אסון מירון תשפ"א - אמונת חכמים

[גם כי אלך]

אחרי ל"ג בעומר תשפ"א:

התיישבתי לכתוב משהו על האסון הנורא שכלל ישראל חווה בל"ג בעומר במירון.

אני לוקח העט ביד וכותב "ביום המר והנמהר ל"ג בעומר..." ומחקתי, אי אפשר להגדיר כך יום הילולת רשב"י.

התלבטתי. איך מגדירים את היום של לג בעומר דהאי שעתא? מצד אחד "יום הילולת רשב"י" כל כך לא מתאים למה שקרה שם, אולי "היום שנהפך לאבל מחולינו" - כמו שראיתי כמה שהתבטאו כך, אבל זה גם לא ממש מוצדק לדעתי, למעשה שום דבר לא נשתנה מעצם היום, סגולת היום, גודל יקרת ערכו של היום לא עומדים על תנאי לפי המקרים שקורים בו.

עדיין לא מצאתי את ההגדרה הנכונה, אז נשאיר את זה כך.

וזהו בעצם הנקודה שרציתי לגעת.

בבוקר "ההוא" הסתובבתי בבית המדרש, כמו כולם, בהלם ושיתוק פנימי, קפוא מבלתי יכולת לעכל את הבשורות, ובתוך כך ראיתי אחד - שכנראה היה לו את הכוח להתאושש ולהתיישב מהר יותר - עומד עם כוס קפה ביד, ובעיניים כאובות הוא משתף את הציבור בתובנות ומסרים שצריכים לקחת מטרגדיה כזאת "בוא נהיה כנים, רבי שמעון בעט בנו בפרצוף, הוא דחף את כולנו מהמדרגות – הוא טען בפרצוף רציני - רבי שמעון מדבר איתנו במילים ברורות, הוא לא רוצה שנבוא אליו כך, אם לא הבנו את המסר עם כל הקורונה שעברנו... עד שלא ניתקן את הדבר הזה..."

לא שמעתי מה בדיוק נראה לדעתו שצריכים תיקון מיידי, אני יכול לשער שהוא דיבר או על האינטרנט וסמרטפונים או על מחלוקות בכלל ישראל, אולי לא לדבר בשעת התפילה, או משהו אחר.

הלכתי משם כי לא הייתי מסוגל לשמוע משפטים כאלה, רבי שמעון בעט בנו, דחף אותנו, לא רוצה שנבוא, רחמנא יצילנו. זה לא הרבי שמעון שאני מכיר.

כעבור כמה ימים וכלל ישראל בכל מקומות מושבותיהם קיבלו על עצמם דברים טובים, כולם רוצים בטוהר לב להבין את המסר, הבחנתי שלכולנו - כולל אני - יש בפנים 'דובר' שמדבר כאלו דיבורים, זה כבר לא רבי שמעון שהכרתי עד היום, הוא השתנה צורה.

עד היום היכרנו את רבי שמעון ככתף לסמוך עליו בכל עת, בפרט בשעת הדחק, תמיד אפשר לבוא אליו להתפרק ולשפוך את כל המשא שיושב על הלב, ורבי שמעון שומע, מרחם, מנחם ומעודד, לא משנה איך אנחנו נראים, רואים נפלאות, ישועות, ותמיד חוזרים משם מחוזקים, יש על מי לסמוך, הצדיק יכול לפטור את כל העולם מן הדין. הקב"ה העניק לצדיקים את הכח להמתיק את כל הדינים הכי קשים שבעולם, להפוך הכל ממר למתוק, לכולם.

והיום פתאום, הבהירות הזאת באמונת חכמים, קיבלה איזה סדק, אם דבר כזה יכול לקרות ביום שלו, במקום שלו, בליל שישי אחר חצות... הלב כבר לא כל כך סמוך ובטוח, כיצד ייתכן? אי אפשר לשקר את עצמינו, השכל לא סובל עובדות הפוכות בבת אחת, מוות זה דבר לא טוב, הצדיק זה דבר טוב, כדאי לסמוך עליו, ואצלו בגינה קרה דבר כזה. קשה מאוד.

והטרגדיה הזו שקרתה ללב של כלל ישראל, לאמונה התמימה וטהורה, היא גדולה ונוראי מאוד, 'אמונת חכמים' קיבלה חריץ, ועל פי רוב אפילו לא מודעים לזה.
אז מה עושים?
---
בין האחים הכי קדושים בהיסטוריה יש חילוקי דעות.

