אז הוחל לקרוא בשם ה'

[בית הגנזים]

מחידושי תורתו של ר' משה דב ז"ל

בענין יהרג ואל יעבור - קובץ שעורי תורה, ירושלים תשל"ה.
בענין בפני נכתב ובפני נחתם בגט - קובץ שעורי תורה, ירושלים תשל"ו
בסוגיית הגמ' שבת יח. - קובץ נר ישראל, ירושלים תשל"ט

[מקדש מלך]

הרב מקד"מ, ישר כח!

נשמח לשמוע ביתר הרחבה גם על אופי הדרישות של 'פשנדזה'. לימוד? התעמקות? ניצול הזמן? צדקה? מאי משמע 'העדיף את ההקרבה'? האם ללמוד שוב ושוב את אותה המסכת זו דוגמא מייצגת?

העדיף את ההקרבה, כלומר קושי ועמל וקבלת עול על פני ריגוש.
וזה יכול להתבטאות בהרבה דברים.
גם החסדים שהוא גמל בגופו היו בבחינת "קושי ועמל", ובבחינה של "קבלת עול".
והיתה הנקודה של עבדות לקב"ה, וויתור על כל רצון וצורך אישי, למענו.

דרכו האישית בלימוד דמתה לחזון אי"ש, במובן של לייגע את המוח שחישוב סדר הסוגיא שוב ושוב, ולא ללכת אחרי פלפולי הרצים אחת הנה ואחת הנה (זה לא שמעתי בבירור אלא כך זכור לי ממאמרים שכתבו עליו אחרי הסתלקותו, ואיני יודע עד כמה זה אותנטי). כמובן שאחרי שהרבי שליט"א הורה דרך בלימוד, לא היה מה לחשוב על כיון אחר...

מובן מאליו, שעיקר ענינו היה בדברים שאי אפשר לכתוב עליהם בבירור. הן רבו המובהק היה הבית ישראל זי"ע.

[קרית מלך]

דרכו האישית בלימוד דמתה לחזון אי"ש, במובן של לייגע את המוח שחישוב סדר הסוגיא שוב ושוב, ולא ללכת אחרי פלפולי הרצים אחת הנה ואחת הנה (זה לא שמעתי בבירור אלא כך זכור לי ממאמרים שכתבו עליו אחרי הסתלקותו, ואיני יודע עד כמה זה אותנטי). כמובן שאחרי שהרבי שליט"א הורה דרך בלימוד, לא היה מה לחשוב על כיון אחר...

איישר חיליה. הדברים נפלאים עד מאד. לך בכוחך זה ואל תרפה.
עם זאת, אחר בקשת המחילה, לא מובן השייכות, וכי מי שמחשב את הסוגיא ביגיעת המוח שוב ושוב אינו יכול ללמוד "מזומנים"? וכי "מזומנים" מחייב ללמוד ללא יגיעת המוח.
כמדומה שההיפך הוא הנכון ששיטת "מזומנים" יכולה לשמש כתבנית להבנת מסכתות הש"ס בחשבון הסוגיא מבלי ללכת אחרי פלפולי הרצים אחת הנה ואחת הנה. ולא להיפך. טעות הוא בידי?

[דרומי]

ג"א לא כ"כ הבנתי למה הכוונה, אבל כמדומני שהערות מסוג זה עלולות להפריע את שטף האשכול, ואולי באמת ראוי לפתוח אשכול נפרד על ענין ה'מזומנים' וה'אשראי'

[צופה_ומביט]

ג"א לא כ"כ הבנתי למה הכוונה, אבל כמדומני שהערות מסוג זה עלולות להפריע את שטף האשכול, ואולי באמת ראוי לפתוח אשכול נפרד על ענין ה'מזומנים' וה'אשראי'

אולי אם הרב מקדש מלך יפסיק לדחוף בכל הודעה את זה שכל הגברי רבוותא שהוא מספר עליהם התבטלו לרבי שליט"א ביטול מוחלט ושינו את כל אורחותיהם ומה שגדלו עליו וגידל אותם ועל פי הרבי'ס הקודמים רק כי הרבי הנוכחי אמר משהו.
זה מאד יועיל שלא לקחת את האשכול למקומות שאתה מצביע עליהם.
הוא מזמין את זה על עצמו, מה לעשות.
חבל שהוא לא מצליח להסתיר את האינטרס הזה באשכול, כמו משל הבית והקש של המס"י.
זה בשום אופן אינו אשכול תמים על אורחות גור ו/או על חסידי קדמאי / דמויות הוד בגור.
אולי זה בעצמו ערך בגור. אולי זה רק ערך חדש מחודש [כמו עוד כאלה שם, כמו שכבר נתברר גם באשכול זה].
עכ"פ שלא יתפלא אם זה מעורר תגובות מהסוג שהגיב הרב קרית מלך.

[דרומי]

הגזמת!

[ונתנו ידידים]

ג"א לא כ"כ הבנתי למה הכוונה, אבל כמדומני שהערות מסוג זה עלולות להפריע את שטף האשכול, ואולי באמת ראוי לפתוח אשכול נפרד על ענין ה'מזומנים' וה'אשראי'

אולי אם הרב מקדש מלך יפסיק לדחוף בכל הודעה את זה שכל הגברי רבוותא שהוא מספר עליהם התבטלו לרבי שליט"א ביטול מוחלט ושינו את כל אורחותיהם ומה שגדלו עליו וגידל אותם ועל פי הרבי'ס הקודמים רק כי הרבי הנוכחי אמר משהו.
זה מאד יועיל שלא לקחת את האשכול למקומות שאתה מצביע עליהם.
הוא מזמין את זה על עצמו, מה לעשות.
חבל שהוא לא מצליח להסתיר את האינטרס הזה באשכול, כמו משל הבית והקש של המס"י.
זה בשום אופן אינו אשכול תמים על אורחות גור ו/או על חסידי קדמאי / דמויות הוד בגור.
אולי זה בעצמו ערך בגור. אולי זה רק ערך חדש מחודש [כמו עוד כאלה שם, כמו שכבר נתברר גם באשכול זה].
עכ"פ שלא יתפלא אם זה מעורר תגובות מהסוג שהגיב הרב קרית מלך.

מי אמר שזה אשכול תמים על חסידי גור, כי אז מקומו היה במשפחות סופרים ולא באספקלריא, הרי להדיא שמטרתו הוא עם אינטרס וזה לא מטרה סמויה אלא מטרה גלויה ומפורשת.
כונת האשכול הוא להראות מתוך עובדות וסיפורים של חסידים מובהקים ודמויות הוד בגור את הדרך של ביטול וציות בכלל ולרבי בפרט, כדי שנבין קצת מהיכן מגיע מה שאנחנו רואים בגור את האמונה המופרזת. כמובן בלי להצדיק את האלימות והדברים האסורים שנעשו ונעשים.
וברור הוא שאנשים המכירים ויודעים מבפנים יתכן שיש להם הכרה אחרת באותן אנשים ויכולים אולי להראות פרשנות אחרת באותן סיפורים ולהציג פן אחר או זוית אחר שיפריך את כל הענין.

