הודעהעל ידי בתבונה » ב' יוני 13, 2022 1:26 am
א.
לגבי השאלה אם מעכב מקום המזבח בתוך חצר שפתח אוהל מועד
1. בריש פ"ב בית הבחירה כתב הרמב"ם מדות המזבח מכוונות הרבה וצורתו ידועה איש מאיש ומזבח שבנו בני הגולה כעין מזבח שעתיד להבנות עשוהו ואין להוסיף על מדתו ולא לגרוע ממנה.... מדות המזבח מכוונות הרבה וצורתו ידועה איש מאיש ומזבח שבנו בני הגולה כעין מזבח שעתיד להבנות עשוהו ואין להוסיף על מדתו ולא לגרוע ממנה.
ובהלכה י"ז כתב
ארבע קרנות של מזבח ויסודו ורבועו מעכבין וכל מזבח שאין לו קרן יסוד וכבש וריבוע הרי הוא פסול שארבעתן מעכבין אבל מדת ארכו ומדת רחבו ומדת קומתו אינן מעכבין והוא שלא יפחות מאמה על אמה ברום שלש אמות כשיעור מקום המערכה של מזבח מדבר.
וכבר הקשו שזה סותר
וכבר כתב על זה הר"ד קלינ'ר בקונטרס דרישת ציון
"דידי מצות בנין מזבח אינו יוצא אם לא בנאו במקומו אבל הקרבן לא נפסל בזה וכמו שכתב הרב ז"ל בהלכה ג׳ שאין להוסיף על מדתו ואין לגרוע ממנו ועכ"ז כתב הרב ז"ל בהלכה י"ז דמדת ארכו ומדת קומתו אינן מעכבין והיא גמרא מפורשת בזבחים דף ס"ב א׳ אלא מוכרח דהכוונה כמו שכתבתי"
ובדיוק כך כתב הגרי"ד מבריסק (בנו של הגרי"ז) בזבחים ובכורות, שיש שני דינים יש דין בניית המזבח מצד מצוות בניית בית המקדש וחלק מצורת המקדש הוא המזבח ועל זה כתב הרמב"ם בתחילת הפרק, ובהלכה י"ז כתב מצד דיני מעשי הקרבנות שלגבי זה כל מזבח כשר ובלבד שיהיה אמה על אמה ברום שלוש.
וכותב שם שהגרי"ז נתן לזה הסכמה חזקה.
2. כתבו האור שאפשר לעשות שני מזבחות ושניהם כשרים והוכיח זאת מהרמב"ם פסולי המוקדשים פרק י"ד הלכה ד שכתב
מזבח שנפגם וחשב מחשבת זמן או מחשבת מקום לא פסל הזבח
במקום הראוי לעבודה כיצד מזבח שנפגם וחשב מחשבת זמן או מחשבת מקום לא פסל הזבח במחשבה זו שהרי אין המקום עתה ראוי לעבודה קמץ את המנחה בחוץ וחשב בשעת קמיצה מחשבת זמן או מחשבת מקום אין מחשבה זו כלום:
כתב הרמב"ם בפ״ג מפסוה״מ הכ״ב מזבח שנפגם כל הקדשים שהיו שם שחוטים נפסלו
ושם בפי״ד ה״ד כתב מזבח שנפגם וחשב מחשבת זמן או מחשבת מקום לא נפסל הזבח.
והקשה באור שמח - הא בלאו הכי נפסל הזבח בזה שנפגם המזבח כנ״ל פ״ג.
ותירץ כגון שעשו ב׳ מזבחות שאפשר לעשות מזבח קטן וזרק דם הקרבן על המזבח הפגום במחשבת הזמן לא נפסל הקרבן ויכול להקריבו על השלם.
והביאו באחיעזר ח"ג סי' ס"ו והסכים עימו.