אהרן - האח הגדול, טוען שהוא לא ראוי לכהן ולשרת את השכינה שיורדת לשכון בתחתונים - בפעם הראשון מאז בריאת העולם, הוא אומר שידיו מלוכלכים בחטא הגדול ביותר, במישורין או בעיקופין הוא גרם חורבן נורא לעם ישראל ולבריאה כולה, אילולי חטא העגל הם היו נכנסים מיד לארץ ישראל וכבר נהיה תיקון השלם בשלימות, "אני אמרתי אלוקים אתם, בני עליון כולכם, אכן כאדם תמותון". ואין זה כבוד לשכינה שאדם כזה, יהיו הנבחר לכהן ולשרת שם לפני ולפנים - מסביר אהרן.

ומצד שני, משה - האח הקטן יותר - אומר לו, הקב"ה רוצה אותך, אוהב אותך, ובחר בך למרות כל מה שנעשה על ידך בעבר, ולא רק 'למרות' אלא דווקא 'בגלל זה' אתה נבחר, בגלל השברון לב והענווה - לכך נבחרת.

אהרן גם רגיל לשמוע מפי הקב"ה ציווים, הוא נביא גדול, אבל את זה הוא לא שמע, הוא לא ידע את רצון השם ית' בנושא, אהרן שומע את דברי אחיו והוא משתכנע, הקשיב לצדיק שגילה לו רצון השם, ומאמין ב'אמונת חכמים'.

ועם אמונה חזקה בלב הוא ניגש אל המזבח "ויקרב אהרן אל המזבח".

ואז באותו יום קרה אסון גדול למשפחת אהרן, שתים מבניו הקדושים נאספו, עלו למעלה.

כלל ישראל נחרדו מהטרגדיה הנוראה, ואצל אהרן יש לזה משמעות כפולה, אולי יש פה מסר? אז מי צדק?

הקב"ה אוהב אותי, בחר בי, ורוצה בעבודתי? או אולי לקלוט את הרמז הברור ולחזור אחורה?

"וידום אהרן" מן המחשבות האלה, הוא לא קולט שום 'רמז' ולא שום דבר אם הם סותרים את דברי הצדיק, להגיד שבחו של אהרן שלא הרהר אחרי דברי הצדיק גם אחרי "רמזים ברורים" מן השמים, ויאמינו בה' ובמשה.

יהדות לא נבנית על ידי מסרים ורמזים. יש תורה ברורה, והצדיקים מגלים את שבעים פניה. כל מילה שהצדיק אומר היא אמת ויציב וקיימת לעד, גם אם כל העולם יתהפך, לא 'נקלוט' מסרים שסותרים - גם בחוט השערה - את דברי הצדיקים.

-----
תקופה מאוחרת יותר.

יש מחלוקת גדולה בין גדולי הדור וחכמי התורה, הנידון הוא על פסוק מפורשת בתורה:

"לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה'". הרבה גדולי ופוסקי התורה של הדור טוענים שהתורה מכוונת כפשוטו, אסור לקבל שום גר או גיורת מעמון ומואב. ומהצד השני, יש כמה -בראשות זקן החכמים הרב ר' בועז -שמצהירים על קבלה שיש בידם עד משה רבינו מסיני, לדרוש "עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית", וא"כ מותר לקבל גיורת מעמים הללו.
החילוקי דעות הללו התמתח כשזה ירד ל'הלכה למעשה'.

הנה הגיעה אישה עמונית בשם רות ורצתה להתגייר, השאלה אם לקבל אותה או לא, וזאת שאלה יסודית עד למאוד, כי ההשלכות לכך יהיו נוגעות לכל העם, יהיו ילדים ודורות שלימים שיתערבו בין הקהל, ואם מתברר שאסור לקבל אותה, הרי זה חורבן עולם.

בגלל חומר העניין, היו אלו שרצו להחמיר, בטענה שאם מחמירים לא יהיו השלכות כה עמוקות, ס"ה אישה אחד, אבל להקל על צל ספק שאולי ע"פ תורה באמת אסור לה לבוא בקהל, כבר יהיו מאוחר מדי.

זקן החכמים הרב ר' בועז אמר בבהירות, אין לו ספק שכך קיבל איש מפי איש עד משה רבינו, עמוני ולא עמונית, וא"כ חייבין לקבל אותה כמו כל גוייה אחרת שתרצה להתגייר.
ומן הסתם הוא בעצמו עמד בראש וניהל את 'מעמד הגיור' של האישה המואבית. ובכל זאת עדיין היו גדולי התורה שפקפקו על הדבר, עד שאותו זקן עשה מעשה והוא בעצמו התחתן עם ה'הגיורת הטרייה' הזאת. וערכו החתונה ברוב פאר כמו שראוי לגדול הדור.

למחרת מליל החתונה, כלל ישראל נחרד לשמוע חדשות כואבות, שר וגדול נפל בישראל, הרב ר' בועז שבק חיים לכל חי...

ומה המסר מן השמים? מי צדק?