עד הנה מנעתי את עצמי מלהגיב כדי שלא להעכיר את האשכול, כי אני מאוד נהנה מכל דברי מקדש מלך ורוצה שימשיך בדבריו, אבל מכיון שלקחתי את השופר בידי ובענין זה, אני פונה עכשיו אל הרב מקדש מלך בדברי הבאים:
לדעתי כל מה שאתה טוען כאן וכל העובדות שאתה מספר בעצם מפריך את ההנהגה הגוראית ולא מצדיק אותם ומטרתך מכזב את עצמו, ואבאר דברי:
אתה חידשת לי דרך חדש והבנה חדשה בכל הענין של אמונת צדיקים, רגילים אנחנו להבין את הענין על בסיס אמונה דהיינו להאמין בגדלותו של הרבי ושהוא צדיק או צדיק הדור (ובאמת צריך עיון בכל פעם על בסיס מה מאמינים כן) וכן לפעמים בכוחותיו העל טבעיים, ומכח זה אנחנו מחויבים לשמוע בקולו ולציית לדבריו. אמנם אתה חידשת דרך אחר שזה אינו נובע מכח האמונה בגדלותו אלא מכח הביטול של דעת עצמו עד כדי ציות מוחלט למי שקיבל את הנהגתו עליו, והפרזת לבאר בריש דבריך שהענין של הרבי יכול לבוא מכח הסכמת העם ולאו דוקא מתוך הידיעה בגדלותו, וכל סיפוריך מראים על ענין הציות והביטול של דעתו, והוא הסתכלות חדשה ומבט מעניינת בכל הענין של רבי וחסיד.
אמנם כל זה בעוכריך כי ההבדל הגדול הוא שאם זה היה מתוך הידיעה בגדלותו וממילא שמחויב לשמוע בקולו היה אולי ואפשר שהדבר הזה יאפשר לך לתבוע מכל אדם אחר אותו הנהגה כי הרי לדעתך ואמונתך הוא צדיק הדור ודבריו הם דא"ח ומחייב את כולם לשמוע בקולו ולהידבק בו. אבל אם זה נובע מכח ביטול הישות העצמי ומסירת דעתו להנהגתו של הרבי אין זה אלא ענין של עבודה וקבלת עול ודרך בעבודת השי"ת ולא מעיקרי האמונה ואין שום סיבה לתבוע אותו מהזולת, וכמו שברור שאין לי שום זכות לתבוע מהזולת מדריגות בקדושים תהיו אם ההוא אינו רוצה ללכת בדרך זה ואינו אוחז בזה ולא נאמר על זה חיוב ערבות, כל שכן וכל שכן שענין חסידי של ביטול הישות אין לאל ידי לתבוע אותו חהזולת, ובן בנו של ק"ו שאין בידו לתבוע ממנו שיצטרף אל הכרעת העם ויכופף את דעתו להרבי שלי, וברור שיכול לקחת לעצמו מנהיג אחר וגם אם לדעתך אינו ראוי כמו המנהיג שלך ויכול הוא לחלוק על המנהיג שלך.
ואדרבה תביא סיפורים מחסידי קמאי שאמונתם ברבם היה כ"כ חזק עד שכפו את דעתם של אחרים וחייבום לציית לרבי (כמובן לא מי שהיה תלמיד של החסיד ההוא ובא לקבל ממנו את הדרך בעבודת השי"ת וללמוד ממנו גם את ענין הציות להרבי).
ואקוה שבתגובה זו לא אהיה סיבה להעכרת האשכול.

[חברא]

דיון על קונטרס שופטים ושוטרים.pdf

(763.59 KiB) הורד 234 פעמים

שופטים_ושוטרים.pdf

(5.43 MiB) הורד 367 פעמים

[ונתנו ידידים]

.

[מקדש מלך]

הבהרה כללית חוזרת לאור כמה פניות:

הדברים שלי לא נוגעים כלל במריבה של גור עם ציבור אחר, לא בפירוש ולא ברמז.
ואת היעדים שלי כתבתי בפירוש ולא ברמז, כי אינני מעלים דברים ומכסה אלא מפרש כיאות, למי שרק רוצה להקשיב.

ואכתוב שוב. האשכול נועד להסביר את דרכה של חסידות גור, כפי שאני מבין אותה וכפי שידוע לי.
וכל הרוצה לחלוק יבוא ויחלוק. אלא אם כן יתנהג באלימות ויכתוב כוללנית שאני משקר ומסלף וכו', או שיערב בכח את צעדי המריבות בין החצירות. דבר שאני מתעלם ממנו לחלוטין ואינו קשור לאשכול כלל וכלל.

אני גם מאוד לא אוהב שמתחילים להתווכח איתי בדברים שכולם יודעים שהם שנויים במחלוקת חסו"מ, כי אינו מענינו של האשכול ופשוט.

וגם ויכוח ארוך וממושך בדרכי הלימוד אינו דבר הוגן, כי אני הקדמתי שאני בוחר בדרך לימוד בגלל אמונה בערך הציות לרבי, ובמקום לדון על ערך הציות לרבי, דנים על הנושא הלימודי לגופו, במקום לדון עליו בהתאם ואחרי הערך הקובע, שהוא ציות לרבי (ואמנם הבנתי בהחלט דיון קצר, אבל כשזה נהיה עיקרו של אשכול, היה מן הראוי לפצל).

בענינה של הוועדה והמריבה והנספחים איני יכול לעסוק כלל וכלל. מפני שהם נוגעים לכל מיני שאלות עובדתיות, וכמו כן הם נוגעים לעוד חלק שכבר כתבתי שאיני עוסק בו, והוא "הטחת דברים כלפי יחיד או ציבורים"!

ולכן האשכול אינו עוסק בנושא, לא ברמז ולא בפירוש. (אני כן עשוי לדבר לפעמים על האופי הגוראי הכללי ועל הדרך הציבורית הקבועה שלהם, כי זה אינו קשור לבירור עובדתי במחלוקת ספציפית, וכמו כן אינו מטיח דברים כלפי אף אחד, ופשוט).

אז מה כן התועלת בו? קודם כל מי שרוצה להכיר את גור יקרא ויהנה. וחוץ מזה נראה לי שהכרת הרקע יועיל לקרב לבבות, או יועיל למי שכן חרץ דעה במחלוקת ובמריבה, וכן מטיח דברים על יחיד או ציבור, ואולי החומר גלם הזה שהוא דרכה העקרונית של גור, לפני ובלי קשר למחלוקת, יועיל לו במשהו. וכמו כן יועיל האשכול למישהו שרוצה להבין את החילוקים העקרוניים בין דרכו של הגר"ש אלתר לדרכה של גור הנוכחית (למרות שאני הסברתי רק את דרכה של גור הנוכחית), אך אינו מתעניין ב"מריבה" שביניהם (או לחילופין אם הוא אמנם מתעניין מאוד, אבל מבין שבאשכול הזה הוא לא יבוא על סיפוק התענינותו...).

ואם הייתי כותב את האשכול רק עבור חלק מהמגיבים (שאינם מקיימים את ההמלצה שכתבתי לעיל "תפסיק לדבר, תתחיל להקשיב"), הייתי אומר מזמן נואש. אלא שתיבת האישי המלאה מראה לי שיש שכר בעמלי, ולכן אני ממשיך.

ואין לי זמן להגיב לשאר התגובות. אך התגובה הזו הכריחה התייחסות.

