הצעיר שבכהונה כתב:4)לא מדוייק. באחד משיעוריו טען הרב מאזוז שתלמידיו מצאו איזה ספר שמוטעם מלרע. אמנם הניסוח הנכון הוא שאין שום ספר "מדוייק"(על פי המסורה ולא על פי שיקולים דקדוקיים)/"מהימן" שמטעים האהלה מלרע. חוץ מזה, מציאת האהלה מלרע באיזה ספר אינה מעידה על כלום אם גם אותו ספר אינו עקבי אלא רק פעם הטעים כך, שאז יש לתלות כמובן בטעות.הערה 5 כתב: די לציין שאין שום ספר בעולם שמסמן אתנח בלמ"ד!
הצעיר שבכהונה כתב:5) לא התייחסת לפסוק (ט, ח) "עִמְד֣וּ וְאֶשְׁמְעָ֔ה מַה־יְצַוֶּ֥ה", שאין דגש באות י. ולדעתי ייתכן מאד שיש לקרוא את הי׳ בשוא נח (כי המקף מחבר את שתי התיבות לתיבה אחת, ואם כן יש לקרוא כאילו היה כתוב מַיְצַוֶּה).
איקטורין כתב:הצעיר שבכהונה כתב:5) לא התייחסת לפסוק (ט, ח) "עִמְד֣וּ וְאֶשְׁמְעָ֔ה מַה־יְצַוֶּ֥ה", שאין דגש באות י. ולדעתי ייתכן מאד שיש לקרוא את הי׳ בשוא נח (כי המקף מחבר את שתי התיבות לתיבה אחת, ואם כן יש לקרוא כאילו היה כתוב מַיְצַוֶּה).
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f ... 872ac5a6b6
אחד מעיר כתב:בעניין הכ"י של צערה או האהלה המוסיף געיא בר' או בל' בהתאמה כבר הבאתי את ידידי תורה הקורא שהמציאה הזו לא משנה את התמונה
אחד מעיר כתב: יש דברים תמוהים לפעמים בתורה קדומה, אבל המסורת מדויקת שהוא מנהיג השאמים נסחף יותר מדיי אחרי 'המקובל' והבלדים לא מקבלים את דבריו. אני מכיר תימני אחד שבשום מקום לא סוטה ימין ושמאל ממהרי"ץ גם כשהוא תמוה למדיי וזה כנראה יותר מאחד
אחד מעיר כתב: כללית אני רואה שיש כאן רבים את ריבי, ובכלל יש בדברם תשובה מספקת על העוררים ועל הנוקפים
אחד מעיר כתב:..
כשמביאים פסקים בשם הגדולים צריך לבדוק באיזה מקום
ועל איזו טעות פסק כן, וכלל לא פשוט להסיק למקומות אחרים אף שנראים דומים
'נראים דומים' הרבה פעמים למי שלא מבינים בעניין 'בחייכון וביומיכון'
הצעיר שבכהונה כתב:
תודה רבה! (מה שמעניין שם, זה המאמר עם רשימות כתבי היד.).איקטורין כתב:הצעיר שבכהונה כתב:5) לא התייחסת לפסוק (ט, ח) "עִמְד֣וּ וְאֶשְׁמְעָ֔ה מַה־יְצַוֶּ֥ה", שאין דגש באות י. ולדעתי ייתכן מאד שיש לקרוא את הי׳ בשוא נח (כי המקף מחבר את שתי התיבות לתיבה אחת, ואם כן יש לקרוא כאילו היה כתוב מַיְצַוֶּה).
