שאלה בדברי המשנה ברורה בהלכות מגילה

[אב-י]

כתב השולחן בהלכות מגילה (סי' תרפט סעיף ו'): מנהג טוב להביא קטנים וקטנות לשמוע מקרא מגילה.
וביאר במשנה ברורה: כדי לחנכם במצות פרסומי ניסא ומטעם זה נוהגין הקהל לקרות אלו הפסוקים בקול רם (כדלקמן בסימן תר"צ סי"ז) שהם עיקר התחלת הנס וסופו והם איש יהודי. ומרדכי יצא. ליהודים. כי מרדכי. כדי לעורר הקטנים שלא יישנו ויתנו לבם על הקריאה ומקרין אותם הפסוקים כדי לחנכם [לבוש].
ואילו לקמן כתב הרמ"א בסימן תרצ' (סעי' יז'): הגה: יש שכתבו שנוהגין לומר ד' פסוקים של גאולה בקול רם, דהיינו: איש יהודי וגו', ומרדכי יצא וגו', ליהודים היתה אורה וגו', כי מרדכי היהודי וגו'; וכן נוהגין במדינות אלו (הגהות מיימוני פ"ח וכל בו ואבודרהם); והחזן חוזר וקורא אותן.
ובמשנה ברורה שם כתב הטעם לאמירת ד' פסוקי הגאולה בקול רם: 'משום שמחה' וצ"ע.

[כרם]

מה פירוש "משום שמחה"?
אני מבין שזה קשור איך שהוא למה שהיום קורים "אקשן".
כשהקורא קורא את כל המגילה לבדו והצבור שומעים, זו היא השגרה. כאשר מפסיקים והצבור קורא, יש כאן חריגה, זו היא "השמחה".
זה גם מה שמעורר את הקטנים, בשני הפסוקים הראשונים הם מקשיבים, אחר כך מחמת השגרה הם מסיחים את דעתם. קוראים פסוק בקול רם, הם יוצאים מהשגרה, הם אומרים את הפסוק, והם מקשיבים בדרך כלל עוד פסוק או שנים, עד ששוב הם מסיחים את דעתם.
כך הדבר גם בהושענא רבה, שחביטת הערבה היא רק ה' חבטות על הארץ, והמנהג להשיר את העלים הוא משום "שמחה", ופוק חזי הני דרדקי...

[אחשדרפנטובסקי]

בשונה הלכות כתב: נוהגין שהקהל אומרים ד' פסוקים של גאולה בקול רם משום שמחה וכדי לעורר הקטנים שלא ישנו ויתנו לבם על הקריאה.

[בברכה המשולשת]

והמקור לכולם במעשה הגאונים ובסידור רש"י ומבואר שם שהוא בשביל שמחה לתינוקות

[אב-י]

יישר כח לכולם. שבוע טוב