ידוע שהיה אחד, שמעי בן גרא שמו – שכנראה הבין בעצמו את הרמז שמנגד לחכמי התורה -גם אחר שלושה דורות הוא עדיין חירף וגידף את הנין של בועז, הוא טען בקול ובפרהסיא שהוא לא יהודי כשר, ואסור לו לבוא בקהל...

משם מופיע משיח בן דוד. מניסיונות קשים ועזים להאמין לחכמי ישראל, לדברי הצדיקים, שדבריהם חיים וקיימים. לא להתחשב בראיית העין, רק להתעקש ולהמשיך להאמין. שם נולד משיח בן דוד.

--
מבין כל השמועות ואמירות מכל מיני 'חוזים' למיניהם - שניסו להסביר את האסון הנורא, שמעתי בשם מישהו, שהיה אז בליל ל"ג בעומר דינים קשים מאוד על עם ישראל, ח"ו גזירות נוראות על הכלל, ורבי שמעון בכוחו הגדול 'פעל' שהוא המתיק את הדינים ב'רק' 45 נשמות, והציל את כלל ישראל.

האם זו האמת? אין לי מושג. אבל מה שאני כן יודע בברירות מה שרבי שמעון אמר: "א"ר חזקיה א"ר ירמיהו משום רשב"י, יכול אני לפטור את כל העולם כלו מן הדין, מיום שנבראתי ועד עתה" (סוכה מה, ב,).

זאת אומרת שיש לו את הכוח לפטור א ת כ ל ה ע ו ל ם כ ו ל ו מן הדין – בלי להקריב 45 קורבנות, אין דין אין משטין ואין מקטרג שהם חזקים יותר מרבי שמעון, עד שהוא יצטרך 'להתפשר' איתם ב 45 קורבנות, כדי שיעזבו את השאר...

רק מה? אז מה ההסבר? אין לי מושג, ואי אפשר לדעת.

בורא עולם הוא בלתי מוגבל ואין סופי, והשכל הקטן והמוגבל איננו יכול אפילו לנסות 'להבין' את דרכי הנהגתו. למה, איך, ומה המסר.

נכון שמצד אחד יש לנו דברי רבינו הרמב"ם (הל' תעניות פ"א), שעל כל צרה שבא על הציבור, ח"ו להגיד ש"דבר זה ממנהג בעולם אירה לנו, וצרה זו נקרה נקרית" וכו' אלא לחזור בתשובה עיי"ש.

אבל זה לא אומר כי מחובתנו תמיד לחתור ו'להבין' את דרכי הנהגת השם ית' וכוונתו, ולכל אחד ניתן להסיק מסקנות ולהחליט החלטות, כפי מה שנראה לשכלו. הרי "כי לא מחשבותי מחשבותיכם, ולא דרכי דרכיכם, נאום ה'".

אלא אחרי שמבינים שאי אפשר לשכל אנוש להבין כלום מעצמו. להסתכל בתורה, להאמין לדברי הצדיקים שבכל דור ודור, וכך נשפר את מעשינו - בזהירות יתירה לא לקבוע 'רמזים' שפוגעים בעצם הטוהר של אמונה הקדושה, ואמונת חכמים.

אמת - השכל לא סובל שני הפכים בבת אחת.

אבל 'אמונה' כן מסוגלת להכיל שני הפכים, להאמין בהשם, בטובו ורחמנותו, בגדולת הצדיקים, גם בזמן שעיניים רואות מציאות שלכאורה סותרת את זה.
יש לנו את הכח.

...גם אם כל העולם יתהפך, לא 'נקלוט' מסרים שסותרים את דברי הצדיקים...

שנזכה להאמין.

[email protected] : להערות

[קרית מלך]

כפתור ופרח!!!
יישר כוח.

[סגי נהור]

יהדות לא נבנית על ידי מסרים ורמזים.

מכאן:

אגב, יש בענין זה ווארט נפלא ויקר של הבעש"ט, על המסופר בגמרא (חגיגה ה, ב) "גברא דלא ידע מאי מחוי ליה במחוג יחוי קמי מלכא" (בתמיה), שממעשה זה למדנו שהעמידה לפני המלך דורשת מהאדם "להבין רמזים" גם כשאין אומרים לו את הדברים במפורש, כי "מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא, ואין דרך ארץ לדבר המלך עם שריו ועבדיו ויועציו כי אם ברמז, וכאשר גם עתה במלכות ישמעאל הנהגתו כך", ועל כן האדם "צריך לידע במחוג... שלא יהיו מכלל אלו הנאמר בהם אל תהיו כסוס כפרד אין הבין במתג ורסן". הביא הדברים בשמו בתוי"י פ' ראה, ומשם לכתר שם טוב סי' קמו.

