חברא כתב:הלכה נקבעת מש"ס ופוסקים. לא נראה לי שמישהו חולק על העובדה הזו.
אם החסידים סוברים שזו סברא הלכתית ניחא (אם כי נראה שלכזו סברא צריך ראשונים).
אבל זה נותן רושם שזה משהו 'רגשי' יותר, ולכן שאלתי.
ודאי שהם סוברים שזו סברא "תורנית".
הרי מעשים שבכל יום, בכל העדות החסידיות, שהרב היה כפוף לאדמו"ר, שהוא היה המילה האחרונה, בכל אימת שבחר להתערב.
האם הם חשבו שהנהגתם נגד התורה? לא. הם היו בטוחים שזו התורה בעצמה.
המילה "הלכתית" מטעה קצת. כי בדרך כלל הכוונה היא למה שמפורש בשלחן ערוך או בש"ך.
אבל המלה "תורנית" היא בעצם גם "הלכתית".
נכון שצריך ראשונים כדי לומר את זה.
אבל גם היה צריך ראשונים כדי לומר לבני אשכנז שעליהם לאמץ פסיקה של פוסק ספרדי שפוסק לפי שתים מתוך שלוש "רמב"ם רי"ף רא"ש".
היה צריך ראשונים כדי לומר לחסידי פשיסחא להתפלל אחרי זמן תפילה.
והיה צריך ראשונים כדי לומר לבית ישראל להנהיג את הנהגותיו.
היה צריך ראשונים כדי לפסוק לציבור שלם לדפוק את עצמו בעניני פרנסה ולחנך את ילדיו בדרך שתחסום אותם כמעט לחלוטין מלהתפרנס בכבוד.
היה צריך ראשונים כדי לפסוק ללמד תלמידים בדרך שאינה קשורה להלכה למעשה משום צד ומשום כיוון (ואליבא דראשונים שדרכם לא נשארה להלכה), למרות שהתורה שבידינו היא "הלכות" ולא סברות חסרות משמעות מעשית, שאין לפסוק הלכה לפיהם.
היה צריך ראשונים כדי לפסוק שאסור להתגייס לצבא שמגין עלינו.
ואם הייינו מחכים לראשונים, אולי לא היינו כאן. ואולי הם חשבו שרבותיהם גדולים כמו הראשונים (אולי כהרשב"א, אולי כהרמב"ן).
ובכל מקרה, אנחנו כבר חורגים מ"מאי גור" ל"מאי חסידות ומאי התנגדות". לכן אולי נמשיך באישי, או באשכול אחר?