בין אדם לחבירו ובין ישראל לעמים

[עושה חדשות]

הרבה ממצוות התורה עוסקות ביחס הנכון שבין אדם לחבירו, סור מרע ועשה טוב.
ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה, ועל רגל אחת מאן דסאני עלך וכו'.
מה ה' דורש ממך? עשות משפט ואהבת חסד.
מי יגור באוהליך? לא עשה לריעהו רעה.
וכו'.

אמנם רוב ככל המצוות האלו עוסקות דוקא ביחסים הטובים שבתוך המשפחה היהודית,
ואהבת לרעך, לא תיקום את בני עמך, וכו'
לעומת זאת הרי לנכרי תשיך, וגזל עכו"ם אולי אפילו מותר.
ח"ו לתת לו מתנת חינם, לא תעשה.
משיב אבידה לגוי? לא יאבה ה' סלוח לו.
כל אימת שאין בזה משום איבה או דרכי שלום, אין לנו שום ציווי בתורה לחייך אליו ולפרגן לו.

כמדומה שלא מצינו שום שבח בדברי חז"ל על היהודי הנחמד
החדור באהבת האדם, ואוהב כל אדם באשר הוא.
כל מעלת באדל"ח היא רק כאשר היא מופנית לבני העם היהודי,
עכ"פ משעה שניתנה תורה.

אבל יש כמה אפשרויות לבאר זאת, האם משום מעלת ישראל או משום שפלות הגויים.
דהיינו, אפ"ל שאין שום מטרה של "אהבה בין בני אדם" סתם כך מתוך נחמדות ומידות טובות,
וכל הענין הוא רק בעשיית טוב למי ששייך לעם הנבחר, עם שאיתך בתורה ומצוות.
אפ"ל עוד שהמטרה בזה היא לאחד את כל העם הנבחר, ע"י אהבה ואחווה.
ורצון האב על בניו ורצון המלך על עבדיו שיהיו אוהבים ומכבדים זה את זה.
ועוד כיו"ב.

או לאידך גיסא.
ודאי צריך להיות אנושי ונחמד, ובוודאי חסד זה לא רק בתוך המשפחה,
אבל הגויים הם כאלו רעים שזה ממש לא טוב שיהיה להם טוב,
ועכ"פ מזמן שהם נדחו מלהיות קרובים לה', הם נעשו שליליים ודחויים.
כמובן אסור סתם לפגוע בהם וגם לא כדאי לריב איתם בחינם,
אבל זה יחסי שכינות קרירים ומאופקים, אפס אהבה.

יתכן גם שהצורך להיבדל מהגויים, בכדי לא ללמוד ממעשיהם
הוא הסיבה לשוני הגדול ולשמירת המרחק.
ויתכן להוסיף בזה עוד הגדרות.

אשמח להיכנס לדיון על סמך דברים מבוססים.

[שיבר]

כמדומה שלא מצינו שום שבח בדברי חז"ל על היהודי הנחמד
החדור באהבת האדם, ואוהב כל אדם באשר הוא.
כל מעלת באדל"ח היא רק כאשר היא מופנית לבני העם היהודי,
עכ"פ משעה שניתנה תורה.

אנא דף היומי גריסנא:

ברכות יז.

מרגלא בפומיה דאביי: לעולם יהא אדם ערום ביראה, מענה רך משיב חמה ומרבה שלום עם אחיו ועם קרוביו ועם כל אדם, ואפילו עם נכרי בשוק, כדי שיהא אהוב למעלה ונחמד למטה, ויהא מקובל על הבריות. אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הקדימו אדם שלום מעולם ואפילו נכרי בשוק

[סעדיה]

ספר הברית ח"ב מאמר י"ג

[דרומי]

לגבי חלק מהדברים שציין הרב עו"ח לענין היחס לגוים - יש להעיר:

כאשר מדובר בעניני ממון, יש כלל 'התורה חסה על ממונם של ישראל'. ואכן התורה רואה ענין שליהודים יהיה כסף ויעשו אתו דברים טובים (ובספה"ק מדובר על כך שממונו של יהודי קשור לשורש נשמתו ועל כן אסור לו לוותר עליו).

