בן ירושלים כתב:בד"ה.
כשנפגש עם הרב שך כדי לקבל תמיכתו, אמר לו הרב שך: אנחנו החרדים לא צריכים את הרב הראשי, אנחנו מסתדרים היטיב בלעדיו. אבל אם תבחר אתה צריך לפעול לקרב ישראל לאבינו שבשמיים.
גדולה מאד האבידה, וכעת בשעת חימום קשה עלי עדיין הכתיבה.
רק רציתי להעיר, שהרב היה כולו "כלל ישראלי" והיתה לכך השפעה עצומה בעיר, על היחסים בין הציבורים הדת"ל והחרדי.
מצד אחד בית מרן הראי"ה זצ"ל, כולו לגמרי שם, לומד ומלמד "אורות", תמונה ענקית של מרן הראי"ה מעל מושבו,
ומצד שני לגמרי הרב שך זצ"ל והגריש"א זצ"ל, שחיבבוהו עד מאד.
ומצד שלישי...
ורק מי שלא הכיר שלמות כזאת יכול לתמוה.
ולראות את תלמידי ישיבת מאור התלמוד רוקדים אצלו בבית במוצאי שמחת תורה, מול תמונת מרן הראי"ה, היה מחזה משמח.
הזדרזתי לכתוב את זה, מפני שכבר מתחילים כאן בפורום בהסברים שהוא זצ"ל לא היה כולו שייך לזה, ובדיונים האם הוא היה יותר 'אורות' או יותר 'הרב שך', ועוד דקדוק מוזר האם הוא היה 'הרב קוק בלי תיווך של רבינו הרצי"ה'...
חבל חבל חבל. זה לגמרי לגמרי לא היה הוא.
היה בשלמות עם כולם. חבר אני לכל אשר יראוך.
מגיע לבית הכנסת הפועל המזרחי ביום העצמאות, למרכז הרב ביום ירושלים, לעטרת כהנים עם ספר אורות בידו [לדאבונו נאבד לו אז הספר, במהומות שהיו בכותל והיה צריך לברוח], ולפגישות עם כל האדמורי"ם וכל גדולי העולם הליטאי.
וכל אחד ואחד נדמה לו כאומתו!!
עמיחי כנרתי
מה שנכון נכון כתב:הרב עמיחי כנרתי בקשני להכניס:גדולה מאד האבידה, וכעת בשעת חימום קשה עלי עדיין הכתיבה.
רק רציתי להעיר, שהרב היה כולו "כלל ישראלי" והיתה לכך השפעה עצומה בעיר, על היחסים בין הציבורים הדת"ל והחרדי.
מצד אחד בית מרן הראי"ה זצ"ל, כולו לגמרי שם, לומד ומלמד "אורות", תמונה ענקית של מרן הראי"ה מעל מושבו,
ומצד שני לגמרי הרב שך זצ"ל והגריש"א זצ"ל, שחיבבוהו עד מאד.
ומצד שלישי...
ורק מי שלא הכיר שלמות כזאת יכול לתמוה.
ולראות את תלמידי ישיבת מאור התלמוד רוקדים אצלו בבית במוצאי שמחת תורה, מול תמונת מרן הראי"ה, היה מחזה משמח.
הזדרזתי לכתוב את זה, מפני שכבר מתחילים כאן בפורום בהסברים שהוא זצ"ל לא היה כולו שייך לזה, ובדיונים האם הוא היה יותר 'אורות' או יותר 'הרב שך', ועוד דקדוק מוזר האם הוא היה 'הרב קוק בלי תיווך של רבינו הרצי"ה'...
חבל חבל חבל. זה לגמרי לגמרי לא היה הוא.
היה בשלמות עם כולם. חבר אני לכל אשר יראוך.
מגיע לבית הכנסת הפועל המזרחי ביום העצמאות, למרכז הרב ביום ירושלים, לעטרת כהנים עם ספר אורות בידו [לדאבונו נאבד לו אז הספר, במהומות שהיו בכותל והיה צריך לברוח], ולפגישות עם כל האדמורי"ם וכל גדולי העולם הליטאי.
וכל אחד ואחד נדמה לו כאומתו!!
עמיחי כנרתי
ש. ספראי כתב:זכורני שבשעתו דיבר בליל שבת באיצקביץ בב"ב, והיו שם מאות בחורים, והתענין בלבביות אצל כל אחד מהמאות שבאו ללחוץ ידו היכן לומד ומה לומדים.