[צופה_ומביט]

כונת האשכול הוא להראות מתוך עובדות וסיפורים של חסידים מובהקים ודמויות הוד בגור את הדרך של ביטול וציות בכלל ולרבי בפרט, כדי שנבין קצת מהיכן מגיע מה שאנחנו רואים בגור את האמונה המופרזת. כמובן בלי להצדיק את האלימות והדברים האסורים שנעשו ונעשים.

וכמובן בלי להעלות אפילו על הדעת את הרעיון אולי ושמא [לכל הפחות] הא בהא תליא. שאלה תוצאות ישירות של ביטול הדעת ומחיקת האישיות וההרגשה הטבעית.

[מלכיאל גרינוולד]

"הטחת דברים כלפי יחיד או ציבור"

מהיכן הציטוט?

[מקדש מלך]

"הטחת דברים כלפי יחיד או ציבור"

מהיכן הציטוט?

מהדברים שלי, בהודעה הפותחת את האשכול.

אגב, הסיבה שפתחתי את האשכול באספקלריא ולא במקום אחר (והרבה כבר העירו על זה) היא משני סיבות.
א) כי האמנתי שהוא ידרדר לשם מהר מאוד.
ב) כי אני לא רק מספר סיפורים ועובדות אלא גם מוכר הגיגים. וזה לא ממש קשור למשפחות סופרים.

ואם המנהל חושב שלהגיגים שלי אמורה להיות במה יותר מכובדת מאשר אספקלריא, אני כמובן אודה לו מאוד על כך.

[דרך ישרה]

ג"א לא כ"כ הבנתי למה הכוונה, אבל כמדומני שהערות מסוג זה עלולות להפריע את שטף האשכול, ואולי באמת ראוי לפתוח אשכול נפרד על ענין ה'מזומנים' וה'אשראי'

אולי אם הרב מקדש מלך יפסיק לדחוף בכל הודעה את זה שכל הגברי רבוותא שהוא מספר עליהם התבטלו לרבי שליט"א ביטול מוחלט ושינו את כל אורחותיהם ומה שגדלו עליו וגידל אותם ועל פי הרבי'ס הקודמים רק כי הרבי הנוכחי אמר משהו.
זה מאד יועיל שלא לקחת את האשכול למקומות שאתה מצביע עליהם.
הוא מזמין את זה על עצמו, מה לעשות.
חבל שהוא לא מצליח להסתיר את האינטרס הזה באשכול, כמו משל הבית והקש של המס"י.
זה בשום אופן אינו אשכול תמים על אורחות גור ו/או על חסידי קדמאי / דמויות הוד בגור.
אולי זה בעצמו ערך בגור. אולי זה רק ערך חדש מחודש [כמו עוד כאלה שם, כמו שכבר נתברר גם באשכול זה].
עכ"פ שלא יתפלא אם זה מעורר תגובות מהסוג שהגיב הרב קרית מלך.

מי אמר שזה אשכול תמים על חסידי גור, כי אז מקומו היה במשפחות סופרים ולא באספקלריא, הרי להדיא שמטרתו הוא עם אינטרס וזה לא מטרה סמויה אלא מטרה גלויה ומפורשת.
כונת האשכול הוא להראות מתוך עובדות וסיפורים של חסידים מובהקים ודמויות הוד בגור את הדרך של ביטול וציות בכלל ולרבי בפרט, כדי שנבין קצת מהיכן מגיע מה שאנחנו רואים בגור את האמונה המופרזת. כמובן בלי להצדיק את האלימות והדברים האסורים שנעשו ונעשים.
וברור הוא שאנשים המכירים ויודעים מבפנים יתכן שיש להם הכרה אחרת באותן אנשים ויכולים אולי להראות פרשנות אחרת באותן סיפורים ולהציג פן אחר או זוית אחר שיפריך את כל הענין.

אבל אם זה נובע מכח ביטול הישות העצמי ומסירת דעתו להנהגתו של הרבי אין זה אלא ענין של עבודה וקבלת עול ודרך בעבודת השי"ת ולא מעיקרי האמונה ואין שום סיבה לתבוע אותו מהזולת, וכמו שברור שאין לי שום זכות לתבוע מהזולת מדריגות בקדושים תהיו אם ההוא אינו רוצה ללכת בדרך זה ואינו אוחז בזה ולא נאמר על זה חיוב ערבות, כל שכן וכל שכן שענין חסידי של ביטול הישות אין לאל ידי לתבוע אותו חהזולת, ובן בנו של ק"ו שאין בידו לתבוע ממנו שיצטרף אל הכרעת העם ויכופף את דעתו להרבי שלי, וברור שיכול לקחת לעצמו מנהיג אחר וגם אם לדעתך אינו ראוי כמו המנהיג שלך ויכול הוא לחלוק על המנהיג שלך.
ואדרבה תביא סיפורים מחסידי קמאי שאמונתם ברבם היה כ"כ חזק עד שכפו את דעתם של אחרים וחייבום לציית לרבי (כמובן לא מי שהיה תלמיד של החסיד ההוא ובא לקבל ממנו את הדרך בעבודת השי"ת וללמוד ממנו גם את ענין הציות להרבי).
ואקוה שבתגובה זו לא אהיה סיבה להעכרת האשכול.

אולי לא הבנתי.
מישהו כפה על מישהו לכופף דעתו לרבי מסוים?
אין המלחמה אלא על שני דברים, א', מי שכבר קיבל עליו את מרותו ובא עתה למרוד, שזה בכלל לא דומה לכל הענין הנ"ל. (עפ"י ספרי החסידות זה חמור ביותר). ב', על ציניות, ליצנות, והסתה. אתה לא רוצה לקבל אתה לא צריך לקבל, אבל למה להטיל דופי? ובפרט כמימסד רשמי הבא לעקור כמה וכמה יסודות מקודשים בחסידות של רבי, וציות, ועוד. (אצלנו רבי זה לא (רק) ענין של להחכים ממנו בווארט לשולחן שבת, או פלפול גאוני להגיד בחברת בעלי כשרונות, ולא ענין של צ'אנס..., אצלנו רבי זה גם (ובעיקר) צינור בין ישראל לאביהם שבשמים, שושבינא דמלכא ושושבינא דמטרוניתא, רבי שפועל בשמים לטובת בנ"י, בזה ובבא, ורבי שלא מניח פינה וזוית ברקיע ובארץ שאינו מתחבט בה לעשות טובה לבנ"י בכלל ובפרט).
כמובן שאפשר להלביש ע"ז ויכוחים והתפלספויות מכאן ועד ורשא, אבל באופן כללי זה התחלת הבסיס למערכה של גור. וכבר הארכתי בעבר, שמעולם לא הפריעו או התקוטטו בגור עם יחידים שהלכו או לא קיבלו מרות. אך כאן זה שונה וכנ"ל.