ושמא יש בגישה שאתה מציג משום עקשות הפרד, "אין הבין במתג ורסן"...?
(אני שואל, לא קובע. ולא שזכיתי להבין את הרמז משמיא בעניננו)

[ברוז]

דברי התעוררות לג בעומר תשפא למחרת האסון הנורא במירון.pdf

(211.54 KiB) הורד 389 פעמים

[קרית מלך]

מהגה"צ רבי מרדכי זילבער מסטוטשין שליט"א

[איש_ספר]

אחרי ל"ג בעומר תשפ"א:

התיישבתי לכתוב משהו על האסון הנורא שכלל ישראל חווה בל"ג בעומר במירון.

אני לוקח העט ביד וכותב "ביום המר והנמהר ל"ג בעומר..." ומחקתי, אי אפשר להגדיר כך יום הילולת רשב"י.

התלבטתי. איך מגדירים את היום של לג בעומר דהאי שעתא? מצד אחד "יום הילולת רשב"י" כל כך לא מתאים למה שקרה שם, אולי "היום שנהפך לאבל מחולינו" - כמו שראיתי כמה שהתבטאו כך, אבל זה גם לא ממש מוצדק לדעתי, למעשה שום דבר לא נשתנה מעצם היום, סגולת היום, גודל יקרת ערכו של היום לא עומדים על תנאי לפי המקרים שקורים בו.

עדיין לא מצאתי את ההגדרה הנכונה, אז נשאיר את זה כך.

וזהו בעצם הנקודה שרציתי לגעת.

בבוקר "ההוא" הסתובבתי בבית המדרש, כמו כולם, בהלם ושיתוק פנימי, קפוא מבלתי יכולת לעכל את הבשורות, ובתוך כך ראיתי אחד - שכנראה היה לו את הכוח להתאושש ולהתיישב מהר יותר - עומד עם כוס קפה ביד, ובעיניים כאובות הוא משתף את הציבור בתובנות ומסרים שצריכים לקחת מטרגדיה כזאת "בוא נהיה כנים, רבי שמעון בעט בנו בפרצוף, הוא דחף את כולנו מהמדרגות – הוא טען בפרצוף רציני - רבי שמעון מדבר איתנו במילים ברורות, הוא לא רוצה שנבוא אליו כך, אם לא הבנו את המסר עם כל הקורונה שעברנו... עד שלא ניתקן את הדבר הזה..."

לא שמעתי מה בדיוק נראה לדעתו שצריכים תיקון מיידי, אני יכול לשער שהוא דיבר או על האינטרנט וסמרטפונים או על מחלוקות בכלל ישראל, אולי לא לדבר בשעת התפילה, או משהו אחר.

הלכתי משם כי לא הייתי מסוגל לשמוע משפטים כאלה, רבי שמעון בעט בנו, דחף אותנו, לא רוצה שנבוא, רחמנא יצילנו. זה לא הרבי שמעון שאני מכיר.

כעבור כמה ימים וכלל ישראל בכל מקומות מושבותיהם קיבלו על עצמם דברים טובים, כולם רוצים בטוהר לב להבין את המסר, הבחנתי שלכולנו - כולל אני - יש בפנים 'דובר' שמדבר כאלו דיבורים, זה כבר לא רבי שמעון שהכרתי עד היום, הוא השתנה צורה.

עד היום היכרנו את רבי שמעון ככתף לסמוך עליו בכל עת, בפרט בשעת הדחק, תמיד אפשר לבוא אליו להתפרק ולשפוך את כל המשא שיושב על הלב, ורבי שמעון שומע, מרחם, מנחם ומעודד, לא משנה איך אנחנו נראים, רואים נפלאות, ישועות, ותמיד חוזרים משם מחוזקים, יש על מי לסמוך, הצדיק יכול לפטור את כל העולם מן הדין. הקב"ה העניק לצדיקים את הכח להמתיק את כל הדינים הכי קשים שבעולם, להפוך הכל ממר למתוק, לכולם.

והיום פתאום, הבהירות הזאת באמונת חכמים, קיבלה איזה סדק, אם דבר כזה יכול לקרות ביום שלו, במקום שלו, בליל שישי אחר חצות... הלב כבר לא כל כך סמוך ובטוח, כיצד ייתכן? אי אפשר לשקר את עצמינו, השכל לא סובל עובדות הפוכות בבת אחת, מוות זה דבר לא טוב, הצדיק זה דבר טוב, כדאי לסמוך עליו, ואצלו בגינה קרה דבר כזה. קשה מאוד.

והטרגדיה הזו שקרתה ללב של כלל ישראל, לאמונה התמימה וטהורה, היא גדולה ונוראי מאוד, 'אמונת חכמים' קיבלה חריץ, ועל פי רוב אפילו לא מודעים לזה.
אז מה עושים?
---
בין האחים הכי קדושים בהיסטוריה יש חילוקי דעות.