viewtopic.php?f=45&t=58615
המון תודות על המציאה! מדוע הושמט במהדורות הבאות?! (בפורום הדברים הרבה פחות מעניינים, ניכר שהמשתתפים אינם מבינים בדקדוק). כך אני רואה שכיוונתי לדברי אחרים וגם לדברי הרד״ק שכתב בכעי״ז. (ומה שנשאר בצ״ע כי לא נכתב כך בכללי הדקדוק, יש להתפלא הפלא ופלא: אם הרד״ק שהוא מגדולי מנסחי כללי הדקדוק (ובעצם כל המנקדים שוא נע אחר ת״ג נסמכים עליו) כותב בפירושו על התנ״ך שהשוא נח, האם יש עוד מקום להסתפק?! ומדוע לא כתבו את זה בפירוש? תשובה א: כי אין זה דבר מצוי. ב: כי היינו הך, המקף מחבר שתי תיבות כך שלעניין קריאתן דינן להיקרא כתיבה אחת, ולכן אע״פ שדגש בראש תיבה עם בג״ד כפ״ת הוא דגש קל ובשאר האותיות לא יבוא דגש בראש תיבה (חוץ מהתיבה 'לא' לפעמים), כשתיבה מוקפת לתיבה שלפניה, היא נחשבת לעניין קריאתה כאמצע תיבה לכל דבר, ולכן יבוא דגש חזק הן בבג״ּ כפ״ת הן בט״ס שק״ץ נוזלי״ם)....
כדכד כתב:אחד מעיר כתב:..
כשמביאים פסקים בשם הגדולים צריך לבדוק באיזה מקום
ועל איזו טעות פסק כן, וכלל לא פשוט להסיק למקומות אחרים אף שנראים דומים
'נראים דומים' הרבה פעמים למי שלא מבינים בעניין 'בחייכון וביומיכון'
העיר לי כן אחד מרבותי שליט"א (שלימדני גם חכמת הדקדוק) שהבאתי לו הפסק הזה ורציתי ללמוד משם לענין "בלולה בשמן כתית" שקרא את הב' של בשמן פתוחה (ומו"ר שליט"א סבר שיש להחזירו לכתחילה) שא"צ לחזור ואמר שצריך לשים לב באיזה ענין נאמר הפסק ולא מצאתי הספר אח"כ לבדוק.
אך אני סבור שהעקרון שהענין נשמע מובן מצד הענין הוא מספיק כדי ללמוד ממנו לכל מקום שמובן מצד הענין גם אם ע"פ חכמת הדקדוק זה באמת שינוי משמעות.
באמונתו כתב:לכאורה, הרי מה נפשך, כי אם "מה-יצוה" נחשבות כתיבה אחת מפני המקף, יוצא שני שוואים רצופים, לפי שה"א של "מה" היא בשווא מושמטת, כפי שכתבו בעלי הדקדוק, אשר ממילא יו"ד מ"יצוה" היא בשווא נע.
הצעיר שבכהונה כתב:באמונתו כתב:לכאורה, הרי מה נפשך, כי אם "מה-יצוה" נחשבות כתיבה אחת מפני המקף, יוצא שני שוואים רצופים, לפי שה"א של "מה" היא בשווא מושמטת, כפי שכתבו בעלי הדקדוק, אשר ממילא יו"ד מ"יצוה" היא בשווא נע.
אם אתה קורא "מה" במפיק ה׳, אזי בהחלט היא בשוא מושמטת, אבל אזי קריאתך פסולה, בין אם תניח את השוא בין אם תניד אותו. וכבר הקדימני כדכד.
באמונתו כתב:אלא שכל אות מחייבת ניקוד, גם נחות ונסתרות, כמו בראשיתְ בראְ א-להיםְ, רק כל אלה הנחות ונסתרות - מושמטות, כלשון הגר"א ז"ל, מצ"ב:
כדכד כתב:הה' של "מה" אינה נחשבת כשווא מפני שאינה נשמעת בקריאה.
הסיבה שבב' שוואים רצופים יש שווא נע בשני הוא מטעם שבו נפתחת ההברה כי השווא שלפניו סוגר את ההברה הקודמת
אבל זה כאשר האות שמנוקדת לפניו נשמעת ולא בה' שאינה נשמעת וההברה עדיין פתוחה כך שהשווא נח אם ישנו בי' יכול לסגור את ההברה הקודמת.
