אז הוחל לקרוא בשם ה'

[צופה_ומביט]

אז לא הבנתי על מה דובר. אני מחזיר את המושכות ל'מקדש מלך'...

דובר על המחשבה/עיקרון/ערך שלא לראות שום חסרונות ב'רבי', שמכאן באים לתפיסה חיובית שהוא מושלם, ומכאן וכו'.
אולי יש לזה מקורות קדומים, אולי זו עבודת ה' אישית של אדם, אבל כאשר עושים מדברים כאלה עקרונות ויסודות התורה להמון העם - תמיד יוצאים מזה חורבנות.

[צופה_ומביט]

אחר פטירתו כתב עליו רב"צ קלוגמן נראה לי בהמודיע, שחינך והדריך תמיד את מה שכתב בספר שפת אמת ובכל ספרי החסידות 'שכל אשר לחסיד ברוחניות ובגשמיות הוא מרבו'.

אתה מבין כמה קצרה מכאן הדרך לעבודה זרה כפשוטו ממש, כן?
למסור דברים עדינים כאלה להמון העם, מעל גבי העיתון... לא יאומן.
אח"כ מתפלאים "מהיכן יוצא העגל הזה".
כדאי לראות את הזוהר על "אין קדוש כה' כי אין בלתך".

[ישעיהו לוריא]

בשביל לתאר בפני מי שלא הכירו ואינו מכיר את הקבוצה הזאת,
אספר אנקדוטה עצמתית שחוויתי אצלו, על השליטה המוחלטת שלו ברגשותיהם של בני חבורתו ואף שליטה אבסולוטית על התנועות הפיזיות הבלתי רצוניות.

הכל אצלו היה אפוף אגדות וסתרים. משהו מאוד מעניין...
כשהגעתי אליו פעם ראשונה ל'מוקעטה', היא דירתו ודירת 'החבורה' ברחוב מלאכי בירושלים, כניסה מכאן, כניסה סודית משם, טלפון חטוף וכו', הכל מלא בטקסים מסתוריים ודרישות קבלה, ודרגות ומשחקי תפקידים. למי שזה מזכיר משהו...
הייתה לי שאלה אישית קשה מאוד, אבל משהו שלא רציתי שייחשף בשום פנים ואופן.

ישב מולו, אחד מבני החבורה המבוגרים, ועסק באיזה מלאכת קודש.
אני מבקש לשאול, אבל מבקש מר' משה שההוא לא ישמע, שהוא יצא או שאנחנו נדבר בהזדמנות אחרת או בחדר אחר.
ר' משה מתעקש שאין שום בעיה. הוא מצהיר לי שהוא יכול לגרום לאיש ההוא שלא ישמע כלום. הוא מורה לההוא ש'לא ישמע' כלום, ומאותו רגע אותו אדם לא מזיז שריר, גם כשהשיחה מתפתחת ונהיית מעניינת מאוד מרגע לרגע. כולל פרטים עסיסיים על בני משפחתו של אותו אדם גופא. וכולל על אותו אדם ממש
אני בודק כל הזמן, ורואה שהיושב לידנו, הפך לאנדרטה, ולא מקשיב ולא מתעניין כלום. ממש מאומה. חשתי ביטחון לדבר חפשי חפשי.
אחד מהשלוש:
או שההוא באמת ביטל חושיו מול הוראתו של ר' משה. או שהוא הסתיר כל כך יפה את תחושותיו, או שאני ביטלתי את חששותיי מול הנחרצות של ר"מ. (או שהשיחה לא הייתה מעניינת...היא כן!)
אופי הפלדה שלו היה משהו לא אנושי.

אני זוכר שפגשתי אחד מחבריו מתקופת לימודו בישיבת טשעבין. סיפר לנו שר' משה פשנדזה, בבחרותו בישיבה, היה שרוי בתענית דיבור מוחלטת מחצית השנה!!

תוספת חשובה:
לפני שמישהו חושב שמחצית מחסידי גור היו ב'חברה' הזאת, רצוני להדגיש, כי לא כמו שיצא רושם מדברי הרב מקדש מלך כאילו גור נחלקה ל'זעליגסט'ן' ו'פשנדזה'. ממש לא. פשנדזה הייתה ועודנה, חבורה קטנה, מסתגרת ומתבדלת. אמנם מאוד מסקרנת, אבל היא לא מנתה יותר מכמה עשרות אולי מאות מקסימום.
החבורה השניה המרכזית והבולטת, אולי יותר גדולה מהזעליגסי'טן', הייתה 'חבר'ה ברוינריסט'ן' - שדרכם היה יותר באחוות רעים ובסעודות ומנהיגם ורבם הראשון והבולט כל הימים היה הגאון החסיד רבי ישראל דוד רוסט ז"ל, רבם של חסידי גור בחיפה, שהיה פעיל ביותר עד לפני כמעט עשור ונפטר לב"ע לאחרונה.
שמם הוא על שם מייסדם יבדלח"ט אבל הוא לא היה הדמות המרכזית, רק שמו נחקק על החבורה.

אפשר להאריך הרבה עליהם גם כן, ומקדש מלך כתב נראה לי רק את מה שחווה מקרוב, אבל מוסכם וגם ידוע מחוץ לגור, שאלו שתי החבורות : זעליגסט'ן וברוינריסט'ן.

וזה היה אחד הדברים הבודדים שעליהם הסכימו האדמו"ר מגור שליט"א והגר"ש אלתר שליט"א...
כשהוא בא לישיבת שפת אמת כמעט וביטל את החבורות. במיוחד שטמו אותו בני הברוינריסט'ן, כי הוא לא אהב את הסעודות הארוכות שעשו. ויש כאלו עד היום שכועסים עליו על זה.
מאידך - גם האדמו"ר מגור שליט"א ביטל את הסעודות, סגר את החבורות ולמעשה כל הנכתב עליהם הוא בעיקר נוסטלגיה והיסטוריה. רק פשנדזה - שהיא חבורה קטנה יחסית עליהן, כאמור- הצליחה איכשהו להישאר קיימת

[מקדש מלך]

קצת להפיג את כובד הראש...

משורר.1 (2).jpg

משורר.2 (2).jpg

לכזה שיר יפה מגיע כבר "בית מדרש", לא רק "מטפחות"...

[ליטוואק פון בודאפעסט]

וגם ויכוח ארוך וממושך בדרכי הלימוד אינו דבר הוגן, כי אני הקדמתי שאני בוחר בדרך לימוד בגלל אמונה בערך הציות לרבי, ובמקום לדון על ערך הציות לרבי, דנים על הנושא הלימודי לגופו, במקום לדון עליו בהתאם ואחרי הערך הקובע, שהוא ציות לרבי (ואמנם הבנתי בהחלט דיון קצר, אבל כשזה נהיה עיקרו של אשכול, היה מן הראוי לפצל).

סליחה, אבל אתה סותר את עצמך.
אני שאלתי - מהיכן הגיע קבלת האדמו"ר מעיקרא דמילתא? האיך החליט כל אחד ואחד להאמין ולהכנע אליו? על סמך מה?
אתה ענית - כולם 'הרגישו' את ההתעלות הרוחנית.
אני שאלתי - רגשות אינם דברים שאפשר לבנות עליהם.
אתה ענית - שרגשות כאלה אפשר ואפשר, כי הם דברים פשוטים, כאשר רואים את המזומנים הזורמים מפיהם, ועוד דברים שא"א להכחיש אותם.

ואנחנו ורבותינו לדורותינו מכחישים את מעלת ה'מזומנים'. אך ורק משום ההכנעה להאדמו"ר שלך החלטת שזוהי צורת בחור חסידי, ולאחמ"כ 'רואים' בחוש את ההתעלות הרוחנית, בעוד שאצלינו ממשיכי דרכי כל גדולי ישראל בין חסידים ובין מתנגדים אין זה אלא ירידה.

הרי בהחלט יש בנותן ענין לדון על דרכי הלימוד, כי הלא על דרכי הלימוד בנית את הכנעתך להאדמו"ר.

