איך הקמץ והסגול הפכו את הזכוכית למראה.
נבואה רגילה לעומת נבואת משה.
העיקר השביעי ביג עיקרים,
.בפרשה יש שתי מאורעות משמעותיים. ובהם באים לביטוי ולהצגה של - אחד מהנושאים העיקריים באמונה - בעל פרשנויות רבות ושונות.
-א.
" הנבואה " .
נושא זה חשוב ככ לרמבם עד שלדעתו היא הסיבה לעשיית הכרובים עג הארון בקודש הקדשים ! ( מונ ג. מה.).
….. - וכבר נודע שפנת אמונת הנבואה קודמת לאמונת התורה , שאם אין נביא - אין תורה; והנביא לא תבואהו הנבואה רק באמצעות המלאך…. "
" הנה התבאר במה שהקדמנוהו שאמונת מציאות המלאכים נמשכת אחר אמונת מציאות האלוה ובה תתכן הנבואה והתורה.
ולחיזוק אמונת זאת הפינה צוה האלוה ית' לעשות על הארון צורת שני מלאכים - לקיים מציאות המלאכים באמונת ההמון אשר הוא" דעת אמיתי שני לאמונת מציאות האלוה והוא התחלה לנבואה ולתורה ומבטל עבודה זרה - כמו שבארנו. "
ולהסברתן הוא מקדיש את את פרק ז' מהשמונה פרקים.
ואת: פרקים ז.ח.ט.י. בהלכות יסוה"ת בספר המדע. [הלכות נבואה - יש רק ברמבם]
וגם 17 פרקים במו"נ בחלק ב. פ ' לב - מח.
וכמובן בארוכה בהקדמה לפרק חלק,
וכל זה - על הנבואה בכלל. ועל נבואתו הייחודית של משה בפרט.
ב.
הפסוקים בבהעלותך
בנוסף לשתי השיטות השונות הידועות לגבי הנבואה: . של הרמבם ושל הכוזרי. יש גם חילוקי דעות בפשט הכתוב בסוף בהעלותך.
" אִם-יִהְיֶה, נְבִיאֲכֶם--השם בַּמַּרְאָה. ( בקמץ) אֵלָיו אֶתְוַדָּע, בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר-בּוֹ. ז) לֹא-כֵן, עַבְדִּי מֹשֶׁה: בְּכָל-בֵּיתִי, נֶאֱמָן הוּא. ח) פֶּה אֶל-פֶּה אֲדַבֶּר-בּוֹ, וּמַרְאֶה (בסגול) וְלֹא בְחִידֹת...
יש כאן כמה הגדרות לשוני בין נביא רגיל לנבואת משה , ויש חילוקי דעות בין המפרשים במניינם ,וגם מה מול מה,= מה ההפכי של כל הגדרה, והדברים ארוכים.
למשל - במראה - ולא בחלום. האם יש כאן דבר אחד או שניים ?
לראבע ועוד יש כאן דבר אחד בלבד. וזה אותו דבר במילים שונות .כדרך הנבואות שלעיתים כופלות את דבריהם.
אבל למפרשים אחרים : אלו שתי הגדרות שונות. וגם לרמבם שאגב העיקר שביעי הוא הארוך ביותר בין יג העיקרים בהקדמה לחלק, ושם מציב 4 הבדלים בין נבואת משה לשאר הנביאים.
ג.
הרמבם בחלק
"היסוד השביעי, נבואת משה רבינו עליו השלום. והוא שנאמין כי הוא אביהם של כל הנביאים אשר היו מלפניו ואשר קמו מאחריו – כולם הם תחתיו במעלה. והוא היה הנבחר מכל מין האדם, אשר השיג מידיעתו יתברך יותר מִמָּה שהשיג או ישיג שום אדם שנמצא או שֶׁיִּמָּצֵא. וכי הוא, עליו השלום, הגיע התעלוּתוֹ מן האנושוּת עד שהשיג המעלה הַמַּלְאֲכוּתִית ונכלל במעלת המלאכים...