הצעיר שבכהונה כתב:באמונתו כתב:אלא שכל אות מחייבת ניקוד, גם נחות ונסתרות, כמו בראשיתְ בראְ א-להיםְ, רק כל אלה הנחות ונסתרות - מושמטות, כלשון הגר"א ז"ל, מצ"ב:
כבר סטינו די והותר מנושא האשכול: גליונות היבטים לשוניים ותורת הקורא. כבר הובאו קישורים לאשכולות על נושא השוא הזה אז למה לדון על זה כאן ולא שם?!
כדי לא להתפטר בלא כלום, אגיב בפעם האחרונה בנושא זה באשכול זה:
אם רצית את הגר״א (ואגב, הגר״א אינו מומלץ להתחיל ללמוד דקדוק), הנה הגר״א (דקדוק אליהו שער התנועות סעיף ה): אחרי כל תנועה קטנה, נח נראה או דגש חזק. ע״כ.
ומפני שהרבה מסתבכים עם הביטוי הזה, הגיע הזמן להסביר אותו: נראה=נשמע. נסתר=לא נשמע.
נמצא, שאם אתה קורא את הי׳ של יצוה בשוא נע, הפכת את הפתח שב"מה" לתנועה גדולה.
כאמור, לא אמשיך להתווכח על זה באשכול זה.
אחד מעיר כתב:היבטים לשוניים שלח פב
אנא העירו
אחד מעיר כתב:יתכן שאתן מלה או שתים לויכוח דלעיל
כדכד כתב:אין שום מחלוקת בין הרד"ק ובין אף אחד אחר בענין תיבות המוקפות במקף.
לכולי עלמא יש להצמידן בקריאה ולהטעימן כאחת ולכו"ע הן נחשבות לב' תיבות נפרדות לענין קריאתן
אחד מעיר כתב:שבת שלום ומבורך
הצעיר שבכהונה כתב:אחד מעיר כתב:היבטים לשוניים בהעלותך פב
אנא העירו את הערותיכם
שבוע טוב
יש״כ על הדברים.
קצת הערות:
1)ח, יח, והערה 1 כתב: וָֽאֶקַּ֖ח אֶת־הַלְוִיִּ֑ם: כך היא ההטעמה הנכונה. ובהערה: בתוכנת מפעל הכתר בר-אילן: וָֽאֶקַּח֙ אֶת־הַלְוִיִּ֔ם בניגוד לרוב ככל המקורות.
הניסוח אינו נכון כלל. אין לנו הרבה מקורות כך שיהיה ניתן לדבר על "רוב ככל המקורות". למעשה כתבי היד המהימנים מועטים מאד ונמנים על פחות מאצבעות יד אחד. לכן אין מקום למשפט שמפעל מקראות גדולות הכתר כתבו "בניגוד לרוב ככל המקורות". אלא יש מחלוקת בשיטה. ומה היא השיטה? ברויאר קבע להכריע על פי כתר אר״צ בכל מקום (אלא אם כן יש טעות מוכחת) גם כשנוסחו מנוגד לרוב כתבי היד, ואילו בחלקים שאין עליהם כתר אר״צ (וביניהם רוב ככל התורה), ההכרעה על פי רוב כתבי היד המהימנים (הרשימות מובאות במבואות של תנ״ך דעת מקרא). הפסוק שלנו הנו דוגמה מצויינת: הנוסח וָֽאֶקַּ֖ח אֶת־הַלְוִיִּ֑ם נמצא בשני כתבי יד ששון (1053 ו־507) (וגם במקראות גדולות ונציה אבל אינו מאן דאמר, להפך) ואילו וָֽאֶקַּח֙ אֶת־הַלְוִיִּ֔ם נמצא בכתב יד לנינגרד. לכן הוא הכריע ע״פ שני כת״י נגד אחד. (ושנים נגד אחד זה רחוק מלהיות "רוב ככל"). אם כן למה מקראות גדולות הכתר הכריעו ככת״י לנינגרד? אני מניח שזה עניין שיטתי, כשם שגם ברויאר מעדיף את כתר אר״צ גם נגד הרוב מפני שהוא מדוייק יותר, כך במקראות גדולות הכתר (כלומר פרופ' מנחם כהן) מעדיפים את כת״י לנינגרד על פני שאר כתה״י מלבד כתר אר״צ כי הוא עולה עליהם בדייקנותו.