[מקדש מלך]

וגם ויכוח ארוך וממושך בדרכי הלימוד אינו דבר הוגן, כי אני הקדמתי שאני בוחר בדרך לימוד בגלל אמונה בערך הציות לרבי, ובמקום לדון על ערך הציות לרבי, דנים על הנושא הלימודי לגופו, במקום לדון עליו בהתאם ואחרי הערך הקובע, שהוא ציות לרבי (ואמנם הבנתי בהחלט דיון קצר, אבל כשזה נהיה עיקרו של אשכול, היה מן הראוי לפצל).

סליחה, אבל אתה סותר את עצמך.
אני שאלתי - מהיכן הגיע קבלת האדמו"ר מעיקרא דמילתא? האיך החליט כל אחד ואחד להאמין ולהכנע אליו? על סמך מה?
אתה ענית - כולם 'הרגישו' את ההתעלות הרוחנית.
אני שאלתי - רגשות אינם דברים שאפשר לבנות עליהם.
אתה ענית - שרגשות כאלה אפשר ואפשר, כי הם דברים פשוטים, כאשר רואים את המזומנים הזורמים מפיהם, ועוד דברים שא"א להכחיש אותם.

ואנחנו ורבותינו לדורותינו מכחישים את מעלת ה'מזומנים'. אך ורק משום ההכנעה להאדמו"ר שלך החלטת שזוהי צורת בחור חסידי, ולאחמ"כ 'רואים' בחוש את ההתעלות הרוחנית, בעוד שאצלינו ממשיכי דרכי כל גדולי ישראל בין חסידים ובין מתנגדים אין זה אלא ירידה.

הרי בהחלט יש בנותן ענין לדון על דרכי הלימוד, כי הלא על דרכי הלימוד בנית את הכנעתך להאדמו"ר.

ליטוואק. אתה צודק במאה אחוז, ונשארתי עם לשון בחוץ (כמעט כמו כשהבן שלי ידע מאתיים דף)

ובכל זאת, אם עוד מישהו חוץ ממך מעוניין במענה על טענותיך הבלתי מנוצחות, נא לעדכן...

[ישעיהו לוריא]

אחר פטירתו כתב עליו רב"צ קלוגמן נראה לי בהמודיע, שחינך והדריך תמיד את מה שכתב בספר שפת אמת ובכל ספרי החסידות 'שכל אשר לחסיד ברוחניות ובגשמיות הוא מרבו'.

אתה מבין כמה קצרה מכאן הדרך לעבודה זרה כפשוטו ממש, כן?
למסור דברים עדינים כאלה להמון העם, מעל גבי העיתון... לא יאומן.
אח"כ מתפלאים "מהיכן יוצא העגל הזה".
כדאי לראות את הזוהר על "אין קדוש כה' כי אין בלתך".

נכון שעבודה זרה זה הכי חמור שיש,

אבל עוד לפני העבודה זרה, זה שקר כפשוטו.
אין שום רמז לזה בשפת אמת, אין כל ערך כזה בספר הזה ואיני יודע היכן כן (ולפי מה שאני הכרתי ר' משה פשנדזה גם לא חינך לכך, וכאמור הייתי מצעירי התלמידים המרוחקים).

ובאמת כל עבודה זרה תחילתה וסופה שקר, כדברי הרמב"ם ז"ל בהלכות ע"ז: דברים האלו כולן דברי שקר וכזב הן והם שהטעו בהן עובדי כוכבים הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהגו אחריהן. ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להמשך בהבלים אלו ולא להעלות על לב שיש תועלת בהן....
כל המאמין בדברים האלו וכיוצא בהן ומחשב בלבו שהן אמת ודבר חכמה אבל התורה אסרתן אינן אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלימה.

[פלוריש]

במחילה, אני עדיין לא מבין. מקדש מלך כתב שהוא בא לתאר את ההווי של גור שהיום דווקא, ומבלי להצביע בפירוש גם לגעת בנקודות שקהילת פני מנחם לא מסכימה עליהם. אבל האם ר"מ פשנדזה אינו 'דמות' לקבל ממנה בעיני הקהילה החדשה?
עוד אשאל, מקדש מלך כתב על תופעה של חסידים שלא קיבלו מרות לאחר פטירת הבית ישראל. כיצד זה מסתדר עם כל ההווי שתואר עד כה? והאם זו תופעה מיוחדת החסידי הבית ישראל, או שהיו כאלו גם לאחר פטירת האמרי אמת או הלב שמחה?

[דרומי]

הרב מקדש מלך תיאר חסידים שלא קיבלו את מרותו של הבית ישראל לאחר פטירת אביו האמרי אמת.

ובענין זה התפרסם לאחרונה (במכתבי 'הפורשים') שהיה שטיבל ידוע של גור שהגבאי שם היה מאלו שלא קיבלו את הבית ישראל, ותמיד כאשר חזרו הנוסעים אליו היה שואלם מה קיבלו אצל הבית ישראל והיה לועג על הדברים ששמע מהם, ובכל זאת לא פוטר...

האמת שבעיניי - כחסיד (לא גור) - זה מפליא למדי, אם כי אי אפשר לדעת עד כמה הגיע הלגלוג וגם השאלה העיקרית היא באיזה גיל היו הנוסעים שבפניהם לגלג.

[חרסון]

רק בשביל הסקרנות, ה"אחרים" הם אחינו המתנגדים, או החבדיי"ם?...

כל מי שלא קיבל את סולם הערכים של הרבי הבית ישראל זכותו יגן עלינו ולמעלה בקודש.

[בן אליהו]

בענין הועדה שכ"כ תוקפים אותה כאן.
אנחנו - רוב חסידי גור - עדר של כבשים תמימים, ואנחנו ממש לא מתביישים בזה, אין לנו דעה עצמית בכלל, יותר נכון יש לנו אבל אנחנו מתעלמים ממנה, כך חונכנו בכל הדורות ואנחנו גאים בזה. האדמו"ר שליט"א אחרי המרידה שהיתה אמר שהוא אינו רוצה כלל לשמוע בזה, לדבר בזה, ולהתעסק בזה, הוא רוצה שיקימו ועדה שהיא תטפל בזה. אם הרבי אמר להקים ועדה והוקמה ועדה, אנחנו סומכים עליהם בעיניים עצומות. ברוך השם. וכשהיצר הרע מסית אותנו לפתוח חרך דק בעין ולהציץ על הועדה, ולפעמים אנחנו נכנעים לו, אנחנו מגלים שם עשרים אנשים שקולים ומתונים, חסידים ויראי שמים, שדנים על כל דבר מתוך כאב ומתוך כובד ראש ורצינות, ועדה שצריכה לעמוד בלחצים 'עצומים' שעולים מהשטח על טענות למה דברים נוראיים עוברים בשתיקה? ונא לעלעל קצת בהיסטוריה, ונא להציץ ללבבות שותתים דם של חסידי גור, ולראות שזה על טבעי ששנתיים וחצי יש איפוק כמעט על מלא מלא. וראיתם מה קרה שהועדה רק השביתה את עצמה לעשרים וארבע שעות, וראיתה מה קרה כשהועדה חזרה מהשביתה בת העשרים וארבע השעות.
אז אנחנו סומכים על הועדה הזו, ושמחים שאנחנו תמימים ומצייתים.

כלומר, ניתוק מוחלט של בני משפחה זה מזה הוא בעיניך משהו שקול? הבנתי.
טוב, אז יש לי מסקנה אחת: היהדות שלי זאת לא היהדות שלך. שני קווים מקבילים שלא נפגשים.

