◆ שאלות והערות קצרות בהלכתא ובשמעתתא ◆

[עושה חדשות]

אשה שעשתה הפסק טהרה כדין, אבל במוך דחוק שהניחה אח"כ נמצא כתם. באופן שיש לה מכה ידועה שאפשר לתלות בה. ואמנם על הפסק טהרה ל"מ תלייה כי סו"ס לא הפסיקה בטהרה וה"ה מוחזקת בטומאה, אבל אחרי שעשתה הפסק כדין, ואין נתינת המוך מדינא אלא מנהג טוב בעלמא, אולי כבר נחשבת מוחזקת בטהרה לענין תלייה במכה? (זכורני שעסקו בזה, אשמח למקורות).

[עושה חדשות]

האם מישהו כתב לחלוק על דברי הגר"ש וואזנר בענין דלהלן -

שבט הלוי ט,קפג - ואשר שאל באשה שעשו לה הזרעה מלאכותית ולמחרת הי' יום טבילתה ולא הי' חשש מפני פתיחת הקבר, אם החשש שמא תפלוט קיים גם בהזרעה זאת או דוקא דרך תשמיש רגיל, ורצה לשמוע חוו"ד העני'. לענ"ד פשוט דגם בהזרעה מלאכותית ופלטה ש"ז סותרת ספירתה וחיישינן שמא תפלוט דקיי"ל במסקנא נדה ל"ג ע"א ומ"ב ע"א דפולטת ראה הוי לא נוגעת הרי גם בזה יש חידוש דאע"ג דהזרע בא לה מבחוץ ע"י בעלה ובכ"ז יש לה דין ראה לענין שתטמא בגדר ראיה עד כדי סתירה, ואותו מציאות יש גם בהזרעה מלאכותית, ועוד הא כ' רמ"א סי' קצ"ו סי"א, דקיי"ל להלכה דגזרינן לא שמשה אטי שמשה ואפילו אין בעלה בעיר, דהגזרה שוה על כל אשה שלא תתחיל לספור לפני ה' ימים, ואם גזרו על מקום דליכא חשש פליטה כלל ק"ו בנ"ד דאיכא חשש פליטה דאין לחלק, ואין לומר דנ"ד מילתא דלא שכיחא דלא גזרו דאין בידינו להקל בזה, וגם סבת ההלכה קיים בנ"ד כבשאר נשים כנ"ל, וכבר כ' בתרומת הדשן סי' רמ"ה בסופו בהלכה זו דהרבה החמירו על עצמן בנות ישראל באיסור נדה החמור ותל"מ.
שבט הלוי יא,רח - הנה מעלת כב' שאל אם יש דין פולטת זרע הגורם הפסקת ז' נקיים כמבואר ביו"ד סוס"י קצ"ו ובש"ס נדה ל"ג, ומ"ב, גם בזרע הנזרק לרחמה הנהוג בהרבה מקרים, ואנו חוששים שמא תפלוט, או יש איזה הבדל כיון דאינו דרך תשמיש, וכ"ת כ' דהדעות אצלכם חלוקות בזה. ובתשובה אומר בקיצור כי אינני ראה מקום להקל בזה, דיסוד הנדון של פליטת זרע מפסיק שגזירת הכתוב שמפסיק עכ"פ יום א', איננו מעין ראית דם או זיבה מגופה דהא כל זרע בזה אפילו של תשמיש רגיל אינו בא מגופה אלא מבחוץ, וזה הביא להש"ס שם להסתפק אם זה גזיה"כ דהו"ל כעין רואה או מטעם נגיעת טומאת זרע בגופה, דהספק בזה מחמת הנ"ל כיון שזה בעצם אינו ראית הגוף, ואעפ"כ החמירה תורה לטמא יום א' גם לבעלה, ולא רק לטהרות כשיטת הראב"ד, וא"כ הוא מחמת טומאת ש"ז בלבד וא"כ שוב אין חילוק באיזה אופן בא לגופה, כנלענ"ד פשוט.

[מן הדרום]

יש מחלוקת אם פעולות לאוקמי פירא [ולא אילנא ] מותרות בשביעית, הרב קוק מחמיר
אני שואל- כיסוי העץ ברשת , זו פעולה חקלאית, שעליה יש מקום לדון,?

[עושה חדשות]

מצות "ולו תהיה לאשה" מבואר בגמ' בכתובות ד"אי אמרה דלא בעינא מי איתיה לעשה כלל",
ונסתפקתי אם יכולה אח"כ לחזור בה, ויחזור האונס ויתחייב במצוה זו, או שבאמירה הנ"ל פקע ונמחל החיוב.

[עזריאל ברגר]

מצות "ולו תהיה לאשה" מבואר בגמ' בכתובות ד"אי אמרה דלא בעינא מי איתיה לעשה כלל",
ונסתפקתי אם יכולה אח"כ לחזור בה, ויחזור האונס ויתחייב במצוה זו, או שבאמירה הנ"ל פקע ונמחל החיוב.

דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, ולא הגיוני שהוא יהיה תלוי לעולם ברצונה.

[אש משמים]

מצות "ולו תהיה לאשה" מבואר בגמ' בכתובות ד"אי אמרה דלא בעינא מי איתיה לעשה כלל",
ונסתפקתי אם יכולה אח"כ לחזור בה, ויחזור האונס ויתחייב במצוה זו, או שבאמירה הנ"ל פקע ונמחל החיוב.

דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, ולא הגיוני שהוא יהיה תלוי לעולם ברצונה.

פשוט שחלק מדרכי הנועם ונתיבות השלום לענוש את האונס עונש גדול.

[שעת הכושר]

מצות "ולו תהיה לאשה" מבואר בגמ' בכתובות ד"אי אמרה דלא בעינא מי איתיה לעשה כלל",
ונסתפקתי אם יכולה אח"כ לחזור בה, ויחזור האונס ויתחייב במצוה זו, או שבאמירה הנ"ל פקע ונמחל החיוב.

דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, ולא הגיוני שהוא יהיה תלוי לעולם ברצונה.