במקום אחד מצאנו מחלוקת בין שני כתבי יד לבין שנים אחרים: וָֽאֶקַּח֙ אֶת־הַלְוִיִּ֔ם (לב) וָֽאֶקַּ֖ח אֶת־הַלְוִיִּ֑ם (שש1). בשאר על המקומות שבהם טעמי לבשש1ד אינם אחידים, הרי נוסח כתב יד אחד שונה מנוסח שאר כל כתבי היד.
כתב יד לנינגרד הוא כתב היד העתיק ביותר, שנשתמר בידינו לכל המקרא כולו. בניקודו וטעמיו הוא קרוב לכתר ארם צובה – יותר משאר כל כתבי היד העתיקים.
הצעיר שבכהונה כתב:יש לברויאר "ספר אדום" (שמו המלא: נוסח המקרא בכתר ירושלים ומקורותיו במסורה ובכתבי היד) שבו הוא מנמק את כל הכרעותיו. אם למישהו כאן יש אותו ספר ויכול לשתף אותנו בנימוקו על הכרעו בפסוק זה, נשמח. אם מישהו יודע איפה מוכרים את הספר הנ״ל, נשמח גם כן.
הצעיר שבכהונה כתב:עכשיו ראיתי בספר של הרב ברויאר (כתר ארם צובה והנוסח המקובל של המקרא) בעמוד 46:במקום אחד מצאנו מחלוקת בין שני כתבי יד לבין שנים אחרים: וָֽאֶקַּח֙ אֶת־הַלְוִיִּ֔ם (לב) וָֽאֶקַּ֖ח אֶת־הַלְוִיִּ֑ם (שש1). בשאר על המקומות שבהם טעמי לבשש1ד אינם אחידים, הרי נוסח כתב יד אחד שונה מנוסח שאר כל כתבי היד.
כלומר, יש מחלוקת שקולה: שני כתבי יד נגד שנים (ולא שנים נגד אחד, כמו שחשבתי בהודעה הקודמת).
עכשיו נוסיף נתון: ברויאר עצמו כותב באותו ספר (עמוד 4):כתב יד לנינגרד הוא כתב היד העתיק ביותר, שנשתמר בידינו לכל המקרא כולו. בניקודו וטעמיו הוא קרוב לכתר ארם צובה – יותר משאר כל כתבי היד העתיקים.
לפי דברי ברויאר עצמו, הכרעת מפעל מקראות גדולות הכתר מובנת לחלוטין, ואדרבה, הכרעת ברויאר עצמו אינה מובנת: מדוע העדיף את שש1 על פני לב? האם מפני שזה גם נוסח ד (כלומר דפוס וניציה)?
הצעיר שבכהונה כתב:הצעיר שבכהונה כתב:אחד מעיר כתב:היבטים לשוניים בהעלותך פב
אנא העירו את הערותיכם
שבוע טוב
יש״כ על הדברים.
קצת הערות:
1)ח, יח, והערה 1 כתב: וָֽאֶקַּ֖ח אֶת־הַלְוִיִּ֑ם: כך היא ההטעמה הנכונה. ובהערה: בתוכנת מפעל הכתר בר-אילן: וָֽאֶקַּח֙ אֶת־הַלְוִיִּ֔ם בניגוד לרוב ככל המקורות.
