן בהפוך גמור. ולפי שנבל מת בעשרת ימי תשובה, במוצאי יום הכפורים, כמ"ש רז"ל והיא מיתת ישרים, כנודע כי מי שמת במוצאי יום הכפורים, סימן יפה לו. וזהו תמות נפשי מות ישרים... (שער הפסוקים פ' בלק).

מקדש מלך · הודעהעל ידי **מקדש מלך** » א' פברואר 13, 2022 3:50 pm

איש_ספר כתב:חיפשתי באוצר ול"מ. פלא.

את המאמר של ר"א בנר בספר באר מרים ראית? שם מביא מרש"ש וכ"מ בירו' שלא היה זה בעשי"ת.
ועוד מביא שם שי"ס שהיה דינו כרשע ולא כבינוני.

ייש"כ. אכן לדברי הרש"ש יהיה מיושב. אולם האר"י לא כתב כן, וגם הוא לא הזכיר זאת כסיבה לדבריו.

מקדש מלך · הודעהעל ידי **מקדש מלך** » א' פברואר 13, 2022 3:56 pm

עושה חדשות כתב:
מקדש מלך כתב:בר"ה יח., דנבל הכרמלי מת לאחר עשרה ימים שבעין ר"ה ליו"כ. ולכאורה היינו דכן היא המידה, שהקב"ה ממתין לחוטא אולי ישוב, וכשאינו שב ביו"כ ממית אותו.

ולפ"ר צ"ע דאם כן אמאי מת במוצאי יו"כ סימן יפה לו (כתובות קג:), והלוא היינו מיתתו דנבל הכרמלי.

ולפום ריהטא לא רמיזא באוצר!

...וזהו תמות נפשי מות ישרים, כי ניצוצות טובות המעורבות בנפשו, יתגלגלו בישראל, ואז ימותו מיתת ישרים, משא"כ בגופו כנזכר: והנה נתבאר אצלינו כי לבן נתגלגל ג' גלגולים, כנגד ג' אותיות שבשמו, והם, 'לב"ן, 'בלעם, 'נבל הכרמלי. ונמצא כי אחרית גלגולו, שהיא בפעם השלישית, בסוד הן כל אלה יפעל אל וכו', היתה כמוהו של ישראל, והוא גלגולו בנבל הכרמלי. ולכן גם נבל הם אותיות לבן בהפוך גמור. ולפי שנבל מת בעשרת ימי תשובה, במוצאי יום הכפורים, כמ"ש רז"ל והיא מיתת ישרים, כנודע כי מי שמת במוצאי יום הכפורים, סימן יפה לו. וזהו תמות נפשי מות ישרים... (שער הפסוקים פ' בלק).

את זה ראיתי, אלא שהוא לא רואה בכך קושיא, וממילא גם לא משיב עליה.

ואבאר מה שרמזתי לעיל בקיצור.
בפשטות הגמרא נראה שהטעם שהקב"ה תלה לו עד אחרי יו"כ הוא בכדי לראות האם ישוב מחטאו, וכשלא שב, נגפו וימות.
נמצא שיש כאן טעם כללי שמתאים על כל בני האנוש, ולא רק על נבל, שדרכו של הקב"ה להמתין לחוטאים עד לאחר יו"כ, אולי ישובו.
ונמצא אם כן שהמיתה במוצאי יום כיפור אינה סימן יפה, שהרי דרך להמית אז את החוטאים.
גם אם נאמר שיש כאן סברא אחרת, מכל מקום הסברא כוחה יפה לגבי כל אחד ואחד.

ואילו מדברי האר"י מבואר שאכן זה סימן יפה, אלא שבנבל הכרמלי היתה עילה מיוחדת להמיתו אז, כיון שהיה גלגולו של בלעם.
ולפי זה נמצא שאין לגמרא שום ביאור פשוט, שהרי נבל מת בחטאו, ומניין לגמרא להמציא שמת במוצאי יו"כ? הרי זה בניגוד לסברא. הרי אז מתים רק צדיקים.
האם נאמר שגמרא זו אין לה הסבר על פי פשט כי אם על פי סוד, והטעם היחיד שהניא את הגמרא לקבוע שנבל מת במוצאי יו"כ זה מפני שהוא גלגול נשמתו של בלעם?! לא ייעשה כן במקומינו. משל לגזבר שמסרו בידו מפתחות פנימיות ולא ניתנו לו החיצוניות, בהאי עייל?

י. אברהם · הודעהעל ידי **י. אברהם** » ו' יולי 22, 2022 10:57 am

משקין מטמאין כלים מדרבנן כדאי' בפסחים טז
האם הם מטמאין אף שלא לרצון?