פשוט שחלק מדרכי הנועם ונתיבות השלום לענוש את האונס עונש גדול.

קובץ שיעורים מסכת כתובות

קמ) [דף מ ע"א] דאי בעיא אמרה לא בעינא, הנה בהא דעונה לא ניתנה למחילה, כתב בלח"מ פט"ו מהל' אישות דנ"מ שיכולה לחזור בה, ואינה כמחילת ממון שלא ניתנה לחזרה, אבל כל זמן שאינה חוזרת אינו חייב, ואפשר דה"ה הכא באמרה לא בעינא לא נפטר לגמרי אלא בשעה שאינה רוצה, אבל אם תחזור בה ותרצה חייב לישאנה, אמנם אי נימא הכי, אין זו עשה קילא, דאינה נעקרת ע"י מחילתה, וכן משמע מדברי ריטב"א שהובא למעלה דהעשה נעקרת לגמרי, ובירושלמי אמרו גבי באו עליה עשרה "בוררת וחוזרת ובוררת" ומשמע שיכולה לחזור בה.

קמד) [דף מ ע"א] תוד"ה אי אמרה לא בעינא וכו' מיד כשצוה אב הוי עשה לעשות מצותו. והדברים סתומים, וז"ל שיטה, ב"מ ל"ב, דהתם כי אמרה לא בעינא ליכא להאי עשה כלל לגבי האי מאנס, אבל הכא אי אמר האב השתא לא בעינא, בשביל זה לא ביטל העשה עולמית, ואפשר שיתקיים תדיר בשאר דברים, ועוד אפילו כי אמר לא בעינא, שייך עשה דמ"מ מצוה הוא בכל דבר אפילו אמר לא בעינא עכ"ל הרא"ש וכונת תירוץ אחרון, דהא דמהניא מחילת האב הוא רק לענין שאם לא יכבדהו אין בזה ביטול מצוה, אבל מ"מ אם יכבדהו יקיים מצוה, אבל הכא אי אמרה לא בעינא אפילו אם ישאנה ע"י איזה פיתוי לא יקיים מצוה, וצ"ע מנ"ל הא מלתא, דאיכא קיום מצוה גם אחר מחילת האב, ולתירוץ ראשון נראה, דאם יאמר האב הנני מוחל על כבודי עולמית, לא מהניא לפטור את הבן לעולם, והיינו שתמיד יוכל האב לחזור בו, ולפי"ז מבואר, דהכא כי אמרה לא בעינא לא תוכל לחזור בה.

[עובדיה חן]

אדם שסיכם עם מטפל\פסכילוג\מלמד מוזיקה\וכו, על כל שעת לימוד סכום כסף, והתנה ואמר המלמד שאם הוא לא מבטל 12 שעות קודם או 24 שעות קודם הרי הוא מתחייב לשלם כאילו היה אצלו.
השאלה היא האם ברור שמאחר והתנה חייב לשלם , או יכול לומר משטה אני בך, לא חשבתי בשעה שסיכמנו שאני לא יבוא וכו.

[עזריאל ברגר]

מצות "ולו תהיה לאשה" מבואר בגמ' בכתובות ד"אי אמרה דלא בעינא מי איתיה לעשה כלל",
ונסתפקתי אם יכולה אח"כ לחזור בה, ויחזור האונס ויתחייב במצוה זו, או שבאמירה הנ"ל פקע ונמחל החיוב.

דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, ולא הגיוני שהוא יהיה תלוי לעולם ברצונה.

פשוט שחלק מדרכי הנועם ונתיבות השלום לענוש את האונס עונש גדול.

ממש לא!!!
התורה נותנת עונשים מדודים וקצובים, ולא תהפוך אדם להיות עבד-נרצע לשגיונותיה של אשה, שפעם אינה רוצה בו ופעם רוצה בו!

[עזריאל ברגר]

אדם שסיכם עם מטפל\פסכילוג\מלמד מוזיקה\וכו, על כל שעת לימוד סכום כסף, והתנה ואמר המלמד שאם הוא לא מבטל 12 שעות קודם או 24 שעות קודם הרי הוא מתחייב לשלם כאילו היה אצלו.
השאלה היא האם ברור שמאחר והתנה חייב לשלם , או יכול לומר משטה אני בך, לא חשבתי בשעה שסיכמנו שאני לא יבוא וכו.

שייך לסוגיית "אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא", ולסוגיית השוכר את הפועל וחזר בו, וכו'.

והדעת נוטה שאפילו אם נאנס - ישלם. וצ"ע לגבי אונס דלא שכיח כלל, כגון מוות פתאומי של המטופל עצמו.
כי סוף סוף המטפל/מורה פינה בשבילו את הזמן הזה (וייתכן שהוא ביטל בשביל זה לקוחות אחרים וכיו"ב), וקשה לאמוד את השכר "כפועל בטל", ולכן מסכמים לשלם שכר מלא, וזה דבר שמקובל מאוד בשוק העבודה בימינו.

[עובדיה חן]

אדם שסיכם עם מטפל\פסכילוג\מלמד מוזיקה\וכו, על כל שעת לימוד סכום כסף, והתנה ואמר המלמד שאם הוא לא מבטל 12 שעות קודם או 24 שעות קודם הרי הוא מתחייב לשלם כאילו היה אצלו.
השאלה היא האם ברור שמאחר והתנה חייב לשלם , או יכול לומר משטה אני בך, לא חשבתי בשעה שסיכמנו שאני לא יבוא וכו.

שייך לסוגיית "אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא", ולסוגיית השוכר את הפועל וחזר בו, וכו'.

והדעת נוטה שאפילו אם נאנס - ישלם. וצ"ע לגבי אונס דלא שכיח כלל, כגון מחלה פתאומית של המטופל עצמו.
כי סוף סוף המטפל/מורה פינה בשבילו את הזמן הזה (וייתכן שהוא ביטל בשביל זה לקוחות אחרים וכיו"ב), וקשה לאמוד את השכר "כפועל בטל", ולכן מסכמים לשלם שכר מלא, וזה דבר שמקובל מאוד בשוק העבודה בימינו.

