מסכת יבמות - הערות והארות

[מיללער]

איפה יש ללמוד מדרכו של רש"י לדרכו של תוספות? לפירוש התוספות זהו בעצם איסור 'לישראל' וחלק מהלכות שבת שאסור להשתמש בגר תושב או בעבד שלא נימול, ובכל עניני מלאכה לבר ממלאכת אוכל נפש הושוו מלאכת יו"ט למלאכת שבת.

אך כאן השאלה היא אחרת מאוד, והיא מה עניין גר תושב כאן, מה נשתנה הגר תושב מהגוי גמור?
כאן נלמד מרש"י, כי היות והוקשה השבת לע"ז, והרי גר תושב כבר קיבל ע"ע לא לעבוד ע"ז, נמצא שאע"פ שלדעת תוספות אין הגר תושב גופו מוזהר בשמירת שבת ממש, מ"מ לא יעשה מלאכה לצורך ישראל בשבת, מפני שעכ"פ יש לו זיקה לשבת, אבל גוי גמור שעובד ע"ז, אין לו זיקה לשבת כלל מדאורייתא.
אבל אין נ"מ בין רש"י - תוספות כלפי יום טוב, שלא שייך בגר תושב כלל, שביום טוב אין הבדל בין גר תושב וגוי גמור.

סברא יפה, יישר כח

[דורשי יחודך]

גם מקום יש לומר, שדין גר תושב שייך רק אצל שבת שהוקשה לע"ז, ולא לגבי יום טוב כלל, שכן לשיטת רש"י כאן: גר תושב - שקבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים, ואוכל נבלות, והזהירו הכתוב על השבת, דמחלל את השבת כעובד עבודת כוכבים. ודאי מסתבר ששבת דווקא.
אשר מרש"י יש ללמוד גם לדעת תוספות, שכ"ז דווקא בשבת ולא ביו"ט.

סברא מעניינת, אכן ראיתי בתורת האדם להרמב"ן (עמ' קיג מהדורת שוואל) שמביא שהבה"ג נקט שיו"ט כשבת לענין זה, ושואל עליו מהכ"ת ללמוד יו"ט הקל משבת החמור, אבל לא מטעם ששבת כע"ז כו'. ובכלל לענ"ד מהראשונים לא משמע כ"כ שהם מקבלים סברת רש"י כלל.
עכ"פ לדינא מבואר בב"י ושו"ע סי' ד"ש שיו"ט כשבת לגבי זה וכדעת הבה"ג.

[באמונתו]

סברא מעניינת, אכן ראיתי בתורת האדם להרמב"ן (עמ' קיג מהדורת שוואל) שמביא שהבה"ג נקט שיו"ט כשבת לענין זה, ושואל עליו מהכ"ת ללמוד יו"ט הקל משבת החמור, אבל לא מטעם ששבת כע"ז כו'. ובכלל לענ"ד מהראשונים לא משמע כ"כ שהם מקבלים סברת רש"י כלל.
עכ"פ לדינא מבואר בב"י ושו"ע סי' ד"ש שיו"ט כשבת לגבי זה וכדעת הבה"ג.[/quote]
באור הלכה סימן שד סעיף א ד"ה * וכן מת:

* וכן מת ביום טוב ראשון וכו' אסור לומר לעבד ישראל - עיין בסימן תקכ"ו בב"י שדעת הרמב"ן שם לצדד להתיר בעבד שלא מל וטבל ושיטה זו דשו"ע אתיא כדעת בה"ג שם [תו"ש ע"ש שרצה להעמיס זה בכונת השו"ע במה שסיים ויש חולקין]:

[דורשי יחודך]

סברא מעניינת, אכן ראיתי בתורת האדם להרמב"ן (עמ' קיג מהדורת שוואל) שמביא שהבה"ג נקט שיו"ט כשבת לענין זה, ושואל עליו מהכ"ת ללמוד יו"ט הקל משבת החמור, אבל לא מטעם ששבת כע"ז כו'. ובכלל לענ"ד מהראשונים לא משמע כ"כ שהם מקבלים סברת רש"י כלל.
עכ"פ לדינא מבואר בב"י ושו"ע סי' ד"ש שיו"ט כשבת לגבי זה וכדעת הבה"ג.

