דף ועוד דף (מתעדכן)

[אהרן תאומים]

יבמות קיא: (רש"י) רבי אלעזר. ה''ג במתני' ובקמייתא רבי אליעזר גרס והכי אמרן בפ''ק דנדה (דף ח.): .. גמ' וכן א''ר אלעזר. בן פדת דאמורא הוא הלכה כר''א דמתניתין והוא ר''א בן שמוע: וצריכא. לשמואל ור' אלעזר בן פדת למימר בקמייתא הלכה כר' אליעזר ובהא נמי הלכה כרבי אלעזר דבתרוייהו מלמדין את הקטנה למאן:
מנחות כג: (תוספות) כי סליק רב כהנא אשכחינהו לבני רבי חייא. מכאן יש סייעתא לפי' הקונטרס שפירש בפרק בתרא דגיטין (דף פד:) דבימי רבי חייא עלה רב כהנא מבבל גבי כיצד יעשה יטלנו ממנה כו' דקאמר מאן תנא אמר חזקיה ר''ש בן אלעזר היא ורבי יוחנן אמר דילכון אמר הואיל וקנאתו ליפסל בו ופי' שם בקונטרס דלחזקיה רבו היה אומר שרב כהנא עלה מבבל כמו בנו של רבי חייא שהיה מבבל ....
על מסורותיו המדוייקים של רש"י בהעמדת הגירסא בשמות התנאים האמוראים וכו', נוכל להתבוננן בחשיבות הגדולה של דיקדוקים אלו במקביל לידיעת התוכן, וכפי' שנראה שבעלי התוספות שעסקו בכך פחות מפני ריבוי בעלי תוספות ללא מסורת רציפה ככל הנראה, ויש לדון בכך

[אהרן תאומים]

יבמות קיב. (רש"י) האומרת טמאה אני לך. אשת כהן שאמרה לבעלה נאנסתי דאיתסרא עליה וכתובתה לא מיפסדה ובאשת כהן מוקמינן לה בפרק בתרא דנדרים:
מנחות כד: רב אשי אמר קומץ בדעתא דכהן תליא מילתא וכהן כי קמיץ אעשרון קא קמיץ

[אהרן תאומים]

יבמות קיג. ומאי שנא קטנה דאכלה בתרומה ומאי שנא חרשת דלא אכלה בתרומה דתנן העיד רבי יוחנן בן גודגדא על החרשת שהשיאה אביה שיוצאה בגט ועל קטנה בת ישראל שנשאת לכהן שאוכלת בתרומה... חמשה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה ואלו הן חרש שוטה וקטן והתורם את שאינו שלו ועובד כוכבים שתרם של ישראל אפילו ברשות ישראל אין תרומתו תרומה
מנחות כה: דתניא אין תורמין מן הטמא על הטהור ואם תרם בשוגג תרומתו תרומה במזיד אין תרומתו תרומה ר' יוסי אומר בין בשוגג בין במזיד תרומתו תרומה

[אהרן תאומים]

יבמות קיד. כל נפש מכם לא תאכל דם להזהיר הגדולים על הקטנים מאי לאו דאמרי להו לא תאכלו לא דלא ליספו להו בידים
מנחות כו.: ת''ש דם שנטמא (ע"ב) נעשה כדם שנשפך מצואר בהמה על הרצפה

[אהרן תאומים]

יבמות קטו. (תוספות) אמר רבי עקיבא כשירדתי לנהרדעא לעבר שנה. בסוף מסכת ברכות (דף סג.) אמרי' דרבי עקיבא לא הניח כמותו בארץ ישראל ולכך היה יכול לעבר שנים בחוצה לארץ ....
מנחות כז. (רש"י) בהרצאה. כשהן מתענין אין נענין עד שיהו כולן באגודה אחת צדיקים ורשעים דומיא דעושין ואין עושים פירות:

[אהרן תאומים]