עקבתי מהצד וממש דיבר עם כל אחד, ולא הסתפק בלחיצת יד גרידא
שומר כתב:מה היו טיב יחסיו עם הרב צבי יהודה
לדעתי היחס התקיף של הרב צבי יהודה נגד ההשקפה החרדית היתה . בגלל הפגיעות הקשות של הקנאים נגד הראיה . הוא לקח את זה קשה מאד
בן ירושלים כתב:בד"ה.
היה מסוג הרבנים בעלי הוד והדר מכבשונה של סלבודקה. בצעירותו השתייך מבחינה מפלגתית למזרחי (ראש ישיבת בנ"ע בנתניה, נציג בעיריית נתניה וכו') אך את בניו גידל במוסדות חרדיים לגמרי.
שומר כתב:דבר אחד ברור לדעתי הרב צבי יהודה הכניס את תודעת הראיה אביו בעוצמה אדירה לתודעה של תלמידיו והיתה לו הצלחה מדהימה בזה . . אם לא הוא. הראיה היה נשכח לגמרי
כולי האי כתב:בעניין אחר יש עוד שני אנשים שלא הוזכרו בין צאצאיו אולי יעזרו לי לדעת את הקשר המשפחתי
הרב בן ציון קוק הפוסק לא המנהל של הסמינר שהוזכר
שומר כתב:אכן גם הרב דב קוק מטבריה נכד אחד האחים של הראיה
שיף כתב:מיד לאחר הכתרתו, הקים לזכר אחיו ישיבה בהמלצת מרן ראש הישיבה הגראמ"מ שך זצ"ל. עבור הישיבה, 'מאור התלמוד', שבה לומדים כיום יותר מ-500 בחורים, כמה פעמים בשנה היה נוסע הרב לארצות הגולה כדי לגייס את המשאבים להמשך קיום הישיבה. מבחינתו, המשימה החשובה ביותר בחייו היא החזקת הישיבה שהקים לזכר אחיו, 'מאור התלמוד'. כנשיא הישיבה, היה מכתת רגליו בבתי נדיבים בכל רחבי תבל – וגם היה רואה הצלחות.
שילה צבי כתב:יש למישהו הספדים להעלות?
(*האם גיסו הרב יעקב כץ הספיד?)
יום-טוב-שני כתב:שיף כתב:מיד לאחר הכתרתו, הקים לזכר אחיו ישיבה בהמלצת מרן ראש הישיבה הגראמ"מ שך זצ"ל. עבור הישיבה, 'מאור התלמוד', שבה לומדים כיום יותר מ-500 בחורים, כמה פעמים בשנה היה נוסע הרב לארצות הגולה כדי לגייס את המשאבים להמשך קיום הישיבה. מבחינתו, המשימה החשובה ביותר בחייו היא החזקת הישיבה שהקים לזכר אחיו, 'מאור התלמוד'. כנשיא הישיבה, היה מכתת רגליו בבתי נדיבים בכל רחבי תבל – וגם היה רואה הצלחות.
רק לדייק את ישיבת מאור התלמוד הקימו הרב זליבנסקי זצ''ל ואחיו הראי''ה לא ברחובות ולא על שם אחיו
לאחר שנבחר לרבנות העיר רחובות הישיבה עברה לרח' פרץ בעיר
והוא נטל אט אט את מושכות הישיבה מבחינה כלכלית, בעיקר אחר פטירת הרב זלבנסקי
גלרשטיין כתב:הרב שמחה הכהן קוק רוקד יחד עם הרב אליהו זילברמן בבית כנסת החורבה...
שומר כתב:לר שמחה היו הרבה כתבי יד של דודו
וכן הוא היה צאצא ל ר נחמן
אור עולם כתב:גלרשטיין כתב:הרב שמחה הכהן קוק רוקד יחד עם הרב אליהו זילברמן בבית כנסת החורבה...
כמדומה שאינו ר' אליהו אלא אח אחר.
בס"ד
על מורינו ורבינו הגר"ש הכהן קוק זצ"ל
מעט מילים לזכרו, בלי שום יומרה להקיף איזה משהו, רק מעט קווים לדמותו מהיכרות רבת שנים, בעיקר בשנות הילדות והנערות.