דלכאורה מסתברא דמטמאים אף שלא לרצון, דלא מצינו שחילקו בין משקין דרבנן לדאורייתא אלא לענין שאם נטמא גבו לא נטמא תוכו.

מיללער · הודעהעל ידי **מיללער** » ג' יוני 11, 2024 4:31 am

אברהם כתב:
אתמול אמר לי ידיד שהוא עסוק לברר נושא ש'אף אחד לא מדבר מזה', ותיכף קפצתי על המציאה ואמרתי לו אדרבה נעבירנו במבחן האוצר, אבל בינתיים לא מצאתי מישהו שמתעסק בזה.

הנושא המדובר הוא המצוה לכתחילה למנות את הצאן בשבט בשביל להפריש מעשר בהמה.
הן אמנם שמדברי רש"י עה"ת מבואר שהשבט צבועה בסיקרא ולפי"ז אין מונין את התשעה בשבט אלא בפה והעשירי מכהו בשבט צבוע
אבל משמעות הסוגיא בבכורות נח ע"ב דיש מצוה למנות גם את התשעה בשבט. דז"ל המשנה: ומונ(י)ן א' ב' ג' ד' וכו' והיוצא עשירי סוקר בסיקרא, וכנראה זוהי הגירסא שהיתה לרש"י הנ"ל, אבל בהגהות הב"ח ושטמ"ק גורסים ומונה בשבט א' ב' ג', וכן היא גירסת הרמב"ם שכתב להדיא בפ"ז מהל' בכורות ומונה אותן בשבט א' ב' כו'.
וכן משמע מהמשך לשון המשנה 'לא סקרן בסיקרא ולא מנאן בשבט או שמנאן רבוצים כו' הרי שאלו שני דברים מנין בשבט וצביעה בסיקרא ודלא כרש"י. [אמנם להעיר דבברייתא שם בגמ' הלשון 'לא מנאן בשבט או שמנאן רבוצין' והשמיט סיקרא, וקצת משמע דנכלל בלא מנאן בשבט].

לא יודע אם משהו נתחדש בנושא הזה שאני הדל עוסק בה בימים אלו - ואני מחפש כעת מקור לכל הענין של 'סוקר בסיקרא' דממשמעות לשונו של רש"י עה"ת גם זה נכלל בדברי הכתוב של 'כל אשר יעבור תחת השבט' שהשבט היתה צבועה בסיקרא, אבל מלשון המשנה והגמ' שהם שני דינים נפרדים 'מונאן בשבט' והעשירי 'סוקר בסיקרא' מנא לן כל הדין של הסיקרא שהמשנה יצטרך לשלול שאף אם לא סקר בסיקרא הרי זה מעשר.

עזריאל ברגר · הודעהעל ידי **עזריאל ברגר** » ה' יוני 20, 2024 2:16 pm

י. אברהם כתב:משקין מטמאין כלים מדרבנן כדאי' בפסחים טז
האם הם מטמאין אף שלא לרצון?

דלכאורה מסתברא דמטמאים אף שלא לרצון, דלא מצינו שחילקו בין משקין דרבנן לדאורייתא אלא לענין שאם נטמא גבו לא נטמא תוכו.

לא חסר מקומות שנאמר בהם שמשקין טמאין שנפלו על כלי - טמאוהו...

וכל דיני "לרצון ושלא לרצון" נמצאים במשניות וברמב"ם רק בהלכות טומאת אוכלין ולא בהלכות כלים.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ו' יולי 26, 2024 12:32 pm

שאלני חכ"א, האם העובד ע"ז בפומבי, קנאין פוגעין בו?

יסוד השאלה מדברי הרמב"ם שכתב שהבא על בת גר תושב אין פוגעין בו משום שהג"ת אינו עובד ע"ז (ולא ימשכנו). ועי' חזו"א אהע"ז סי' ד, שכל איסור חתנות עם גויים אינו בגדר עריות אלא לתא דע"ז.

עזריאל ברגר · הודעהעל ידי **עזריאל ברגר** » ו' יולי 26, 2024 2:36 pm

איש_ספר כתב:שאלני חכ"א, האם העובד ע"ז בפומבי, קנאין פוגעין בו?

יסוד השאלה מדברי הרמב"ם שכתב שהבא על בת גר תושב אין פוגעין בו משום שהג"ת אינו עובד ע"ז (ולא ימשכנו). ועי' חזו"א אהע"ז סי' ד, שכל איסור חתנות עם גויים אינו בגדר עריות אלא לתא דע"ז.