ולכן התורה בהחלט רואה ענין בזה שיהודי מרויח על חשבון הגוי, 'לנכרי תשיך וגו'', וכן לוקח את אבידת הגוי וכו' - כי יש מטרה וענין בזה שממונו של יהודי לא ילך לאיבוד, ולכן כל עוד זה בדרך מותרת (ולא בדרך של גניבה ומרמה) אסור ליהודי לוותר על ממון שיש לו זכות בו לטובת הגוי.

[ישא ברכה]

כמה הערות שקרובות לנושא

1. לכאורה יש הבדל בין מצוות של אהבה והתנהגות חברתית מיוחדת לבין מצוות של חסד, וכן למצוות שענינם לא לעשות רע לבני אדם אחרים.
2. דבר ברור שמצוות האהבה, הם יחודיות לעם ה'. הם לא בהכרח מצוות אנושיות ולפעמים אפילו קשה להבין אותם (כל רעך כמוך? ובאמת העומק שלהם יתכן והוא בין אדם למקום ולא בן אדם לחבירו). וכאן בהחלט אפשר לבחור ממגוון ההסברים שכתב הרב עו"ח.
3. המורכבות הרעיונית לדעתי היא מהחסד ומטה (כלומר העשה טוב לגויים, והסור מרע לגויים). בזה יש מורכבות, מצד אחד אנחנו גדלים על כך שה' הוא הטוב ומטיב, וגם לכאורה יש הגיון לכל הפחות שלא לעשות רע לבריות. גם בתורה אנחנו מוצאים הרבה את ענין החסד לכל הבריות, ואפילו על סדום אברהם אבינו התפלל להצילם. וכן בנביאים ובכתובים החסד מופיע גם בענין כללי. (ויפה דקדק הרב עו"ח לכתוב בדבריו לאחר נתינת התורה).
4. כאשר נצטווינו במצות והלכת בדרכיו (להרמב"ם ודעימיה) להיות כמו הבורא ית' מה הוא רחום וכו' קשה לומר שהמצוה נאמרה רק כלפי ישראל ולא כלפי כל הבריות, והרי ורחמיו על כל מעשיו, ולא יהיו שאר הבריות פחותים מבעלי חיים (אם לא שחטאו, ראה להלן).
5. כמו כן ידוע מאמר חז"ל חביב אדם שנברא בצלם, וההבנה הפשוטה היא שבא לומר שלכל אדם באשר הוא יש חשיבות שנברא בצלם.
6. אבל אכן בחז"ל אנחנו מוצאים שרוב המצוות בין אדם לחבירו אינם קיימות אצל הגוי, אם לא משום דרכי שלום. וכן הלכות שאסור לרפאותם ועוד כהנה.
7. לצורך כך יש לברר האם הלכות אלו נאמרו על כל מי שאינו יהודי. ואם אני לא טועה אז יש הבדלים בין גר תושב, בן נח, ועובד עבודה זרה. גר תושב דינו כישראל לכל מצוות בין אדם לחבירו אלא שישראל קודמים. בן נח שאינו גר תושב (כלומר מקיים ז' מצוות ב"נ. הגדרה שלכאורה נכונה על חלקים נרחבים מהגויים בימינו) דינם תלוי, זכורני שיש בזה שיטות שונות בראשונים, לפגוע בו סתם לכאורה ודאי שאסור, ויתכן גם שמצות והלכת בדרכיו קיימת אף עליו. עובד ע"ז אין בו כל דיני בן אדם לחבירו, ויתכן שגם מותר להורגו.
8. נמצא שאמנם בוודאי ישראל יש להם מעמד מיוחד וחסר כל השוואה לאומות העולם (ואין בזה גזענות שהרי עם ישראל פתוח לכל מי שרוצה להצטרף, והיחס המיוחד קיים בעיקר לעובדי ה' - שעמך בתורה ובמצוות). אבל החסד במהותו הוא על כל הבריות שהתנהגותם הגונה, עם שתי דרגות בסיסיות, גר תושב ובן נח שמקיים מצוותיו.