אני חושב שיותר טוב זה להתחשב, ולתבוע רק 50 אחוז, סוף כל סוף האיש לא עבד וישב בטל,אבל מנהג המקום גם יש לו מקום בהלכה.

[עזריאל ברגר]

אדם שסיכם עם מטפל\פסכילוג\מלמד מוזיקה\וכו, על כל שעת לימוד סכום כסף, והתנה ואמר המלמד שאם הוא לא מבטל 12 שעות קודם או 24 שעות קודם הרי הוא מתחייב לשלם כאילו היה אצלו.
השאלה היא האם ברור שמאחר והתנה חייב לשלם , או יכול לומר משטה אני בך, לא חשבתי בשעה שסיכמנו שאני לא יבוא וכו.

שייך לסוגיית "אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא", ולסוגיית השוכר את הפועל וחזר בו, וכו'.

והדעת נוטה שאפילו אם נאנס - ישלם. וצ"ע לגבי אונס דלא שכיח כלל, כגון מחלה פתאומית של המטופל עצמו.
כי סוף סוף המטפל/מורה פינה בשבילו את הזמן הזה (וייתכן שהוא ביטל בשביל זה לקוחות אחרים וכיו"ב), וקשה לאמוד את השכר "כפועל בטל", ולכן מסכמים לשלם שכר מלא, וזה דבר שמקובל מאוד בשוק העבודה בימינו.

אני חושב שיותר טוב זה להתחשב, ולתבוע רק 50 אחוז, סוף כל סוף האיש לא עבד וישב בטל,אבל מנהג המקום גם יש לו מקום בהלכה.

טוב - זה ענין אחד, וסיכום מפורש - זה מצב אחר לגמרי.

[נחומצ'ה]

בהלכות תפילין למדנו, התפילין צריכין שיהיו להן גוף נקי.
עוד מצינו, שכל הנמנע מהנחת תפילין אף לחד יומא, [משום זלזול], הוא בכלל פושעי ישראל ב'גופן'.

בבית יוסף [סי' לז], נותן טעם מדוע נאמר 'בגופן', וכי הכינוי 'פושע ישראל' די בכך לגנאי
אלא משום שזאת מצוה הקרובה לגוף [משא"כ בשאר מצוות].

זה מתאים לווארט נפלא של השפת אמת במצוות תפילין. הוא מדייק ומקשה
מה הלשון שהתפילין צריכין גוף נקי, לכאורה צריך להיות 'המניח צריך שיהא לו גוף נקי'
כי זאת מצוה שעל האדם-גברא ולא על התפילין-חפצא?

ומת' שגוף הישראלי, הוא פרט נוסף במצות התפילין. כמו שהתפילים צריכין יריעות ופרשיות
ריבוע ורצועות, כך הגוף הישראלי הוא בכלל פרטים אלו.

[אש משמים]

מצות "ולו תהיה לאשה" מבואר בגמ' בכתובות ד"אי אמרה דלא בעינא מי איתיה לעשה כלל",
ונסתפקתי אם יכולה אח"כ לחזור בה, ויחזור האונס ויתחייב במצוה זו, או שבאמירה הנ"ל פקע ונמחל החיוב.

דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, ולא הגיוני שהוא יהיה תלוי לעולם ברצונה.

פשוט שחלק מדרכי הנועם ונתיבות השלום לענוש את האונס עונש גדול.

ממש לא!!!
התורה נותנת עונשים מדודים וקצובים, ולא תהפוך אדם להיות עבד-נרצע לשגיונותיה של אשה, שפעם אינה רוצה בו ופעם רוצה בו!

גם רוצח לא יכול להיות עבד נרצע? כ"כ קל בעינך אינוס אשה??

[סגי נהור]

זה מתאים לווארט נפלא של השפת אמת במצוות תפילין. הוא מדייק ומקשה
מה הלשון שהתפילין צריכין גוף נקי, לכאורה צריך להיות 'המניח צריך שיהא לו גוף נקי'
כי זאת מצוה שעל האדם-גברא ולא על התפילין-חפצא?

ומת' שגוף הישראלי, הוא פרט נוסף במצות התפילין. כמו שהתפילים צריכין יריעות ופרשיות
ריבוע ורצועות, כך הגוף הישראלי הוא בכלל פרטים אלו.

מצינו שמי שאין לו זרוע כשר לכתוב תפילין, דגברא בר חיובא הוא אלא פומא הוא דכאיב ליה (מג"א ריש סי' לט ובשוע"ר ומ"ב שם). והקשו האחרונים (ראה אבנ"ז או"ח סי' תלט ועוד) מאי שנא מחרש המדבר ואינו שומע שפסול לקרות את המגילה כיון דאינו יכול להשמיע לאזנו וחשיב לאו בר חיובא, ולא אמרינן דבר חיובא הוא אלא פומא הוא דכאיב ליה.

ולדבריך אתי שפיר, דמה שאין לו זרוע לא חשיב חסרון בגברא שעליו החיוב, אלא הוי כמי שאין לו יריעות ופרשיות דבוודאי הוי בר חיובא אלא שהוא אנוס, והוא הדין והוא הטעם בעניננו.

[כדכד]

מצות "ולו תהיה לאשה" מבואר בגמ' בכתובות ד"אי אמרה דלא בעינא מי איתיה לעשה כלל",
ונסתפקתי אם יכולה אח"כ לחזור בה, ויחזור האונס ויתחייב במצוה זו, או שבאמירה הנ"ל פקע ונמחל החיוב.

דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, ולא הגיוני שהוא יהיה תלוי לעולם ברצונה.

פשוט שחלק מדרכי הנועם ונתיבות השלום לענוש את האונס עונש גדול.

ממש לא!!!
התורה נותנת עונשים מדודים וקצובים, ולא תהפוך אדם להיות עבד-נרצע לשגיונותיה של אשה, שפעם אינה רוצה בו ופעם רוצה בו!

גם רוצח לא יכול להיות עבד נרצע? כ"כ קל בעינך אינוס אשה??