הניסוח אינו נכון כלל. אין לנו הרבה מקורות כך שיהיה ניתן לדבר על "רוב ככל המקורות". למעשה כתבי היד המהימנים מועטים מאד ונמנים על פחות מאצבעות יד אחד. לכן אין מקום למשפט שמפעל מקראות גדולות הכתר כתבו "בניגוד לרוב ככל המקורות". אלא יש מחלוקת בשיטה. ומה היא השיטה? ברויאר קבע להכריע על פי כתר אר״צ בכל מקום (אלא אם כן יש טעות מוכחת) גם כשנוסחו מנוגד לרוב כתבי היד, ואילו בחלקים שאין עליהם כתר אר״צ (וביניהם רוב ככל התורה), ההכרעה על פי רוב כתבי היד המהימנים (הרשימות מובאות במבואות של תנ״ך דעת מקרא). הפסוק שלנו הנו דוגמה מצויינת: הנוסח וָֽאֶקַּ֖ח אֶת־הַלְוִיִּ֑ם נמצא בשני כתבי יד ששון (1053 ו־507) (וגם במקראות גדולות ונציה אבל אינו מאן דאמר, להפך) ואילו וָֽאֶקַּח֙ אֶת־הַלְוִיִּ֔ם נמצא בכתב יד לנינגרד. לכן הוא הכריע ע״פ שני כת״י נגד אחד. (ושנים נגד אחד זה רחוק מלהיות "רוב ככל"). אם כן למה מקראות גדולות הכתר הכריעו ככת״י לנינגרד? אני מניח שזה עניין שיטתי, כשם שגם ברויאר מעדיף את כתר אר״צ גם נגד הרוב מפני שהוא מדוייק יותר, כך במקראות גדולות הכתר (כלומר פרופ' מנחם כהן) מעדיפים את כת״י לנינגרד על פני שאר כתה״י מלבד כתר אר״צ כי הוא עולה עליהם בדייקנותו.
עכשיו ראיתי בספר של הרב ברויאר (כתר ארם צובה והנוסח המקובל של המקרא) בעמוד 46:במקום אחד מצאנו מחלוקת בין שני כתבי יד לבין שנים אחרים: וָֽאֶקַּח֙ אֶת־הַלְוִיִּ֔ם (לב) וָֽאֶקַּ֖ח אֶת־הַלְוִיִּ֑ם (שש1). בשאר על המקומות שבהם טעמי לבשש1ד אינם אחידים, הרי נוסח כתב יד אחד שונה מנוסח שאר כל כתבי היד.
כלומר, יש מחלוקת שקולה: שני כתבי יד נגד שנים (ולא שנים נגד אחד, כמו שחשבתי בהודעה הקודמת).
עכשיו נוסיף נתון: ברויאר עצמו כותב באותו ספר (עמוד 4):כתב יד לנינגרד הוא כתב היד העתיק ביותר, שנשתמר בידינו לכל המקרא כולו. בניקודו וטעמיו הוא קרוב לכתר ארם צובה – יותר משאר כל כתבי היד העתיקים.
לפי דברי ברויאר עצמו, הכרעת מפעל מקראות גדולות הכתר מובנת לחלוטין, ואדרבה, הכרעת ברויאר עצמו אינה מובנת: מדוע העדיף את שש1 על פני לב? האם מפני שזה גם נוסח ד (כלומר דפוס וניציה)?
יש לברויאר "ספר אדום" (שמו המלא: נוסח המקרא בכתר ירושלים ומקורותיו במסורה ובכתבי היד) שבו הוא מנמק את כל הכרעותיו. אם למישהו כאן יש אותו ספר ויכול לשתף אותנו בנימוקו על הכרעו בפסוק זה, נשמח. אם מישהו יודע איפה מוכרים את הספר הנ״ל, נשמח גם כן.