[יושב ירושלים]

ברמב"ם [מלכים י, יב]:

שני עכו"ם שבאו לפניך לדון בדיני ישראל, ורצו שניהן לדון דין תורה דנין, האחד רוצה והאחד אינו רוצה אין כופין אותו לדון אלא בדיניהן, היה ישראל ועכו"ם אם יש זכות לישראל בדיניהן דנין לו בדיניהם, ואומרים לו כך דיניכם, ואם יש זכות לישראל בדינינו דנין לו דין תורה ואומרים לו כך דינינו, ויראה לי שאין עושין כן לגר תושב אלא לעולם דנין לו בדיניהם, וכן יראה לי שנוהגין עם גרי תושב בדרך ארץ וגמילות חסדים כישראל, שהרי אנו מצווין להחיותן שנאמר לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה, וזה שאמרו חכמים אין כופלין להן שלום בעכו"ם לא בגר תושב, אפילו העכו"ם צוו חכמים לבקר חוליהם, ולקבור מתיהם עם מתי ישראל, ולפרנס ענייהם בכלל עניי ישראל, מפני דרכי שלום, הרי נאמר טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו, ונאמר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.

ןצע"ג הקשר בין 'מפני דרכי שלום' ל'רחמיו על כל מעשיו', ואולי מש"כ 'רחמיו על כל מעשיו' אינו ביאור על הדין של 'מפרנסין עניי גויים' אלא על ההלכה שחידש שבגר תושב יש מצווה לנהוג בו בגמ"ח כישראל, אבל באמת אין מובן כ"כ מה הראיה ממה ש'צוו חכמים לבקר חוליהם וכו' שהוא מפני דרכי שלום בעלמא להלכה זו, וצ"ת בכל זה.

[אפרים זלמן]

מעניין היה לדעת כיצד התנהג רביה"ק עם אנטונינוס
===
תודה רב עו"ח על פתיחת הדיון
למה האשכול לא בבית המדרש???

[יתר10]

או לאידך גיסא.
ודאי צריך להיות אנושי ונחמד, ובוודאי חסד זה לא רק בתוך המשפחה,
אבל הגויים הם כאלו רעים שזה ממש לא טוב שיהיה להם טוב,
ועכ"פ מזמן שהם נדחו מלהיות קרובים לה', הם נעשו שליליים ודחויים.


אשמח להיכנס לדיון על סמך דברים מבוססים.

ב"ק לח עמוד א. ראה ויתר גוים. אבל שם מיירי רק על עניני ממונות

[שומע ומשמיע]

המהר"ל בבאה"ג באר ז' מבאר את גזל הגוי שהוא דוקא כשהם עובדי ע"ז [קשה לומר שהאו לא התכוון לזה באמת], עפ"י הגמ' בב"ק עמד ויתר גויים.

אמנם הוא עדיין לא מבאר למה חיובי החסד נאמרו דוקא לישראל.

לא מצאתי דברים מפורשים, אבל ככלל נראה להבחין בין שתי מחלקות.

יש את המצוות המעשיות ויש את החיובים הכלליים על מידות ועל לנהוג בצדק.
המצוות שבאל"ח הם נתבעות על ידי החבר, וכדברי הרא"ש ריש פאה שבבאל"ח מקיים רצון שנים. וזה מחוייב דוקא על ידי גברא חשוב ושיש לך עסק איתו.

לעומת זאת החיוב שנתבע מצד האדם עצמו להיות טוב ונחמד וגם צודק, לכאורה כלול בזה גם היחס לגוי ולא גרע מבע"ח, וכמו שהביאו לענין הקדמת שלום.

[שייף נפיק]

אחת ה''בעיות'' שהפריעו לגויים היה הריבית שלישראל זה איסור חמור ואילו לגויים היהודים הלוו בריבית.
אינני זוכר כעת אבל אחד מגדולי רבותינו האחרונים ממפרשי התורה מסביר רעיון יפה - שגם ראש של גוי אמור לקלוט - שזה כמו חברה מסוימת שדואגת למנויי החברה. ראיתי את הדברים לפני הרבה שנים וכעת איני זוכר, כמדומה שזה עונה על ענינים רבים.

[לעולם יהיה אדם]

צע"ג הקשר בין 'מפני דרכי שלום' ל'רחמיו על כל מעשיו',

זה בדיוק זה, דרכי שלום זה לחיות עם אנשים ביחסים טובים ולרחם עליהם.
אולי אתה מתבלבל עם "מפני איבה"?