[אליעזר בלוי]

מישהו יודע מה הסיפור שמוזכר שם שהב"י קרא לאדמו"ר הנוכחי לשאול משהו ולשלוח ע"י זה כביכול שליחות ציבורית
האם היה לאדמו"ר תפקיד מסויים
או משום שראה ברוח קדשו שהאדמו"ר ינהיג את העולם?
אשמח לשמוע מה היה שם בדיוק

[אליעזר בלוי]

השאלה אם לא יהיה זמירות חדשות אחרי ר"ח חשון תשפ"ג

[דרומי]

תמיהני איך לא הזכירו כלל את הירושלמי

תקנה מפורשת של הלב שמחה

ונראה כאילו נשכחה מלב

וכל המטרה הפכה לבקיאות בבבלי בלבד

[מחולת המחנים]

יישר כח גדול הרב 'מקדש מלך' על כתיבותיך וסקירותיך המלאות תוכן על הני חסידי קמאי, מכבשונה היוקד של גור וקאצק ולמעלה בקודש עד פרשיסחא, אינני נמנה על חסידי גור, אך שמוע שמענו מעט על גדולי החסידים, אם זה המשגיח רבי גד'ל אייזנר, הגאון רבי נתן לובארט, דמויות פלאיות ונעלות, שמעתי מעט על רבי מוט'ל מיירניץ, וכאן אתה חושף בפנינו עולם רוחני נשגב של אותם עובדי ה', ואף תולדותיהם של צדיקים וצדיק מה פעל מהנהגותיהם של עובדי ה' וחסידים מופלגים שלא התפרסמו כל כך מחוץ לעולמה של גור.

ודאי שדברים אלו מעוררים ומחזקים לעבודת ה' ויראת שמים טהורה בדרכם של העובדים המופלגים.

העירו כאן שבכתיבותיך הנפלאות אתה מדגיש את גודל התקשרותם לאדמור"י גור ומעמיד את ענין ההתקשרות לאדמו"ר כענין מרכזי, נזכרתי בשיחה שקיימתי בתקופות האחרונות עם ידיד מחסידי גור המקושר מעט למערכת, תוך כדי השיחה שאלתי אותו על כמה חסידים ויראי שמים מרבים תלמידי חכמים ועובדי ה' מופלגים החיים עמנו לאיוט"א, והוא ענה לי שהמדד היום להערכה בקרב חסידי גור, היא מידת התקשרותם לכ"ק אדמו"ר שליט"א, ולדוגמא הוא נקב בשמותם של רבנים ומרביצי תורה בחסידות גור שלא היה להם מעמד מיוחד בחסידות, עד שנהיה להם קשר עם האדמו"ר שליט"א בשל היותם חברים בועדות הרבנים שהעמיד האדמו"ר, הבנתי מדבריו שמאידך גיסא יכולים להיות חסידים ומשפיעים מופלגים, תלמידי חכמים ויראי שמים שניתן לקבל מהם הרבה תורה וחסידות, אך מכיון שבפועל אין להם קשר עם האדמו"ר (אף שהם עצמם מקושרים בלו"נ לאדמו"ר ובטלים לפניו כחסידים), אינם תופסים מעמד מיוחד בחסידות.

אני מבין את הרעיון החסידי שגורס שהאדמו"ר ורועה העדה הוא הצינור לעבודת ה' של החסיד, אך עדיין מדוע לא ליהנות מאורם של זקני החסידים שזכו ליצוק מים על ידי האדמורי"ם זצ"ל ולקבל מהם דרך בפרישות ועבודת ה' ויראת שמים.

אינני בא חלילה לקנטר או להתריס, אלא ברצון כנה להבין את הדרך, אחרי שנחשפנו מעט לעולמה הטמיר של חסידות גור.

[ונתנו ידידים]

כמובן ש'חיבוט הקבר' הוא רק עונש עתידי, והשאלה האמיתית היא מה באמת רצון ה' כרגע. ובזה הלב יודע אם לעקל כו'.

[להערת הרב צו"מ, אצל חסידים תמיד הדגישו את הפער והמרחק בין חסיד גדול ככל שיהיה לבין ה'רבי'. איני מתכוון כרגע לאף חסיד ואף אדמו"ר ספציפי, אבל זו המציאות שתמיד היתה ותמיד רווחה - להבין שחסידים גדולים יש הרבה אבל 'רבי' יש רק אחד. אי אפשר להכחיש מציאות פשוטה זו שלוותה תמיד את החסידים לענפיהם. כמובן שחסיד שפוי מבין שכמו שלו רק יש רק 'רבי' אחד כך לחבירו יש את ה'רבי' האחד שלו.. מלבד זאת, הרבה חסידים היו צריכים לעבור מ'רבי' אחד ל'רבי' שני בגלל כל מיני נסיבות והם בוודאי הבחינו בהבדלים ובהשוואה בין אחד לשני, הם לא היו עיוורים. ובכל זאת, ההדגשה היתה להשתדל ולראות רק את ה'מעלות' וה'שלימות' ברבי המכהן.
אמת לאמיתו
הערת אגב, הבאתי את דברי החסיד החריף הנ"ל לא מפני שאני מסכים אתם - לדעתי זו טעות הנובעת ממדות רעות המכוסות ב'חסידות' - אלא כדי להמחיש את הלך הרוח.
אנא באר לי דבריך
ואגב דאגב, גם כשחסיד בטל לגבי רבו יש בהחלט מקום למדות הטובות שלו. והיו מספרים על שני חסידים ששניהם הצטיינו בהתבטלות מוחלטת לרבם (שמותיהם ז"ל שמורים במערכת...), והיו אומרים עליהם שכל מה שיצא מפי הרבי הם ירוצו לעשות ברגע כמימרא ובלי שום שיהוי. והיה פיקח אחד שהכיר אותם טוב, והוסיף: אבל בכל זאת יש הבדל ביניהם. ומהו?

ובכן, ההבדל הוא במקרה שהרבי יורה על שתי פעולות של חסד וגבורה, וכגון שיורה ללכת ולומר מלה טובה לפלוני ומלה קשה לאלמוני, או ליתר דיוק: לתת נשיקה לפלוני וסטירה לאלמוני. החסיד ה'טוב' ירוץ קודם כל לתת את הנשיקה ורק אחר כך ייפנה לסטירה, ואילו חבירו יקדים את הסטירה לפני הנשיקה...

מתוק מדבש

[אליעזר בלוי]

קיבלתי מא' המיוחדים שבפה
הנה עצורמילין מי יוכל!

כל ימיי גדלתי בתוך חצר גור המעטירה.
שמעתי את מרבית השמועות, הכרתי את כל הכתבים, את התורות שבעל פה, את הווערטער הגלויים והסמויים.
השתתפתי בעשרות דרשות ואסיפות למען המגמות, הבקיאות, הדפים, הלימוד למעשה וכל השמות וחניכות שיש להן, ושהתחלפו במהלך השנים.
אף דיברתי עם האדמו"ר מגור שליט"א כמה פעמים על דרכי הלימוד שלי. דיברתי עם הרבה מאוד ממרביצי התורה בישיבות גור, בעבר ובהווה, שמעתי מפיהם ממש, איש איש דרכו ומחשבותיו על זה, ועוד חזון למועד.

כבר שמענו שקרים אינספור, וכל הזמן מתחדשים השקרים.
אבל מעולם, מעולם לא היה כשקר הזה, זאת המצאה חדשה, שמעולם לא נשמעה.

מלבד עצם השקר, הדבר נבזה שבעתיים:
כי הוא מבוסס על זעקתו האלמותית של האמרי אמת זי"ע, הרבי שישב כאוב בירושלים, אחרי שהצליחו למלטו מווארשא הבוערת כאשר הנאצים חיפשו את ראשו באופן פרטי, הרבה לפני הפיתרון הסופי, וכאן בעיר הקודש ראה כל עולמו נחרב, כל יהדות פולין ובמרכזה רבבות רבבות חסידיו המקושרים אליו שנטבחו ונשחטו, מאות בני משפחתו כולל בנו, חתנו, כלותיו נכדיו וניניו הרבים.
ישב האמרי אמת כאן בירושלים לפני חג השבועות זמן מתן תורתנו, ואמר בזעקה אילמת: בזמנים עברו, בגור, בפולין, בימים של עכשיו, היה הכל בוער כיורה רותחת, למעלה ולמטה, ווי זענען זיי היינט'.
היכן הם כיום - - -
הד ובבואה לזעקת ירושלים המובעת בדברי הנביא ירמיהו: אהלי שדד וכל מיתרי נתקו בני יצאוני ואינם, אין נטה עוד אהלי ומקים יריעותי.