לענ"ד "ולו תהיה לאשה" אינו עונש לאונס אלא הטלת אחריות. כיוון שבגללו יהיה קשה לה להינשא לכן הוא חייב לקחת אחריות ולישא אותה אולם הגיוני ביותר שהיא לא תירצה בו אחרי מה שעשה לה ולכן אי אמרה לא בעינא שומעים לה כי זה לטובתה.
מעתה אין לנו לדון כאן בכלים של איזה מעשה חמור ומגיע עליו עונש חמור יותר וגם לא מסתבר שהאשה תשנה דעתה.
אם ההשוואה לרוצח היא בגלל הכתוב "כאשר .. ורצחו נפש כן הדבר הזה" צריך לזכור שם מדובר במאורסה ושם המעשה הרבה יותר חמור

[עזריאל ברגר]

מצות "ולו תהיה לאשה" מבואר בגמ' בכתובות ד"אי אמרה דלא בעינא מי איתיה לעשה כלל",
ונסתפקתי אם יכולה אח"כ לחזור בה, ויחזור האונס ויתחייב במצוה זו, או שבאמירה הנ"ל פקע ונמחל החיוב.

דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, ולא הגיוני שהוא יהיה תלוי לעולם ברצונה.

פשוט שחלק מדרכי הנועם ונתיבות השלום לענוש את האונס עונש גדול.

ממש לא!!!
התורה נותנת עונשים מדודים וקצובים, ולא תהפוך אדם להיות עבד-נרצע לשגיונותיה של אשה, שפעם אינה רוצה בו ופעם רוצה בו!

גם רוצח לא יכול להיות עבד נרצע? כ"כ קל בעינך אינוס אשה??

א. אין בתורה עונש של עבד-נרצע, מלבד מי שבחר בזה (ולפי התיאור שמתואר בגמרא ונפסק להלכה ברמב"ם - זה קרוב לסוג הדברים שלא היו ולא יהיו). ואף הוא - נרצע רק עד היובל ולא לכל ימי חייו. וכאן אתה רוצה להעמיד אותו ב"על-תנאי" לכל ימי חייו! ובשלמא אם נושא אותה לאשה - איננו יכול לשלחה שלא מרצונה, וזה כפי שבימינו הוא דרך כל הארץ שאי אפשר לגרש אשה בלא רצונה מפני חדר"ג. אבל להעמיד אותו במצב-המתנה נצחי - איננו נראה לי כלל.
ב. האונס פנויה (טהורה) - התורה כלל לא משווה אותו לרוצח, וכפי שהזכירו לעיל. וכפי שכתבתי במקום אחר בפורום על נושא חומרת העבירות - viewtopic.php?f=53&t=58449
ג. לגוף השאלה: לכאורה אם יבוא הדבר לפני ב"ד וכיו"ב - כדאי לקבל ממנה הצהרה מפורשת (בקגא"ס וכיו"ב) על ויתור זכותה להינשא לו.

[אש משמים]

מצות "ולו תהיה לאשה" מבואר בגמ' בכתובות ד"אי אמרה דלא בעינא מי איתיה לעשה כלל",
ונסתפקתי אם יכולה אח"כ לחזור בה, ויחזור האונס ויתחייב במצוה זו, או שבאמירה הנ"ל פקע ונמחל החיוב.

דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, ולא הגיוני שהוא יהיה תלוי לעולם ברצונה.

פשוט שחלק מדרכי הנועם ונתיבות השלום לענוש את האונס עונש גדול.

ממש לא!!!
התורה נותנת עונשים מדודים וקצובים, ולא תהפוך אדם להיות עבד-נרצע לשגיונותיה של אשה, שפעם אינה רוצה בו ופעם רוצה בו!

גם רוצח לא יכול להיות עבד נרצע? כ"כ קל בעינך אינוס אשה??

לענ"ד "ולו תהיה לאשה" אינו עונש לאונס אלא הטלת אחריות. כיוון שבגללו יהיה קשה לה להינשא לכן הוא חייב לקחת אחריות ולישא אותה אולם הגיוני ביותר שהיא לא תירצה בו אחרי מה שעשה לה ולכן אי אמרה לא בעינא שומעים לה כי זה לטובתה.
מעתה אין לנו לדון כאן בכלים של איזה מעשה חמור ומגיע עליו עונש חמור יותר וגם לא מסתבר שהאשה תשנה דעתה.
אם ההשוואה לרוצח היא בגלל הכתוב "כאשר .. ורצחו נפש כן הדבר הזה" צריך לזכור שם מדובר במאורסה ושם המעשה הרבה יותר חמור

דברי טעם. לא כתבתי להן או ללאו על שאלת המקור האם יכולה לשנות דעתה אלא שא"א להכריע ע"פ 'דרכיה נועם' כי יתכן והנועם כאן שימשיך לסבול כל חייו וזה לא מופקע כ"כ.
מש"כ שחמור אינוס הארוסה. מסתבר שלא מטעם גוף המעשה אלא מטעם העיתוי שלו אך יתכן שמצד חומרת גוף המעשה אין חילוק ויל"ע.

[עזריאל ברגר]

מש"כ שחמור אינוס הארוסה. מסתבר שלא מטעם גוף המעשה אלא מטעם העיתוי שלו אך יתכן שמצד חומרת גוף המעשה אין חילוק ויל"ע.

חז"ל דרשו מהפסוק "כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש" והסמוכים לו, שהאונס את הערווה הרי הוא כשופך דמים וניתן להצילו בנפשו.
אבל זה דווקא בערווה ולא בפנויה (עכ"פ טהורה, ולגבי נדה - תלוי בדיון שבפוסקים אם דינה כערווה או לא).

[אש משמים]

מש"כ שחמור אינוס הארוסה. מסתבר שלא מטעם גוף המעשה אלא מטעם העיתוי שלו אך יתכן שמצד חומרת גוף המעשה אין חילוק ויל"ע.

חז"ל דרשו מהפסוק "כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש" והסמוכים לו, שהאונס את הערווה הרי הוא כשופך דמים וניתן להצילו בנפשו.
אבל זה דווקא בערווה ולא בפנויה (עכ"פ טהורה, ולגבי נדה - תלוי בדיון שבפוסקים אם דינה כערווה או לא).