[דרך ישרה]

בענין הועדה שכ"כ תוקפים אותה כאן.
אנחנו - רוב חסידי גור - עדר של כבשים תמימים, ואנחנו ממש לא מתביישים בזה, אין לנו דעה עצמית בכלל, יותר נכון יש לנו אבל אנחנו מתעלמים ממנה, כך חונכנו בכל הדורות ואנחנו גאים בזה. האדמו"ר שליט"א אחרי המרידה שהיתה אמר שהוא אינו רוצה כלל לשמוע בזה, לדבר בזה, ולהתעסק בזה, הוא רוצה שיקימו ועדה שהיא תטפל בזה. אם הרבי אמר להקים ועדה והוקמה ועדה, אנחנו סומכים עליהם בעיניים עצומות. ברוך השם. וכשהיצר הרע מסית אותנו לפתוח חרך דק בעין ולהציץ על הועדה, ולפעמים אנחנו נכנעים לו, אנחנו מגלים שם עשרים אנשים שקולים ומתונים, חסידים ויראי שמים, שדנים על כל דבר מתוך כאב ומתוך כובד ראש ורצינות, ועדה שצריכה לעמוד בלחצים 'עצומים' שעולים מהשטח על טענות למה דברים נוראיים עוברים בשתיקה? ונא לעלעל קצת בהיסטוריה, ונא להציץ ללבבות שותתים דם של חסידי גור, ולראות שזה על טבעי ששנתיים וחצי יש איפוק כמעט על מלא מלא. וראיתם מה קרה שהועדה רק השביתה את עצמה לעשרים וארבע שעות, וראיתה מה קרה כשהועדה חזרה מהשביתה בת העשרים וארבע השעות.
אז אנחנו סומכים על הועדה הזו, ושמחים שאנחנו תמימים ומצייתים.

[מלכיאל גרינוולד]

הטקטיקה של השוטה היא לשפוך נפט למדורה ובכך להגביר את הלהבות ולהביא אוטומטית למחיקת/נעילת האשכול. יש להודות שהוא עושה זאת בעורמה ובכישרון לא מבוטלים, והוא כבר הצליח במזימתו כמה פעמים. השאלה שכל בר דעת צריך לשאול את עצמו היא מה האינטרס שלו למחוק את האשכול.

[עקביה]

בענין הועדה שכ"כ תוקפים אותה כאן.
אנחנו - רוב חסידי גור - עדר של כבשים תמימים, ואנחנו ממש לא מתביישים בזה, אין לנו דעה עצמית בכלל, יותר נכון יש לנו אבל אנחנו מתעלמים ממנה, כך חונכנו בכל הדורות ואנחנו גאים בזה. האדמו"ר שליט"א אחרי המרידה שהיתה אמר שהוא אינו רוצה כלל לשמוע בזה, לדבר בזה, ולהתעסק בזה, הוא רוצה שיקימו ועדה שהיא תטפל בזה. אם הרבי אמר להקים ועדה והוקמה ועדה, אנחנו סומכים עליהם בעיניים עצומות. ברוך השם. וכשהיצר הרע מסית אותנו לפתוח חרך דק בעין ולהציץ על הועדה, ולפעמים אנחנו נכנעים לו, אנחנו מגלים שם עשרים אנשים שקולים ומתונים, חסידים ויראי שמים, שדנים על כל דבר מתוך כאב ומתוך כובד ראש ורצינות, ועדה שצריכה לעמוד בלחצים 'עצומים' שעולים מהשטח על טענות למה דברים נוראיים עוברים בשתיקה? ונא לעלעל קצת בהיסטוריה, ונא להציץ ללבבות שותתים דם של חסידי גור, ולראות שזה על טבעי ששנתיים וחצי יש איפוק כמעט על מלא מלא. וראיתם מה קרה שהועדה רק השביתה את עצמה לעשרים וארבע שעות, וראיתה מה קרה כשהועדה חזרה מהשביתה בת העשרים וארבע השעות.
אז אנחנו סומכים על הועדה הזו, ושמחים שאנחנו תמימים ומצייתים.

אני לא מבין למה אתה כל כך מאריך, אתה יכול לכתוב בקיצור - "אנו חסידי גור גלמים גמורים ואידיוטים מושלמים ואנחנו גאים בזה".
הלא אמרו חז"ל 'לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה'.

[חברא]

כבר כתבתי, ואחזור בצורה מפורטת יותר:
כליטאי, הבנתי שהחסידים באו להדגיש נקודות מסויימות ביהדות, והעלו אותן על נס, כי לדעתם זו הצורה בה תתחזק היהדות בדורות האחרונים.
אבל כשמגיע הדבר להלכה למעשה, לא השתנה דבר, מקסימום הקלו בדברים מסויימים יותר, כדי לחזק יותר דברים אחרים - אבל הכל בתוך גדרי ההלכה שבש"ס ופוסקים (ולא אכנס כעת לדון על כל פרט בפנ"ע).

ועתה לא באתי להתריס, אבל התחושה שעולה מן האשכול היא 'תורה חדשה':
שאלתי למה האדמו"ר נחשב כ'רבו מובהק', הרי בשו"ע (יו"ד רמב, ל) נפסק שצריך שיהא רוב חכמתו הימנו.
ענה ע"ז הרב 'מקדש מלך':

הרבי הוא מורה הדור בעניני "יהדות" (לא בעניני הלכה), והיות והנושאים הללו הם החשובים ביותר, הן מצד שציפור הנפש של היהדות "הציבורית" תלויה בהם, והן מצד שהדברים הללו צריכים להיות ברורים, ואי אפשר לתת את תורת כל אחד בידו, לכן הוא נחשב כרב מובהק לכל דבר ועניין.

שאל הרב 'יבנה' האם יש אפשרות לבקר את דברי האדמו"ר כמו שמבקרים פסקים ותשובות של האחרונים, ע"ז ענה הרב 'מקדש מלך':

הבחינה צריכה להיעשות במשקפיים ועם אישיות חסידית. במשקפיים של ענווה וביטול. במשקפיים של אמונה בכח האדמורי"ם הקודמים, בכח המורשת, בכח הציבור. בכח השגחתו יתברך על עם קרובו וצדיקיו. והחסיד מקשיב לחסיד גדול, שהוא מרגיש שהוא הוא בעל המשקפיים הנכונות...
וברור שהעולה מכך שהבחינה הזו אינה אמורה להיעשות בידי כל בחור והדיוט. ממנו ידרשו ביטול. אפילו יאמר לך על ימין שהוא שמאל. והוא יקבל זאת. למרות שהוא יודע שיש אנשים שטוענים אחרת. כי הוא מרגיש שזו הרוח האותנטית שהוא מאמין בה ומייקר אותה.

ועכשיו לרב 'דרך ישרה' יש כבר הסבר 'חסידי' למלחמה בגר"ש אלתר:

אין המלחמה אלא על שני דברים, א', מי שכבר קיבל עליו את מרותו ובא עתה למרוד, שזה בכלל לא דומה לכל הענין הנ"ל. (עפ"י ספרי החסידות זה חמור ביותר).

בקיצור, במקום הסברות שאנו רגילים אליהם בכל דיון הלכתי, זה התחלף להרבה 'תודעה' ו'הבנה פנימית חסידית'.

והנה לרב 'מקדש מלך' פשיטא ליה (כאן) שכל זה אינו נוגע לחסידי גור דוקא (וממילא אינו שייך לאשכול כאן), אלא כך פשיטא אצל כל החסידים.

אבל עדיין לא השתכנעתי בזה, ובפרט לאור מכתבו של הגר"ב וקסלשטיין שכותב בפירוש שעניינו של רבי אינו נוגע לגדרי ההלכה.

ואשמח אם יציגו מקורות ברורים שפוסקים חסידיים התייחסו לאדמו"ר כאל רבו מובהק לכל דבר ועניין, וגם לנקודה השניה, שלבקר את הרבי לא יוכל כל ת"ח (כדרך כל תשובות האחרונים) אלא צריך דוקא 'משקפיים חסידיות'.