באור הלכה סימן שד סעיף א ד"ה * וכן מת:

* וכן מת ביום טוב ראשון וכו' אסור לומר לעבד ישראל - עיין בסימן תקכ"ו בב"י שדעת הרמב"ן שם לצדד להתיר בעבד שלא מל וטבל ושיטה זו דשו"ע אתיא כדעת בה"ג שם [תו"ש ע"ש שרצה להעמיס זה בכונת השו"ע במה שסיים ויש חולקין]:

מה כוונתך בהודעה זו?

[דורשי יחודך]

דרך אגב הסתבכתי בענין זה, דלכאורה השיטה הסוברת שבעבד כנעני (שלא מל ולא טבל) מוזהרין על שביתתו גם אם לא קיבל עליו ז' מצוות, היה נראה שזה רק במוכר עצמו שאז יש לישראל קנין הגוף בו, אבל לא בקנאו מעכו"ם שאין לו אלא שיעבוד. ואכן המ"ב כותב כמה פעמים "שיש לו קנין הגוף". אבל הפוסקים לכאורה לא חילקו אלא כתבו סתם עבד כנעני כו'. וצ"ת.

[שמואל דוד]

מו:

אמר רבה עובדא הוה בי רבי חייא בר רבי ורב יוסף מתני רבי אושעיא בר רבי ורב ספרא מתני ר' אושעיא בר' חייא דאתא לקמיה גר שמל ולא טבל א"ל שהי כאן עד למחר ונטבלינך ש"מ תלת ש"מ גר צריך שלשה וש"מ אינו גר עד שימול ויטבול וש"מ אין מטבילין גר בלילה ונימא ש"מ נמי בעינן מומחין דלמא דאיקלעו

כתב הקרן אורה: משמע שרבי אושעיא הוא בריה דרבי חייא הנזכר לעיל ומוכח מזה שקרובים כשרים לטבילת גר ע״ש

ועיין מנוחת שלום (להגרי״ח סופר שליט״א) שתמה על הקר״א מהמבואר ביבמות סה: שבני רבי חייא היו יהודה וחזקיה ולא היו לו עוד בנים ע״ש

אולם יש להעיר מתחילת המעשה ״רבי חייא בר רבי״ ״רב אושעיא בר רבי״ שניהם בני רבי וא״כ יש ראיה שקרובים כשרים.

באמת י״ג רבי אושעיא ברבי (בריבי) היינו גדול הדור ולא בן רבי.

לפני הרבה שנים שאלתי מרן הגר״ח קניבסקי זצ״ל שלא מצינו רבי חייא בר רבי בשום מקום בש״ס (גם הסדר הדורות לא נמצא) והשיב וז״ל ״צריך לומר רבי חייא ברבי והוא אדם גדול״ ולפי״ז לא קשה כלל מדוע לא הביא הקר״א ראיה מתחילת המעשה.

A46CE812-1F31-41D5-93F5-25EC870FC3A3.jpeg (133.71 KiB) נצפה 3832 פעמים

[באמונתו]

מה כוונתך בהודעה זו?

הרי מפורש שלדינא אין הכרעה.

[דורשי יחודך]

הרי מפורש שלדינא אין הכרעה.

אני לא מסכים עם הניסוח הזה, אבל לא חשוב.
מהו טעמו של הרמב"ן הסובר שאין דין זה נוהג ביום טוב?