[שייף נפיק]

לא רק שמצינו מקומות שלא צריך להטיב לגוי אלא גם שאסור, נאמר ''לא תחנם''. והמחזיר אבידה לגוי עליו הכתוב אומר למען ספות הרווה את הצמאה.

אחת ה''בעיות'' שהפריעו לגויים היה הריבית שלישראל זה איסור חמור ואילו לגויים היהודים הלוו בריבית.
אינני זוכר כעת אבל אחד מגדולי רבותינו האחרונים ממפרשי התורה מסביר רעיון יפה - שגם ראש של גוי אמור לקלוט - שזה כמו חברה מסוימת שדואגת למנויי החברה. ראיתי את הדברים לפני הרבה שנים וכעת איני זוכר, כמדומה שזה מיישב כמה ענינים.

[לבי במערב]

. . אינני זוכר כעת אבל אחד מגדולי רבותינו האחרונים ממפרשי התורה מסביר רעיון יפה - שגם ראש של גוי אמור לקלוט - שזה כמו חברה מסוימת שדואגת למנויי החברה. ראיתי את הדברים לפני הרבה שנים וכעת איני זוכר, כמדומה שזה מיישב כמה ענינים.

היא הערה שנוספה מפחד הצענזאר בשו"ע יו"ד סי' קנט (בשוה"ג).
וב'ויקיטקסט' העתיקוה כסדר, ולא חלו ולא הרגישו...

[שומע ומשמיע]

לא רק שמצינו מקומות שלא צריך להטיב לגוי אלא גם שאסור, נאמר ''לא תחנם''. והמחזיר אבידה לגוי עליו הכתוב אומר למען ספות הרווה את הצמאה.

אחת ה''בעיות'' שהפריעו לגויים היה הריבית שלישראל זה איסור חמור ואילו לגויים היהודים הלוו בריבית.
אינני זוכר כעת אבל אחד מגדולי רבותינו האחרונים ממפרשי התורה מסביר רעיון יפה - שגם ראש של גוי אמור לקלוט - שזה כמו חברה מסוימת שדואגת למנויי החברה. ראיתי את הדברים לפני הרבה שנים וכעת איני זוכר, כמדומה שזה מיישב כמה ענינים.

המהר"ל אומר בצורה יותר מהותית, שרבית היא סתירה לאחווה.

[עושה חדשות]

המש"ח בפ' קדושים מרחיב בכמה אופנים לבאר את הפס' "ואהבת לרעך כמוך אני השם", חלק מהפי' נוגעים ישירות לעניננו, יעוי"ש.

[עושה חדשות]

דעת תורה רבי ירוחם ממיר.png (25.68 KiB) נצפה 7296 פעמים

[תפוזי]

הרמב"ם כותב (הל' גזלה ואבדה יא,ג) שהאיסור להחזיר אבידה לגוי הוא "משום שהוא מחזיק ידי רשעי עולם".

[עושה חדשות]

אי' בחז"ל -
רבי עקיבא אומר: 'ואהבת לרעך כמוך' זה כלל גדול בתורה. בן עזאי אומר זה ספר תולדות אדם - זה כלל גדול יותר. שלא תאמר הואיל ונתבזיתי יתבזה עמי חברי. אם עשית כן, דע למי אתה מבזה, בדמות אלקים עשה אותו.

לכאו' בן עזאי הוסיף על ר"ע רק את הנפק"מ של 'הואיל ונתבזיתי', אבל יש מקום לומר עוד שהציווי של ואהבת לרעך כמוך כולל רק ישראל, ואילו החיוב שמחמת "בצלם אלוקים" כולל גם גויים.

ולהדיא אמר ר"ע במס' אבות-
חביב אדם שנברא בצלם, חבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם, שנאמר כי בצלם אלהים עשה את האדם. חביבין ישראל שנקראו בנים...
ומשמע בפירוש דהחביבות של נברא בצלם אינה שייכת דוקא לישראל.

[ישא ברכה]

אי' בחז"ל -
רבי עקיבא אומר: 'ואהבת לרעך כמוך' זה כלל גדול בתורה. בן עזאי אומר זה ספר תולדות אדם - זה כלל גדול יותר. שלא תאמר הואיל ונתבזיתי יתבזה עמי חברי. אם עשית כן, דע למי אתה מבזה, בדמות אלקים עשה אותו.