אין חסיד גור בשישים השנה האחרונות, שלא חונך והתגדל על ברכי הכמיהה הזאת כל השנים, קומו ונעלה ציון ונחדש שם המלוכה, להחזיר עטרת גור ליושנה ולתפארתה.

והנה, גם משפט מזעזע הזה גויס לתעמולה כוזבת, בשיא השפל, בשיא השנאה והמחלוקת, כאשר נשלחים אותם לגיונות של בחורים צעירים, במקום לכבוש את יצרם, נשלחים לכבוש את ההר, להמית ולפצוע. הפקר דם (המוכים ומגיניהם) ונפש המכים והצופים הפאסיבים או המחרישים נוכח זוועות אלו.
פתאום מגיע סיפור מהבוידעם המומצא, שלא נברא ולא היה, כביכול גם הבית ישראל השתמש באותו ניב לשון בדיוק ולא סתם, אלא מסר את הלפיד הלאה, דבר שלא היה מעולם.

לא נכון. לא מיניה ולא מקצתיה.
זילות המסרים הכי ידועים בגור, והפיכתם ככלי שרת במחלוקת הזויה ומופרכת.

חובה לחזור ולומר שלא ישתרשו בשקר:
מעולם לא היה סיפור זה!
מעולם לא סופר בשער בת רבים!
וזה אחד ממסכת השקרים הנוראה שלהם, ברוחניות ובגשמיות.

[מקדש מלך]

יישר כח גדול הרב 'מקדש מלך' על כתיבותיך וסקירותיך המלאות תוכן על הני חסידי קמאי, מכבשונה היוקד של גור וקאצק ולמעלה בקודש עד פרשיסחא, אינני נמנה על חסידי גור, אך שמוע שמענו מעט על גדולי החסידים, אם זה המשגיח רבי גד'ל אייזנר, הגאון רבי נתן לובארט, דמויות פלאיות ונעלות, שמעתי מעט על רבי מוט'ל מיירניץ, וכאן אתה חושף בפנינו עולם רוחני נשגב של אותם עובדי ה', ואף תולדותיהם של צדיקים וצדיק מה פעל מהנהגותיהם של עובדי ה' וחסידים מופלגים שלא התפרסמו כל כך מחוץ לעולמה של גור.

ודאי שדברים אלו מעוררים ומחזקים לעבודת ה' ויראת שמים טהורה בדרכם של העובדים המופלגים.

העירו כאן שבכתיבותיך הנפלאות אתה מדגיש את גודל התקשרותם לאדמור"י גור ומעמיד את ענין ההתקשרות לאדמו"ר כענין מרכזי, נזכרתי בשיחה שקיימתי בתקופות האחרונות עם ידיד מחסידי גור המקושר מעט למערכת, תוך כדי השיחה שאלתי אותו על כמה חסידים ויראי שמים מרבים תלמידי חכמים ועובדי ה' מופלגים החיים עמנו לאיוט"א, והוא ענה לי שהמדד היום להערכה בקרב חסידי גור, היא מידת התקשרותם לכ"ק אדמו"ר שליט"א, ולדוגמא הוא נקב בשמותם של רבנים ומרביצי תורה בחסידות גור שלא היה להם מעמד מיוחד בחסידות, עד שנהיה להם קשר עם האדמו"ר שליט"א בשל היותם חברים בועדות הרבנים שהעמיד האדמו"ר, הבנתי מדבריו שמאידך גיסא יכולים להיות חסידים ומשפיעים מופלגים, תלמידי חכמים ויראי שמים שניתן לקבל מהם הרבה תורה וחסידות, אך מכיון שבפועל אין להם קשר עם האדמו"ר (אף שהם עצמם מקושרים בלו"נ לאדמו"ר ובטלים לפניו כחסידים), אינם תופסים מעמד מיוחד בחסידות.

אני מבין את הרעיון החסידי שגורס שהאדמו"ר ורועה העדה הוא הצינור לעבודת ה' של החסיד, אך עדיין מדוע לא ליהנות מאורם של זקני החסידים שזכו ליצוק מים על ידי האדמורי"ם זצ"ל ולקבל מהם דרך בפרישות ועבודת ה' ויראת שמים.

אינני בא חלילה לקנטר או להתריס, אלא ברצון כנה להבין את הדרך, אחרי שנחשפנו מעט לעולמה הטמיר של חסידות גור.

תכתוב לי בבקשה באישי את השמות עליהם אתה מדבר (שהם גדולים מאוד, אבל אין להם מקום כי אינם בקשר עם האדמו"ר), כי אני לא כל כך מבין את ההנחה שעליה מושתתת השאלה.

אגב, לעיל לא הגבתי על הטענה ה"נכוחה" שאני "מדגיש" את ההתקשרות לרבי כעניין מרכזי, כי חשבתי לתומי שכל החלומות הולכין אחר הפה ואין מראין לו לאדם אלא מהרהורי ליבו, ומי שיקרא את דבריי בעין טובה ובוחנת יראה את האמת, ומאידך מי שלא יקרא את דבריי כנ"ל לא יעזרו לו הבהרות. אבל היות וכת"ר מצטט את דברי המגיבים ההם, הוכרחתי להעיר.

[מקדש מלך]

יג)
תלמיד ותיק לרבי משה דב פשנדזה קרא את הסקירה שכתבתי, ושלח לי הרבה הוספות רבות עניין.
אני מעתיק לכאן את רובן.

לכל לראש, בעניין התפילה הקצרה, שכתבתי שהיא היתה הנהגה מופלאה. והתלמיד כותב:

בעניין תפילתו הקצרה: אני הקטן הבטתי עליו כמה פעמים בתפילתו. הוא היה מסיים שמונה עשרה הראשון בבית המדרש, אבל היה ניתן לראות כל פעם מהרגע שהתחיל שמונה עשרה את פלגי הזיעה הנוטפים על פניו.

מזכיר את הסיפור הידוע על ה"טלית הרטובה". וכך מספרת המעשייה: הרה"ק מגוסטינין לא הכיר את חסידי קוצק. עד שיום אחד בא אליו אדם הנראה פשוט במראה, וביקש לשאול ממנו את הטלית והתפילין שלו. הוא נעמד בחלון והתפלל תפילה קצרה. לאחר מכן, כשהחזיר את הטלית להרה"ק הנ"ל, הוא שם לב שהטלית רטובה. לשאלתו, השיב לו אותו האיש שהוא ראה בחלון חיילים עומדים מול קצין, וראה איך הם רועדים מפחד. וכשחשב על כך שגם הוא עומד מול "קצין" החל לרעוד מפחד ולהתכסות זיעה. אבל אל דאגה, הטלית תתייבש מיד ושום נזק לא ייגרם מכך. אך הרה"ק מגוסטינין הזדעק ואמר: "להיפך, אני חפץ שהטלית תישאר רטובה תמיד". ואותו יהודי השיב לו שלשם כך עליו ליסוע להרה"ק מקוצק, וכן הוה.
(הסיפור היה בסיס לגראמען ששרו בחתונה של רבי דוד בנו של הרבי. הגראמן הסתיים בבקשה ש"הטלית תישאר תמיד רטובה". והנה, רואים שנשאר כך לפחות אצל אחד...).