[מקדש מלך]

מקור פשוט.

האם היה רב מחסידי גור שניסה להתמודד עם הוראותיו של הרבי הבית ישראל במקומות שנגדו על פניו את ההלכה?

לכל קהילה חסידית ישנם דברים דומים (וכבר נידון באריכות במאי חסידות). האם רבני החצר פותחים שלחן ערוך, או שהם מסתכלים על הנהגת רבותיהם ומנסים לתרץ אותה, גם בתירוצים דחוקים?

וגם כשיש תירוץ דחוק (ואכן יש!) האם זה שיקול דעתו של הפוסק, או של הרבי. מי נדחה מפני מי?

כשהרבי מצאנז החליט שרוז'ין סוטים מדרך היהדות והתיר לרודפם באופן חריף, האם כל אחד מעשרות או מאות מהרבנים שחתם אחריו בדק זאת והחליט מדעתו האישית שהוא צודק?
ומאידך, חסידי רוז'ין שבטלו את הדעה הזו כעפרא דארעא, עשו זאת בהסתמך על רב, או על הרבי שלו (מהוסיאטין, מצ'ורטקוב, או מכל אחד מהעיירות האחרות, גם אם לא היה מוכר כלל כתלמיד חכם)?

[מלכיאל גרינוולד]

מקור פשוט.

האם היה רב מחסידי גור שניסה להתמודד עם הוראותיו של הרבי הבית ישראל במקומות שנגדו על פניו את ההלכה?

ר' נחום רוטשטיין בחוברת שהתפרסמה במסתרים.

לכל קהילה חסידית ישנם דברים דומים (וכבר נידון באריכות במאי חסידות). האם רבני החצר פותחים שלחן ערוך, או שהם מסתכלים על הנהגת רבותיהם ומנסים לתרץ אותה, גם בתירוצים דחוקים?

גם לנסות לתרץ בתירוצים דחוקים הוא דרכה של תורה, העיקר שמכירים בכך שיש לתרץ תירוצים ולא לומר: כי ככה בא לי.

[אליעזר בלוי]

על הנהגות מרן הבית ישראל זיע"א
יעויין בפ"ת ביור"ד קפ"ח ס"ק ב בשם החת"ס על אלדד ומידד
ובפירוש יש כאן דגש על קדושה ע"פ ד"א
ובשו"א אין פה רמיסת ההלכה בכללותה ח"ו

[מקדש מלך]

מקור פשוט.

האם היה רב מחסידי גור שניסה להתמודד עם הוראותיו של הרבי הבית ישראל במקומות שנגדו על פניו את ההלכה?

ר' נחום רוטשטיין בחוברת שהתפרסמה במסתרים.

לכל קהילה חסידית ישנם דברים דומים (וכבר נידון באריכות במאי חסידות). האם רבני החצר פותחים שלחן ערוך, או שהם מסתכלים על הנהגת רבותיהם ומנסים לתרץ אותה, גם בתירוצים דחוקים?

גם לנסות לתרץ בתירוצים דחוקים הוא דרכה של תורה, העיקר שמכירים בכך שיש לתרץ תירוצים ולא לומר: כי ככה בא לי.

ודאי שמכירים!
אבל לא כל דבר צריך להבליט.
ודאי בדור ששופט את שופטיו, ונותרה חלקת אלקים קטנה בה סמכותו של הרבי היא כמעט כמו של הנודע ביהודה בדורות קדומים.

אז שנבוא וננסח מסמך משפטי: "מבלי לפגוע בזכויות הרב והשלחן ערוך, או הליטאי המצוי שמבין אותם הכי טוב, אנו מכירים בכך שכל עוד הרבי לא חולק על השלחן ערוך, או נושאי כליו, או בסמכות פוסקי הדור שמבינים אותו כנראה יותר טוב ממנו, ו/או שברור שלא שיקרו אותו עם העובדות, הרי שסמכותו של הרבי היא בעלת משקל גדול.

נ.ב. מבלי לפגוע בסייגים אחרים שאולי עוד לא חשבנו עליהם. ט.ל.ח
במקרה של סתירה בין המסמך הזה למסמך שנוציא מחר, הרי שהמסמך של מחר קובע".

אנחנו כן נגיד, בדיוק כמו חסידי הרב קנייבסקי הרב אלישיב וכו' "אפילו יאמר לך על ימין שהוא שמאל". ונאמר זאת בראש מורם!

[חברא]

בענין הועדה שכ"כ תוקפים אותה כאן.
אנחנו - רוב חסידי גור - עדר של כבשים תמימים, ואנחנו ממש לא מתביישים בזה, אין לנו דעה עצמית בכלל, יותר נכון יש לנו אבל אנחנו מתעלמים ממנה, כך חונכנו בכל הדורות ואנחנו גאים בזה... אז אנחנו סומכים על הועדה הזו, ושמחים שאנחנו תמימים ומצייתים.

שמואל א' כב, יז
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לָרָצִים הַנִּצָּבִים עָלָיו סֹבּוּ וְהָמִיתוּ כֹּהֲנֵי יְקֹוָק כִּי גַם יָדָם עִם דָּוִד וְכִי יָדְעוּ כִּי בֹרֵחַ הוּא וְלֹא גָלוּ אֶת אָזְנִי וְלֹא אָבוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ לִשְׁלֹחַ אֶת יָדָם לִפְגֹעַ בְּכֹהֲנֵי יְקֹוָק:

רש"י:
לרצים הנצבים עליו - אבנר ועמשא היו:
ולא אבו - דרשו אכין ורקין 'כל איש אשר ימרה את פיך וגו' [ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצונו יומת]' (יהושע א, יח) יכול אפילו לדבר עבירה ת"ל רק:

[צופה_ומביט]

אולי לא הבנתי.
מישהו כפה על מישהו לכופף דעתו לרבי מסוים?
אין המלחמה אלא על שני דברים, א', מי שכבר קיבל עליו את מרותו ובא עתה למרוד, שזה בכלל לא דומה לכל הענין הנ"ל. (עפ"י ספרי החסידות זה חמור ביותר). ב', על ציניות, ליצנות, והסתה. אתה לא רוצה לקבל אתה לא צריך לקבל, אבל למה להטיל דופי? ובפרט כמימסד רשמי הבא לעקור כמה וכמה יסודות מקודשים בחסידות של רבי, וציות, ועוד. (אצלנו רבי זה לא (רק) ענין של להחכים ממנו בווארט לשולחן שבת, או פלפול גאוני להגיד בחברת בעלי כשרונות, ולא ענין של צ'אנס..., אצלנו רבי זה גם (ובעיקר) צינור בין ישראל לאביהם שבשמים, שושבינא דמלכא ושושבינא דמטרוניתא, רבי שפועל בשמים לטובת בנ"י, בזה ובבא, ורבי שלא מניח פינה וזוית ברקיע ובארץ שאינו מתחבט בה לעשות טובה לבנ"י בכלל ובפרט).