קושיא טובה. (ראיתי הרבה מתקשים בזה ומתרצים בדוחק ממש)
איך שלא יהיה גם אם המילים רצח לא אמורות בפנויה ודאי שהמעשה חמור ביותר והאונס צריך עונש גדול מאוד, כפי שנראה מכל מצוות התורה ואזהרותיה שלא לצער אף אחד ולעזור בכל צורה וכו' וכו'.

[עזריאל ברגר]

מש"כ שחמור אינוס הארוסה. מסתבר שלא מטעם גוף המעשה אלא מטעם העיתוי שלו אך יתכן שמצד חומרת גוף המעשה אין חילוק ויל"ע.

חז"ל דרשו מהפסוק "כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש" והסמוכים לו, שהאונס את הערווה הרי הוא כשופך דמים וניתן להצילו בנפשו.
אבל זה דווקא בערווה ולא בפנויה (עכ"פ טהורה, ולגבי נדה - תלוי בדיון שבפוסקים אם דינה כערווה או לא).

קושיא טובה. (ראיתי הרבה מתקשים בזה ומתרצים בדוחק ממש)
איך שלא יהיה גם אם המילים רצח לא אמורות בפנויה ודאי שהמעשה חמור ביותר והאונס צריך עונש גדול מאוד, כפי שנראה מכל מצוות התורה ואזהרותיה שלא לצער אף אחד ולעזור בכל צורה וכו' וכו'.

זו לא קושיא. זו עובדה!
ההשוואה לרוצח - היא רק במצבים מסוימים.

וכפי שכתבו באשכול אחר - יש עוד הרבה אופנים של התעללות פיזית ונפשית שיכולים להיעשות לאדם, ואעפ"כ אין בהם "דין רוצח".

[אש משמים]

מש"כ שחמור אינוס הארוסה. מסתבר שלא מטעם גוף המעשה אלא מטעם העיתוי שלו אך יתכן שמצד חומרת גוף המעשה אין חילוק ויל"ע.

חז"ל דרשו מהפסוק "כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש" והסמוכים לו, שהאונס את הערווה הרי הוא כשופך דמים וניתן להצילו בנפשו.
אבל זה דווקא בערווה ולא בפנויה (עכ"פ טהורה, ולגבי נדה - תלוי בדיון שבפוסקים אם דינה כערווה או לא).

קושיא טובה. (ראיתי הרבה מתקשים בזה ומתרצים בדוחק ממש)
איך שלא יהיה גם אם המילים רצח לא אמורות בפנויה ודאי שהמעשה חמור ביותר והאונס צריך עונש גדול מאוד, כפי שנראה מכל מצוות התורה ואזהרותיה שלא לצער אף אחד ולעזור בכל צורה וכו' וכו'.

זו לא קושיא. זו עובדה!
ההשוואה לרוצח - היא רק במצבים מסוימים.

וכפי שכתבו באשכול אחר - יש עוד הרבה אופנים של התעללות פיזית ונפשית שיכולים להיעשות לאדם, ואעפ"כ אין בהם "דין רוצח".

הקושיא היא בהבנת העובדה שיש חילוק בין פנויה למאורסת כשהמעשה הוא אותו מעשה ומה יש לחלק ביניהם?

[מן הדרום]

בעניין קרא שני פסוקים במקום שלשה, וברך כבר יש מחלוקת ט"ז ומג"א ועוד לשני הצדדים האם יברך שוב ברכה ראשונה ויקרא ג פסוקים או שיקרא אחד ויברך רק ברכה אחרונה
המ"ב כמג"א כף החיים כט"ז. הרב ימחק יוסף כט"ז הרב דוד יוסף כמג"א מה עושים? [השאלה לציבור שרובו ספרדי]

דבר מעניין כתב הרב יהודה זרחיה סגל כדלקמן, אולי זה פתרון?
ו) ושמעתי שיש מי שהורה לקרא פסוק אחד להשלים לעולה מבלי לברך לא לפניה ולא לאחריה. וטעמו ונימוקו, כיון דאם יניחו הדבר כמות שהוא, אין העולה במנין הקוראים, וברכותיו לבטלה גם לפניה וגם לאחריה, ואם נוסיף לו פסוק אחד הרי להט"ז עכ"פ ברכתו הראשונה היתה כהלכה, שהרי בטעות הפסיק באמצע וברך, נמצא דעי"ז שמוסיפים לקרא לו פסוק אחד מצילים את ברכתו הראשונה, ואילו לברך לאחריה לא נרשה לו כיון דלהמג"א לא מצטרף הפסוק הזה לקריאה הקודמת שכבר נגמרה, ונמצא שעכשיו יש כאן קריאה של פסוק אחד ועליה אין ברכה לא לפניה ולא אחריה. והפסק הזה נראה לי, לאור שקשה לנו בספק ברכות להכריע בבהירות, אם כשיטת המג"א או כשיטת הט"ז, ויתכן שבעל משאת משה מפרש דברי הש"ע בהכי, שכבר בארנו לעיל שמפרש חוזר בלי ברכה, ומשום דמספקא ליה שמא הלכה כאותה שיטה של הראשונים שגם קריאת שני פסוקים עלתה לו ואינה לבטלה, ולכן מספיקא של הברכה הראשונה מוסיף וחוזר על השלמת ג' הפסוקים, וקורא פסוק אחד בלבד. (ולשון "חוזר" מתפרש איפוא על אותו העולה שחוזר לעלות, ולא על אותה קריאה שחוזר עליה).

מסקנא

המורים כמג"א שהעולה לתורה וקרא שני פסוקים וכבר ברך ברכה לאחריה יחזור ויברך שנית לפניה ויקראו לו אותם שני פסוקים ויוסיפו עוד אחד, שפיר עבדי, שכן הורה המשנ"ב ורוב הפוסקים.