בכל אופן, הובהר שקביעת הנוסח "הנכון" וכן הקביעה שמקראות גדולות הכתר הלכו "בניגוד לרוב ככל המקורות" לא היו במקומן בכלל.
מעט דבש כתב:הצעיר שבכהונה כתב:יש לברויאר "ספר אדום" (שמו המלא: נוסח המקרא בכתר ירושלים ומקורותיו במסורה ובכתבי היד) שבו הוא מנמק את כל הכרעותיו. אם למישהו כאן יש אותו ספר ויכול לשתף אותנו בנימוקו על הכרעו בפסוק זה, נשמח. אם מישהו יודע איפה מוכרים את הספר הנ״ל, נשמח גם כן.
תחפש בגוגל 'כתר ירושלים'.
יש למשל כאן.
היטבת להבין אותי. עם זאת, למען הדיוק: "כמו שציין בעצמו בהודעתו": אם הכוונה להודעה שפרסמתי סמוך ונראה לפרשת בהעלותך, זה נכון. אך אם הכוונה להודעה שפרסמתי היום, זאת טעות. לא ציינתי היום למקרא ונוסחאותיו שבתחילת דעת מקרא (שם לא הביא את כתה״י ב), אלא לספרו על כתר אר״צ.מעט דבש כתב:את זה הרב 'הצעיר שבכהונה' כבר ראה, כמו שציין בעצמו בהודעתו.
הוא שואל שההכרעה שם לא מובנת, למה לא הכריע ככ"י לנינגרד.
מעט דבש כתב:לא רק דפוס ויניציה, אלא גם כת"י ספרדיים ואשכנזיים רבים, שאמנם אינם באותה רמת דיוק של כת"י שציין ברויאר, אבל חזי לאיצטרופי.
מעט דבש כתב:את זה הרב 'הצעיר שבכהונה' כבר ראה, כמו שציין בעצמו בהודעתו.
הוא שואל שההכרעה שם לא מובנת, למה לא הכריע ככ"י לניגרד.
באמונתו כתב:אדרבה, הרב ברויאר מגדיר ומכנה ל': "המשובש שבכ"י העתיקים", אחרי שהוכיח כי הינו הפחות מדויק מתוך כל כ"י העתיקים אשר ברשימתו.
מ"מ, בעניינינו הכרעתו ברורה ומובנת, לשיטתו הקבועה והעקבית.
הצעיר שבכהונה כתב:באמונתו כתב:אדרבה, הרב ברויאר מגדיר ומכנה ל': "המשובש שבכ"י העתיקים", אחרי שהוכיח כי הינו הפחות מדויק מתוך כל כ"י העתיקים אשר ברשימתו.
מ"מ, בעניינינו הכרעתו ברורה ומובנת, לשיטתו הקבועה והעקבית.
הציטוט שהבאת... ציטטתי והעתקתי את דבריו וציינתי את המקור שהוא כותב במפורש להפך שהוא כתב היד המדוייק ביותר לעניין ניקוד וטעמים, והוא כמעט זהה לכתר אר״צ.
לכן שאלתי במקומה עומדת.
(על השמטת ב מדעת מקרא, אולי לא היה לו אז הצילום, וא״כ יש לשאול למה לא חזר בו מאז. ובכל אופן, גם אחד נגד שנים, כשהאחד יותר איכותי מסתבר שיש ללכת אחריו).
אם מישהו יכול לבדוק בספרו האדום, אודה לו מאד. זה יוציא אותנו מספקולציות...
יאיר אתמר כתב:בספר האדום הוא לא כותב על ניקוד וטעמים.
ולגופו של עניין, וָֽאֶקַּ֖ח אֶת־הַלְוִיִּ֑ם נמצא בכת"י עתיקים (ומדוייקים) נוספים, ביניהם כאלה הנחשבים כקרובים מאוד לכתר, כמו למשל רוסיה bibl 85, קהיר 18, 21 ו-13, רוסיה B17, B27, B46, B80, B123, רוסיה האקדמיה למדעים D63, אן ארבור 88, וושינגטון 882, טביליסי 3 ועוד ועוד.
