מי אנוכי כתב:דומה לזה יש בגמ' בגיטין נ"ו: במעשה הידוע של ר' יוחנן שאמר לקיסר שהוא מלך כי בית המקדש נופל רק ביד מלך ובהמשך הגמ' שם כתוב:
"אדהכי אתא פריסתקא עליה מרומי אמר ליה קום דמית ליה קיסר ואמרי הנהו חשיבי דרומי לאותיבך ברישא הוה סיים חד מסאניה בעא למסיימה לאחרינא לא עייל בעא למישלפיה לאידך לא נפק אמר מאי האי אמר ליה לא תצטער שמועה טובה אתיא לך דכתיב שמועה טובה תדשן עצם אלא מאי תקנתיה ליתי איניש דלא מיתבא דעתך מיניה ולחליף קמך דכתיב ורוח נכאה תיבש גרם עבד הכי עייל"
וכתב רש"י שם: לא נפיק - שנתדשנו אבריו משמחת השמועה.
המדרש תנחומא (בובר) פרשת ויצא סימן יב:
ד"א למה היתה שנואה, לא שהיתה כעורה מרחל, אלא שהיתה יפה כרחל, שנאמר וללבן שתי בנות (בראשית כט טז), שוות בנוי וביופי ובזקיפה, למה אמר ועיני לאה רכות (שם שם /בראשית כ"ט/ יז), אלא כיון שילדה רבקה עשו ויעקב, נולדו ללבן שתי בנות לאה ורחל, שלחו אגרות אלו לאלו והתנו ביניהן, כדי שיטול עשו את לאה, ויעקב רחל, והיתה לאה שואלת במעשה עשו, והיתה שומעת שמעשיו רעים, והיתה בוכה בכל שעה לומר כך עלה גורלי לרשע הזה, ומתוך כך נעשו עיניה רכות, שנאמר ועיני לאה רכות. ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה (שם /בראשית כ"ט/), למה שנאמר שמועה טובה תדשן עצם (משלי טו ל)...