אהרן - האח הגדול, טוען שהוא לא ראוי לכהן ולשרת את השכינה שיורדת לשכון בתחתונים - בפעם הראשון מאז בריאת העולם, הוא אומר שידיו מלוכלכים בחטא הגדול ביותר, במישורין או בעיקופין הוא גרם חורבן נורא לעם ישראל ולבריאה כולה, אילולי חטא העגל הם היו נכנסים מיד לארץ ישראל וכבר נהיה תיקון השלם בשלימות, "אני אמרתי אלוקים אתם, בני עליון כולכם, אכן כאדם תמותון". ואין זה כבוד לשכינה שאדם כזה, יהיו הנבחר לכהן ולשרת שם לפני ולפנים - מסביר אהרן.

ומצד שני, משה - האח הקטן יותר - אומר לו, הקב"ה רוצה אותך, אוהב אותך, ובחר בך למרות כל מה שנעשה על ידך בעבר, ולא רק 'למרות' אלא דווקא 'בגלל זה' אתה נבחר, בגלל השברון לב והענווה - לכך נבחרת.

אהרן גם רגיל לשמוע מפי הקב"ה ציווים, הוא נביא גדול, אבל את זה הוא לא שמע, הוא לא ידע את רצון השם ית' בנושא, אהרן שומע את דברי אחיו והוא משתכנע, הקשיב לצדיק שגילה לו רצון השם, ומאמין ב'אמונת חכמים'.

ועם אמונה חזקה בלב הוא ניגש אל המזבח "ויקרב אהרן אל המזבח".

ואז באותו יום קרה אסון גדול למשפחת אהרן, שתים מבניו הקדושים נאספו, עלו למעלה.

כלל ישראל נחרדו מהטרגדיה הנוראה, ואצל אהרן יש לזה משמעות כפולה, אולי יש פה מסר? אז מי צדק?

הקב"ה אוהב אותי, בחר בי, ורוצה בעבודתי? או אולי לקלוט את הרמז הברור ולחזור אחורה?

"וידום אהרן" מן המחשבות האלה, הוא לא קולט שום 'רמז' ולא שום דבר אם הם סותרים את דברי הצדיק, להגיד שבחו של אהרן שלא הרהר אחרי דברי הצדיק גם אחרי "רמזים ברורים" מן השמים, ויאמינו בה' ובמשה.

יהדות לא נבנית על ידי מסרים ורמזים. יש תורה ברורה, והצדיקים מגלים את שבעים פניה. כל מילה שהצדיק אומר היא אמת ויציב וקיימת לעד, גם אם כל העולם יתהפך, לא 'נקלוט' מסרים שסותרים - גם בחוט השערה - את דברי הצדיקים.

-----
תקופה מאוחרת יותר.

יש מחלוקת גדולה בין גדולי הדור וחכמי התורה, הנידון הוא על פסוק מפורשת בתורה:

"לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה'". הרבה גדולי ופוסקי התורה של הדור טוענים שהתורה מכוונת כפשוטו, אסור לקבל שום גר או גיורת מעמון ומואב. ומהצד השני, יש כמה -בראשות זקן החכמים הרב ר' בועז -שמצהירים על קבלה שיש בידם עד משה רבינו מסיני, לדרוש "עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית", וא"כ מותר לקבל גיורת מעמים הללו.
החילוקי דעות הללו התמתח כשזה ירד ל'הלכה למעשה'.

הנה הגיעה אישה עמונית בשם רות ורצתה להתגייר, השאלה אם לקבל אותה או לא, וזאת שאלה יסודית עד למאוד, כי ההשלכות לכך יהיו נוגעות לכל העם, יהיו ילדים ודורות שלימים שיתערבו בין הקהל, ואם מתברר שאסור לקבל אותה, הרי זה חורבן עולם.

בגלל חומר העניין, היו אלו שרצו להחמיר, בטענה שאם מחמירים לא יהיו השלכות כה עמוקות, ס"ה אישה אחד, אבל להקל על צל ספק שאולי ע"פ תורה באמת אסור לה לבוא בקהל, כבר יהיו מאוחר מדי.

זקן החכמים הרב ר' בועז אמר בבהירות, אין לו ספק שכך קיבל איש מפי איש עד משה רבינו, עמוני ולא עמונית, וא"כ חייבין לקבל אותה כמו כל גוייה אחרת שתרצה להתגייר.
ומן הסתם הוא בעצמו עמד בראש וניהל את 'מעמד הגיור' של האישה המואבית. ובכל זאת עדיין היו גדולי התורה שפקפקו על הדבר, עד שאותו זקן עשה מעשה והוא בעצמו התחתן עם ה'הגיורת הטרייה' הזאת. וערכו החתונה ברוב פאר כמו שראוי לגדול הדור.