אכן לא הבנת מה שהוא אמר. הוא אמר, שאם כהסבר מקדש מלך, שזה עניין שבין אדם לעצמו בעבודת ה' שלו - גם לשנות את עבודת ה' שלו זה בינו לבין עצמו ולא עניינו של אף אחד. אין כאן "קבלת מרות" ובטח שאין כאן "מרידה".
מה שספרי חסידות דיברו על צדיקים וכו' - אי אפשר לתפוס חצי דיבור. הם אמרו והם אמרו: הם גם תיארו את הצדיקים האלה. על מי ומה מדובר. משום מה איש לא בודק ומעמיד למבחן את היורש התורן האם הוא עומד בקריטריונים. מי ומה שלא יהיה [ובידיעה מראש עוד לפני שנולד] - ישר משליכים עליו את כל מה שנאמר בנועם אלימלך ובמאור ושמש. זו בדיוק הבעיה. ואת זה ניסה מק"מ [כך עכ"פ הבין ממנו הרב ונתנו ידידים] ליישב שזה באמת לא העניין אלא עניין אישי של עבודת ה' של החסיד וכו'. וממילא להביא ע"ז ציטוטים מספרי חסידות אינו רלוונטי כלל.

לגבי טענתך השניה, אם אני סבור שחינוך מסוים הוא הוא הליצנות, הוא עיוות ושקר וחורבן והרס והסתה ושורש פורה ראש ולענה, למה שלא אצא נגדו ואטיל בו דופי? לא פחות ממה שיוצאים נגד מי שיוצא ומטילים בו דופי ואומרים עליו ככל הנ"ל. מה ההבדל בין הליצנות והסתה הזו לליצנות והסתה הזו? [אם בכלל היא שווה בין שני הצדדים, והיא לא]. קבוצה פלונית חושבים [הובא באשכול ע"י מק"מ] שלהעביר מישהו ליטאי לדרכיהם הוא הצלת נפשות - וקבוצה אלמונית חושבים שלהעביר מישהו מחס"ג דהאידנא אל דרכיהם הוא הצלת נפשות.

[אליעזר בלוי]

שאלה תמימה
האם בזמן הב"י גם הוצרכנו לחוברות ודרשות וכינוסים ואסיפות?
או שכנראה כשהאמת ברורה אפילו כשהיא כואבת ונוקבת
ל"צ להסביר

[צופה_ומביט]

על הנהגות מרן הבית ישראל זיע"א
יעויין בפ"ת ביור"ד קפ"ח ס"ק ב בשם החת"ס על אלדד ומידד
ובפירוש יש כאן דגש על קדושה ע"פ ד"א
ובשו"א אין פה רמיסת ההלכה בכללותה ח"ו

אין שום השוואה בין מה שנוהג חכם ופרוש לעצמו כפי ערכו ומעלתו והראוי לו, לבין לעשות ממידת חסידות שולחן ערוך מחייב לכולי עלמא.
הדבר הזה - הוא עקירת ההלכה בכללותה.
אם הבאת חתם סופר - הרי זה בדיוק מה שהוא כותב בתשובה הידועה בשו"ת חתם סופר חלק א (אורח חיים) סימן קצ"ז לבעל הישמח משה:

ואך לעשות עדה שלמה כלם יתחסדו במנהג א' לכולם א"כ היא גופי' נעשה חק לישראל ומצות אנשים וזה אי אפשר, ולכן ראיתי רבותי הגאון הפלאה ז"ל ומורי החסיד שבכהונה מהו' נתן אדליר זצ"ל והגאון מהו' זלמן חסיד ז"ל שלא המשיכו עדה, מעיד אני עלי שמימי לא שמעתי מפי קדושי ישראל הנ"ל ס' הזוהר יוצא מפי קדשם בשום דרוש, ותלי"ת לא זזה ידי מתוך ידם ולא חסרתי מהם וכו', ותלי"ת תלמידיהם אין פרץ וכו' כדבס"פ היה קורא [י"ז ע"ב], ומ"מ אין א' דומה לחברו, זה הוא מה שמרגלא בפומי.

כל זה לפני החידוש שזוג חייב לשתף בענייניו הפרטיים אדם זר [רעדנער, קאמענדאנט, וכל שום וחניכא דאית ליה] שיודע מה נעשה ביניהם וקובע להם מתי וכו'. שזה לא שמעה אוזן מעולם

[דרומי]

חברים יקרים, הרב מקדש מלך כותב איך שהוא מבין ואיך שהוא רואה, איני מבין מה אפשר לבוא עליו בתלונות. אין לדיין אלא מה שעיניו רואות.

נחזור לענין האשכול. הרב מקדש מלך תיאר איזה חסיד דגול וכתב עליו שהיו לו הנהגות מופלאות, התפלל במהירות ואכל הרבה... מעניין אותי להבין איך הבינו את שתי ההנהגות ה'מופלאות' הללו (ומה בעצם הקשר ביניהם?...). ולא שאני סבור שדברים כאלה הם כה קריטיים להגדרת מעלת החסיד, ולדעתי לכל חסיד גדול היו פה ושם נקודות חולשה וזה לגטימי (ופעם אף שמעתי מאיזה חסיד חריף שכאשר מדברים על גדולי החסידים חשוב להדגיש את חסרונותיהם כדי שלא יטעו שהיו 'רבי' בעצמם...), אבל מהצגת הדברים היה נראה כאילו זה חלק מאישיותו האצילית וצריך ביאור. ואולי לא הבנתי משהו.

[אגב, בחב"ד היה חסיד דגול שפעל רבות והשפיע על רבים לטובה, ושמו ר' זושא ווילומובסקי ע"ה. לצד פעולותיו הברוכות והנשגבות היו פה צדדים 'מוזרים' ו'משונים', וגם עליו דיברו שבשתי התחומים הנ"ל של תפילה ואכילה (להבדיל) לא ירדו חבריו לסוף דעתו... וסיפר אחד המקורבים אליו שפעם דיבר אתו בשעת צהריים מוקדמת מאוד (אצל חסידים זה נקרא שעת בוקר מאוחרת...) ולפתע ר' זושא חוגר גארטל וממהר להתפלל מנחה חפוזה... (בדיוק אז התחיל זמן מנחה). לאחר שסיים שאלו המקורב מאי האי, והשיב לו ר' זושא: אני חייל וצריך להיות פנוי ככל האפשר למשימות הבאות...)

[דרומי]

אגב, לענ"ד היה כדאי לצרף איזה תמונה קטנה (מספיק אחד, לא יותר) מכל אחד מגדולי החסידים שמתארים את דמויותיהם. חכמת אדם תאיר פניו.

[מקדש מלך]

חברים יקרים, הרב מקדש מלך כותב איך שהוא מבין ואיך שהוא רואה, איני מבין מה אפשר לבוא עליו בתלונות. אין לדיין אלא מה שעיניו רואות.

נחזור לענין האשכול. הרב מקדש מלך תיאר איזה חסיד דגול וכתב עליו שהיו לו הנהגות מופלאות, התפלל במהירות ואכל הרבה... מעניין אותי להבין איך הבינו את שתי ההנהגות ה'מופלאות' הללו (ומה בעצם הקשר ביניהם?...). ולא שאני סבור שדברים כאלה הם כה קריטיים להגדרת מעלת החסיד, ולדעתי לכל חסיד גדול היו פה ושם נקודות חולשה וזה לגטימי (ופעם אף שמעתי מאיזה חסיד חריף שכאשר מדברים על גדולי החסידים חשוב להדגיש את חסרונותיהם כדי שלא יטעו שהיו 'רבי' בעצמם...), אבל מהצגת הדברים היה נראה כאילו זה חלק מאישיותו האצילית וצריך ביאור. ואולי לא הבנתי משהו.