בעניין התקשרותו לרבי:

היטבת לתאר את מסירותו לקיים הוראות הרבי מעבר למה שנאמר לו. אני יודע על בחור שהיה צריך לברר על השידוכים, ופעם נכנס לרבי לשאול שאלה בנושא, ונשאל אצל מי הוא מסתובב, ונאמר לו שאבקש ממשה דוב לברר עבורי. הוא מאוד כעס עליו שהזכירו את שמו בפנים, והתיישב מיד להתקשר לכל העולם [כולל נשים] לברר, תוך כדי שהוא מפטיר לעברו מדי פעם, "למה הזכרת את שמי, בחיים לא עשיתי כאלו דברים..." (לברר על בחורות... מק"מ). עד כאן, עדיין סביר, אבל השידוך ההוא ירד, ועל כל הצעה שעלתה לאחר מכן, היה מקלל ועושה בירורים, כי הרבי אמר... הבחור ניסה לטעון שהרבי אמר רק על השאלה המסויימת [והקצת מסובכת]. התגובה היתה חריפה: "אתה חושב שרבי זה משחק? אתה חושב שאפשר לשחק ראש קטן, הרבי אמר רק זה ולא זה?"

בעניין מה שכתבתי שזכר את כל מספרי הטלפון:

בעצמי ראיתי איך שמרים טלפונים ומיד אומר את השם. פעם הטלפון צלצל, והוא לא הרים. זה צלצל שוב ושוב, עד שבסוף הרים, הקשיב רגע ואמר: יש לכם טעות במספר. אגב, ברגע שהיה מניח את השפופרת היה פונה אלי ושואל: מה אתה חושב הרגע? ואוי ואבוי אם לא יכולתי לענות.

בעניין לימודיו:

בקשר ללימודו בבא קמא, אני זוכר זאת, אך לא ידעתי שזה היה כל השנים.

בזמני, הוא היה מקשיב לקלטות של שיעורי ר' אשר אריאלי. הוא מאוד אהב לשמוע אותו, וגם אמר לי פעם ששומעים שהוא שמור בקדושה...

אכן. שמירת העיניים של רבי אשר שליט"א היא מן המפורסמות.
אגב, נשמח לשמוע מידינו הרב הנוטר (וכמובן מכל מישהו אחר שאולי יודע), האם היה לו לרבי אשר קשר כלשהוא עם אותו זקן, רבינו הבית ישראל זי"ע?

[מקדש מלך]

במחילה, אני עדיין לא מבין. מקדש מלך כתב שהוא בא לתאר את ההווי של גור שהיום דווקא, ומבלי להצביע בפירוש גם לגעת בנקודות שקהילת פני מנחם לא מסכימה עליהם. אבל האם ר"מ פשנדזה אינו 'דמות' לקבל ממנה בעיני הקהילה החדשה?
עוד אשאל, מקדש מלך כתב על תופעה של חסידים שלא קיבלו מרות לאחר פטירת הבית ישראל. כיצד זה מסתדר עם כל ההווי שתואר עד כה? והאם זו תופעה מיוחדת החסידי הבית ישראל, או שהיו כאלו גם לאחר פטירת האמרי אמת או הלב שמחה?

כפי שנכתב, התופעה קרתה (כתופעה, לא כיחידים) רק לאחר פטירתו של האמרי אמת. מדובר כמובן רק על אי קבלת מרות, ולא מעבר לכך (ודאי לא עזיבה של רבי שכבר קבלו מרותו, וגם המשיכו לשלוח את הילדים לגור).
יש הסבר (לענ"ד) לכך שהתופעה לא חזרה על עצמה בשנים שלאחר מכן. אך איני כותבו.

[דרומי]

"הוא מאוד כעס עליו שהזכירו את שמו בפנים"

מה הפשט? האם חסיד לא אמור לשמוח שהוא נזכר לטובה ולברכה בקודש פנימה?

[ישעיהו לוריא]

שאלתי פעם יהודי תלמיד חכם וחסיד מחסידות אחרת, האם שמע ששיבחו אותו אצל אדמו"ר קהילתו הענקית.

השיב לי שאילו היה מברר כל מה שנאמר עליו בקו"פ, היה מתאכזב לגלות כי הרבה יותר אמרו עליו דברים רעים, מאשר טובים.

אבל יש 'עניין' כזה אצל חסידים לא להיות בפה של רבם, לטוב ולמוטב.
גם ר' לייבל קוטנר המשיל את הדברים האלו 'כל דבריהם כגחלי אש' - שצריך להיזהר גם בדברים טובים ואף ברוחניות.
אחרי שכתוב עקיצתן, לחישתן, נשיכתן, שזה רק למי שמתחיל איתם ופועל נגדם בהקנטה או בחוסר כבוד, אבל אז מדגישים את 'כל' דבריהם, גם בדברים הטובים.
איני יודע מקורות לכך, אבל אם איני טועה הוא היה מזכיר שפת אמת על זה שכותב והוי מתחמם כנגד אורם של תלמידי חכמים רק בתנאי שאתה זוכר לשמור מרחק.
גם הראה פעם מישהו מבית מדרשו של הגאון מווילנא, איני זוכר מי כעת, שמחזיק כדבריו.

[צופה_ומביט]

האם יש עוד חסידות שבה נמנעים אפילו מלומר "הרבי" אלא אומרים: בפנים, מגבוה, הקו"פ, הרצון, הלשון, וכיו"ב?

וממתי התחיל הסגנון הזה בגור?

[איש_ספר]

מזכיר את הסיפור הידוע על ה"טלית הרטובה". וכך מספרת המעשייה: הרה"ק מגוסטינין לא הכיר את חסידי קוצק. עד שיום אחד בא אליו אדם הנראה פשוט במראה, וביקש לשאול ממנו את הטלית והתפילין שלו. הוא נעמד בחלון והתפלל תפילה קצרה. לאחר מכן, כשהחזיר את הטלית להרה"ק הנ"ל, הוא שם לב שהטלית רטובה. לשאלתו, השיב לו אותו האיש שהוא ראה בחלון חיילים עומדים מול קצין, וראה איך הם רועדים מפחד. וכשחשב על כך שגם הוא עומד מול "קצין" החל לרעוד מפחד ולהתכסות זיעה. אבל אל דאגה, הטלית תתייבש מיד ושום נזק לא ייגרם מכך. אך הרה"ק מגוסטינין הזדעק ואמר: "להיפך, אני חפץ שהטלית תישאר רטובה תמיד". ואותו יהודי השיב לו שלשם כך עליו ליסוע להרה"ק מקוצק, וכן הוה.
(הסיפור היה בסיס לגראמען ששרו בחתונה של רבי דוד בנו של הרבי. הגראמן הסתיים בבקשה ש"הטלית תישאר תמיד רטובה". והנה, רואים שנשאר כך לפחות אצל אחד...).


בעניין לימודיו:

בזמני, הוא היה מקשיב לקלטות של שיעורי ר' אשר אריאלי. הוא מאוד אהב לשמוע אותו, וגם אמר לי פעם ששומעים שהוא שמור בקדושה...

אכן. שמירת העיניים של רבי אשר שליט"א היא מן המפורסמות.
אגב, נשמח לשמוע מידינו הרב הנוטר (וכמובן מכל מישהו אחר שאולי יודע), האם היה לו לרבי אשר קשר כלשהוא עם אותו זקן, רבינו הבית ישראל זי"ע?

לרוב אני רואה עצמי באשכול זה כתייר בלתי מלומד, שאין לו אלא להזין עיניו בשתיקה, אבל פעמים שקשה לשתוק. וימחול לי ידידי הרב מק"מ.
ישנם סיפורים רבים על הבזיון שנהגו בקוצק בכל מי שלא נמנה קהלם (לייב'ס-שלמה'ס-עקיבא'ס, ושמעתי שהב"י אמר שמעשה זה להד"ם), וגם סיפור זה כנראה שייך לאותה רוח, החסיד הפשוט מקוצק עולה ביראתו על הרה"ק מגוסטינין, ועד שהרה"ק הנ"ל לא יסע לקוצק, הוא לא יידע לפני מי הוא עומד.
ומקוצק לגור.
אם ר' אשר אריאלי שומר על עיניו, יש לברר היטב אם היה לו איזה קשר עם אותו זקן הב"י. כי כל התעוררות תשובה שיש בעולם מקורה מנועם אלימלך, וכל חיזוק של קדושה מקורו מהב"י.