ב"ה ראיתי שרבים כותבים, דברים מצוינים ויפים. ואציין לשבח את הראיון עם ר' מתי דן נ"י, מיוחד ומרגש.
אפשר לומר עליו, תשעים שנה של מסירות נפש למען הקב"ה, למען התורה, למען העם, למען הארץ.
כדברי מרן הגרימ"ח זצ"ל על מרן הראי"ה זצ"ל, היסוד לכל המעשים והמפעלים הגדולים, ודאי שהוא "מקדשו הפנימי". ודאות האמונה, ולהט פנימי גדול, לקדש שם שמים בעולם, לחיות במוחש מושגים של עולם הבא, ימות המשיח, תחיית המתים. מתוך זה, מתוך הקדושה והטהרה של הרב, נבעו ריבוי המעשים.
מטען גדול של בית אבא, אביו, סבו, וכמובן דודו זקנו מרן הראי"ה, שהיה נוכח מאד בבית אביו הג"ר רפאל זצ"ל שהיה מקורב מאד, ובחיי ורבנות בנו הרב שמחה. קיבל גם הרבה מאנשי תנועת המוסר, משגיחים רוחניים בישיבות, צדיקים גדולים, וכגון רבי יחזקאל סרנא זצ"ל, הרב מרדכי צוקרמן זצ"ל, ועוד הרבה.
היה בעל רגש עצום. די להזכיר את הדברים הקבועים, שכל רחובותי צופן בליבו: דרשות שבת שובה ושבת הגדול בבית הכנסת הגדול בעיר, חצי בדברי עיון והלכה (דברים יפים מאד, נאספו חלקם בספרו שלמי שמחה, מנחם אב תשע"ו), וחצי בדברי התעוררות הבוקעים מהלב ונכנסים אל הלב. שיחת התעוררות בכולל בר שאול בליל תשעה באב, מנגינת שירת הים בבית הכנסת פא"י, בליל שביעי של פסח. תפילותיו כש"ץ במוסף יוכ"פ, ובתוכו סדר עבודת כהן גדול. כשהיה מספיד תלמידי חכמים, וגם אנשים רגילים. הכל היה מיוחד במינו, בהתעוררות גדולה של יראת שמים בקול רועד ובוכה, והיתה השפעה מוסרית גדולה על ציבור גדול.
היה מלא ציפיה גדולה לישועה ולגאולה. חי את זה, דיבר על זה, התפלל על זה, שר על זה. על בנה ביתך, על חכה לו, על גלה כבוד מלכותך עלינו מהרה (היה רגיל להזכיר על זה את דברי היסוד ושורש העבודה, שכשמגיעים למילים אלו בתפילה יבכה עד כלות הכוחות), ועוד.
בכלל היתה דמות מרשימה, גבה קומה, פנים מאירות ושמחות, שקטות ואציליות. רוממות גדולה ניכרת. כולו אומר יראת שמים. קלסתר פניו מעין קלסתר פניו של דודו זקנו מרן הראי"ה.
היה איש נעים ונחמד, אוהב ומכבד את הבריות, וממילא אהוב מאד. הארת פנים. הגריש"א זצ"ל כתב לו תשובה בענין יין מפוסטר, האם נחשב כמבושל לגבי מגע עכו"ם, ובתחילתה כתב ביטוי יחודי: "ב"ה ח' תמוז תשל"ה, כבוד ידידי הרב הגאון נעים הליכות ונועם המידות ר' שמחה הכהן קוק שליט"א, הרב הראשי ואב"ד רחובות". נעים הליכות ונועם המידות!
אבל "עדינו העצני". מקשה עצמו כעץ, בתקיפות וקנאות קודש, מול חילולי קודש וחילולי שבת, בדאגה לצביונה של העיר. וזכורות הפגנות השבת, שגם הם היו מתוך אהבה ונחת.
כדברי הרב אברהם רובין שליט"א, היתה לרב שמחה סייעתא דשמיא מיוחדת, שדבריו היו נשמעים, לגדולים ולקטנים. ידעו הציבור שהוא איש אמת, איש של קדושה, וזה הדבר היחיד שענין אותו, להרבות כבוד שמים וקידוש השם בעולם.