יבמות קטז. כדאמר להו רב לספרי (הוראות לסופרי גיטין)
מנחות כח. שתי פרשיות שבמזוזה מעכבות זו את זו אפילו כתב אחד מעכבן ד' פרשיות שבתפילין מעכבין זו את זו אפילו כתב אחד מעכבן (הוראות לסופר סת"ם)
אף שבגט מקפידים על הלכות מסוימות בדיני צורת אותיות ושכל אות תהיה מוקפת גויל, אבל אין צריך בגט לכתוב כסדרו

[אהרן תאומים]

יבמות קיז. ורבנן {משלי כז-יט} כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם ורבי יהודה ההיא בדברי תורה כתיב (רש"י) ורבנן כמים הפנים לפנים. קרא כתיב כמים הפנים לפנים כמים הללו שאדם צופה בהן ורואה בהם פנים כפניו אם הוא שוחק הם שוחקות ואם הוא עוקם הם עקומות כן לב האדם לאדם האחר אם הוא אוהב את זה גם זה הוא אוהבו ואם הוא שונא את זה גם הוא שונאו הלכך לא בעי לאוספינהו דמטעמא קמא שמעינן דאין נאמנות דכיון דחמותה סניא לכלה משום דקאכלה לגירסנא כלה נמי סניא לחמותה דסניא לה וכיון דבת הבעל סניא לאשת אב אשת אב נמי סניא לה לדידה: בדברי תורה כתיב. לפי פנים ולב שאתה נותן לתורה לבך עומד לך להעמיד גירסא אם יגעת בה תמצא אם לא יגעת לא תמצא: ל''א אם רבו מסביר לו פנים הוא מחכים ואם לאו אינו מחכים מרבו:
מנחות כט. אלא מלמד שמגביהין אותו לעולי רגלים ומראים להם לחם הפנים ואומר להם ראו חיבתכם לפני המקום מאי חיבתכם כדריב''ל דא''ר יהושע בן לוי נס גדול נעשה בלחם הפנים סילוקו כסידורו שנאמר {שמואל א כא-ז} לשום לחם חם ביום הלקחו
אפשר בדרך רמז שנקרא לחם הפנים שהיה נראה בפניו את פניהם אם חביבים לפני המקום בשעה שבאו לרגל לראות פניו

[אהרן תאומים]

יבמות קיח: נותן גט לכל אחת ואחת ומניח כתובה ביניהן ומסתלק דברי רבי טרפון רבי עקיבא אומר אין זו דרך מוציא מידי עבירה עד שיתן גט וכתובה לכל אחת ואחת .... בעא מיניה רבא מרב נחמן המזכה גט לאשתו במקום יבם מהו כיון דסניא ליה זכות הוא לה וזכין לאדם שלא בפניו או דלמא כיון דזימנין דרחמא ליה חוב הוא לה ואין חבין לאדם שלא בפניו אמר ליה תנינא וחוששין לדבריה וחולצת ולא מתייבמת אמר ליה רבינא לרבא המזכה גט לאשתו במקום קטטה מהו כיון דאית לה קטטה בהדיה זכות הוא לה או דלמא ניחא דגופא עדיף לה תא שמע דאמר ריש לקיש טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו
מנחות ל: בראשונה היו אומרים היוצא בקולר ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו חזרו לומר אף המפרש והיוצא בשיירא ר''ש שזורי אומר אף המסוכן

[אהרן תאומים]

יבמות קיט. לימא ר''מ היא דחייש למיעוטא אפילו תימא רבנן כי אזלי רבנן בתר רובא רובא דאיתיה קמן כגון תשע חנויות וסנהדרי אבל רובא דליתיה קמן לא אזלי רבנן בתר רובא (רש"י) רבי מאיר חייש למיעוטא. בפ' הכל שוחטין (חולין ו) גבי כותים שגזר על כל כותים משום אותם שמצאו דמות יונה בהר גריזים והשתחוו לה: תשע חנויות. דתניא (שם דף צה.) ובנמצא הלך אחר הרוב דכיון דחנויות לפנינו הן ואנו רואין שרובן מוכרות בשר שחוטה:
מנחות לא. תניא אמר ר''ש שזורי פעם אחת נתערב לי טבל בחולין ובאתי ושאלתי את רבי טרפון ואמר לי לך קח לך מן השוק ועשר עליו קסבר דאורייתא ברובא בטל ורוב עמי הארץ מעשרים

