בגמרא (פסחים ע"ז. תענית כ"ט. שבועות י.) ראש חדש איקרי מועד כדאביי דאמר אביי תמוז דהאי שתא מלויי מליוה דכתיב קרא עלי מועד לשבור בחורי.
ופירש רש"י ד"ה קרא עלי מועד. תמוז דשילוח מרגלים מלויי מליוה וכלו ארבעים דידהו בט' באב בפרק בתרא דתענית והוקבעה להם בו בכיה לדורות ויום עיבור החדש קרי מועד:
יש לעיין על מה ולמה מלויי מליוה דייקא חודש תמוז. (עיין בתוס' תענית דעשו אותו משלשים ימים כדי שיכלו המ' ימים בתשעה באב).
ועוד הלא לא קידשו את החודש במדבר ע"פ הראיה רק לפי חשבון כאיתא ברבנו בחיי (בא ט"ז, ג) וז"ל: וכתב רבינו חננאל: קביעות החודשים אינו אלא על פי החשבון לא על פי ראיית הלבנה, והראיה שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היה הענן מכסה אותם ביום ועמוד האש לילה ולא ראו בכולם שמש ביום ולא ירח בלילה, ומהיכן היו קובעים חודשים על פי ראיית הלבנה, אלא בוודאי עיקר המצווה בכתוב על פי החשבון, עכ"ל. וא"כ אם על פי חשבון היה תמוז מלא האיך מליוה.
אלא אפשר לחדש ולומר דהא המרגלים נשלחו ביום כ"ט לחודש סיון כמבואר בגמ' תענית (כ"ט.) תניא בעשרים ותשעה בסיון שלח משה מרגלים, וכשבאו לארץ ושהו בה ארבעים יום, ע"כ ראו הלבנה בחידושה בארץ ישראל בחודש אב וראו הלבנה החדשה ביום ל"א לחודש תמוז, והלשון מלויי מליוה הכוונה להמרגלים עכ"פ הכשרים שבהם יהושע וכלב, דעד כאן לא קידשו את החודש במדבר ע"פ חשבון אלא משום שלא היה היכולת בידם משום דענני הכבוד כיסה את הלבנה, אבל המרגלים שבאו לארץ שפיר ראו הלבנה בחידושה בעליל, ומש"ה מלויי מליוה, ודו"ק.