[ישעיהו לוריא]

האם יש עוד חסידות שבה נמנעים אפילו מלומר "הרבי" אלא אומרים: בפנים, מגבוה, הקו"פ, הרצון, הלשון, וכיו"ב?

וממתי התחיל הסגנון הזה בגור?

בקרלין.

הסגנון הזה היה בעבר כבר בקאצק.
אבל שם לא דיברו מהרבי מאומה. זה היה דבר בינו ובין קונו.
גם המשגיחים המבוגרים כך נהגו. כמעט כולם. בראשם, רבי גד'ל ואחריו עד משגיחי זמנינו כמו ר' ליפא קמינר ור' א"י גולדפלם.

החידוש כיום - שכל הזמן מדברים ממנו ומביאים ממנו הוראות בכל שטחי החיים ממש, אבל בשביל כאילו לשמר את המורשת שלא מדברים מהרבי, בטח לא בעניינים של מה בכך, אומרים זאת בשמות לוואי.

[מחולת המחנים]

איני יודע מקורות לכך, אבל אם איני טועה הוא היה מזכיר שפת אמת על זה שכותב והוי מתחמם כנגד אורם של תלמידי חכמים רק בתנאי שאתה זוכר לשמור מרחק.
גם הראה פעם מישהו מבית מדרשו של הגאון מווילנא, איני זוכר מי כעת, שמחזיק כדבריו.

רבינו יונה (אבות פ"ב מ"י) והוי מתחמם כנגד אורן של ת״ח - כנגד פי׳ קרוב. והוי זהיר מגחלתן שמא תכוה - משל למתחמם כנגד האור אם עמד ממנו ברחוק כראוי לו נמצא נהנה ואינו נכוה. ואם קרב יותר יותר מדאי נמצא נכוה. כך המתחמם כנגד אורן של חכמים ונהנה מחכמתם צריך לעמוד לפניהם מתוך אימה ויראה וכובד ראש. ואל ינהג קלות ראש בפניהם ואל יקרב להם יותר ממה שהקריבוהו, שמדה זו מרחקתו ומחייבתו עונש גדול.

[ישעיהו לוריא]

איני יודע מקורות לכך, אבל אם איני טועה הוא היה מזכיר שפת אמת על זה שכותב והוי מתחמם כנגד אורם של תלמידי חכמים רק בתנאי שאתה זוכר לשמור מרחק.
גם הראה פעם מישהו מבית מדרשו של הגאון מווילנא, איני זוכר מי כעת, שמחזיק כדבריו.

רבינו יונה (אבות פ"ב מ"י) והוי מתחמם כנגד אורן של ת״ח - כנגד פי׳ קרוב. והוי זהיר מגחלתן שמא תכוה - משל למתחמם כנגד האור אם עמד ממנו ברחוק כראוי לו נמצא נהנה ואינו נכוה. ואם קרב יותר יותר מדאי נמצא נכוה. כך המתחמם כנגד אורן של חכמים ונהנה מחכמתם צריך לעמוד לפניהם מתוך אימה ויראה וכובד ראש. ואל ינהג קלות ראש בפניהם ואל יקרב להם יותר ממה שהקריבוהו, שמדה זו מרחקתו ומחייבתו עונש גדול.

זה לכאורה הפשט הפשוט.
אני מדבר, שעצם התתקרבות, אפילו אם לא נוהג מנהג ביזיון וקלות ראש - היא אסורה/מסוכנת/לא ראויה.

[מקדש מלך]

מזכיר את הסיפור הידוע על ה"טלית הרטובה". וכך מספרת המעשייה: הרה"ק מגוסטינין לא הכיר את חסידי קוצק. עד שיום אחד בא אליו אדם הנראה פשוט במראה, וביקש לשאול ממנו את הטלית והתפילין שלו. הוא נעמד בחלון והתפלל תפילה קצרה. לאחר מכן, כשהחזיר את הטלית להרה"ק הנ"ל, הוא שם לב שהטלית רטובה. לשאלתו, השיב לו אותו האיש שהוא ראה בחלון חיילים עומדים מול קצין, וראה איך הם רועדים מפחד. וכשחשב על כך שגם הוא עומד מול "קצין" החל לרעוד מפחד ולהתכסות זיעה. אבל אל דאגה, הטלית תתייבש מיד ושום נזק לא ייגרם מכך. אך הרה"ק מגוסטינין הזדעק ואמר: "להיפך, אני חפץ שהטלית תישאר רטובה תמיד". ואותו יהודי השיב לו שלשם כך עליו ליסוע להרה"ק מקוצק, וכן הוה.
(הסיפור היה בסיס לגראמען ששרו בחתונה של רבי דוד בנו של הרבי. הגראמן הסתיים בבקשה ש"הטלית תישאר תמיד רטובה". והנה, רואים שנשאר כך לפחות אצל אחד...).


בעניין לימודיו:

בזמני, הוא היה מקשיב לקלטות של שיעורי ר' אשר אריאלי. הוא מאוד אהב לשמוע אותו, וגם אמר לי פעם ששומעים שהוא שמור בקדושה...

אכן. שמירת העיניים של רבי אשר שליט"א היא מן המפורסמות.
אגב, נשמח לשמוע מידינו הרב הנוטר (וכמובן מכל מישהו אחר שאולי יודע), האם היה לו לרבי אשר קשר כלשהוא עם אותו זקן, רבינו הבית ישראל זי"ע?

לרוב אני רואה עצמי באשכול זה כתייר בלתי מלומד, שאין לו אלא להזין עיניו בשתיקה, אבל פעמים שקשה לשתוק. וימחול לי ידידי הרב מק"מ.
ישנם סיפורים רבים על הבזיון שנהגו בקוצק בכל מי שלא נמנה קהלם (לייב'ס-שלמה'ס-עקיבא'ס, ושמעתי שהב"י אמר שמעשה זה להד"ם), וגם סיפור זה כנראה שייך לאותה רוח, החסיד הפשוט מקוצק עולה ביראתו על הרה"ק מגוסטינין, ועד שהרה"ק הנ"ל לא יסע לקוצק, הוא לא יידע לפני מי הוא עומד.
ומקוצק לגור.
אם ר' אשר אריאלי שומר על עיניו, יש לברר היטב אם היה לו איזה קשר עם אותו זקן הב"י. כי כל התעוררות תשובה שיש בעולם מקורה מנועם אלימלך, וכל חיזוק של קדושה מקורו מהב"י.

אני לא חושב שהחסיד ההוא היה חסיד פשוט. נראה לי גם ששמו ידוע. כמובן שלא כל חסיד פשוט הרטיב את הטלית. וגם הרה"ק מגוסטינין היה בעצם "חסיד קוצק" (אם איני טועה התחיל להנהיג רק אחרי פטירת הקוצעקר).

אני לא מברר האם רבי אשר אריאלי היה לו קשר עם הבית ישראל רק בגלל שהוא שומר את העיניים (והרי החזו"א והגרח"ק וכו' שמרו את עיניהם בקיצוניות כמו חס"ג ויותר) אלא משום מעשה שהיה.

אבל סתם אגב, אמנם לא כל חיזוק בקדושה שיש בעולם מקורה מהב"י, אבל לא מופרך לומר ש"רוב" כן...

[מלכיאל גרינוולד]

האם יש עוד חסידות שבה נמנעים אפילו מלומר "הרבי" אלא אומרים: בפנים, מגבוה, הקו"פ, הרצון, הלשון, וכיו"ב?

וממתי התחיל הסגנון הזה בגור?

בקרלין.

שקר מבואר. בקרלין כותבים "אד"ש" ואומרים "דער רבי זיין געזונט".

[ישעיהו לוריא]

האם יש עוד חסידות שבה נמנעים אפילו מלומר "הרבי" אלא אומרים: בפנים, מגבוה, הקו"פ, הרצון, הלשון, וכיו"ב?

וממתי התחיל הסגנון הזה בגור?

בקרלין.

שקר מבואר. בקרלין כותבים "אד"ש" ואומרים "דער רבי זיין געזונט".