[אהרן תאומים]

יבמות קכ. תא שמע ר' אלעזר אומר הואיל והותרו ליבמין הותרו לכל אדם
מנחות לב. דאמר רבה אמר רב כהנא אמר רב אם יבא אליהו ויאמר חולצין במנעל שומעין לו אין חולצין בסנדל אין שומעין לו שכבר נהגו העם בסנדל ורב יוסף אמר רב כהנא אמר רב אם יבא אליהו ויאמר אין חולצין במנעל שומעין לו אין חולצין בסנדל אין שומעין לו שכבר נהגו העם בסנדל ואמרינן מאי בינייהו מנעל לכתחילה איכא בינייהו

[אהרן תאומים]

יבמות קכא: ת''ר מעשה בבתו של נחוניא חופר שיחין שנפלה לבור הגדול ובאו והודיעו לרבי חנינא בן דוסא שעה ראשונה אמר להם שלום שניה אמר להם שלום שלישית אמר להם עלתה אמר לה בתי מי העלך אמרה לו זכר של רחלים נזדמן לי וזקן מנהיגו אמרו לו נביא אתה אמר להם לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי אלא דבר שהצדיק מתעסק בו יכשל בו זרעו אמר רבי אבא אע''פ כן מת בנו בצמא שנאמר {תהילים נ-ג} וסביביו נשערה מאד מלמד שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם סביביו כחוט השערה ר' חנינא אמר מהכא {תהילים פט-ח} אל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו: (ועוד כמה ענינים של הצלה לצדיקים)
מנחות לג: אמר רבא מצוה להניחה בטפח הסמוך לרה''ר מאי טעמא רבנן אמרי כדי שיפגע במזוזה מיד רב חנינא מסורא אומר כי היכי דתינטריה אמר רבי חנינא בוא וראה שלא כמדת הקב''ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם מלך יושב מבפנים ועם משמרין אותו מבחוץ מדת הקב''ה אינו כן עבדיו יושבין מבפנים והוא משמרן מבחוץ שנאמר {תהילים קכא-ה} ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך.
מדותיו והנהגתו של הקב"ה

[אהרן תאומים]

יבמות קכב. אמר להו לכשתהא כפונדקית נאמנת הפונדקית הוציאה להם מקלו ותרמילו וספר תורה שהיה בידו:
מנחות לד.: ארבע פרשיות שבתפילין מעכבות זו את זו (ע"ב) ת''ר לטטפת לטטפת לטוטפת הרי כאן ד' דברי רבי ישמעאל ר''ע אומר אינו צריך טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים (עניני תפילין)
ויש להעיר ברמז מה הוא הספר תורה שהיה בידו ויותר סבירות שהיה בידו עם מקלו ותרמילו גם תפילין ולא ס"ת, ואולי כך כינתה הפונדקית את התפילין ספר תורה כי לא ידעה מה זה, והרי אצל יהודה (יבום) הניח חותמך פתילך ומטך, ובבע"ט פתילך = תפילך,
הדרן עלך מסכת יבמות ובסיומא שלימתא בשלום בניך, וברב חיל נמשיך בכתובות הנקרא שס קטן דמעורב מהכל בכלל, נמשיך בעירובינו במנחות בפרט

[אהרן תאומים]