לכאו' בן עזאי הוסיף על ר"ע רק את הנפק"מ של 'הואיל ונתבזיתי', אבל יש מקום לומר עוד שהציווי של ואהבת לרעך כמוך כולל רק ישראל, ואילו החיוב שמחמת "בצלם אלוקים" כולל גם גויים.

ולהדיא אמר ר"ע במס' אבות-
חביב אדם שנברא בצלם, חבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם, שנאמר כי בצלם אלהים עשה את האדם. חביבין ישראל שנקראו בנים...
ומשמע בפירוש דהחביבות של נברא בצלם אינה שייכת דוקא לישראל.

וכעין איסור רציחה של בני נח, 'שפך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלהים'

[בברכה המשולשת]

אי' בחז"ל -
רבי עקיבא אומר: 'ואהבת לרעך כמוך' זה כלל גדול בתורה. בן עזאי אומר זה ספר תולדות אדם - זה כלל גדול יותר. שלא תאמר הואיל ונתבזיתי יתבזה עמי חברי. אם עשית כן, דע למי אתה מבזה, בדמות אלקים עשה אותו.

לכאו' בן עזאי הוסיף על ר"ע רק את הנפק"מ של 'הואיל ונתבזיתי', אבל יש מקום לומר עוד שהציווי של ואהבת לרעך כמוך כולל רק ישראל, ואילו החיוב שמחמת "בצלם אלוקים" כולל גם גויים.

ולהדיא אמר ר"ע במס' אבות-
חביב אדם שנברא בצלם, חבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם, שנאמר כי בצלם אלהים עשה את האדם. חביבין ישראל שנקראו בנים...
ומשמע בפירוש דהחביבות של נברא בצלם אינה שייכת דוקא לישראל.

יעויין בדברי מרנא המהר"ל באבות שם, שצלם אלקים הוא רק לישראל, ואדם שם הוא רק ישראל.
(וכן הוא בדברי האר"י הקדוש בדרושי הצלם, והרחיב בזה מרנא הגר"ח מוולוז'ין בשער א' בנפה"ח)
ונכב"ב

[אליעזר ג]

הרבה ממצוות התורה עוסקות ביחס הנכון שבין אדם לחבירו, סור מרע ועשה טוב.
ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה, ועל רגל אחת מאן דסאני עלך וכו'.
מה ה' דורש ממך? עשות משפט ואהבת חסד.
מי יגור באוהליך? לא עשה לריעהו רעה.
וכו'.

אמנם רוב ככל המצוות האלו עוסקות דוקא ביחסים הטובים שבתוך המשפחה היהודית,
ואהבת לרעך, לא תיקום את בני עמך, וכו'
לעומת זאת הרי לנכרי תשיך, וגזל עכו"ם אולי אפילו מותר.
ח"ו לתת לו מתנת חינם, לא תעשה.
משיב אבידה לגוי? לא יאבה ה' סלוח לו.
כל אימת שאין בזה משום איבה או דרכי שלום, אין לנו שום ציווי בתורה לחייך אליו ולפרגן לו.

כמדומה שלא מצינו שום שבח בדברי חז"ל על היהודי הנחמד
החדור באהבת האדם, ואוהב כל אדם באשר הוא.
כל מעלת באדל"ח היא רק כאשר היא מופנית לבני העם היהודי,
עכ"פ משעה שניתנה תורה.

אבל יש כמה אפשרויות לבאר זאת, האם משום מעלת ישראל או משום שפלות הגויים.
דהיינו, אפ"ל שאין שום מטרה של "אהבה בין בני אדם" סתם כך מתוך נחמדות ומידות טובות,
וכל הענין הוא רק בעשיית טוב למי ששייך לעם הנבחר, עם שאיתך בתורה ומצוות.
אפ"ל עוד שהמטרה בזה היא לאחד את כל העם הנבחר, ע"י אהבה ואחווה.
ורצון האב על בניו ורצון המלך על עבדיו שיהיו אוהבים ומכבדים זה את זה.
ועוד כיו"ב.