מה שידוע היה לי שלא מדברים על הרבי כמעט.
ברור שכאשר כן מדברים אומרים 'אד"ש' וזה, אבל הוא נושא בינו ובין החסיד ולא בדרך שמדברים עליו. בטח לא לאן הלך ומה עשה.
כעת יותר נכון?

אין לי שמץ של מושג בקרלין, ולא מתיימר.
כנראה טעיתי, אבל תסביר לי מה הפירוש 'שקר מבואר'?

[ישעיהו לוריא]

הרב מקדש מלך תיאר חסידים שלא קיבלו את מרותו של הבית ישראל לאחר פטירת אביו האמרי אמת.

ובענין זה התפרסם לאחרונה (במכתבי 'הפורשים') שהיה שטיבל ידוע של גור שהגבאי שם היה מאלו שלא קיבלו את הבית ישראל, ותמיד כאשר חזרו הנוסעים אליו היה שואלם מה קיבלו אצל הבית ישראל והיה לועג על הדברים ששמע מהם, ובכל זאת לא פוטר...

האמת שבעיניי - כחסיד (לא גור) - זה מפליא למדי, אם כי אי אפשר לדעת עד כמה הגיע הלגלוג וגם השאלה העיקרית היא באיזה גיל היו הנוסעים שבפניהם לגלג.

זה היה יותר משטיבל אחד. והיו שטיבלאך שלמים שלא נסעו אליו ולא רק הגבאי, או שקראוהו ר' ישראל דעם רעבינס' כבעבר,
אלא שהוא משך אותם בחבלי אהבה, התקרבו והעריצו, הוקסמו, וחלק עד סוף ימיהם לא הסכימו איתו בהרבה דברים, אף בדברים יסודיים בשיטתו, ובכל אופן העריצו אותו עד לאחת וברוב המקרים גם שלחו את בניהם להתחנך אצלו אישית.

---------------------

אפשר לספר דוגמא מה עשה הבית ישראל אל מול מתנגדיו, מבחוץ, בשביל להבין איך הדברים יכלו לעבוד:

באחת ממערכות הבחירות, הפיצו נטורי קרתא פשקוויל מאוד עלוב נגד הקול קורא של מועצת גדולי התורה ובראשה כמובן הבית ישראל.
הפשקוויל היה הקול קורא גופו, אלא שבמקום לחתום את שמות גדולי הדור, חתמו בשמות משוגעי וקבצני ירושלים הקוראים כביכול לציבור להצביע לאגו"י.
זה היה ביזיון גדול שנטורי קרתא לוקחת את חתימות הגדולים ומשווה לאחרוני מטורפי ירושלים המרובים.

הייתה תסיסה עצומה בין החסידים.
הבית ישראל קרא לרי"ק שיחי', אחד המקורבים הגדולים שלו, והתחיל לברר אצלו מה הגראטשקע בביהמ"ד ובחצרות. הוא כמובן לא העז לומר בפנים של הרבי 'נטורי קרתא משווים אותך למשוגעים וקבצנים', התחיל לגמגם שהוא לא יודע וכו'.
הבית ישראל לא הירפה, עד שהמקורב היה חייב להודות והוציא מכיסו פשקוויל מקורי שאסף מהרחוב.
הבית ישראל העיף מבט על הפשקוויל, וכאילו זרם של בעתה עבר עליו.
המקורב הבין כנראה עד כמה פגע ברבי והתחרט שלא היה יותר 'חזק' מולו ולא גילה לו מה כתבו עליו...

אחרי כמה שניות, הרים הבית ישראל את העיניים ואמר לאותו מקורב: אני לא מבין. מילא הם, חלקם, אולי אין להם דעת ואין להם מושג מה כותבים עליהם. אבל מה עם המשפחות שלהם?! אין להם משפחות שתיפגענה ויעלבו קשות ונוראות על פרסום שמותיהם ברשימת משוגעים אחת?!

ורגע, לפני שיצא רי"ק מהחדר, הפטיר הבית ישראל גם: והם גם לא מפחדים מכח התורה של הטשיבינער רב?!

--------

סיפר רבי אפרים מנלה ז"ל - איש סגולה מיוחד ות"ח נפלא בפני עצמו - על ר' יג"ב, שהיה לו בן יחיד שניצל איתו מהמלחמה, ובגלל שלא אהב את הדרך של הבית ישראל, שהיה נראה לו יותר כמו 'מדריך' ולא 'רבי', ולא אהב את כל הבולשת שלו - כלשונו, שלח את הבן שלו לקול תורה.
כמובן שלא שאל ולא התייעץ, רק סיפר לרבי ששלח את הבן לקול תורה, מבלי לרמוז את הסיבה האמיתית, והתירוץ שרוצה שילמד גם מקצועות ויהיה בנאדם ולא רק יהיה חסיד...

הבית ישראל שלח אליו כמה פעמים שליחים שרוצה שיבוא אליו. הוא חשש שהוא רוצה לשכנע אותו לשלוח את הבן לשפת אמת. כמובן שלא בא.
אחרי שהבית ישראל נואש מלפגוש אותו, שלח את ר' אפרים אליו לאמור: תגיד לו שאין לו מה לדאוג...שגם בקול תורה יש לי שליחים...(שלא כמו שהסיפורים מסתיימים בדרך כלל, אותו בן דווקא המשיך לשמור מרחק יחסית מהבית ישראל והיה תמיד חסיד גור מודרני מעט וגם בניו אחריו, כך שהאבא הצליח במאמציו)

בעבותות אהבה משכם.

[איש_ספר]

אני לא חושב שהחסיד ההוא היה חסיד פשוט. נראה לי גם ששמו ידוע. כמובן שלא כל חסיד פשוט הרטיב את הטלית. וגם הרה"ק מגוסטינין היה בעצם "חסיד קוצק"

אני לא מכיר את החסיד ויכול להיות שהוא היה בכלל אליהו הנביא זל"ט וגם לא זכיתי להכיר את הרה"ק מגוסטינין, התייחסתי לסיפור כפי שהצגת אותו. לאמור, טוב החסיד הקוצקאי האלמוני מהרה"ק הנ"ל.
אגב, זו מגמה ידועה בקרב חסידים, וכמו המעשה הידוע המיוחס לבעש"ט על הנער המחלל ביוה"כ שתפילתו עשתה רושם מה שלא עשתה תפילת כל חכמי אותו דור. בקוצק כנראה הרחיבו את זה גם פנימה.

והרי החזו"א והגרח"ק וכו' שמרו את עיניהם בקיצוניות כמו חס"ג ויותר.

אוי זה טוב. החזו"א והגרח"ק.
ב"ה שהותיר לנו המתנגדים טמאי העינים, שריד החזו"א ופליט הגרח"ק שומרי העינים כמו חסד"ג ואפילו יותר...!

אמנם לא כל חיזוק בקדושה שיש בעולם מקורה מהב"י, אבל לא מופרך לומר ש"רוב" כן...

בעיני מופרך לגמרי. ואיני יודע מי יכול לדון בזה יותר, זה הקרוב לב"י או זה הקרוב לעולם...

[מקדש מלך]

והרי החזו"א והגרח"ק וכו' שמרו את עיניהם בקיצוניות כמו חס"ג ויותר.

אוי זה טוב. החזו"א והגרח"ק.
ב"ה שהותיר לנו המתנגדים טמאי העינים, שריד החזו"א ופליט הגרח"ק שומרי העינים כמו חסד"ג ואפילו יותר...!

אמנם לא כל חיזוק בקדושה שיש בעולם מקורה מהב"י, אבל לא מופרך לומר ש"רוב" כן...

בעיני מופרך לגמרי. ואיני יודע מי יכול לדון בזה יותר, זה הקרוב לב"י או זה הקרוב לעולם...

לשוא אתה חושדני. הגרח"ק נפטר אחרון והסיפורים שעליו עמדו לי בראש כדוגמא ראשונה.