כתובות ב. הגיע זמן באחד בשבת מתוך שאינו יכול לכנוס אינו מעלה לה מזונות לפיכך חלה הוא או שחלתה היא או שפירסה נדה אינו מעלה לה מזונות
מנחות לה. (רש"י) אדומות לא יעשה. מפני גנאי שמא יאמרו גרדן הוא ומדם חטטיו נצבעו והאדימו הרצועות: ודבר אחר. שמא יאמרו אשתו נדה בעל ונצבעו בדם:
מצו"ב מאמר סוד התפילין

[אהרן תאומים]

כתובות ג: ומפרישין את החתן מן הכלה לילי שבת תחלה מפני שהוא עושה חבורה
מנחות לו: אי קסבר לילה זמן תפילין שבת נמי זמן תפילין אי קסבר שבת לאו זמן תפילין לילה נמי לאו זמן תפילין דמהיכא דממעטא שבת מהתם ממעטי לילות דתניא {שמות יג-י} ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה ימים ולא לילות מימים ולא כל ימים פרט לשבתות וימים טובים דברי רבי יוסי הגלילי

[אהרן תאומים]

כתובות ד.(תוספות)מסייע ליה לר' יוחנן כו'. מועד וחתן משוה אותן בכ''מ כההיא דתניא בפ''ק דמועד קטן (דף ז: ושם) חתן שנולד בו נגע נותנין לו ז' ימי המשתה לו ולאיצטליתו ולכסותו וכן ברגל נותנין לו כל ימות הרגל:
מנחות לז: ר' יהודה אומר אינו צריך אמרה תורה הנח תפילין ביד הנח תפילין בראש מה להלן במקום הראוי ליטמא בנגע אחד אף כאן במקום הראוי ליטמא בנגע אחד לאפוקי בין עיניך דאיכא בשר ושער דאיכא שער לבן ואיכא נמי שער צהוב:

[אהרן תאומים]

כתובות ה.: דרש בר קפרא מאי דכתיב {דברים כג-יד} ויתד תהיה לך על אזנך אל תקרי אזנך אלא על אוזנך שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון (ע"ב) יניח אצבעו באזניו [ וְיָתֵ֛ד תִּהְיֶ֥ה לְךָ֖ עַל־אֲזֵנֶ֑ךָ וְהָיָה֙ בְּשִׁבְתְּךָ֣ ח֔וּץ וְחָפַרְתָּ֣ה בָ֔הּ וְשַׁבְתָּ֖ וְכִסִּ֥יתָ אֶת־צֵאָתֶֽךָ:]
(תוספות) דאילו בשמים ובארץ כתיב אף ידי וגו'. דמשמע חדא אע''ג דמסיים קרא וימיני טפחה שמים ואמר בשילהיהקומץ רבה (מנחות לו: ושם) דיד היינו שמאל א''כ תרתי כתיב מ''מ בחד מעשה ליכא אלא חד אבל במעשה צדיקים בחד מעשה כמו בית המקדש כתיב תרתי ידים:
מנחות לח. והאמר מר גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה והא תרגומה רב בר שבא קמיה דרב כהנא בלאו דלא תסור הכא נמי כרמלית דרבנן היא: הדרן עלך הקומץ(רש"י) בלאו דלא תסור. כגון טלטול איסור מדרבנן ואבנים מקורזלות מותר להכניס לבית הכסא משום כבוד הבריות אבל לשאת משא דכתיב בהדיא לא דחי כבוד הבריות:

[אהרן תאומים]

כתובות ו: מתיב רב יוסף חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון
מנחות לט: כתיב {דברים כב-יב} גדיל וכתיב {במדבר טו-לח} פתיל...(רש"י)בגדים בתורה סתם. על כנפי בגדיהם: [עניני ציצית-בכללות]
פסוקים אלו מפרשת ציצית הנאמרת בקריאת שמע כפי שנהגו הואיל ושגורות בפי העם, וכן מפני שמזכירים יצ"מ

[אהרן תאומים]