המורים שאותו עולה יחזור ויקרא בלי ברכה לפניה עוד פסוק ויברך ברכה אחרונה שנית, כהט"ז, לא נוכל למחות בידם, כיון שיש להם על מי לסמוך על הט"ז ודעימיה וערוך השלחן. אבל לא כדאי לדעתי לעשות כן, כיון שרוב הפוסקים חולקים על הט"ז, ולכן עדיף שאף לשיטתם שיקרא אותו העולה בלי ברכה לפניה שלשה פסוקים, ואז יברך בשקט ובשלוה ברכה לאחריה לכל השיטות, כיון שנתחייב עכשיו על קריאתו בברכה לאחריה, ולא לפניה, לחוש לדעת הט"ז. וכמו שבארנו.

והנכון יותר לדעתי להורות שלא יברך לא לפניה ולא לאחריה, ולא לקרא לו אלא פסוק אחד בלבד, שאז אין חיוב של ברכה אחרונה על הפסוק להמג"א. והרב הגאון בעל מנחת יצחק לא קיבל פסק זה של המורה, ולענ"ד הוא המחוור.

[עובדיה חן]

משכיר "מספר רשיון מונית" והנהג השוכר נוסע בשבת האם זה מותר או לא, ואת"ל שאסור, מה זה שונה ממשכיר דירה למחלל שבת.

[יוסף חיים אוהב ציון]

משכיר "מספר רשיון מונית" והנהג השוכר נוסע בשבת האם זה מותר או לא, ואת"ל שאסור, מה זה שונה ממשכיר דירה למחלל שבת.

כאן רואים את המספר בגלוי. ובדירה עיין יבי"א הנימוקים להיתר.

[כדכד]

לכאורה ההבדל פשוט כי המספר שייך לחפץ שנוסעים בו ומחללים בו שבת משא"כ הדירה שאינה שייכת דוקא לחלול שבת ואפשר לדור בה בלי קשר

[יוסף חיים אוהב ציון]

לכאורה ההבדל פשוט כי המספר שייך לחפץ שנוסעים בו ומחללים בו שבת משא"כ הדירה שאינה שייכת דוקא לחלול שבת ואפשר לדור בה בלי קשר

כן מבואר ביבי"א בתשובה להגר"י צדקה זצ"ל.
שו"ת יביע אומר (חלק ב אורח חיים סימן טו)
שוב מצאתי בשו"ת מהרש"ם ח"ב (סי' קפד), שנשאל, אם מותר להשכיר את ביתו ליהודי ספר המגלח ביום שבת קודש בפרהסיא והשיב, עד שאתה שואלני להשכיר לספר, הרי בכל השכרת בית למחללי ש"ק בבישול ואפייה וכביסה וכו' יהיה איסור בזה. ופוק חזי מאי עמא דבר (להתיר). והביא ד' הבנין ציון וכת"ס הנ"ל, שאין שום איסור בזה אא"כ בשעת סיועו לעבירה, עושה את האיסור מיד, הלא"ה שרי. וכ', שבאמת כעין זה כ' הב"ח ומג"א (סי' קסט סק"ו). וע"ע במג"א (סי' רסו סק"ח). ועוד שהרי כאן לא יעשה האיסור בגוף הבית רק באוירו, ול"ד למה שאסרו בעלמא משום מסייע ידי עוברי עבירה, דהתם היינו שבגוף הדבר שנותן יעשו בו האיסור. וגם יש לצדד שאולי יחזור בתשובה וכו'. ע"ש. ותעלוזנה כליותי שיש תנא דמסייע לן בכחא דהיתרא. ומי כמוהו מורה.

[כדכד]

בעניין קרא שני פסוקים במקום שלשה, וברך כבר יש מחלוקת ט"ז ומג"א ועוד לשני הצדדים האם יברך שוב ברכה ראשונה ויקרא ג פסוקים או שיקרא אחד ויברך רק ברכה אחרונה
המ"ב כמג"א כף החיים כט"ז. הרב יצחק יוסף כט"ז הרב דוד יוסף כמג"א מה עושים? [השאלה לציבור שרובו ספרדי]

דבר מעניין כתב הרב יהודה זרחיה סגל כדלקמן, אולי זה פתרון?
ו) ושמעתי שיש מי שהורה לקרא פסוק אחד להשלים לעולה מבלי לברך לא לפניה ולא לאחריה. וטעמו ונימוקו, כיון דאם יניחו הדבר כמות שהוא, אין העולה במנין הקוראים, וברכותיו לבטלה גם לפניה וגם לאחריה, ואם נוסיף לו פסוק אחד הרי להט"ז עכ"פ ברכתו הראשונה היתה כהלכה, שהרי בטעות הפסיק באמצע וברך, נמצא דעי"ז שמוסיפים לקרא לו פסוק אחד מצילים את ברכתו הראשונה, ואילו לברך לאחריה לא נרשה לו כיון דלהמג"א לא מצטרף הפסוק הזה לקריאה הקודמת שכבר נגמרה, ונמצא שעכשיו יש כאן קריאה של פסוק אחד ועליה אין ברכה לא לפניה ולא אחריה. והפסק הזה נראה לי, לאור שקשה לנו בספק ברכות להכריע בבהירות, אם כשיטת המג"א או כשיטת הט"ז, ויתכן שבעל משאת משה מפרש דברי הש"ע בהכי, שכבר בארנו לעיל שמפרש חוזר בלי ברכה, ומשום דמספקא ליה שמא הלכה כאותה שיטה של הראשונים שגם קריאת שני פסוקים עלתה לו ואינה לבטלה, ולכן מספיקא של הברכה הראשונה מוסיף וחוזר על השלמת ג' הפסוקים, וקורא פסוק אחד בלבד. (ולשון "חוזר" מתפרש איפוא על אותו העולה שחוזר לעלות, ולא על אותה קריאה שחוזר עליה).

מסקנא

המורים כמג"א שהעולה לתורה וקרא שני פסוקים וכבר ברך ברכה לאחריה יחזור ויברך שנית לפניה ויקראו לו אותם שני פסוקים ויוסיפו עוד אחד, שפיר עבדי, שכן הורה המשנ"ב ורוב הפוסקים.