[באמונתו]

מו:

אמר רבה עובדא הוה בי רבי חייא בר רבי ורב יוסף מתני רבי אושעיא בר רבי ורב ספרא מתני ר' אושעיא בר' חייא דאתא לקמיה גר שמל ולא טבל א"ל שהי כאן עד למחר ונטבלינך ש"מ תלת ש"מ גר צריך שלשה וש"מ אינו גר עד שימול ויטבול וש"מ אין מטבילין גר בלילה ונימא ש"מ נמי בעינן מומחין דלמא דאיקלעו

כתב הקרן אורה: משמע שרבי אושעיא הוא בריה דרבי חייא הנזכר לעיל ומוכח מזה שקרובים כשרים לטבילת גר ע״ש

ועיין מנוחת שלום (להגרי״ח סופר שליט״א) שתמה על הקר״א מהמבואר ביבמות סה: שבני רבי חייא היו יהודה וחזקיה ולא היו לו עוד בנים ע״ש

אולם יש להעיר מתחילת המעשה ״רבי חייא בר רבי״ ״רב אושעיא בר רבי״ שניהם בני רבי וא״כ יש ראיה שקרובים כשרים.

באמת י״ג רבי אושעיא ברבי (בריבי) היינו גדול הדור ולא בן רבי.

לפני הרבה שנים שאלתי מרן הגר״ח קניבסקי זצ״ל שלא מצינו רבי חייא בר רבי בשום מקום בש״ס (גם הסדר הדורות לא נמצא) והשיב וז״ל ״צריך לומר רבי חייא ברבי והוא אדם גדול״ ולפי״ז לא קשה כלל מדוע לא הביא הקר״א ראיה מתחילת המעשה.

A46CE812-1F31-41D5-93F5-25EC870FC3A3.jpeg

יישר כוח!
בכ"י שבדקתי יש: ר' חייא ברבי, או ר' חייא בי רבי, אך לא ר' חייא בר רבי כלל.

[באמונתו]

הרי מפורש שלדינא אין הכרעה.

...
מהו טעמו של הרמב"ן הסובר שאין דין זה נוהג ביום טוב?

ברמב"ן נמצא בקיצור משום חומר שבת, אמנם בפוסקים לפעמים מפורש, שחומר שבת מפני ההיקש לע"ז.

[דורשי יחודך]

האם ראיתם בפנים את דברי הרמב"ן בתורת האדם? אני חושב שדבריו שם לא סובלים פירוש זה.

אבל גם אם זה הפשט, סו"ס ההבדל הוא משום חומר דשבת, וממילא אין זה מונע שיהיה פסוק כזה על פי דרשת חז"ל המחדש שגם ביו"ט ישנו לדין זה. כל טענת הרמב"ן היא מהכ"ת ללמוד א' מהשני.

אבל כאמור לענ"ד בלא"ה מבואר ברמב"ן שאינו בא מצד סברא זו.

[שמואל דוד]

מו:

אמר רבה עובדא הוה בי רבי חייא בר רבי ורב יוסף מתני רבי אושעיא בר רבי ורב ספרא מתני ר' אושעיא בר' חייא דאתא לקמיה גר שמל ולא טבל א"ל שהי כאן עד למחר ונטבלינך ש"מ תלת ש"מ גר צריך שלשה וש"מ אינו גר עד שימול ויטבול וש"מ אין מטבילין גר בלילה ונימא ש"מ נמי בעינן מומחין דלמא דאיקלעו

כתב הקרן אורה: משמע שרבי אושעיא הוא בריה דרבי חייא הנזכר לעיל ומוכח מזה שקרובים כשרים לטבילת גר ע״ש

ועיין מנוחת שלום (להגרי״ח סופר שליט״א) שתמה על הקר״א מהמבואר ביבמות סה: שבני רבי חייא היו יהודה וחזקיה ולא היו לו עוד בנים ע״ש

אולם יש להעיר מתחילת המעשה ״רבי חייא בר רבי״ ״רב אושעיא בר רבי״ שניהם בני רבי וא״כ יש ראיה שקרובים כשרים.

באמת י״ג רבי אושעיא ברבי (בריבי) היינו גדול הדור ולא בן רבי.