[אגב, בחב"ד היה חסיד דגול שפעל רבות והשפיע על רבים לטובה, ושמו ר' זושא ווילומובסקי ע"ה. לצד פעולותיו הברוכות והנשגבות היו פה צדדים 'מוזרים' ו'משונים', וגם עליו דיברו שבשתי התחומים הנ"ל של תפילה ואכילה (להבדיל) לא ירדו חבריו לסוף דעתו... וסיפר אחד המקורבים אליו שפעם דיבר אתו בשעת צהריים מוקדמת מאוד (אצל חסידים זה נקרא שעת בוקר מאוחרת...) ולפתע ר' זושא חוגר גארטל וממהר להתפלל מנחה חפוזה... (בדיוק אז התחיל זמן מנחה). לאחר שסיים שאלו המקורב מאי האי, והשיב לו ר' זושא: אני חייל וצריך להיות פנוי ככל האפשר למשימות הבאות...)

הקשר ביניהן הוא שהם "מופלאות", כלומר ששתיהן לא בדיוק מובנות...

ההסבר (הדחוק) כמדומני הוא.
בעניין האכילה, כדי לתת ליצר את שלו.
בעניין התפילה, כי טען שזה מועיל לריכוז.
ועדיין לא כל כך ברור.

אבל זאת הדגשתי, ששתי ההנהגות הללו היו אידיאולוגיה ולא חולשה.
הם נעשו בקביעות, ובטקס רב, עם כל בני החבורה. והדברים ידועים בגור.
(לפחות לגבי התפילה המהירה ניתן לקבוע שהושקע בכך מאמץ יותר גדול מאשר בתפילה ארוכה...)
וברמז קל מגבוה, או מההבנה שלו, יכול היה לשנותן מהקצה אל הקצה. כפי שאכן שינה כל אחת מהן במקרים שפירטתי.

[צופה_ומביט]

פעם אף שמעתי מאיזה חסיד חריף שכאשר מדברים על גדולי החסידים חשוב להדגיש את חסרונותיהם כדי שלא יטעו שהיו 'רבי' בעצמם...

כי רק לרבי אין שום חסרונות. [מן הסתם מהיום שבו הוכתר לרבי, יהיה מי שיהיה ובאיזה גיל שיהיה].
רק לאבות האומה ולתנאים ואמוראים היו טעויות וחסרונות. כנראה כי הם היו רק חסידים גדולים ולא 'רבי' ממש.

[מקדש מלך]

אגב, דרומי אתה כנראה תהנה לשמוע, שלמדתי פעם תניא עם אחד מתלמידיו המובהקים מבני החבורה (אולי נכון לכנותו 'תלמיד חבר').

והגענו לקטע בו התניא מסביר שעל תענוגי עולם הזה ואכילה לשם תענוג יהיה חיבוט הקבר.

והתלמיד טען שלא להתמקד בכך, כי זה יכול להביא לעצבים ומרה שחורה.

וסיים בספק הלצה, ספק השלמה עם גורלו... : "נו.... חיבוט הקבר". (כמובן שגם חיבוט הקבר לא יהיה כאן, כי זה בדיוק נקראת כוונה לשם שמים. אבל נניח...)

[דרומי]

כמובן ש'חיבוט הקבר' הוא רק עונש עתידי, והשאלה האמיתית היא מה באמת רצון ה' כרגע. ובזה הלב יודע אם לעקל כו'.

[להערת הרב צו"מ, אצל חסידים תמיד הדגישו את הפער והמרחק בין חסיד גדול ככל שיהיה לבין ה'רבי'. איני מתכוון כרגע לאף חסיד ואף אדמו"ר ספציפי, אבל זו המציאות שתמיד היתה ותמיד רווחה - להבין שחסידים גדולים יש הרבה אבל 'רבי' יש רק אחד. אי אפשר להכחיש מציאות פשוטה זו שלוותה תמיד את החסידים לענפיהם. כמובן שחסיד שפוי מבין שכמו שלו רק יש רק 'רבי' אחד כך לחבירו יש את ה'רבי' האחד שלו.. מלבד זאת, הרבה חסידים היו צריכים לעבור מ'רבי' אחד ל'רבי' שני בגלל כל מיני נסיבות והם בוודאי הבחינו בהבדלים ובהשוואה בין אחד לשני, הם לא היו עיוורים. ובכל זאת, ההדגשה היתה להשתדל ולראות רק את ה'מעלות' וה'שלימות' ברבי המכהן.

הערת אגב, הבאתי את דברי החסיד החריף הנ"ל לא מפני שאני מסכים אתם - לדעתי זו טעות הנובעת ממדות רעות המכוסות ב'חסידות' - אלא כדי להמחיש את הלך הרוח.

ואגב דאגב, גם כשחסיד בטל לגבי רבו יש בהחלט מקום למדות הטובות שלו. והיו מספרים על שני חסידים ששניהם הצטיינו בהתבטלות מוחלטת לרבם (שמותיהם ז"ל שמורים במערכת...), והיו אומרים עליהם שכל מה שיצא מפי הרבי הם ירוצו לעשות ברגע כמימרא ובלי שום שיהוי. והיה פיקח אחד שהכיר אותם טוב, והוסיף: אבל בכל זאת יש הבדל ביניהם. ומהו?

ובכן, ההבדל הוא במקרה שהרבי יורה על שתי פעולות של חסד וגבורה, וכגון שיורה ללכת ולומר מלה טובה לפלוני ומלה קשה לאלמוני, או ליתר דיוק: לתת נשיקה לפלוני וסטירה לאלמוני. החסיד ה'טוב' ירוץ קודם כל לתת את הנשיקה ורק אחר כך ייפנה לסטירה, ואילו חבירו יקדים את הסטירה לפני הנשיקה...

[צופה_ומביט]

כמובן ש'חיבוט הקבר' הוא רק עונש עתידי, והשאלה האמיתית היא מה באמת רצון ה' כרגע. ובזה הלב יודע אם לעקל כו'.

[להערת הרב צו"מ, אצל חסידים תמיד הדגישו את הפער והמרחק בין חסיד גדול ככל שיהיה לבין ה'רבי'. איני מתכוון כרגע לאף חסיד ואף אדמו"ר ספציפי, אבל זו המציאות שתמיד היתה ותמיד רווחה - להבין שחסידים גדולים יש הרבה אבל 'רבי' יש רק אחד. אי אפשר להכחיש מציאות פשוטה זו שלוותה תמיד את החסידים לענפיהם. כמובן שחסיד שפוי מבין שכמו שלו רק יש רק 'רבי' אחד כך לחבירו יש את ה'רבי' האחד שלו.. מלבד זאת, הרבה חסידים היו צריכים לעבור מ'רבי' אחד ל'רבי' שני בגלל כל מיני נסיבות והם בוודאי הבחינו בהבדלים ובהשוואה בין אחד לשני, הם לא היו עיוורים. ובכל זאת, ההדגשה היתה להשתדל ולראות רק את ה'מעלות' וה'שלימות' ברבי המכהן.

הערת אגב, הבאתי את דברי החסיד החריף הנ"ל לא מפני שאני מסכים אתם (לדעתי הם טעות), אלא רק כדי להמחיש את ההלך רוח ותו לא מידי].