המורים שאותו עולה יחזור ויקרא בלי ברכה לפניה עוד פסוק ויברך ברכה אחרונה שנית, כהט"ז, לא נוכל למחות בידם, כיון שיש להם על מי לסמוך על הט"ז ודעימיה וערוך השלחן. אבל לא כדאי לדעתי לעשות כן, כיון שרוב הפוסקים חולקים על הט"ז, ולכן עדיף שאף לשיטתם שיקרא אותו העולה בלי ברכה לפניה שלשה פסוקים, ואז יברך בשקט ובשלוה ברכה לאחריה לכל השיטות, כיון שנתחייב עכשיו על קריאתו בברכה לאחריה, ולא לפניה, לחוש לדעת הט"ז. וכמו שבארנו.

והנכון יותר לדעתי להורות שלא יברך לא לפניה ולא לאחריה, ולא לקרא לו אלא פסוק אחד בלבד, שאז אין חיוב של ברכה אחרונה על הפסוק להמג"א. והרב הגאון בעל מנחת יצחק לא קיבל פסק זה של המורה, ולענ"ד הוא המחוור.

לענ"דהמנח"י צודק
איננו יכולים לעשות מדעתנו הכרעה ולסבור בצד אחד כפוסק א' ובצד שני כפוסק ב'.
או שנכריע כהמג"א שהקריאה הקודמת אינה חשובה קריאה כיוון שהיתה שלא כתיקון חכמים וצריך לקרוא שנית בברכה לפניה ולאחריה או שנכריע כהט"ז שעדין יכול לתקן ורק יברך ברכה אחרונה לאחר השלמת הקריאה בפסוק נוסף.
איני יודע להכריע בין השיטות אבל המצאה של לקרוא פסוק אחד בלי ברכה או שלשה ויברכו לאחריה בלבד אינה נראית לי כיוון שהיא דלא כמאן (אם קוראים ג' פסוקים צריך לברך ברכה ראשונה למג"א ולכן אין נכון לוןמר שיעשו כן בלי ברכה)

[עזריאל ברגר]

משכיר "מספר רשיון מונית" והנהג השוכר נוסע בשבת האם זה מותר או לא, ואת"ל שאסור, מה זה שונה ממשכיר דירה למחלל שבת.

בלי לדון על עיקר הדין, אפילו את"ל שמותר ואין כאן משום חילול ה' וכו', אבל כמעט תמיד יהיה בזה "שכר שבת" באופן כזה או אחר.

[יוצא פוניבז']

משכיר "מספר רשיון מונית" והנהג השוכר נוסע בשבת האם זה מותר או לא, ואת"ל שאסור, מה זה שונה ממשכיר דירה למחלל שבת.

כדאי להזכיר שגם משכיר דירה, למרות שרבים נוהגים להקל בזה, אין זה פשוט כ"כ, ויש מגדולי הפוסקים שסוברים בזה לאיסור, רצו"ב מכתב הח"ח שיש בזה לפנ"ע

המקור ממכתבי החפץ חיים מכתב כז.png (71.14 KiB) נצפה 6094 פעמים

[עזריאל ברגר]

משכיר "מספר רשיון מונית" והנהג השוכר נוסע בשבת האם זה מותר או לא, ואת"ל שאסור, מה זה שונה ממשכיר דירה למחלל שבת.

כדאי להזכיר שגם משכיר דירה, למרות שרבים נוהגים להקל בזה, אין זה פשוט כ"כ, ויש מגדולי הפוסקים שסוברים בזה לאיסור, רצו"ב מכתב הח"ח שיש בזה לפנ"ע

המקור ממכתבי החפץ חיים מכתב כז.png

תיקון: הח"ח לא מדבר על דירה למגורים אלא על עסק.

[יוצא פוניבז']

משכיר "מספר רשיון מונית" והנהג השוכר נוסע בשבת האם זה מותר או לא, ואת"ל שאסור, מה זה שונה ממשכיר דירה למחלל שבת.

כדאי להזכיר שגם משכיר דירה, למרות שרבים נוהגים להקל בזה, אין זה פשוט כ"כ, ויש מגדולי הפוסקים שסוברים בזה לאיסור, רצו"ב מכתב הח"ח שיש בזה לפנ"ע

המקור ממכתבי החפץ חיים מכתב כז.png

תיקון: הח"ח לא מדבר על דירה למגורים אלא על עסק.

ומה החילוק?

[כדכד]

שבעסק מחללים שבת בעצם היותו עסק ובדירה גרים ולכן גם אם יש שם חילול שבת אין זה נזקף על בעל הבית

[עובדיה חן]

יש לעיין על פי מה שהת"ח אמרו כאן האם מותר להשכיר רכב לכמה ימים כולל שבת,[באופן שאינו גובה שכר על השבת] לאדם שנראה אינו שומר שבת,ואת"ל שזה מותר מה הדין שאמר להדיא שהוא מחלל שבת האם זה יהיה אסור כמסייע לדבר עבירה

[כדכד]

בעניין קרא שני פסוקים במקום שלשה, וברך כבר יש מחלוקת ט"ז ומג"א ועוד לשני הצדדים האם יברך שוב ברכה ראשונה ויקרא ג פסוקים או שיקרא אחד ויברך רק ברכה אחרונה
המ"ב כמג"א כף החיים כט"ז. הרב יצחק יוסף כט"ז הרב דוד יוסף כמג"א מה עושים? [השאלה לציבור שרובו ספרדי]