לפני הרבה שנים שאלתי מרן הגר״ח קניבסקי זצ״ל שלא מצינו רבי חייא בר רבי בשום מקום בש״ס (גם הסדר הדורות לא נמצא) והשיב וז״ל ״צריך לומר רבי חייא ברבי והוא אדם גדול״ ולפי״ז לא קשה כלל מדוע לא הביא הקר״א ראיה מתחילת המעשה.

A46CE812-1F31-41D5-93F5-25EC870FC3A3.jpeg

יישר כוח!
בכ"י שבדקתי יש: ר' חייא ברבי, או ר' חייא בי רבי, אך לא ר' חייא בר רבי כלל.

יישר כח! ועיין דקדוקי סופרים השלם.

[באמונתו]

הרי מפורש שלדינא אין הכרעה.

...
מהו טעמו של הרמב"ן הסובר שאין דין זה נוהג ביום טוב?

ברמב"ן נמצא בקיצור משום חומר שבת, אמנם בפוסקים לפעמים מפורש, שחומר שבת מפני ההיקש לע"ז.

האם ראיתם בפנים את דברי הרמב"ן בתורת האדם? אני חושב שדבריו שם לא סובלים פירוש זה.
אבל גם אם זה הפשט, סו"ס ההבדל הוא משום חומר דשבת, וממילא אין זה מונע שיהיה פסוק כזה על פי דרשת חז"ל המחדש שגם ביו"ט ישנו לדין זה. כל טענת הרמב"ן היא מהכ"ת ללמוד א' מהשני.
אבל כאמור לענ"ד בלא"ה מבואר ברמב"ן שאינו בא מצד סברא זו.

בלשון הרמב"ן לא ראיתי הכרח בדבר, ועכ"פ, עיקר טענתי היא, אשר בפשטות מסתבר, שכל מחלוקת תוספות ושאר ראשונים נגד רש"י, כלפי משפט גר תושב בשבת, אינה נוגעת אל שורש שינוי השבת משאר מצוות שבתורה, ובעיקר טעם מדוע דווקא לגבי שבת, שונה הגר תושב מן הגוי גמור, שכאן הכול מודים מסתמא לרש"י.
כל המחלוקת, רק למעשה היא, מהו בדיוק דין גר תושב בשבת, ומהי הגבלתו.
אין גם רמז נ"מ בין רש"י - תוספות לגבי יום טוב.

מ"מ מבואר, שהרמב"ן לשיטתו בתורת אדם, מקשה על רש"י ג"כ לשיטתו ביבמות אצלנו, וקשה הדרש של לא יעשה בהם - אפילו על ידי אחרים:
לרש"י אין ליישב בגר תושב, מפני שרק חילול שבת כע"ז.
גם לרמב"ן לא שייך לומר בגר תושב, שהלא בכל אופן, הרמב"ן הרי פליג על הבה"ג כנ"ל, אף בלי היקש לע"ז.

[דורשי יחודך]

גם לרמב"ן לא שייך לומר בגר תושב, שהלא בכל אופן, הרמב"ן הרי פליג על הבה"ג כנ"ל, אף בלי היקש לע"ז.

זוהי בדיוק הנקודה שאני מנסה לומר. הרמב"ן פליג על הבה"ג מנא ליה ללמוד משבת ליו"ט. לא שיש לו סיבה שלא יתכן שהתורה אמרה כן ביו"ט. אין לרמב"ן שום התנגדות עקרונית למושג שביתת גר תושב ביו"ט, רק תוהה על הבה"ג מנין לו.
וא"כ מדוע אי אפשר לפרש את הפסוק ביו"ט, שמדובר בגר תושב?
אני לא חושב שיש שום איזשהו קשר בין הדברים.