ואחזור לְכַוָּנַת זה היסוד השביעי, וְאוֹמַר שנבואת משה נבדלה מנבואת כל הנביאים בארבעה דברים:
הראשון כי איזה נביא שהיה, לא דִבֵּר לו השם יתברך אלא על ידי אמצעי. ומשה בלא אמצעי, כמו שנאמר (במדבר יב ח): "פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ".
והעניָן השני כי כל נביא לא תבוא לו הנבואה אלא כשהוא יָשֵׁן...... ומשה יבוא אליו הדיבור ביום, והוא עומד בין שני הכרובים, כמו שֶׁיְּעָדוֹ השם יתברך (שמות כה כב): "וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם, וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת". ואמר יתעלה (במדבר יב ו-ח): "אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם, יְיָ בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע, בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ. לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה...".
והעניָן השלישי כי הנביא כשתבוא אליו הנבואה, ואף על פי שהוא במראה ועל ידי מלאך – .. ויגיע לו מורא גדול מאוד, כמעט שתצא רוחו ממנו. ......". ומשה עליו השלום לא היה כן, אבל יבוא אליו הדיבור ולא יַשִּׂיגֵהוּ רְתֵת ורעדה בשום פנים, כמו שנאמר (שמות לג יא): "וְדִבֶּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ..
והעניָן הרביעי כי כל הנביאים לא תנוח עליהם רוח הנבואה ברצונם, אלא ברצון השם יתברך........ ומשה רבנו עליו השלום – בכל עת שירצה אוֹמֵר (במדבר ט ח): "עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה מַה יְצַוֶּה יְיָ לָכֶם". ונאמר (..".
ד.
ובקיצור: סוג, מצב,תחושה,מותנה,המנבא,הימשכותו.
א), הבדל ראשון בסוג: כל הנביאים במראה ועי מלאך. ואילו משה פה אל פה מהקבה עצמו.
ב), הבדל שני - במצב : הנביאים מתנבאים רק בשנתם בחלום בלילה (או ביום בשינה).ואילו משה
" יבוא אליו הדיבור ביום והוא עומד בין שני הכרובים..:
ג), הבדל שלישי: בתחושתו של האיש, לנביא רגיל יפול עליו מורא ורעדה, ואילו למשה כדבר איש אל רעהו,
ד), הבדל רביעי: מותנה או רצוני, נביא רגיל תלוי ברצון השם אם ינבא, ומשה יתנבא בכל עת שהוא ירצה.
.
ובהלכות יסודי התורה פרק ז, יש עוד שני הבדלים, והוא:
ה), חמישי :מי המדבר- שכל הנביאים ע"י מלאך לפיכך רואים מה שהם רואים במשל וחידה . משה רבינו לא על ידי מלאך שנאמר פה אל פה אדבר בו ונאמר ודבר ה' אל משה פנים אל פנים ..הוא שהתורה מעידה עליו במראה ולא בחידות שאינו מתנבא בחידה אלא במראה שרואה הדבר על בוריו:
ו, והשישי הימשכותו - ... הא למדת שכל הנביאים כשהנבואה מסתלקת מהם חוזרים לאהלם שהוא צרכי הגוף כלם כשאר העם לפיכך אין פורשין מנשותיהם .
ומשה רבינו לא חזר לאהלו הראשון לפיכך פירש מן האשה לעולם ומן הדומה לו ונקשרה דעתו לצור העולמים ולא נסתלק מעליו ההוד לעולם וקרן עור פניו ונתקדש כמלאכים.
ה.
בעהתוס - והמלבים: איך זה קורה ?
כאמור רבו הפירושים בפסוקים אלו, ואציין רק את בעלי התוס'.