או לאידך גיסא.
ודאי צריך להיות אנושי ונחמד, ובוודאי חסד זה לא רק בתוך המשפחה,
אבל הגויים הם כאלו רעים שזה ממש לא טוב שיהיה להם טוב,
ועכ"פ מזמן שהם נדחו מלהיות קרובים לה', הם נעשו שליליים ודחויים.
כמובן אסור סתם לפגוע בהם וגם לא כדאי לריב איתם בחינם,
אבל זה יחסי שכינות קרירים ומאופקים, אפס אהבה.

יתכן גם שהצורך להיבדל מהגויים, בכדי לא ללמוד ממעשיהם
הוא הסיבה לשוני הגדול ולשמירת המרחק.
ויתכן להוסיף בזה עוד הגדרות.

אשמח להיכנס לדיון על סמך דברים מבוססים.

יש הנהגה של סור מרע שהיא בעקרון משותפת לכולם והייתה נהוגה בין הגויים לבין עצמם לפחות להלכה . גם שבע מצוות בני נח בין אדם לחבירו הן סור מרע ללא עשה טוב .
יש הנהגה של עשה טוב, חסד להחיות את אחיך להלוות לו ללא ריבית וכדומה שכעקרון לא הייתה נהוגה וודאי לא כהנהגה מחייבת, ברוב ימות העולם על פי רוב, בין הגויים לבין עצמם, או בינם לבין ישראל מצדם ואין שום סיבה שהתורה תכפה על ישראל לנהוג בגויים שלא קיבלו על עצמם לקיים שבע מצוות בני נח אינם מקיימים את תכליתם ואף פועלים נגדה ומאבדים את זכותם לחיות בעולם, יותר טוב מאשר הם נוהגים בעצמם ובישראל.
אומנם מכיוון שהנצרות וגם האסלם העתיקו מהיהדות להלכה, חלק מההנהגות שבין אדם לחבירו הנהוגות בתוך ישראל כגון צדקה ,חסד, למוסלמים אסור הלוואה בריבית, נוצר מצב שונה מהמצב הבסיסי הנ"ל דבר המעורר שאלות.
לגבי לא תחנם יש פירושים שונים ,לגבי קרקע בארץ ישראל זה מובן , לגבי שאר דברם הכוונה להביא למצב שלא תהיה הערכה או\ו חיבה בעיני יהודי לגוי שלא קיבל על עצמו שבע מצוות .
מעבר לכך יש דרכי שלום מכוחם מפרנסים עניי עכו"ם , יש קדוש השם כמו במקרה של המרגלית שהחזיר אחד החכמים וכו'.

אומנם לא מחמת עצם גויותם אלא כעונש על אי קיום שבע מצוות לאורך הדורות, והסירוב לקבל על עצמם לקיימם בעת מתן תורה, נקנסו הגויים והותר ממונם לישראל , ועיקר הנפקה מינה לדין נזיקין.

לכן כסיכום לעניין אפשר להביא את הסיפור ברומאים שבאו לבחון את התורה, ואמרו שהכול היה כשר בעיניהם מלבד עניין נזיקין. ללמדך שבזמנו הייתה מובנת לגמרי ההנהגה החיובית העודפת לגבי בני עמך. ורמת החיוב לזרים.

בימינו לאור מה שנכתב לעיל, נושא דרכי השלום וקידוש או חילול השם בעניינים הללו יש לו מקום יותר רחב מאשר בימים עברו. וכך אכן נוהגים הלכה למעשה.

אוסיף עוד נקודה שבתרבות המערבית יש בלבול בין גזענות, לבין הזכות להעדיף את אחיך. גזענות היא לקיחת זכויות טבעיות של האדם באשר הוא אדם .אבל לאדם יש בהחלט זכות להעדיף את בניו ואחיו ממש וזה מובן שיוריש את כספו לבניו ולא לזר וזו אינה גזענות וכדומה.
החוסר הבנה הוא בהרחבת המושג כלומר שאכן יתכן שיש קרבה יותר גדולה על אותה סקלה במינון פחות בדרך כלל , גם כלפי היקף של מליונים שהוא עמו ביחס לעם זר ,כלומר שישנה אהבת ישראל למשל וממילא זכותו להעדיף את טובתם, מעבר לזכויות הבסיסיות של כל אדם ,על טובת זרים .
זו אחת הסיבות שהשמאלנות היום כוללת את הניכור לדת שמביא את הניכור לעם ישראל ותחושה שווה כלפי כל בני האדם וממילא גם פוסט ציונות.