א. לא נאמר דין קנאין פוגעין בו אלא על זנות גויה, ועל "המקלל בקוסם", וקצת דומה לזה על כהן ששימש בטומאה.
אבל בשאר עברות - ה"ה בלאו של "ולא ימות ... עד עמדו לפני העדה למשפט", ואין ממיתין ע"פ קל-וחומר.
ב. ברמב"ם (הלכות ממרים והלכות רוצח) מדבר על הכופרים ביד-רמה וכו', שדינם להמיתם "בסיף בפרהסיא", ולכאורה העובד ע"ז בפומבי הוא כמותם, וצ"ע לברר את גדר המתת הכופרים המבואר שם.

ועכ"פ דעתי נוטה לומר, שלא נאמר באיש כזה "קנאין פוגעין בו" אלא מיתתם "בכל אדם" ולא רק במי שהוא קנאי לשם ה' כפנחס (וכמבואר בארוכה על דברי המדרש בריש פרשתנו, שהיו שבטים מבזין אותו וכו', עד שבא הקב"ה והעיד עליו שקינא לאלוקיו ויכפר על בני ישראל).

עזריאל ברגר · הודעהעל ידי **עזריאל ברגר** » ו' יולי 26, 2024 6:59 pm

נשאלתי לגבי המקורות:
הלכות ממרים - פרק ג, הלכות א-ג (שם כותב שמי שהתפרסם בכפירתו - ה"ה כמשומד שמיתתו בכל אדם, בלא "עדה ועדים" וכו').
הלכות רוצח - פרק ד הלכה י (שם כותב שלכתחילה מיתתם "בסיף בפרהסיא").
כמובן שיש לעיין בדברים אלו רק בנוסחאות שלא שלטה בהן יד הצנזורה.

חרסון · הודעהעל ידי **חרסון** » ו' יולי 26, 2024 7:32 pm

איש_ספר כתב:שאלני חכ"א, האם העובד ע"ז בפומבי, קנאין פוגעין בו?

יסוד השאלה מדברי הרמב"ם שכתב שהבא על בת גר תושב אין פוגעין בו משום שהג"ת אינו עובד ע"ז (ולא ימשכנו). ועי' חזו"א אהע"ז סי' ד, שכל איסור חתנות עם גויים אינו בגדר עריות אלא לתא דע"ז.

בספר בית גנזי (לוריא) פרשת פנחס נראה שהרגיש בזה, וכ' שזה לשון הרמב"ם כאילו נתחתן לעכו"ם, שבבועל ארמית יש חומרא של חיבור לע"ז יתר על עבודה זרה רגילה.

חלא בר חמרא · הודעהעל ידי **חלא בר חמרא** » א' יולי 28, 2024 3:26 am

איש_ספר כתב:שאלני חכ"א, האם העובד ע"ז בפומבי, קנאין פוגעין בו?

יסוד השאלה מדברי הרמב"ם שכתב שהבא על בת גר תושב אין פוגעין בו משום שהג"ת אינו עובד ע"ז (ולא ימשכנו). ועי' חזו"א אהע"ז סי' ד, שכל איסור חתנות עם גויים אינו בגדר עריות אלא לתא דע"ז.

תשובתו של הרב ברגר נכונה.
וניתן למצוא זאת מפורש ברמב"ם פ"א מרוצח הי"א בדין הריגת רודף אחר עריות, שסיים שם שבע"ז אין דין זה 'אע"פ שהשבת וע"ז עיקרי הדת אין ממיתין אותו עד שיעשה ויביאוהו לבי"ד וידינוהו וימות'. הרי להדיא שגם אין דין קנאין, רק מיתת בי"ד רגילה. [ומורידין ולא מעלין זה גדר נפרד].

הקושיה מאי שנא ממתחתן בגויה, בדיוק הרהרתי בה אתמול, וכן קשה גם מ'המקלל בקוסם' סנהדרין פא:, לפי פירושו המחודש של פסקי הרי"ד שם שגם המקלל את חבירו בשם ע"ז נחשב למקלל בקוסם, שנותן חשיבות לע"ז. א"כ איך נאמר שהעובד ע"ז עצמו קיל טפי ואין קנאין פוגעין בו.
[ולכאורה המקלל בקוסם קנאין פוגעין בו אפי' בצינעא, דלא שמענו דין פרהסיא אלא בבא על הגויה, וצריך בדיקה. וא"כ מ"ש ע"ז.]
וצ"ל שיש אקט מיוחד של חילול ה' בהתחתנות, וכן במקלל בשמה, טפי מעצם העבודה.

פורום אוצר החכמה

מי מחובר