היה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. הקפיד מאד ברבנותו על כל דברי העיר שיהיו באופן הכי מושלם, כשרות מהודרת ששמה מפורסם בארץ כראשונה במעלה (כמובן, דאג מאד גם לכשרות רגילה וטובה בעיר רחובות, היכן שלא יכלו ורצו לקבל את התנאים של המהודרת), מקוואות מהודרים, עירוב מהודר, וכו'. קל לכתוב, אבל בפועל כל זה הצריך הרבה הרבה עמל. רבינו הגר"א שפירא זצ"ל פעם התבטא בפני תלמיד בישיבה [יצחק ואזנה]: אם אתה רוצה להיות רב בישראל, תהיה כמו הרב שמחה!
רבנות שדואגת לכלל, וכולה עבור הפרט. "אין היחיד נטבע בים הכלל" (עולת ראיה). הגיע המון להשתתף בזמני שמחה ובזמני צער של היחידים, ורומם את כולם בעצם השתתפותו ובדבריו החשובים והיפים.
כדברי רבים, היתה בולטת בו היחס לכל הציבורים. הרב היה כולו "כלל ישראלי" והיתה לכך השפעה עצומה בעיר, על היחסים בין הציבורים הדת"ל והחרדי.
מצד אחד, היה שייך לבית מרן הראי"ה זצ"ל, כולו לגמרי שם, לומד ומלמד ספר "אורות", תמונה ענקית של מרן הראי"ה מעל מושבו.
ומצד שני, לגמרי קשור לרב שך זצ"ל והגריש"א זצ"ל, וכל גדולי הליטאים, שחיבבוהו עד מאד.
מצד שלישי...
ורק מי שלא הכיר שלמות כזאת יכול לתמוה...
לראות את תלמידי ישיבת מאור התלמוד רוקדים אצלו בבית במוצאי שמחת תורה, מול תמונת מרן הראי"ה, היה מחזה משמח.
היה בשלמות עם כולם. "חבר אני לכל אשר יראוך ולשומרי פיקודיך". בשמחת בית השואבה ברחובות, הולך לויזניץ ומדבר בידיש שלהם, אח"כ לחב"ד, שמח איתם ומדבר בהתלהבות על רבותיהם הגדולים, אח"כ לכולל בר שאול וישיבת מאור התלמוד, לבתי כנסיות של הספרדים והתימנים שגם מאד מאד אהבוהו (וויתרו על רב עיר שני. הרב שמחה אחז שזה לא לטובת העיר), ועוד ועוד.
הגיע לבית הכנסת הפועל המזרחי ביום העצמאות, ביום ירושלים לכינוס בישיבת מרכז הרב, לישיבת עטרת כהנים להעביר שיעור הגיע עם ספר "אורות בידו" [לדאבונו פעם נאבד לו אז הספר, במהומות שהיו בכותל והיה צריך לברוח], ולפגישות עם כל גדולי האדמורי"ם וכל גדולי העולם הליטאי.
וכדברי חז"ל על אסתר, כל אחד ואחד נדמתה לו כאומתו!!
חיבת הארץ גדולה בנשמתו. כל מה שהיה יכול לדבר על שלמות הארץ וחיבת הארץ היה מדבר ופועל. שמח מאד לבקר במפעל ההתנחלויות, והגיע לכל מקום שהיה יכול לחזק. פעם הגיע אלינו לאיתמר, עשו לו סיור בגבעות, והיה נרגש מאד.
"לאחר אחת מנסיעותי אל יהודי חבר העמים, חזרתי ארצה עם רבה של רחובות הרב שמחה הכהן קוק. ראיתי שהוא לקח איתו מרוסיה כמה קלמנטינות – לטעמי דלות מראה – והכניסן לתיקו. הבנתי שיש דברים בגו, שאלתי אותו לפשר הדבר, והוא השיב לי: אני לוקח אותן לארץ ישראל להראות לאנשים כמה יפים הפירות שלנו בארץ, לעומת אלו המצויים כאן..." (הרב מאיר שלזינגר, ר"י שעלבים, המעין גליון 234 עמ' 49).
אי אפשר לגמד במילים דמות ענקית, אבל לא יכולתי לפטור עצמי מבלי כלום, וכמאמר חז"ל על המתעצל בהספדו של חכם.
יהי זכרו ברוך, עד זמן בו יקיצו וירננו שוכני עפר.
הכותב בהערצה ובהכרת טובה גדולה לרב זצ"ל, שכולנו מאד אהבנו וקיבלנו ממנו הרבה
עמיחי כנרתי
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 224 אורחים