[תוכן]

אשמח להיכנס לדיון על סמך דברים מבוססים.

כמה גוים אתה מכיר? אני לא מדבר על גוי שנכנס לבית לתקן משהו והולך. אני מדבר על גוי שאתה חי בינו, ורואה אותו בשכבו ובקומו, במשאו ומתנו, בחגיו ומועדיו. כמה כאלה אתה מכיר?

[חרסון]

אי' בחז"ל -
רבי עקיבא אומר: 'ואהבת לרעך כמוך' זה כלל גדול בתורה. בן עזאי אומר זה ספר תולדות אדם - זה כלל גדול יותר. שלא תאמר הואיל ונתבזיתי יתבזה עמי חברי. אם עשית כן, דע למי אתה מבזה, בדמות אלקים עשה אותו.

לכאו' בן עזאי הוסיף על ר"ע רק את הנפק"מ של 'הואיל ונתבזיתי', אבל יש מקום לומר עוד שהציווי של ואהבת לרעך כמוך כולל רק ישראל, ואילו החיוב שמחמת "בצלם אלוקים" כולל גם גויים.

ולהדיא אמר ר"ע במס' אבות-
חביב אדם שנברא בצלם, חבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם, שנאמר כי בצלם אלהים עשה את האדם. חביבין ישראל שנקראו בנים...
ומשמע בפירוש דהחביבות של נברא בצלם אינה שייכת דוקא לישראל.

יעויין בדברי מרנא המהר"ל באבות שם, שצלם אלקים הוא רק לישראל, ואדם שם הוא רק ישראל.
(וכן הוא בדברי האר"י הקדוש בדרושי הצלם, והרחיב בזה מרנא הגר"ח מוולוז'ין בשער א' בנפה"ח)
ונכב"ב

אינני יודע איפה 'נכב"ב'. אבל להעיר - כמדומה שבנצח ישראל מבאר המהר"ל שבאופן עקרוני 'צלם אלקים' הוא בכל אדם באשר הוא, אף שמשעה שבחר הקב"ה בישראל נתמעט צלם זה אצל האומות. יעו"ש. אמנם יעו"ע בדברי תלמידו התויו"ט באבות שם.

[עושה חדשות]

ספר הברית ח"ב מאמר י"ג

ראיתי שהעירו על דבריו מהא דאי' באבות דר"נ פט"ז דאין 'ואהבת' אלא בעושה מעשה עמך.
אבל לא מדובר שם להדיא על גויים אלא הדגש הוא על רשעים, וצ"ע.

...שלא יכווין אדם לומר אהוב את החכמים ושנא את התלמידים, אהוב את התלמידים ושנא את עמי הארץ, אלא אהוב את כולם, ושנא את האפיקורסין והמסיתים ומדיחין, וכן המסורות. "משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי" הלא הוא אומר "ואהבת לרעך כמוך אני ה" מה טעם "כי אני בראתיו", - ואם עושה מעשה עמך אתה אוהבו, ואם לאו אי אתה אוהבו.

- - - - -

חידוש מענין של הגר"י הוטנר -

פחד יצחק פסח מאמר ח.jpg (147.16 KiB) נצפה 5026 פעמים

- - - - -

ובשם החזו"א כתבו -

מעשה איש בשם הגר''ח ברים.png (33.63 KiB) נצפה 5019 פעמים

[עושה חדשות]

לגבי החידוש של הרב הוטנר, הנזכר לעיל, יל"ד כמה אופנים.

מה הדין כאשר אוהב יהודי, ויודע שהוא יהודי,
אבל אוהב אותו מסיבה אחרת בכלל (כי עשה לו טובה),
והיה אוהבו באותה מידה גם אם היה נכרי.
האם גם אז אינו מקיים מצות ואהבת?
(דהיינו האם תליא בגדרי 'מתעסק' או שצריך את כוונת טעם המצוה לעיכובא).
אמנם בקידושין דמ"א 'ואהבת' כלפי אשתו, ואטו לא יאהב את אשתו גויה לו יצוייר שישאנה בהיתר.