(ואע"פ שאין ראיה לדבר - בתנ"ך רש"ש ילין לא הוער על הטעמה זו.)
הצעיר שבכהונה כתב:יאיר אתמר כתב:בספר האדום הוא לא כותב על ניקוד וטעמים.
ולגופו של עניין, וָֽאֶקַּ֖ח אֶת־הַלְוִיִּ֑ם נמצא בכת"י עתיקים (ומדוייקים) נוספים, ביניהם כאלה הנחשבים כקרובים מאוד לכתר, כמו למשל רוסיה bibl 85, קהיר 18, 21 ו-13, רוסיה B17, B27, B46, B80, B123, רוסיה האקדמיה למדעים D63, אן ארבור 88, וושינגטון 882, טביליסי 3 ועוד ועוד.
(ואע"פ שאין ראיה לדבר - בתנ"ך רש"ש ילין לא הוער על הטעמה זו.)
תודה רבה על תגובתך המחכימה.
האם אתה בטוח שבספר האדום אינו כותב על ניקוד וטעמים? יש לך הספר?
יאיר אתמר כתב:כן:
יאיר אתמר כתב:בספר האדום הוא לא כותב על ניקוד וטעמים.
ולגופו של עניין, וָֽאֶקַּ֖ח אֶת־הַלְוִיִּ֑ם נמצא בכת"י עתיקים (ומדוייקים) נוספים, ביניהם כאלה הנחשבים כקרובים מאוד לכתר, כמו למשל רוסיה bibl 85, קהיר 18, 21 ו-13, רוסיה B17, B27, B46, B80, B123, רוסיה האקדמיה למדעים D63, אן ארבור 88, וושינגטון 882, טביליסי 3 ועוד ועוד.
(ואע"פ שאין ראיה לדבר - בתנ"ך רש"ש ילין לא הוער על הטעמה זו.)
עקבי כתב:יאיר אתמר כתב:בספר האדום הוא לא כותב על ניקוד וטעמים.
ולגופו של עניין, וָֽאֶקַּ֖ח אֶת־הַלְוִיִּ֑ם נמצא בכת"י עתיקים (ומדוייקים) נוספים, ביניהם כאלה הנחשבים כקרובים מאוד לכתר, כמו למשל רוסיה bibl 85, קהיר 18, 21 ו-13, רוסיה B17, B27, B46, B80, B123, רוסיה האקדמיה למדעים D63, אן ארבור 88, וושינגטון 882, טביליסי 3 ועוד ועוד.
(ואע"פ שאין ראיה לדבר - בתנ"ך רש"ש ילין לא הוער על הטעמה זו.)
וכן נמצא ברוסיה B82, B19, B84, B62, B52
באמונתו כתב:עקבי כתב:יאיר אתמר כתב:בספר האדום הוא לא כותב על ניקוד וטעמים.
ולגופו של עניין, וָֽאֶקַּ֖ח אֶת־הַלְוִיִּ֑ם נמצא בכת"י עתיקים (ומדוייקים) נוספים, ביניהם כאלה הנחשבים כקרובים מאוד לכתר, כמו למשל רוסיה bibl 85, קהיר 18, 21 ו-13, רוסיה B17, B27, B46, B80, B123, רוסיה האקדמיה למדעים D63, אן ארבור 88, וושינגטון 882, טביליסי 3 ועוד ועוד.
(ואע"פ שאין ראיה לדבר - בתנ"ך רש"ש ילין לא הוער על הטעמה זו.)
וכן נמצא ברוסיה B82, B19, B84, B62, B52
אחר רשימת כ"י רבים מזרחיים ועתיקים מכובדת כ"כ כששׂד נגד לב, לא שמענו האם לב אמנם בודדים בשיטתם לגמרי??