כתובות ז: ואידך אי סלקא דעתך למידרש לא סגיא דלאו עשרה אין לפרסומי מילתא וכדאמר ליה שמואל לרב חנא בגדתאה פוק ואייתי לי בי עשרה ואימא לך באנפייהו המזכה לעובר קנה והלכתא המזכה לעובר לא קנה
מנחות מ. א''ר אליעזר ב''ר צדוק והלא כל המטיל תכלת בירושלים אינו אלא מן המתמיהין אמר רבי א''כ למה אסרוה לפי שאין בקיאין אמר ליה רבא בר רב חנא לרבא ולרמו בי עשרה ונפקו לשוקא ומפרסמא למילתא כל שכן דמתמהו עילון ולידרשא בפירקא גזירה משום קלא אילן

על רב חנא בגדתאה ובי עשרה (שני המ"מ בצמד הדפים מופיעים במאמר)

[אהרן תאומים]

כתובות ח:בראשונה היתה הוצאת המת קשה לקרוביו יותר ממיתתו עד שהיו מניחים אותו ובורחין עד שבא רבן גמליאל ונהג קלות בעצמו והוציאוהו בכלי פשתן ונהגו כל העם אחריו להוציא בכלי פשתן אמר רב פפא והאידנא נהוג עלמא אפילו בצרדא בר זוזא(רש"י)הוצאת המת. שהיו קוברים אותו בכלים יקרים כגון שיראין וסרקות: בצרדא בר זוזא. בגד קנבוס שאינו שוה אלא דינר:
מנחות מא:(תוספות)ובלבד שלא תהא מופסקת. צ''ע מאי פי' ומאי אשמעינן: אין פוטר בה אלא מינה. פי' בקונט' אם אדומה היא יטיל בה שני חוטים אדומים ותימה מידי ציבעא קגריס ושמא מדרבנן משום זה אלי ואנוהו (סוכה דף יא:) הוי [ועוד נראה דאיירי בשאר מינים כגון שיראין וכלך וסיריקין דאין פוטר אלא במינם מדאורייתא] ומה דפי' בשיראים לאו דוקא דהא אמרי' דצמר ופשתים פוטרין בהם:

[אהרן תאומים]

כתובות ט: כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו
מנחות מב.: (תוספות) ואל ימול כותי. לאחר שהמיר דתו דסתמייהו לשם הר גריזים אע''ג דגירי אמת הן ועובד כוכבים אע''ג דבפ' המביא תניין (גיטין דף כג.) קא אמר גבי גט עובד כוכבים אדעתא דנפשיה עביד....דפ' כל הגט (שם דף כד.) תנן כל הגט שנכתב שלא לשם אשה פסול ואע''ג דסתמא נמי פסול אלמא לא דייק..:(ע"ב)(תוספות)כתנאי ציפן זהב. ..ואי משום דתפילין איתקוש למזוזה ומזוזה וספר תורה יליף (לעיל דף לד.) כתיבה כתיבה מגט הא בגט גופיה לא בעינן עשייה לשמו:

[אהרן תאומים]

כתובות י: דתני רבי חייא כשם שהשאור יפה לעיסה כך דמים יפים לאשה
מנחות מג. ורב אדא קמיה דרבא משמיה דרב עוירא אמר מייתי חמירא ארכסא דשערי ואפיא לה בגוויה אישתנאי למעליותא כשרה לגריעותא פסולה וסימניך שינוי שקר שינוי אמת (רש"י) חמירא ארכסא. שאור קשה:

[אהרן תאומים]

כתובות יא: דתניא כיצד הוצאת שם רע בא לבית דין ואמר פלוני לא מצאתי לבתך בתולים אם יש עדים שזינתה תחתיו יש לה כתובה מנה אם יש עדים שזינתה תחתיו בת סקילה היא הכי קאמר אם יש עדים שזינתה תחתיו בסקילה זינתה מעיקרא יש לה כתובה מנה
מנחות מד. מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצות ציצית שמע שיש זונה בכרכי הים שנוטלת ד' מאות זהובים בשכרה...