לגבי הרוב והמיעוט. אכן, איש לא יוכל מבחינה כמותית, אבל האנקדוטות מרשימות.

לדוגמא, אני מכיר בחור שלמד בארץ רחוקה רחוקה, בישיבה רחוקה רחוקה. ויום אחד המג"ש, ליטאי למהדרין, קורא לו לשיחה פרטית. ומתברר שיום אחד הוא נכנס, וקיבל תפקיד, והוא מבצע אותו, עד היום. סיפורים כאלו יש בלי סוף.

נכון, לא ערכתי מחקר משווה עם פלצבו. אבל ברור שהבית ישראל היה מגדלור של קדושה גם מבחוץ.

[מקדש מלך]

אני לא מכיר את החסיד ויכול להיות שהוא היה בכלל אליהו הנביא זל"ט וגם לא זכיתי להכיר את הרה"ק מגוסטינין, התייחסתי לסיפור כפי שהצגת אותו. לאמור, טוב החסיד הקוצקאי האלמוני מהרה"ק הנ"ל.
אגב, זו מגמה ידועה בקרב חסידים, וכמו המעשה הידוע המיוחס לבעש"ט על הנער המחלל ביוה"כ שתפילתו עשתה רושם מה שלא עשתה תפילת כל חכמי אותו דור. בקוצק כנראה הרחיבו את זה גם פנימה.

לא המצאתי את הסיפור, וגם לא סיגננתי אותו (מבחינה תוכנית, מבחינת תחביר כן). אותו רשאי לראות בו כל מגמה מופרכת של מספרי הגיוגרפיה חסידיים למיניהם. והוא הובא כמובן רק למען הסמל של "טלית רטובה".

[איש_ספר]

והרי החזו"א והגרח"ק וכו' שמרו את עיניהם בקיצוניות כמו חס"ג ויותר.

אוי זה טוב. החזו"א והגרח"ק.
ב"ה שהותיר לנו המתנגדים טמאי העינים, שריד החזו"א ופליט הגרח"ק שומרי העינים כמו חסד"ג ואפילו יותר...!

אמנם לא כל חיזוק בקדושה שיש בעולם מקורה מהב"י, אבל לא מופרך לומר ש"רוב" כן...

בעיני מופרך לגמרי. ואיני יודע מי יכול לדון בזה יותר, זה הקרוב לב"י או זה הקרוב לעולם...

לשוא אתה חושדני. הגרח"ק נפטר אחרון והסיפורים שעליו עמדו לי בראש כדוגמא ראשונה.

התגובה המתבקשת היתה למשל: "ברור לי שרבים האברכים ות"ח מבני הציבור הליטאי ששומרים על עיניהם לא פחות מחסד"ג ואולי גם יותר, אלא שאני שואל משום מעשה שהיה". האזכור של שני מאורי הדור כדי לתת דוגמא לשומרי עינים, הוא מעליב ויותר מזה מגוחך.

[מקדש מלך]

אני מאמץ את התגובה המתבקשת, ומתנצל עמוקות בפני הציבור הליטאי בכמ"ש.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

רואים את גודל ה'ביטול' הנובעת מכל מלה.

אתה טוען שהציבור לא מכיר את גור. כנראה שזה דו-סיטרי, ואתה לא מכיר את הציבור.

אצל הליטאים הקפידו למאד שלא לדבר על הנושא של קדושה, והשיטה היא שהדיבור ע"ז הוא היפך הקדושה. פירושו, שכל הקדושה שבעולם באה ממה שמיאנו בשיטת הב"י והתרחקו ממנה.

אמנם יש הרבה חלושי מוח, שאינם מבינים את השיטה שלא לדבר, והושפעו מהשפעת הרחוב שיש לדבר וואס מער. אבל את זה קבלו מהרחוב ולא מרבותיהם. שמעתי מכלי ראשון כמה אימרות מפי האדמו"ר מסטריקוב זצ"ל שהכיר את חס"ג בפולין וגם את הליטאים, וטען טענות חריפות למאד נגד הב"י ושיטתו.

איני אומר שההכרעה היא בידו, אבל לומר שהקדושה שבעולם הוא מהב"י אינו אלא אמונה טפלה, ומתאימה להפאשקעוויל שהביאו למעלה מאת שלשת רועי הצאן.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

אני לא חושב שהחסיד ההוא היה חסיד פשוט. נראה לי גם ששמו ידוע. כמובן שלא כל חסיד פשוט הרטיב את הטלית. וגם הרה"ק מגוסטינין היה בעצם "חסיד קוצק"

אני לא מכיר את החסיד ויכול להיות שהוא היה בכלל אליהו הנביא זל"ט וגם לא זכיתי להכיר את הרה"ק מגוסטינין, התייחסתי לסיפור כפי שהצגת אותו. לאמור, טוב החסיד הקוצקאי האלמוני מהרה"ק הנ"ל.
אגב, זו מגמה ידועה בקרב חסידים, וכמו המעשה הידוע המיוחס לבעש"ט על הנער המחלל ביוה"כ שתפילתו עשתה רושם מה שלא עשתה תפילת כל חכמי אותו דור. בקוצק כנראה הרחיבו את זה גם פנימה.

והרי החזו"א והגרח"ק וכו' שמרו את עיניהם בקיצוניות כמו חס"ג ויותר.

אוי זה טוב. החזו"א והגרח"ק.
ב"ה שהותיר לנו המתנגדים טמאי העינים, שריד החזו"א ופליט הגרח"ק שומרי העינים כמו חסד"ג ואפילו יותר...!

אמנם לא כל חיזוק בקדושה שיש בעולם מקורה מהב"י, אבל לא מופרך לומר ש"רוב" כן...

בעיני מופרך לגמרי. ואיני יודע מי יכול לדון בזה יותר, זה הקרוב לב"י או זה הקרוב לעולם...

יש אימרא בחב"ד - לעתיד לבא תהיה עלייה לכל הבריאה - חסיד חב"ד יעלה למדרגת אדמו"ר מחב"ד, אדמו"ר פולני יעלה למדרגת חסיד חב"ד, חסיד פולני יעלה לדרגת אדמו"ר פולני, המתנגד יעלה למדרגת פולני, והגוי יעלה למדרגת מתנגד. אך און וויי פאר די עליה פון דער גוי.

[מקדש מלך]

אני רחוק מנסיון לקבוע מי גדול ממי.

אין לי היכרות מספקת עם מידת שמירת העינים של הציבורים השונים, ואני בכנות לא מנסה לרמוז כלום בנושא.

אני מוכר רק את המרכולת שלי (וגם אותה לא הייתי מנסה למכור...), בלי לדעת האם למתחרים יש סחורה טובה יותר.

ואם יצאו מעיטי ביטויים שנשמע מהם מגמה אחרת, הרי הם בטלים ומבוטלים, בכנות רבה, ולא מתוך שום יוהרא או לגלוג מוסווה.

אני כן חושב שיש בגור משהו מיוחד בנושא שמירת העיניים, וזה מסיבה פשוטה, כי שם זה העיקר, בדיוק כמו שאני מניח שבסלונים מתרגשים בנשמת יותר מגור. למרות שבגור יסבירו אלף פלפולים למה לא לעשות כמו בסלונים. וכנראה שבמקום שהעיקר זה לימוד התורה, יצליחו יותר ממקום ששמים אותו במקום שני, וכן הלאה.
אבל גם זה, לא בא לשלול חלילה קדושה במקום אחר. וגם לא בא לקבוע מאומה בסך הכללי של כל שיטה, על כל מעלותיה וחסרונותיה.

וכן. בנקודה של הטענות ששיטת הבית ישראל גורמת רק נזק, יש עימי הרבה באמתחתי, ובעז"ה בהמשך אמכור את הגיגי בנושא, בעזרת הנותן ליעף כח וזמן...

[איש_ספר]

אני לא חותם בשו"א על הנוסח של הליטוואק 'לדבר כמה שפחות', אבל הנה נוסחה מאוזנת יותר...:
viewtopic.php?f=19&t=6279&p=25368#p25368