ואת התוספת של המלבים : בעהתוס אומרים על המילים "בַּמַּרְאָה "(בקמץ) אליו יתוודע " כאדם שרואה במראה בבואה שלו" דהיינו מראה, השתקפות ולא מציאות ממשית , מוסיף המלבים אבל אצל משה נאמר "וּמַרְאֶה " בסגול ולא בחידות ,היינו דרך זכוכית ולא עי מראה, זוהי דרגה נבואית גבוהה יותר,
וההסבר של המלבים מעניין ועמוק: וזל:
"ומפ' במראה אליו אתודע, ואצל משה אמר "וּמַרְאֶה" בסגול בזה גילה להם ההבדל בין אספקלריא המאירה ואספקלריא שאינה מאירה, [ שעל מה שאומר בכלים (פרק למ"ד מ"ב) אספקלריא טהורה פי' הר"ש והרע"ב (שפיגעל) שרואים בו את הפנים, והרמב"ם פי' (ברילל) הוא זכוכית שמביט דרך בו,..] . "בַּמַּרְאָה " בקמץ הוא שפיגעל, שהוא מכוסה בטיח ועופרת מצד אחד עד שלא תעבור הראות לראות דבר העומד מאחוריו רק מראה הצורה העומדת נכחו וזה אספקלריא שאינה מאירה,
ו.
נביא רגיל:
ו.....וּמַרְאֶה בסגול הוא הזכוכית שהראות עובר בו לראות מה שעומד אחוריו מצד האחר וזה אספקלריא המאירה.
והנה הרואה בשפיגעל לא יוכל לראות הצורה העומדת מצד האחר אחורי המראה, רק הצורה העומדת בצד שהוא עומד בה שהוא לפני המראה, וזה מליצה על ראית והשגת הנביאים שלא השיגו את האלהות העומד חוץ מגבול העולמות,
רק את האלהות הנמצא אתם בצד שהם עומדים, שהוא עצמו עומד לפני המראה ....] הרואה את הצורה במראה יראה בה גם מראית פניו וגם דמותו התרשמה על המראה, ור"ל שהמחזות והתמונות אשר יראו החוזים יראו גם דמות עצמם ומחזות דמיונם המתרשם במחזה,
אבל נבואת משה
אבל מרע"ה ראה באספקלריא המאירה שהוא הזכוכית שכח הראיה עובר בו אל העבר השני ויראה הדבר העומד מצד האחר שהוא חוץ מגבול המביט, ור"ל שהשיג את האלהות מופשט מן העולמות כמו שהוא בעצמותו, ובזה לא יראה שום מחזה ודמיון, כי הא"ס בעצמו כפי שהוא בעצמו לא יושג ממנו שום ציור ושום דמיון, וישיג רק השגה מדעיית שכליית.. עכ מהמלבים.
ז.
ולסיום גרגרים - ממתיקות האור החיים
ולא נתעלם ממתיקות האור החיים המדייק בכמה לשונות הפסוק, ומסביר:
1) .... וכנגד זמן השגת הנבואה- בנביא סתם- אמר ,אליו אתודע,"(ולא- אראה) פירוש אפילו מדרגה קטנה כזו אינה אצלו בתמידות בעת אשר יחפוץ ישיגנה, אלא כשאני רוצה אתודע לו בה, וכשיחפוץ הוא להשיגה אינו מובטח שישיגנה בכל עת, ..
.
.2)....ודקדק לומר (במשה) פה אל פה - ולא לאוזן, המשכיל על דבר נביא שאמר (מ"א ג') לב שומע ידע סוד הדבר, וזו היא הדרגת נבואה שאין למעלה ממנה שיקשור ה' נפש נביא במקור המנבא וישלשל הנבואה פה אל פה,
.
3) ובזה גם כן תבין אומרו אדבר בו ולא אמר אתו או עמו אלא בו והבן. עוד נתכוון להשכילך שלא היה הדיבור אלא מפי ה' לפי משה ולא היה רואה פני עולם, והוא מאמר בו . [ וזה בניגוד לנבואת הזקנים לעיל שהשם האציל מנבואת משה שפשטה גם לזקנים. בפרק יא ,כה ויאצל מן הרוח – אשר על משה וכו},
המשך יבוא בעהית.