[אהרן תאומים]

כתובות יב: אמר רב יהודה אמר שמואל לא ב''ד של כהנים בלבד אמרו אלא אפי' משפחות המיוחסות בישראל אם רצו לעשות כדרך שהכהנים עושין עושין
מנחות מה. וכל נבלה וטרפה מן העוף ומן הבהמה לא יאכלו הכהנים כהנים הוא דלא יאכלו הא ישראל אכלי א''ר יוחנן פרשה זו אליהו עתיד לדורשה רבינא אמר כהנים איצטריך ליה ס''ד אמינא הואיל ואשתרי מליקה לגבייהו תשתרי נמי נבילה וטרפה קמ''ל

[אהרן תאומים]

כתובות יג: דאמר שמואל עשרה כהנים עומדים ופירש אחד מהם ובעל הולד שתוקי מאי שתוקי אילימא שמשתיקין אותו מנכסי אביו פשיטא ומי ידעינן אבוה מנו אלא שמשתיקין אותו מדין כהונה דכתיב {במדבר כה-יג} והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם מי שזרעו מיוחס אחריו יצא זה שאין זרעו מיוחס אחריו
מנחות מו: דתנן א''ר יהודה העיד בן בוכרי ביבנה כל כהן ששוקל אינו חוטא אמר לו רבן יוחנן בן זכאי לא כי אלא כל כהן שאינו שוקל חוטא אלא שהכהנים דורשין מקרא זה לעצמן {ויקרא ו-טז} וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל הואיל ועומר ושתי הלחם ולחם הפנים שלנו הן היאך נאכלין הני שתי הלחם היכי דמי אילימא בבאות עם הזבח אטו תודה ולחמה מי לא מנדבי כהנים ואכלי להו (רש"י) שאינו שוקל חוטא. דכל הראוי ליפקד קאמר דהיינו מבן כ' שנה ומעלה:

[אהרן תאומים]

כתובות יד: (תוספות)לא משום ממזרות כו'. הא דלא חשיב עמוני ומואבי משום דלא פסיקא דזכרים אסורין ונקבות מותרות ומצרי ואדומי לא חשיב דאינן אסורין אלא עד דור שלישי: ותו ר''ש בן אלעזר אומר איזוהי עיסה כל שנטמע בה ספק חלל והאמרת רישא חלל כשר. ה''ג בכל הספרים ובפירוש ר''ח ומפרש כל שנטמע בה ספק חלל הא ודאי חלל פסול והא אמרת רישא חלל כשר והיינו ודאי חלל ואין נראה דמאי פריך מתנא קמא דלמא ת''ק פליג עליה ופירוש הקונטרס וגרסתו עיקר:
מנחות מז. (תוספות) שיהא לחם בשעת שחיטה. תימה הא משעת תנופה בעי לחם ואע''ג דלא מעכב ראוי מיהא בעינן ושמא אפי' ראוי לא בעינן ועוד שמא אתא למימר דבשעת שחיטה בעינן שיהא בפנים אע''ג דכשר ביוצא: בקונטרס גרס וברוב הספרים נמי גרס הכי לאביי לא תפיס פדיונו לרבא תפיס פדיונו .... ויתכן יותר גירסא אחריתי ומיהו גירסת הקונטרס נכונה לאביי תפיס ולרבא לא תפיס והשתא איכא בינייהו במקומות אחרים ודחקינן לאשכוחי הכא מאי בינייהו:

[אהרן תאומים]

כתובות טו. כשרה לכהונה בקרונות סלקא דעתך אלא נבעלת בשעת קרונות כשרה לכהונה
מנחות מח: (תוספות) ותנא דבי לוי. לא מקיש להו לחטאת להא מילתא אבל כולי עלמא אית להו לענין זכרי כהונה פ' איזהו מקומן (זבחים דף נה.) לגבי כבשי עצרת אבל לענין הא לית ליה דהא שלמי נזיר איתקשו לחטאת ואפי' הכי סברי דכשרין:

[אהרן תאומים]

כתובות טז. הכא אין שור שחוט לפניך התם הרי שור שחוט לפניך
מנחות מט. בכסבור אילים ושחטן לשום כבשים שהרי כבשים לשום כבשים נשחטו

[אהרן תאומים]

כתובות יז.:(ע"א) ובית הלל אומרים כלה נאה וחסודה (ע"ב)(רש"י) תנורא דאסא. כמין חופה של הדס עגולה: [חופת כלה בתולה עגולה כתנור]
מנחות נ: (רש"י) אופה. בתנור תחילה ואח''כ מטגנה במחבת: תאפינה נאה. בשעת אפייתה בתנור תהא נאה ואם מטגנה תחילה הרי היא שחורה מן השמן ומן המחבת:

[אהרן תאומים]

כתובות יח. מודה ר' יהושע באומר לחבירו מנה לאביך בידי והאכלתיו פרס שהוא נאמן
מנחות נא: מתני' לא מינו כהן אחר תחתיו משל מי היתה קריבה ר''ש אומר משל ציבור ר' יהודה אומר משל יורשין ושלימה היתה קריבה:

[אהרן תאומים]

כתובות יט. א''ל רב נחמן גנובא גנובי למה לך אי סבירא לך כר''מ אימא הלכה כר''מ (רש"י) גנבא. מתגנב אתה לומר דבריך בלשון שלא נחלקו בו היחיד והמרובים כדי שלא יבטלו את דבריך דאמרת כיחידאה:
מנחות נב. אמרוה רבנן קמיה דרבי ירמיה אמר בבלאי טפשאי משום דיתבו באתרא דחשוכא אמרי שמעתתא דמחשכן (רש"י)באתרא דחשוכא. דבבל עמוקה היא דכתיב האומר לצולה חרבי (ישעיה מד):
וסימנך כגנב הבא במחתרת

[אהרן תאומים]

כתובות כ: ואי צורבא מרבנן הוא אפילו עצמו
מנחות נג. אמרי ליה רבנן לרבי פרידא רבי עזרא בר בריה דרבי אבטולס דהוא עשירי לר' אלעזר בן עזריה דהוא עשירי לעזרא קאי אבבא אמר מאי כולי האי אי בר אוריין הוא יאי אי בר אוריין ובר אבהן יאי ואי בר אבהן ולא בר אוריין אישא תיכליה אמרו ליה בר אוריין הוא אמר להו ליעול וליתי

[אהרן תאומים]

כתובות כא: איקלע רבנאי אחוה דר' חייא בר אבא למזבן שומשמי(דמיו יקרים ואינו בנמצא כל כך ראה שבת ועוד)
מנחות נד: והתנן כביצה אוכלין שהניחה בחמה ונתמעטו וכן כזית מן המת כזית מן הנבלה וכעדשה מן השרץ וכזית פיגול וכזית נותר וכזית חלב טהורין ואין חייבין עליהן משום פיגול ונותר וחלב הניחן בגשמים ותפחו טמאין
שיעור המיעוט כפי הנאמר במנחות קג: כביצה מטמא טומאת אוכלין כביצה חסר שומשום אין מטמא

[אהרן תאומים]

כתובות כב. (רש"י) נאמנת. ומותרת לכהן:
מנחות נה. היכי דמי אי דאיכא כהן

[אהרן תאומים]

כתובות כג. (רש"י) עדים בצד אסתן. בצד צפון [מצפון זהב יאתה (איוב לז) מתרגם מדאיסתנא]:
מנחות נו. אלא אותו טעון צפון ואין השוחט עומד בצפון מדרבי אחייה נפקא דתניא רבי אחייה אומר {ויקרא א-יא} ושחט אותו על ירך המזבח צפונה (ועוד הרבה פעמים בדף זה צפון)
יעויין בבעה"ט עה"פ רמז לשחיטה בצפון כנגד מצפון תפתח הרעה, ואפשר להוסיף לטובה מצפון זהב יאתה