זה שאתה מתאר מה הלך הרוח לא הופך אותו לנכון או מובן או מבוסס. בקיצור, ערבך ערבא צריך.
יכול להיות שיש הסברים. אבל עכ"פ לא הבאת אותם.

[דרומי]

אני לא מבין על מה צריך הסברים. זו עובדה פשוטה אצל החסידים, שהחסיד מרגיש שיש 'רבי' אחד שממנו הוא מקבל הדרכה והוראה בעבודת ה', ולא - כנפוץ אצל אחרים - שהוא מקבל מכמה 'גדולי ישראל' יחדיו.

כמובן שחסיד נורמלי מבין שהוא לא יכול לצפות בכל שאלה קטנה לרוץ ל'רבי' אלא עליו להיעזר בחסידים גדולים או קטנים, ובשאלות הלכתיות יש רבנים, מורי הוראה ודיינים, אבל הבסיס הכללי לעבודת ה' שלו נמצא אצל אותו 'רבי' שהוא מקושר אליו, והוא משתדל לראות בו את תכלית השלימות (ולצערנו יש ותמיד היו גם 'חסידים שוטים' שהתקשרו לרבם בדרך לא נכונה, ואני נזכר באיזה חסיד גור מבוגר שפגשתי פעם ואמר שהוא לא נותן לבניו להתחתן משום שהוא מסרב לעשות שידוך בלי הסכמה מהב"י (היה זה בערך בשנת תשמ"ח...)).

[צופה_ומביט]

מי דיבר על עשה לך רב. דובר על משהו אחר.

[דרומי]

אז לא הבנתי על מה דובר. אני מחזיר את המושכות ל'מקדש מלך'...

[חרסון]

אגב, דרומי אתה כנראה תהנה לשמוע, שלמדתי פעם תניא עם אחד מתלמידיו המובהקים מבני החבורה (אולי נכון לכנותו 'תלמיד חבר').

והגענו לקטע בו התניא מסביר שעל תענוגי עולם הזה ואכילה לשם תענוג יהיה חיבוט הקבר.

והתלמיד טען שלא להתמקד בכך, כי זה יכול להביא לעצבים ומרה שחורה.

וסיים בספק הלצה, ספק השלמה עם גורלו... : "נו.... חיבוט הקבר". (כמובן שגם חיבוט הקבר לא יהיה כאן, כי זה בדיוק נקראת כוונה לשם שמים. אבל נניח...)

יפה... בדיוק מה שיטענו אחרים... על דברים אחרים...

אני יכול לשער מה היו עונים ע"ז בחוגו של הבית ישראל. אבל לא התאפקתי...

[ישעיהו לוריא]

אף אני נמניתי על בני קבוצתו של ר' משה פשנדזה ז"ל.
לא התחברתי ולכן עזבתי אחרי שנה בערך. שמרתי איתו על קשר ידידותי חם ודברנו לא מעט, אבל לא הייתי חלק מבני החבורה, על מסתוריותה והנהגותיה המעניינות.
מקדש מלך, כנראה היה הרבה יותר בפנים ויכול לתאר אותו הרבה יותר ממה שאני התרשמתי.

אעלה נקודה בעניין המסויים של האמונה ברבי, כפי הבנתי מר' משה, לעני"ד:
כששאלתי אותו הרבה שאלות יסודיות ומהותיות, כולל על דרכו של אדמו"ר מגור, השיב לי בלשון הפסוק 'ובניכם אשר לא ידעו היום טוב ורע', וחזר כל הזמן על השאלה: מילא לא לדעת 'רע', אבל למה לא לדעת 'טוב', מה הבעיה בזה? אלא סימן שלא צריך שיהיו שאלות. וחזר על זה כמה פעמים עם סימני קריאה!!
(לדעתי 'השאלה' לא קשה מעיקרא, הכוונה לצעירים וקטנים, שאינם יודעים מימינם ומשמאלם, שאינם יודעים להבחין בין טוב ובין רע. ופשוט. אבל זאת הייתה דרכו להביע עצמו ושיטתו)

החידוש הוא במה שהוסיף לי באמרו: אני רואה את הרבי משעת כניסתו לטיש ועד צאתו. ואין לי שום שאלות.
העולה מדבריו, לא כפי שכתבו עליו שהיה מכניע עצמו וכו' אל מול השאלות, אלא בעיקר חיפש איך להימנע משאלות. ככה אני הבנתי את התשובה אז וככה אני מבינה גם כיום.

זה בוודאי לא מה שכתבו אחריו אחרי פטירתו בעיתונות, וזה גם אחרת ממה שאומרים חלק ניכר מתלמידיו הקרובים, אני רק מביא את אשר שמעתי מפיו, כחניך טרי ולזמן קצר.

זאת הייתה שיטתו בכל עבודת ה' שלו. לעבוד ולעבוד ולעבוד. בלי השכלה. ככה התרשמתי באופן כללי גם. ולכן אני לא מבין את מה שכתב מקדש מלך 'שלכל שאלה הייתה לו תשובה'.

אחר פטירתו כתב עליו רב"צ קלוגמן נראה לי בהמודיע, שחינך והדריך תמיד את מה שכתב בספר שפת אמת ובכל ספרי החסידות 'שכל אשר לחסיד ברוחניות ובגשמיות הוא מרבו'.
והייתי מקשה ושואל שלא מצאתי בכל ספר 'שפת אמת' כזה דבר, ואין זאת כי אם המצאה חלולה ונבובה להעמיס דבר כזה בשפת אמת.
אבל אני לא מקשה ולא מברר כלום מהנכתב בהמודיע, כי כבר מזמן חדל לתפקד כעיתון והפך למחולל אג'נדות אוטומטי, כך שכל מנוח ומנוח ע"ה, מעלותיו נכתבות על פי הערך העליון של אותה תקופה, ומי שמאריך ימים משתנות מעלותיו וחסרונותיו כפי התקופה. וכמה כתבים כמעט מועסקים במיוחד לצורך כך)

[מקדש מלך]

אגב, דרומי אתה כנראה תהנה לשמוע, שלמדתי פעם תניא עם אחד מתלמידיו המובהקים מבני החבורה (אולי נכון לכנותו 'תלמיד חבר').

והגענו לקטע בו התניא מסביר שעל תענוגי עולם הזה ואכילה לשם תענוג יהיה חיבוט הקבר.

והתלמיד טען שלא להתמקד בכך, כי זה יכול להביא לעצבים ומרה שחורה.

וסיים בספק הלצה, ספק השלמה עם גורלו... : "נו.... חיבוט הקבר". (כמובן שגם חיבוט הקבר לא יהיה כאן, כי זה בדיוק נקראת כוונה לשם שמים. אבל נניח...)

יפה... בדיוק מה שיטענו אחרים... על דברים אחרים...

אני יכול לשער מה היו עונים ע"ז בחוגו של הבית ישראל. אבל לא התאפקתי...

רק בשביל הסקרנות, ה"אחרים" הם אחינו המתנגדים, או החבדיי"ם?...

[איש_ספר]

קצת להפיג את כובד הראש...

משורר.1 (2).jpg (110.72 KiB) נצפה 4361 פעמים

משורר.2 (2).jpg (109 KiB) נצפה 4361 פעמים