'חיבוק' כביטוי של צער

[חד ברנש]

האם מצאנו במקורות, ש'חיבוק' הוא ביטוי של צער, הספד וכדומה?
לעת עתה ראיתי בתורה תמימה, המסביר את "והכסיל חובק את ידיו", כביטוי לצער.
אבל דרוש לי מקור קדום ומוסמך יותר.

תודה רבה!

[יאיר אתמר]

לגבי חיבוק ידיים ראה שבת י ע"א ורש"י שם
(וראה כל עצמותי תאמרנה של ארליך פרק ה)

[גימפעל]

ראה שו"ע, בעיקר שועה"ר סימן צא

[חד ברנש]

תודה לכם.
נראה שלא דייקתי בשאלתי.
לא נתכוונתי לחיבוק הידיים, אלא לחיבוק ממש.
מצאתי למשל, שחיבקו את גוף הנפטר (לפני או אחרי מותו) כביטוי לצער. כן משמע מההקשר.

[יאיר אתמר]

יכול להיות שיש מקורות במאמרו של א' קוסמן על נשיקת המתים (תרביץ סה).

[חד ברנש]

ייש"כ גדול!!
לא מצאתי שם דיון בענייני, אבל המאמר בהחלט עוזר, שממנו ניתן לומר, כשם שבמקורות הקדומים הקפידו לנשק את הנפטר כביטוי של פרידה, כך גם נהגו לחבקו. היינו, חיבוק הנפטר אינו ביטוי לצער ולהספד אלא פרידה!
ומעתה שמא כן יש לפרש את ירושלמי, שבת ב ז, שבפטירת ר' אליעזר: "נכנס רבי יהושע וחלץ את תפיליו והיה מגפפו ומנשקו ובוכה" (הובא במאמרו של קוסמן).

[יאיר אתמר]

מצאתי עניין דומה גם אצל ר' ישמעאל כשנהרג רשב"ג, בתדא"ר פרק ל (אות כב) ואדר"נ נו"ב פרק מא.

[חד ברנש]

ידעתי, אך אין טעם לציין את כל המקבילות (המאוחרות) כשאין בהם כל שינוי לשוני או ענייני.