הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ה' יוני 30, 2022 12:05 am
מה שכתבתי היום בס"ד על המטה בהקשר של 'מי מריבה'.
המטה המיוחד שהכה את הסלע
כ, ח קַ֣ח אֶת־הַמַּטֶּ֗ה וְהַקְהֵ֤ל אֶת־הָעֵדָה֙ אַתָּה֙ וְאַהֲרֹ֣ן אָחִ֔יךָ וְדִבַּרְתֶּ֧ם אֶל־הַסֶּ֛לַע לְעֵינֵיהֶ֖ם וְנָתַ֣ן מֵימָ֑יו וְהוֹצֵאתָ֙ לָהֶ֥ם מַ֙יִם֙ מִן־הַסֶּ֔לַע.
מטה הנסים שנעשו בו האותות והמכות במצרים
[א] בתרגום המיוחס ליונתן "סַב יַת חוֹטֶר נִיסַיָא וּכְנַשׁ יַת כְּנִישְׁתָּא אַנְתְּ וְאַהֲרֹן אָחוּךְ וְתוּמוּן תְּרֵיכוֹן יַת כֵּיפָא בִּשְׁמָא רַבָּא וּמְפַרְשָׁא כַּד הִינוּן חַמְיָין וְיִתֵּן מוֹהִי וְאִין יְסָרֵב לְאַפּוֹקֵי מָחֵי אַנְתְּ לְחוֹדָךְ בֵּיהּ בְּחוּטְרָא דְבִידָךְ וּתְהַנְפֵּק לְהוֹן מַיָא מִן כֵּיפָא".
ובלשונו 'חוטר ניסיא' בפשוטו הכוונה למטה הנסים – המטה שעשו בו את האותות ואת המופתים ואת עשרת המכות במצרים.
ובמדרש אגדה להלן (כא, יח): במשענותם. זה המטה שהי' למשה ולאהרן, ומנין שהי' של אהרן, שנאמר אמור אל אהרן קח מטך (שמות ז יט), ואומר נטה את מטך והך את עפר הארץ.
ובמדרש לקח טוב: קח את המטה. זה מטה שנעשו בו האותות.
וכן מפורש בזוה"ק (תוספת שמות רעב א): ואמר רבי יוסי ברשותו של משה היה [מטה האלקים] עד שהוקם המשכן כיון שהוקם המשכן חזר המטה לפני העדות ומשה היה נוטלו לעשות בו נסים הדא הוא דכתיב ויקח משה את המטה מלפני ה' כיון שלקחו הרי הוא ברשותו וכשלו היה.
וכן הוא בזוהר חדש פרשת בשלח (נא א).
וכן משמעות דברי האבן עזרא: את המטה מלפני ד' - הוא מטה האלהים, והוא המונח לפני העדות. וכן הוא דעת הר"ן בדרשותיו דרוש ח (ראה בהערה).
וכן נקט בפשיטות המבי"ט בספרו בית אלקים (שער היסודות פרק כג) והאריך בזה.
והרחיב הנצי"ב בפי' העמק דבר כאן: המטה הידוע של משה, ומזה שאמר ליקח מבואר שלא היה עוד ביד משה בתמידות... והכי מבואר בסמוך ויקח משה את המטה מלפני ה'. והטעם הוא משום שטבע המטה היה מסוגל לעשות בו נסים נגלים, ומשום הכי היה מכונה האותות זה המטה, על שם פעולתו התמידית, וכבר ביארנו שבשנת הארבעים נפסק כמעט חיי הנסיי, על כן כאשר צוה ה' לעשות נס אם יוצרך כאשר יבואר לפנינו, צוהו ליקח את המטה.
ובפס' ט: מלפני ה'. כבר נתבאר שהיה מונח בקדשי קדשים במקום גבוה מהליכות הטבע.
המטה שמקומו 'מלפני ד'' – מטה אהרן שפרח בבית קדשי הקדשים
[ב] לעומת זאת רבים מן המפרשים פירשו שמטה זה הוא מטה אהרן מפרשת קרח, כך נראה בפי' רשב"ם: קח את המטה - מלפני העדות: ודברתם אל הסלע - לא צוה הק' לקחת את המטה להכות בו הסלע כמו שעשה ברפידים שכת' שם והכיתם בצור ויצאו ממנו מים, אלא המטה צוה לקחת להראות בו קשי מרי שלהם כדכתיב למשמרת לאות לבני מרי, אפס בדבור ידבר אל הסלע לתת מימיו והוצאת להם מים על ידי דבורך עם הסלע.