[אהרן תאומים]

כתובות כד: ומבני הכהנים בני חביה בני הקוץ בני ברזילי אשר לקח מבנות ברזילי הגלעדי אשה ויקרא על שמם אלה בקשו כתבם המתיחשים ולא נמצאו ויגאלו מן הכהונה ויאמר התרשתא להם אשר לא יאכלו מקדש הקדשים עד עמוד כהן לאורים ותומים
מנחות נז: תנו רבנן מנין למעלה מבשר חטאת ומבשר אשם ומבשר קדשי הקדשים ומקדשים קלים וממותר העומר וממותר שתי הלחם ומלחם הפנים ומשירי מנחות שהוא בלא תעשה ת''ל {ויקרא ב-יא} כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'

[אהרן תאומים]

כתובות כה. (רש"י)ולא נתחייבו בתרומות ומעשרות. דכתיב דגנך תבואת זרעך המיוחדת לך ועוד שהרי תלה הכתוב המעשר במנין שנות השמטה דכתיב בשנה השלישית שנת המעשר ושמטות לא מנו אלא משכבשו וחילקו כדאמרינן בסדר עולם ובמסכת ערכין (דף יב:): הכי גרסינן אי בבואכם יכול משנכנסו לה שנים ושלשה מרגלים תלמוד לומר בבואכם בביאת כולכם כו'. והכי פירושו כיון דשינה הכתוב ביאה זו לכתוב בה בבואכם ולא כתב כי תבאו יכול משנכנסו לה מרגלים ת''ל כו':
מנחות נח: (תוספות)אין לוקין על לאו שבכללות..... וכן פי' רש''י בפ' בתרא דמכות (דף יח.) דמעשר דגן תירוש ויצהר ובכור בקר וצאן וביכורים .... וכן לחם קלי וכרמל וכל מעשר דגן תירוש ויצהר דלא לקי אלא חד... וכן מעשר:

[אהרן תאומים]

כתובות כו. דאמר רב יהודה אמר שמואל מעשה באדם אחד שהיה מסיח לפי תומו ואמר זכורני כשאני תינוק ומורכב על כתיפו של אבא והוציאוני מבית הספר והפשיטוני את כותנתי והטבילוני לאכול בתרומה לערב ור' חייא מסיים בה וחבירי בדילין ממני והיו קורין אותי יוחנן אוכל חלות והעלהו רבי לכהונה על פיו
מנחות נט. ואלו טעונות שמן ולבונה מנחת הסולת והמחבת והמרחשת והחלות והרקיקין מנחת כהנים מנחת כהן משיח

[אהרן תאומים]

כתובות כז. ועדיה מעידים עליה שלא נסתרה ושלא נטמאה
מנחות ס: מנחת סוטה תוכיח מה למנחת סוטה שכן טעונה תנופה

[אהרן תאומים]

כתובות כח: וכולן אם היה עובד כוכבים ונתגייר עבד ונשתחרר אין נאמנים
מנחות סא: תניא אידך בני ישראל אין לי אלא בני ישראל גרים ועבדים משוחררין מנין תלמוד לומר

[אהרן תאומים]

כתובות כט. ועל הנדה יש להם קנס
מנחות סב. (תוספות) כדי לעצור רוחות רעות. .. תמן תנינן בנדה פ''ט (דף סב.) בענין ז' סממנים מעבירים על הכתם וצריך לכסכס שלש פעמים על כל אחד רבי זעירא בעי הכן חד והכן חד או הכן והכן חד ולא איפשיט וכיון דלא איפשיט עבדינן לחומרא .... דהתם איתא נמי בהש''ס שלנו בנדה בפ' האשה (דף סג.) וכו':