הרי מן הראוי היה לציין גם אלה התומכים בלב כאן, למען נוכל לקבל תמונה שלימה יותר.
יאיר אתמר כתב:באמונתו כתב:עקבי כתב:יאיר אתמר כתב:בספר האדום הוא לא כותב על ניקוד וטעמים.
ולגופו של עניין, וָֽאֶקַּ֖ח אֶת־הַלְוִיִּ֑ם נמצא בכת"י עתיקים (ומדוייקים) נוספים, ביניהם כאלה הנחשבים כקרובים מאוד לכתר, כמו למשל רוסיה bibl 85, קהיר 18, 21 ו-13, רוסיה B17, B27, B46, B80, B123, רוסיה האקדמיה למדעים D63, אן ארבור 88, וושינגטון 882, טביליסי 3 ועוד ועוד.
(ואע"פ שאין ראיה לדבר - בתנ"ך רש"ש ילין לא הוער על הטעמה זו.)
וכן נמצא ברוסיה B82, B19, B84, B62, B52
אחר רשימת כ"י רבים מזרחיים ועתיקים מכובדת כ"כ כששׂד נגד לב, לא שמענו האם לב אמנם בודדים בשיטתם לגמרי??
הרי מן הראוי היה לציין גם אלה התומכים בלב כאן, למען נוכל לקבל תמונה שלימה יותר.
המשכתי לבדוק בכתבי היד העתיקים והחשובים. עברתי על 25 כת"י נוספים (מלבד ה-18 שנזכרו למעלה), ובכולם פרט לאחד ההטעמה: וָֽאֶקַּ֖ח אֶת־הַלְוִיִּ֑ם.
אותו אחד - רוסיה, אוסף פירקוביץ השני B33 - קרוע במקום הזה, טעמיו שם דהויים מאוד, וגם ניכר שהמילה (וטעמיה) כתובה על המחק, אבל ניתן אולי להבחין בשרידי זקף, ואתנח נעדר. אני מצרף תמונה, ישפטו החכמים (ניתן להוריד ולהגדיל).
פרט לכת"י זה (אולי), לא מצאתי ההטעמה המופיעה בלב באף כת"י (וגם בכת"י האירופאיים שבדק בעל תורת הקורא לא נמצאה הטעמה זו).
[size=80]הנה פירוט של כתה"י הנוספים שבדקתי: רוסיה אוסף פירקוביץ הראשון Bibl 70; אוסף פירקוביץ השני B8 (נכתב על ידי זכריה בן ענן, סופר כת"י קהיר 13), B10, B15, B16, B18, B20, B21, B22, B31, B33, B37, B38, B54, B84, B101, B137, B138, B320, D67, D79, D84; וטיקן 448, ברלין 1213 (אך הקטע הזה הוא מיד שנייה), הספרייה הבריטית 15251 (ב1).
אחד מעיר כתב:היבטים לשוניים קורח פב
אנא העירו
הצעיר שבכהונה כתב:אחד מעיר כתב:היבטים לשוניים קורח פב
אנא העירו
יש״כ!הערה 3: "בתנ"ך ברויאר, גם בכתר בר-אילן אין ציון לחטף פתח ברי"ש. לכן גם הנוהגים לבטא ברֲכו רי"ש בחטף פתח, אינם צריכים לנהוג כן כאן."
נראה להקשות ממקראות גדולות הכתר על מקראות גדולות הכתר. הנה ציטוט מתוך המבוא של מקראות גדולות הכתר:
האם יש הבדל בנוסח הכתר בין לשון אכילה (שבאופן עקיב סומן בחטף) לבין לשון שירות? לא בדקתי, אבל אם הרגשתי שאין הבדל נכונה, אז דבריו על לשון אכילה נכונים גם ללשון שירות והיה צריך לכתוב חטף גם כאן, אע״פ שלא סומן בלנינגרד.
שבת שלום
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 35 אורחים