ובחזקוני להלן פס' ח: קח את המטה זה המטה של אהרן דהא כתיב כאן ויקח משה את המטה מלפני ה' וזהו מקלו של אהרן כדכתיב בפרשת קרח השב את מטה אהרן לפני העדות למשמרת לאות לבני מרי, ועוד דמקלו של אהרן היה אות לבני מרי והיינו דאמר משה שמעו נא המורים וכבר טעה משה שאמר לו הקדוש ברוך הוא קח את המטה סבר משה להכות בסלע והקב"ה לא אמר קח את המטה אלא לפי שלא היה לאות לבני מרי.
ובספר הקדמון שפתי כהן עה"ת לרבי מרדכי הכהן מגורי גוריו של האר"י הק' הרחיב היריעה: לא אמר מטך, אלא המטה בה' הידיעה יש מי שפירש שזה המטה הוא מטה של אהרן, והוא לאות לבני מרי, לזה אמר שמעו נא המורים, זהו ויקח משה את המטה מלפני ה', כמו שכתוב בפרשת קרח וינח משה את המטות לפני ה', והכוונה היא לומר שכמו שזה היה עץ יבש והפריח ועדיין הוא עומד בלחותו ובפרחו, כן יש כח להוציא מים מצור החלמיש, לא להכות בו הסלע[1], ומשה שהכה בו הסלע, רצה לומר שהם ראוים להכאה אחר שהטריחו קונם להוציא מדבר שלא כטבעו, כמו מעשה של בנו דרבי יוסי דמן יוקרת (תענית כד א) שאמר לתאנה להוציא פרי שלא בזמנו ונענש, והקב"ה חשבו למשה לחטא, כי אדרבה בזה תוכר גבורת הבורא ונפלאותיו בשינוי טבעו של עולם, ולזה אמר יען לא האמנתם, לא אמר אמנתם אלא האמנתם להכניס בלבן של ישראל שיש בו יכולת לשנות הטבע בלי שום טורח, וכל ענין יציאת מצרים והמכות והוליכם בתהומות כמדבר והליכתם במדבר ארבעים שנה ולא חסרו דבר, הכל היה בשינוי טבעו של עולם בלי טורח, והכנסתן לארץ ולהרוג שלושים ואחד מלכים, הכל היה שלא על דרך הטבע, לכן לא תביאו את הקהל הזה וגו'.
ובכלי יקר פס' ח הוסיף לדקדק עוד לשון המקראות לפי פירוש זה.
ב' הפירושים אחד הם, המטה אותו מטה
[ג] והנה בספר פנים יפות נראה דמספקא ליה טובא מדיליה בין ב' הפירושים הנ"ל וז"ל, עוד יש לפרש הא דאמר הכתוב ויקח משה את המטה מלפני ה', לכאורה מפשטות הלשון זה המטה שהכה בו הצור ברפידים אין זה המטה שציוה ה' עתה, כי המטה שהיה לפני ה' הוא המטה אשר פרח בו שקדים שם נאמר שם אהרן תכתוב על מטהו, והיינו בתחלה נתנו כל י"ב שבטים מטיהם ומטה לוי היה בתוכם, וציוה הש"י לכתוב שם אהרן על מטה של שבט לוי, והכא כתיב ויקח משה את המטה מלפני ה', לפ"ז אין זה המטה של משה ואהרן שעשו בו האותות במצרים, אך לא מצאתי זה, וגם לשון ויך משה במטהו משמע שהיה המטה של משה שעשה בו האותות במצרים.
ברם, עיקר הרעיון הגנוז בב' המטות אחד הוא, מטות שהוראתם הוא נס, וההנהגה שהינם מייצגים היא הנהגת למעלה מדרך הטבע, כפי שנתבאר לן בדברי הנצי"ב לפירושא קמא, ובדברי השפתי כהן לפירושא בתרא, ואמנם לא רחוק הוא לומר שהמטה מטה אחד הוא, מטה משה שנעשו בו האותות ומטה אהרן אשר פרח לפני ד'.
וכך נתפרש להדיא במדרש ילמדנו פרשת קרח: ג' דברים עתיד אליהו ע"ה להעמיד להם לישראל ארון וצנצנת המן וצלוחית של שמן המשחה, וי"א אף מקלו שלאהרן בשקדיה ופרחיה, שנ' השב את מטה אהרן לפני העדות, ומתרעמין היו על המטה שהיו אומרים אינו אלא לפורענות; הוא הביא את המכות על המצרים במצרים ועל הים. לפי' ידעו שהוא שלנסים.