מה הדין כה"ג במכבד זקן וקם בפניו,
אבל אינו מכיר כלל בזקנותו וחושב שהוא צעיר.

מה הדין במכבד/מבזה ת"ח
אבל אינו מכיר בו שהוא ת"ח.
או לאידך גיסא
מכבד/מבזה ת"ח כסבור שהוא ע"ה.
(ועי' נדרים דס"ב באתרא דלא ידעי ליה).

מה לגבי מצות 'וקדשתו' אם מכבד כהן לא מצד כהונתו,
אלא בכלל סבור שהוא ישראל.
(דהיינו בכל זה לולי הא דמצ"כ וכו', ולולי גדרי שגגה ואונס).

עוד יל"ע לדברי הפחד יצחק
בידע שהוא ישראל אבל כסבור שהוא רשע או איפכא
האם גם בזה נאמר הסברא הנ"ל, או דבזה ל"ה אלא תנאי בעלמא ולא עצם המחייב.

[עליך עיננו]

לכא' יש חילוק מהותי בין אמירת שלום לכל אדם..וכן לא להתאכזר על שום ברייה..(הרי גם על בעלי חיים אנו מצווים..) מלבד אם הוא מן הכת שמורידים ואינם מעלין אותם..וכמו שכ' לעיל שלכל אדם הנברא בצלם מגיע יחס..
אבל אהבה שייך רק למי שאוהב את הקב"ה זה דבר מציאותי..(וכבר דברו בזה גדולי המוסר שכיון שכל הנושא של אהבה כל כך פגום היום קשה להבין את זה שנדמה לנו שאהבה זה דבר ריגשי) וכל הנושא של אהבת ישראל כלומר כל יהודי באשר הוא מלבד ממי שיצא מכלל עמך,הכונה שבפונטציאל הוא דבוק ואוהב את הקב"ה רק עדין לא הגיע למידה הראויה ..(ודבר נפלא מצינו ברמב"ם לגבי אהבת הגר שהיא גדולה מואהבת לרעך כמוך..וגם שם מצינו ואהבתם את הגר ולא לגר..והבאור הוא שדוקא הגר שהגיע מרחוק יש לו אהבה מיוחדת להקב"ה וממילא חל עלינו לאהוב אותו יותר..)
וכל ענין היחס אל הגוים הוא רק מחמת מה שעובדים ע"ז ורוצים להחטיא אותנו וודאי נכללים במשנאיך ה' אשנא .
אבל איה"נ גר תושב לפי חלק מהשיטות (ראב"ד ועוד) ששיך גם בזמן שאין היובל נוהג..וכיון שקיבלו ע"ע לא לעבוד ע"ז ושבע מצוות לכא' יש להתיחס אליהם אחרת (ודאי לא כמו ישראל) אבל עדין אין כאן "אהבה" שלא דבוקים לגמרי בהקב"ה ..
ועי' בזה בכמה מקומות בדברי הגרש"ר הירש שהאריך בענין זכירת עבדות מצרים..שכל מה שנגרם לנו שם, משום שנחשבנו בעיני המצרים לעולם כאנשים זרים ולא קיבלו אותנו לכן הרשו לעצמם להתעלל בנו..(ופשוט שבכל ההיסטוריה כך היה שבכל מקום שרצו להתעלל ביהודים החשיבו אותם כזרים וממילא כבר ללא זכויות מינימליות..)אז חשוב שותזכור לא לעשות את זה לכל אדם שמקבל את הכללים של ארצך שלא ירגיש אדם זר...שזה גורם לכל העוולות של חברה בריאה..

[עושה חדשות]

יש לדקדק קצת בלש' הרמב"ם שלהי הל' מתנו"ע - ...וכל מי שהוא אכזרי ואינו מרחם יש לחוש ליחסו, שאין האכזריות מצויה אלא בעכו"ם שנאמר אכזרי המה ולא ירחמו, וכל ישראל והנלוה עליהם כאחים הם שנאמר בנים אתם לה' אלהיכם ואם לא ירחם האח על האח מי ירחם עליו, ולמי עניי ישראל נושאין עיניהן, הלעכו"ם ששונאין אותן ורודפים אחריהן הא אין עיניהן תלויות אלא לאחיהן.