למחרת מליל החתונה, כלל ישראל נחרד לשמוע חדשות כואבות, שר וגדול נפל בישראל, הרב ר' בועז שבק חיים לכל חי...

ומה המסר מן השמים? מי צדק?

ידוע שהיה אחד, שמעי בן גרא שמו – שכנראה הבין בעצמו את הרמז שמנגד לחכמי התורה -גם אחר שלושה דורות הוא עדיין חירף וגידף את הנין של בועז, הוא טען בקול ובפרהסיא שהוא לא יהודי כשר, ואסור לו לבוא בקהל...

משם מופיע משיח בן דוד. מניסיונות קשים ועזים להאמין לחכמי ישראל, לדברי הצדיקים, שדבריהם חיים וקיימים. לא להתחשב בראיית העין, רק להתעקש ולהמשיך להאמין. שם נולד משיח בן דוד.

--
מבין כל השמועות ואמירות מכל מיני 'חוזים' למיניהם - שניסו להסביר את האסון הנורא, שמעתי בשם מישהו, שהיה אז בליל ל"ג בעומר דינים קשים מאוד על עם ישראל, ח"ו גזירות נוראות על הכלל, ורבי שמעון בכוחו הגדול 'פעל' שהוא המתיק את הדינים ב'רק' 45 נשמות, והציל את כלל ישראל.

האם זו האמת? אין לי מושג. אבל מה שאני כן יודע בברירות מה שרבי שמעון אמר: "א"ר חזקיה א"ר ירמיהו משום רשב"י, יכול אני לפטור את כל העולם כלו מן הדין, מיום שנבראתי ועד עתה" (סוכה מה, ב,).

זאת אומרת שיש לו את הכוח לפטור א ת כ ל ה ע ו ל ם כ ו ל ו מן הדין – בלי להקריב 45 קורבנות, אין דין אין משטין ואין מקטרג שהם חזקים יותר מרבי שמעון, עד שהוא יצטרך 'להתפשר' איתם ב 45 קורבנות, כדי שיעזבו את השאר...

רק מה? אז מה ההסבר? אין לי מושג, ואי אפשר לדעת.

בורא עולם הוא בלתי מוגבל ואין סופי, והשכל הקטן והמוגבל איננו יכול אפילו לנסות 'להבין' את דרכי הנהגתו. למה, איך, ומה המסר.

נכון שמצד אחד יש לנו דברי רבינו הרמב"ם (הל' תעניות פ"א), שעל כל צרה שבא על הציבור, ח"ו להגיד ש"דבר זה ממנהג בעולם אירה לנו, וצרה זו נקרה נקרית" וכו' אלא לחזור בתשובה עיי"ש.

אבל זה לא אומר כי מחובתנו תמיד לחתור ו'להבין' את דרכי הנהגת השם ית' וכוונתו, ולכל אחד ניתן להסיק מסקנות ולהחליט החלטות, כפי מה שנראה לשכלו. הרי "כי לא מחשבותי מחשבותיכם, ולא דרכי דרכיכם, נאום ה'".

אלא אחרי שמבינים שאי אפשר לשכל אנוש להבין כלום מעצמו. להסתכל בתורה, להאמין לדברי הצדיקים שבכל דור ודור, וכך נשפר את מעשינו - בזהירות יתירה לא לקבוע 'רמזים' שפוגעים בעצם הטוהר של אמונה הקדושה, ואמונת חכמים.

אמת - השכל לא סובל שני הפכים בבת אחת.

אבל 'אמונה' כן מסוגלת להכיל שני הפכים, להאמין בהשם, בטובו ורחמנותו, בגדולת הצדיקים, גם בזמן שעיניים רואות מציאות שלכאורה סותרת את זה.
יש לנו את הכח.

...גם אם כל העולם יתהפך, לא 'נקלוט' מסרים שסותרים את דברי הצדיקים...

שנזכה להאמין.

[email protected] : להערות

שאלת תם, האם הסגנון הזה על ר"ש המחבק והמנחם, המשפיע והמפרנס, וכו' וכו', הוא רווח בספרי חסידות שלפני המלחמה למשל ? {כמו תמיד ישנן ביטויים יוצאי דופן, אני שואל על סגנון נפוץ ומקובל} או שימיו כימי חשיבות החלאקה במירון, שממנהג עממי הפך ל'יסוד היסודות של ילדי ישראל' כלשונו הזהב של כתב המבשר בהשתפך עליו נפשו.