[והביא כן מזבחים סא ע"ב "רבי נתן אומר מזבח של שילה של נחושת היה חלול ומלא אבנים ר"נ בר יצחק אמר מאי לא נסתלקה לא נסתלקה לבטלה מאי היא רבנן אמרי שביבא הוה משדרא רב פפא אמר אושפיזא הוה נקט וזימנין הכא וזימנין הכא".]
ושם אפשר לומר שאיירי בב' מזבחות קטנים ששניהם במקום המזבח. אבל מכל מקום מוכח שלא צריך לבנות מזבח רק באיזה אמה שבה נעקד יצחק שהרי אפשר לבנות שני מזבחות ואחד בודאי לא באמה זו.
ובדרך חכמה סוף פרק ב' מהלכות בית הבחירה בביאור ההלכה. מפרש זאת אפילו כשהמזבח הגדול עומד במקומו ועושה עוד מזבח קטן מחוץ למקום המזבח (וכמו בשילה)
3. מוכח ברש"י בזבחים ס ע"א
בשלמא לרבי יהודה היינו דכתיב (מלכים א ח, סד) קידש אלא לרבי יוסי מאי קידש להעמיד בה מזבח
וברש"י בשלמא לרבי יהודה היינו דכתיב קידש - המלך את [תוך החצר] וגו' שהוצרכה כל הרצפה לקדשה לשם מזבח וקדושתה בשירי מנחה ובשיר כדאמרי' בשבועות (דף יד.):
מאי קידש - את תוך החצר: ומשני קדשו לשם עזרה להעמיד בו מזבח אבנים:
רואים בלשון רש"י שכותב שהקידוש היה בשירי מנחה ובשיר כדאמרי' בשבועות,
והקידוש האמור בשבועות באכילת שירי מנחה שנאכלת בחצר אוהל מועד ובשיר, הוא קידוש העזרה נעשה במקום המזבח ולא מדובר על קידוש מקום המזבח כלל,
ורש"י ממשיך גם לרבי יוסי שקידשו לשם עזרה להעמיד בו מזבח, זאת אומרת שקידוש המזבח היינו קידוש העזרה. ואם כן כל העזרה כשרה למזבח.
4. מקום המזבח מקורו הוא משום הכל בכתב , ודים הכל בכתב הוא לא מעכב ,
מצינו בראשונים שמקום המזבח הוא משום הכל בכתב וכן מפורש בגמרא שאם מגדיל את המזבח יותר ממידתו הבעיה היא משום הכל בכתב, ואף שאם מגדיל יותר ממידתו אז המזבח יוצא ממקומו זבח.
ובגר"א יורה דעה סי' קמ"א כתב שהדין של הכל בכתב אינו מעכב.
שבשולחן ערוך יורה דעה סימן קמא סעיף ח
"לא יעשה בית תבנית היכל, כשיעור גבהו וארכו ורחבו; אכסדרה תבנית אולם; חצר תבנית עזרה; שלחן תבנית שלחן; מנורה תבנית מנורה, אבל עושה של חמשה קנים או של ששה או שמונה. אבל של שבעה לא יעשה אפילו משאר מיני מתכות, ואפילו בלא גביעים וכפתורים ופרחים, ואפילו אינה גבוהה י"ח טפחים.
וכתב בביאור הגרא:
ואפילו אינה כו'. דג"כ אינה מעכב וכמ"ש בזבחים ס"ב א' דגובהה של מזבח אינה מעכב ואע"ג דגובהה כתיב בקרא. כ"ש במנורה דלא כתיבא.
ולא דמי לבית תבנית כו' דוקא כשיעור ארכו כו' כנ"ל. דשם אינו ניכר אא"כ בשיעורא.
וכ"מ מדקמפליג בין ז' קנים לח' משמע דז' בכ"ע אסור וע"ש במהרי"ק שהאריך:
מדברי הגר"א מבואר שכל האיסור לעשות מנורה ותבנית מקדש זה רק אם זה התבנית הכשרה. וכותב שכל הגדלים כשרים ומקשה שאם כן גם שיעור מידות בית המקדש אינם מעכבות למרות שכתוב הכל בכתב ולמה מותר אם זה לא בתבנית המקדש, ומתרץ דשם אינו ניכר אא"כ בשיעורא.