מטה עוזך ישלח ה' מציון
[ד] והנה בילקוט שמעוני כאן (רמז תשסג) מובא: קח את המטה. זה שאמר הכתוב מטה עוזך ישלח ה' מציון זה המטה שהיה ביד יעקב אבינו שנאמר כי במקלי עברתי, והוא המטה שהיה ביד יהודה שנאמר חותמך ופתילך ומטך אשר בידך, והוא היה ביד משה שנאמר ואת המטה הזה תקח בידך, הוא היה ביד אהרן שנאמר וישלך אהרן את מטהו, והוא היה ביד דוד שנאמר ויקח מקלו בידו, והוא היה ביד כל מלך ומלך עד שחרב בית המקדש, וכן עתיד אותו המטה לימסר למלך המשיח, וכן עתיד לרדות בו את אומות העולם לכך נאמר מטה עוזך ישלח ה' מציון.
ולעומת זאת במדרש במדבר רבה פר' קרח (יח, כג) איתא: ומטה אהרן, יש אומרים הוא המטה שהיה ביד יהודה שנא' ומטך אשר בידך. וי"א הוא המטה שהיה ביד משה ומעצמו פרח שנא' והנה פרח מטה אהרן... וגזר הקדוש ברוך הוא על המקל ונמצא עליו שם המפורש שהיה בציץ שנא' ויצא פרח ויצץ ציץ והפריח בו בלילה ועשה פרי ויגמול שקדים גמל לכל מי שהיה שוקד על שבטו של לוי ולמה שקדים ולא רמונים ולא אגוזים לפי שנמשלו ישראל בהם ואותו המטה היה ביד כל מלך ומלך עד שחרב ביהמ"ק ונגנז ואותו המטה עתיד להיות ביד מלך המשיח במהרה בימינו שנאמר מטה עוזך ישלח ה' מציון רדה בקרב אויביך.
ולפי האמור יש לומר שאמנם מדובר באותו מטה עוז.
=================================
[1] ובדברים אלו מתיישבת קושיית הרמב"ן על רש"י, וז"ל, החטא במשה ואהרן במי מריבה אינו מתפרסם בכתוב. ורש"י פירש מפני שצוה אותם ודברתם אל הסלע ולא אמר והכיתם, שאלו דברו היה הקדוש ברוך הוא מתקדש לעיני כל העדה ואומרים ומה סלע זה שאינו שומע ואינו מדבר מקיים דברו של הקדוש ברוך הוא אנו על אחת כמה וכמה. ודברי אגדה הם, אבל לא נתחוורו, כי מאחר שצוה קח את המטה יש במשמע שיכה בו, ואלו היה רצונו בדבור בלבד מה המטה הזה בידו. וכן במכות מצרים שאמר והמטה אשר נהפך לנחש תקח בידך, והוא להכות בו, ולפעמים יאמר נטה את ידך, ורצונו לומר להכות במטה, כי הכתוב יקצר בדבר הנשמע. ואין הנס גדול בדבור יותר מההכאה, כי הכל שוה אצל הסלע.
ולפי האמור את"ש מה ענין המטה, וגם מה יותרת הנס בדיבור על פני הכאה.
ושוב מצאתי בדרשות הר"ן דרוש ח, וז"ל, ואין זה מן התימה, כי הנה ראינו שאמר השם יתברך למשה ואת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות, הנה המטה הזה מפני שהיה בידו של משה בעמדו לפני הסנה, וחל עליו מן הענין האלהי עד שנעשה בו האות הראשון, מפני זה אחר כך היה מסייע בעשיית האותות האחרות, שבכל האותות שנעשו במצרים צוה האל שיעשו על ידי המטה. ולא היה המטה מסייע בעשיית האותות בתנועתו לבד, אבל בהמצאו שם גם כן, שהרי מצינו שאמר השם יתברך למשה במי מריבה האחרונים קח את המטה והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך ודברתם וגו', הנה בכאן לא צוהו שיכה בסלע כלל, אבל שידבר אליו, ועם כל זה אמר קח את המטה, הנה נראה כי המצא המטה שם, היה מסייע בעשיית הנס ההוא, והחטא במשה היה על שהכה בסלע. וכן הוא דעת רש"י מדברי אגדה.
אבל הרמב"ן ז"ל ירחיק זה, ואמר כי מאחר שצוהו קח את המטה, יש במשמע שיכה בו, ואילו היה רצונו בדיבור זה לבד, מה המטה הזה בידו. אבל האמת שאין זו קושיא, כי כמו שנצטרך להודות שתנועות המטה היו מסייעות בעשיית הנסים, אף על פי שלא היה מטבע המטה ולא מטבע התנועות, כן הוא אפשר קרוב שבהמצא המטה לבד, יסייע במעשה הנס.