[קרית מלך]

הנוסח הזה כמדומני קיים רק בחסידות מסויימת מאד וגם שם התעצם ביותר רק בדור האחרון.

[סגי נהור]

חסידות לפני המלחמה מאן דכר שמה? יש לברר אם זהו סגנון רווח בקרב העולים למירון מימים ימימה, אם מבני הישוב הישן, אם מיוצאי צ"א וכו'.
דומה שרגשי הלב כלפי ציון רשב"י היו מעין הנזכר, אלא שבעבר לא נהגו / לא ידעו לנסח את רגשי הלב בכתב (וזה באמת חידוש דורנו...).
הכרתי אשה מבוגרת שהיתה מבאי הילולא דרשב"י בשנים קדמוניות. בתקופת הדמדומים של סוף חייה, כשאך בקושי זיהתה את בני משפחתה הקרובים ביותר, ידעה המטפלת הגויה שכדי לעוררה לחיים קמעא על מנת שתאכל וכיו"ב, עליה להשמיע לה מניגוני מירון...

[עזריאל ברגר]

לגבי "רבי שמעון המחבק והמנחם" וכו', צריך לזכור שצדיקים דומין לבוראם (ובפרט "מאן פני האדון הוי' - דא רשב"י), והקב"ה הוא גם "א-ל רחום וחנון" וגם "א-ל קנא ונוקם".
ובפרט על רשב"י בל"ג בעומר - כתוב שהוא הקפיד על מי שלא נהג כראוי ביום שמחתו וכו' ונענש בפטירת א' מקרוביו (לא חשובים פרטי הסיפור, רק רציתי להביא הוכחה שרשב"י הוא לא דמות חדגונית כפי שחושבים אנשים פתאים).

[איש_ספר]

שיא השיאים (לע"ע)

גאב"ד מאקאווא שהגיע אתמול לתפילה במקומות הקדושים בירושלים הגיע לקברם של קדושי מירון האחים יהושע ומשה נתן נטע אנגלרד ז"ל שנהרגו בהילולת הרשב"י בשנה שעברה. הגאב"ד יחד עם אבי המשפחה והמלווים שרו 'בר יוחאי' על יד קברם. צפו בוידאו מרגש

[יעקל]

לגבי ר"ש שיכול לפטור את כל הע"כ מן הדין - מעניין שלא מזכירים אותו בעת תקיעת שופר של ר"ה, או בברכת הזכרונות בתפילת המוסף לקראת חתימת הברכה.

(פעם ראיתי שבנוסח הסליחות של חודש אלול אצל חלק מעדה"מ, מוסיפים "עננו בזכותיה דבר יוחאי עננו")

ואגב, למה מביאים רק פסקי תנ"ך ותשב"כ ולא מאמרי חז"ל תנו"א ...

[ישראליק]

על "וכל באי עולם עוברים לפניך כבני מרו"ן" אומרים דורשי רשומות שזה מזכיר זכות הרשב"י הטמון במירון

כן איתא מהרבה מחברים, לדוגמא בשער יששכר, מאמרי חודש אייר; בספר מגדלות מרקחים, מועדים, ליקוטים, עמוד טז; ועוד

[דמשק]

שיא השיאים (לע"ע)

גאב"ד מאקאווא שהגיע אתמול לתפילה במקומות הקדושים בירושלים הגיע לקברם של קדושי מירון האחים יהושע ומשה נתן נטע אנגלרד ז"ל שנהרגו בהילולת הרשב"י בשנה שעברה. הגאב"ד יחד עם אבי המשפחה והמלווים שרו 'בר יוחאי' על יד קברם. צפו בוידאו מרגש

הם אחיינים שלו.

[יעקל]

על "וכל באי עולם עוברים לפניך כבני מרו"ן" אומרים דורשי רשומות שזה מזכיר זכות הרשב"י הטמון במירון

אף פעם לא שמעתי, נשמע לי קצת רחוק, מדרך הפשט עכ"פ...

[ישראליק]

על "וכל באי עולם עוברים לפניך כבני מרו"ן" אומרים דורשי רשומות שזה מזכיר זכות הרשב"י הטמון במירון

אף פעם לא שמעתי, נשמע לי קצת רחוק, מדרך הפשט עכ"פ...

על זה כבר אמרו גם דורשי רשומות, שאחד מהתועליות של דרך הפלפול היא ללמד זכות כשלא יכולים בדרך הפשט, ודוק

[איש_ספר]

שיא השיאים (לע"ע)

גאב"ד מאקאווא שהגיע אתמול לתפילה במקומות הקדושים בירושלים הגיע לקברם של קדושי מירון האחים יהושע ומשה נתן נטע אנגלרד ז"ל שנהרגו בהילולת הרשב"י בשנה שעברה. הגאב"ד יחד עם אבי המשפחה והמלווים שרו 'בר יוחאי' על יד קברם. צפו בוידאו מרגש

הם אחיינים שלו.