רואים שהכל בכתב לא מעכב ואם כן דין מקום המזבח שמקורו רק משום הכל בכתב הוא גם כן לא מעכב.
ב. אבל האמת שכן אפשר לבנות מזבח במקומו
1. שיש אמה על אמה ברור מתוך מקום המזבח,
2. על אחת כמה וכמה בתוך הס' אמה שאפשר לבנות מזבח של ס' אמה. (ובהכרח רובו לכיוון צפון ולמזרח שרק שם יש מקום פנוי)
3. לענ"ד אפשר לעשות את המזבח במקומו (ועכ"פ בוודאי רובו הגדול). (מזרח מערב לפי מקום שער ניקור ואבן שתיה החציבה לכותל קוה"ק במערב הסלע, צפון דרום לפי סימן החציבה של כותל צפון קוה"ק, הפתחים ללשכות כלי השיר ולגבי כל הצדדים המקום הנשרא שהוא מקום הארון )
בנוסף במפת פני הסלע יש נקודה שנמצאה בו בליטה בסלע בעזרה ויש לציין שהגרח"ק בהלכות בית הבחירה פרק ו כתב
מסתמא היה ההר כדרך שנברא ואבן שתיה שמשם הושתת העולם ושם הקריבו כל האבות ומסתברא שזה לא נשתנה ואם קצצו כל חלק העליון של ההר אין זה המקום שהקריבו אלא כנגד המקום. ולדבריו מסתבר שגם אם קצצו את כל ההר וישרו אותו אבל מסתבר יותר שלא קצצו את מקום המזבח שם הקריבו אברהם אדם ונח
ואם כן זה היה כלול בתוך שטח המזבח
וכן הרי כתוב ויבן שם אברהם את המזבח ודרשו הוא המזבח שהקריב בו אדם ונח ולכן מסתבר שהיה שם עלייה טבעית כך שע"פ הגרח"ק הנ"ל יש מקום לומר שזהו סימן למקום הקטן שם נעקד יצחק.
ג.
לגבי הסברא התמוהה של אינו ראוי לבילה, על כל פנים אילו זה היה נחשב אינו ראוי לבילה אז גם השוחט ומעלה בחוץ היה פטור שהרי אינו ראוי לפתח אוהל מועד, והרי כתב הרמב"ם שהשוחט ומעלה בחוץ חיב בזמן הזה, וע"כ שראוי לבילה
ד.
לגבי חללים תחת המזבח
א. יש מכשור שיכול לבדוק זאת (כמו גילוי מנהרות חמאס)
ב. החיסרון הוא בחלל שיש לו פתח החוצה אבל חלל שסתום מכל צדדיו, אין בו חיסרון.
ה.
לגבי אבנים שלמות
1. כתב היעבץ בלחם שמים הלכות בית הבחירה פרק א הלכה י"ד
אנה ימצאו אבנים בלי פגימה, נראה שאינו רחוק כל כך לפי שחגירת צפורן היא ע"י מורשא הבולטת כדאמרינן בפגימת סכין, משא"כ שקיעה כעין עולה ויורדת דכשרה בסכין לא פסלא באבנים דאין הצפורן חוגר בה בכה"ג בדלית בה מורשא בצדדי השקיעה, ורובן של אבנים כך הוא דרך גידולןבלי שתחגור בה ציפורן.
2. כותב הרמב"ם שאפשר לקחת מהאבנים שבים ושם הם הרי מוחלקים מהמים, (אבנים שחקו מים) ובהכרח שזה כשר. ובאבני גיר אפשר לעשות זאת עם מים עם חומצה, (ואפשר לשלב את היעבץ עם זה)
ובימינו אפשר גם להתיך וליצוק אבנים. (ואבני בזלת יש גם חלקים לגמרי)