דבר מעניין כתב הרב יהודה זרחיה סגל כדלקמן, אולי זה פתרון?
ו) ושמעתי שיש מי שהורה לקרא פסוק אחד להשלים לעולה מבלי לברך לא לפניה ולא לאחריה. וטעמו ונימוקו, כיון דאם יניחו הדבר כמות שהוא, אין העולה במנין הקוראים, וברכותיו לבטלה גם לפניה וגם לאחריה, ואם נוסיף לו פסוק אחד הרי להט"ז עכ"פ ברכתו הראשונה היתה כהלכה, שהרי בטעות הפסיק באמצע וברך, נמצא דעי"ז שמוסיפים לקרא לו פסוק אחד מצילים את ברכתו הראשונה, ואילו לברך לאחריה לא נרשה לו כיון דלהמג"א לא מצטרף הפסוק הזה לקריאה הקודמת שכבר נגמרה, ונמצא שעכשיו יש כאן קריאה של פסוק אחד ועליה אין ברכה לא לפניה ולא אחריה. והפסק הזה נראה לי, לאור שקשה לנו בספק ברכות להכריע בבהירות, אם כשיטת המג"א או כשיטת הט"ז, ויתכן שבעל משאת משה מפרש דברי הש"ע בהכי, שכבר בארנו לעיל שמפרש חוזר בלי ברכה, ומשום דמספקא ליה שמא הלכה כאותה שיטה של הראשונים שגם קריאת שני פסוקים עלתה לו ואינה לבטלה, ולכן מספיקא של הברכה הראשונה מוסיף וחוזר על השלמת ג' הפסוקים, וקורא פסוק אחד בלבד. (ולשון "חוזר" מתפרש איפוא על אותו העולה שחוזר לעלות, ולא על אותה קריאה שחוזר עליה).

מסקנא

המורים כמג"א שהעולה לתורה וקרא שני פסוקים וכבר ברך ברכה לאחריה יחזור ויברך שנית לפניה ויקראו לו אותם שני פסוקים ויוסיפו עוד אחד, שפיר עבדי, שכן הורה המשנ"ב ורוב הפוסקים.

המורים שאותו עולה יחזור ויקרא בלי ברכה לפניה עוד פסוק ויברך ברכה אחרונה שנית, כהט"ז, לא נוכל למחות בידם, כיון שיש להם על מי לסמוך על הט"ז ודעימיה וערוך השלחן. אבל לא כדאי לדעתי לעשות כן, כיון שרוב הפוסקים חולקים על הט"ז, ולכן עדיף שאף לשיטתם שיקרא אותו העולה בלי ברכה לפניה שלשה פסוקים, ואז יברך בשקט ובשלוה ברכה לאחריה לכל השיטות, כיון שנתחייב עכשיו על קריאתו בברכה לאחריה, ולא לפניה, לחוש לדעת הט"ז. וכמו שבארנו.

והנכון יותר לדעתי להורות שלא יברך לא לפניה ולא לאחריה, ולא לקרא לו אלא פסוק אחד בלבד, שאז אין חיוב של ברכה אחרונה על הפסוק להמג"א. והרב הגאון בעל מנחת יצחק לא קיבל פסק זה של המורה, ולענ"ד הוא המחוור.

עכשו ראיתי במאמר מרדכי להגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל שגם הוא פוסק כהט"ז משום סב"ל והביא גם את העצה הזו שנכתבה כאן.
בכרך ב של מאמר מרדכי על שבת פרק כט עמ' סג-סד כתב בסעיף כד וכח שאם לא בירך ברכה אחרונה יקרא עוד פסוק ובסעיף כה כתב שבשבת לא יברך שוב אלא שיעלו שבעה עולים מלבדו.
בסעיף כט כתב שבחול אם לא ירד מהבימה יקרא ג' פסוקים בלי ברכה ראשונה ויברך ברכה אחרונה שוב ובסעיף כה כתב שלא יברך ברכה ראשונה שכן כתב הכה"ח משום סב"ל.
בסעיף ל כתב שאם העולה ירד מהבימה ועלה אחר אחריו ולא בירך עדיין ישוב הראשון לקרוא ויברך גם ברכה ראשונה ונימק בהערה כו שבאופן כזה ודאי הסיח דעתו מהברכה ולכן יברך ברכה ראשונה

[מן הדרום]

הקנס של הרמ"א למי ששכחה להדליק נר שבת, נהוג גם אצל הספרדים?

[יוסף חיים אוהב ציון]

הקנס של הרמ"א למי ששכחה להדליק נר שבת, נהוג גם אצל הספרדים?

בחזו"ע שבת ועוד פוסקים ספרדים כתבו שלא. כיון שיש את אור האעלקטריק.

[כדכד]

היו גם פוסקים אשכנזים שכתבו את זה

[איתן נוי]

שבעסק מחללים שבת בעצם היותו עסק ובדירה גרים ולכן גם אם יש שם חילול שבת אין זה נזקף על בעל הבית

שו"ת יביע אומר חלק ט - אורח חיים סימן קח.
מסקנת התשובה:
"והנה כבר הארכתי בזה בשו"ת יביע אומר ח"ב (חאו"ח סי' טו), בתשובה לידידנו הרה"ג ר' יהודה צדקה זצ"ל, שנשאל בזה בהיותו בעיר לונדון, בשליחות ישיבת פורת יוסף, והשבתי לו להתיר. וע"ש. ומ"מ נראה שאם משכיר לו החנות בסביבה יהודית, והשוכר פותח חנותו בשבת, ויש בזה משום מכשול לרבים, שומר נפשו ירחק מזה, ואין להקל בדבר. וכמ"ש ג"כ בשו"ת ציץ אליעזר חלק יג (סי' לט). וע"ע בשו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר (חאו"ח סי' לט). ובשו"ת קנין תורה ח"א (סי' סד). ע"ש. וע' בשו"ת ישכיל עבדי חלק ח (חיו"ד סי' טו). וי"ל ע"ד. ואכמ"ל".
ילקוט יוסף שבת א הוספות סימן רמו - השכרה לעכו"ם ושביתת בהמתו:
א. מותר להשכיר דירתו ליהודי אף שיודע שהוא מחלל שבת, ויבשל וידליק חשמל בדירה זו. ונכון שיתנה בחוזה השכירות שלא יחלל שבת בפרהסיא. ומ"מ נראה שאם משכיר לו חנות בסביבה יהודית, והשוכר פותח חנותו בשבת, ויש בזה משום מכשול לרבים, שומר נפשו ירחק מזה, ואין להקל בדבר.

[יוסף חיים אוהב ציון]

היום בבהכ"נ הזמינו אדם חשוב לעלות שלישי והוא לא התענה מחתמת חולשתו. האם היה צריך לומר שאינו מתענה ולהתבייש.