ולכן מה? ואם היו מתים בחתונה, בקריסת אולם השמחות, היו שרים על הקבר שלהם עוד ישמע בערי יהודה וכו'?
אבל כבר אמר מי שאמר, "רשב"י בחר אותם בפינצטה", קרבנות רשב"י, אדם מביא קרבנו היום ונסכיו לאחר זמן.

[דמשק]

שיא השיאים (לע"ע)

גאב"ד מאקאווא שהגיע אתמול לתפילה במקומות הקדושים בירושלים הגיע לקברם של קדושי מירון האחים יהושע ומשה נתן נטע אנגלרד ז"ל שנהרגו בהילולת הרשב"י בשנה שעברה. הגאב"ד יחד עם אבי המשפחה והמלווים שרו 'בר יוחאי' על יד קברם. צפו בוידאו מרגש

הם אחיינים שלו.

ולכן מה? ואם היו מתים בחתונה, בקריסת אולם השמחות, היו שרים על הקבר שלהם עוד ישמע בערי יהודה וכו'?

חשבתי שאתה מדבר על עצם הגעתו לשם.

כמדומני שמי שמכיר את ר"ש מאקאווער - לא יתפלא לשמוע שהוא שר שם עוד ישמע.

[איש_ספר]

על "וכל באי עולם עוברים לפניך כבני מרו"ן" אומרים דורשי רשומות שזה מזכיר זכות הרשב"י הטמון במירון

כן איתא מהרבה מחברים, לדוגמא בשער יששכר, מאמרי חודש אייר; בספר מגדלות מרקחים, מועדים, ליקוטים, עמוד טז; ועוד

באזני שמעתי היום שידור מאיזו 'ישיבת מקובלים' שבהר מירון, שרו שם, "היום הרת עולם". כמאן מצלינן?

[ישראליק]

על "וכל באי עולם עוברים לפניך כבני מרו"ן" אומרים דורשי רשומות שזה מזכיר זכות הרשב"י הטמון במירון

כן איתא מהרבה מחברים, לדוגמא בשער יששכר, מאמרי חודש אייר; בספר מגדלות מרקחים, מועדים, ליקוטים, עמוד טז; ועוד

באזני שמעתי היום שידור מאיזו 'ישיבת מקובלים' שבהר מירון, שרו שם, "היום הרת עולם". כמאן מצלינן?

לא מצלינן אתרתי, איתיר מאן דכר שמי'

[ליטוואק פון בודאפעסט]

דיון הזוי ביותר

רשב"י 'יכול' לפטור את כל העולם. אז למה יש דין בעולם? למה אין יותר מרחמים?
הוא לא אמר שיכול לפטור את אלו הבאים לקברו, אלא את כל העולם.
בדיוק כמו שלא פטר את הרוגי הנאצים מן הדין, כמו"כ לא פטר את אלו הרוגי מירון מן הדין.

אדרבא, הואיל וגדולי ישראל מדברים ברורות, ורשב"י לא דיבר ברורות כלל על ההגעה לקברו, זה ראיה להיפך.

איך הופכים דברי א"ח על פיהם!

[רציני]

שיא השיאים (לע"ע)

גאב"ד מאקאווא שהגיע אתמול לתפילה במקומות הקדושים בירושלים הגיע לקברם של קדושי מירון האחים יהושע ומשה נתן נטע אנגלרד ז"ל שנהרגו בהילולת הרשב"י בשנה שעברה. הגאב"ד יחד עם אבי המשפחה והמלווים שרו 'בר יוחאי' על יד קברם. צפו בוידאו מרגש

הם אחיינים שלו.

ולכן מה? ואם היו מתים בחתונה, בקריסת אולם השמחות, היו שרים על הקבר שלהם עוד ישמע בערי יהודה וכו'?

חשבתי שאתה מדבר על עצם הגעתו לשם.

כמדומני שמי שמכיר את ר"ש מאקאווער - לא יתפלא לשמוע שהוא שר שם עוד ישמע.

מנהג מרוקו בנתיבות המערב (עמוד שט): כח נהגו בהלוית איש זקן שנפטר בשיבה טובה לשורר בר יוחאי ו"יגדל אלוקים חי במקום יושב בסתר וכדו'.
במקורות כתב: כן המנהג בכמה מקומות וכן מנהג יהודי לוב וכמובא בספר אור יהל דיני אבלות סעיף ה'.
ובטעמים כתב: והטעם משום שזכה לשיבה טובה וכבר נאמר עטרת זקנים שיבה וחזקה עליו שזכה לקיים אחת המצוות המסוגלת לאריכות ימים כהלכה