תודה על תגובתך.
ולעצם הדברים -
א.קו ירוק כתב:שחז"ל מדברים על ארבע נהרות, תיאורם נסוב על דבר מציאותי ולא על מה שהיה לפני המבול ואינו. ובמציאות הנוכחית - כשהארץ לעולם עומדת, אין קשר בין ים המלח והים הגדול, ואין נהר שמקשר בין ים המלח וים הגדול.
הדברים הגיוניים ,אבל-
זה
בהנחה שאכן חזל כאן באו לתאר את הגבולות. אבל כפי שציטטתי מדבריך " "ולעצם הדבר הנה הוא דברי אגדה
ולא כפשוטם. או מעשה ניסים וכ'ו".
ולפי זה זה למדרש: במשליו ובכווונותיו יש בהחלט מקום
להתייחס גם לארועים בימי אדם ונוח. כפי שאכן דרשו רבות על אירועים ומציאות שנכונים היתה רק לתקופתם כגון גן עדן ומגדל בבל ועוד.
ב. קו ירוק כתב:ירמוך דהיום אינו מקיף א"י, ואיננו בכלל לא בא"י של גבולי אלה מסעי (הוא כן בעבר הירדן שנתנה לישראל) אלא פונה ממזרח למערב ונשפך אל הירדן (שהוא הגבול). וכמוהו גם נחל יבוק ונחל ארנון, ולמה ירמוך הנוכחי ייבחר להיות נחל המקיף הגבול יותר מאחרים. משכך יש לבקשו במקום אחר.
כאן נגעת בעיקר הבעייה. בשונה מההסבר שהכתוב בגמרא 'מקיפין' הכוונה מסביב לתחומי א"י .
הרי יש גם פירושים אחרים. יש המסבירים שהכוונה
למקיפין = משובצים =
שא"י יושבת על שבעת ימים וארבע נהרות.ולהלן
שני הסברים אפשריים שאינם נקיים מקשיים. אך זה גם גורלם של כל ההסברים האחרים.1.להלן ציטוט מספר - אטלס א"י לגבולותיה,
..."מקיפין" עניינו - משובצים.
אולם המעיין בברייתא ובגרסאותיה השונות יראה, כי לא נתכוונה כלל לסמן את גבולות הארץ,
ולא אמרה "אלו שבעה ימים וארבעה נהרות
הגובלים עם ארץ־ישראל" או "תוחמים את ארץ ישראל", אלא "ארץ־ישראל יושבת על שבעת ימים". כמובא ב'מדרש תהלים' (פרק כ״ד), הפסוק "כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה" משמעותו היא שהארץ יושבת ומיוסדת על ימים ועל נהרות המשובצים ומפוזרים בה, ..
על כל פנים, הניסיון
ללמוד מכאן את גבולות הארץ אינו תואם את כוונת חכמינו בברייתא.[
הערתי - גם לשיטתך ושל האחרים חלק מהימות \נהרות נמצאים בהיקף אבל מחוץ לגבולות א"י, ולעיתים במרחק גדול]
עוד משם -...מהו הנהר המקיף מדרום ? הרי דרומה לירדן אין בכל המרחב נהר כלשהו, כי אם הנילוס במערב, ..
גם ים אינו בנמצא בסביבה, כדי לתחום את הארץ מדרום, .. - היכן כאן, אם כן, ה'הקפה'?
ברור אפוא, שהמלה 'מקיפין' במקרה זה עניינה - מפוזרים כנ״ל. ולא את עניין הגבולות באו חכמינו ז״ל ללמד במימרה זו,
אלא לציין עובדה, שיש בארץ־ישראל ימים ונהרות, שהם מקורות מים המשובצים על־פני הארץ, ושזוהי כוונת הפסוק:
"כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה"; אך לא מעבר לכך.
2.והנה עוד הסבר שונה-לפי הגדרת הנהרות, ככאלו המקיפים את הארץ, נראה שהכוונה
לנהרות המשמשים כגבול בין פנים הארץ לבין מחוזותיה, המובדלים בקדושתם. דוגמא לכך הוא נהר הירדן שאיננו מוזכר בשום מקום בתורה כקו גבול לארץ ישראל, שלא כנהר הפרת המשמש כגבולה הצפוני מזרחי של הארץ.
שימושו של הירדן כקו גבול נמצא בפרשת "מסעי" , בחלק העוסק בהנחלת הארץ לשבטים ובקדושת הארץ לענין המצות התלויות בה על פי קבלת חז"ל. ...
...ישראל ישבו משני צידי הירדן, כך שגם חלקו המזרחי נחשב כארץ ישראל, כדברי הגמרא במסכת כתובות : "שלוש ארצות לחזקה- יהודה, ועבר הירדן והגליל". אלא שארץ ישראל המערבית קדושתה יתרה,..יוצא איפוא,
כי דברי הגמרא על הירדן כמקיף את ארץ ישראל מוסבים על החלקים המקודשים ביותר שבה, ולא על אלו המבדילים בינה לארצות הנכר.ג. קו ירוק כתב:זה שמקובל כך ממושכל ראשון, הוא מפני שלנחל שבין גלעד לבשן קוראים 'ירמוך' כבר שנים רבות. יתכן שזה מהיסטוריונים ערבים או אחרים שנתנו לנחל זה שם ידוע ממקום אחר (ומצויים דברים כאלו). בשום מקום בדברי חז"ל אין לנהר זה שם (מלבד ההשערה שזה 'ירמוך')
קרב ירמוך .הקרב התרחש בשנת 636 אז פרצו דרכו צבאות המוסלמים לארץ ישראל והכו את הצבא הביזנטי. ובכך הביאו לידי סיום שליטת האימפריה הביזנטית על ארץ ישראל והחלה תקופת השליטה הערבית.
עצם פרטי הקרב כוללים אגדות ובדיות ורוב התיאורים הכתובים הם מאוחרים יותר- ולוקים באמינותם .
אבל עצם קיומו של הקרב ומיקומו
הוא בן 1500 שנה סמוך\ צמוד לתקופת האמוראים. ולא בקלות ניתן לפרוך זהוי זה. שאיזכורו - בשם זה נמשך גם במאה השביעית ע"י הנוצרי אנסטסיוס סינאיטה, תושב מנזר סנטה קתרינה, שכתב: ”הנפילה הראשונה המפחידה וחסרת התקנה של הצבא הרומאי (הביזנטי) הייתה מרחץ הדמים בגביטה וירמוך. ושוב מוזכר בשם זה לאורך השנים.
אין בכך לקבוע שהזיהוי אמיתי. אבל כן - יש לתת משקל ראוי לזיהוי הירמוך המפורסם באתרו.