[באמונתו]

אכן, הבעיה היא, אשר בלשון הבה"ג גופו, מובא שם ברמב"ן, ספר תורת האדם שער הסוף - ענין ההוצאה:

וכתב בעל הלכות ועבדים דישראל אסור להון למיקבר מיתא בי"ט ראשון, דאמר רבא מת בי"ט ראשון יתעסקו בו עממין - ומאי עממין גוים, אבל עבדים לענין מלאכה דשבת וי"ט איתקוש למרייהו דכתיב לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך, כל מלאכה דאסור ליה למריה למעבד - אסור להו למיעבד ואי קברי מחינן להו, ע"כ דבריו.
הוציא דבר זה ממה שאמרו בפרק החולץ (יבמות מ"ח ב') וינפש בן אמתך בעבד ערל הכתוב מדבר, אתה אומר בעבד ערל או אינו אלא בעבד המל, כשהוא אומר למען ינוח עבדך ואמתך כמוך הרי עבד מל אמור הא מה אני מקיים וינפש בן אמתך בעבד ערל הכתוב מדבר, אלא מיהו לא כל מלאכה אסורה להם ולא איתקש למרייהו אלא לצורך ישראל בלבד וכו'

משמע בפירוש שהכול נלמד משבת. אין הבה"ג כותב כלל לדרש שברש"י פרשת בא.
באמת, כל עיקר אותו דרש ברש"י שם, אין המקור שלו ברור, כמבואר שם ברמב"ן, המביא מכילתא בנוסח אחר, בלא שום "אחרים".

[דורשי יחודך]

כמדומני שכת"ר מתווכח עם איש קש. הרי אף אחד לא טען שהבה"ג מגיע מדרשת רש"י בפ' בא!
הנדון העומד לפנינו הוא מדוע לא רצה הרמב"ן לפרש את הדרשא שמביא רש"י שמדובר בגר תושב.
התשובה הפשוטה לענ"ד היא כפי שכתבתי למעלה, שאין לזה שום רמז במקרא שמדובר בגר תושב.
אני לא חושב שיש לזה איזשהו קשר למה שהרמב"ן חולק על הבה"ג שלומד משבת ליו"ט.

[דורשי יחודך]

דרך אגב הסתבכתי בענין זה, דלכאורה השיטה הסוברת שבעבד כנעני (שלא מל ולא טבל) מוזהרין על שביתתו גם אם לא קיבל עליו ז' מצוות, היה נראה שזה רק במוכר עצמו שאז יש לישראל קנין הגוף בו, אבל לא בקנאו מעכו"ם שאין לו אלא שיעבוד. ואכן המ"ב כותב כמה פעמים "שיש לו קנין הגוף". אבל הפוסקים לכאורה לא חילקו אלא כתבו סתם עבד כנעני כו'. וצ"ת.

עוד הסתבכתי לגבי גר תושב שהרי אין גר תושב בזמן שאין היובל נוהג, וא"כ היה מקום לומר שדין זה אינו נוגע כלל בזה"ז. אבל הראשונים נוקטים בפשיטות ששייך גם היום בכל מי שקיבל עליו ז' מצוות כמבואר בטור ושו"ע סי' ד"ש ותקכ"ו. והא מנא לן?

[באמונתו]

כמדומני שכת"ר מתווכח עם איש קש. הרי אף אחד לא טען שהבה"ג מגיע מדרשת רש"י בפ' בא!
הנדון העומד לפנינו הוא מדוע לא רצה הרמב"ן לפרש את הדרשא שמביא רש"י שמדובר בגר תושב.
התשובה הפשוטה לענ"ד היא כפי שכתבתי למעלה, שאין לזה שום רמז במקרא שמדובר בגר תושב.
אני לא חושב שיש לזה איזשהו קשר למה שהרמב"ן חולק על הבה"ג שלומד משבת ליו"ט.

דרך כלל, אין רש"י רגיל לדרוש מדעתו, בפרט בענייני הלכה, והרמב"ן המפקפק שם בפירוש על מקור רש"י, שדוחה הוא עיקר מדרשו, ודאי אינו זקוק לתרץ דבריו, בדרך כזו ואחרת.
ועוד, לפי הבה"ג שנוהג דין גר תושב גם ביו"ט, נוכל בקל ליישב מדרש רש"י, שבגר תושב מיירי כנ"ל, שהלא ממילא קיימא לן לדין גר תושב ביו"ט.
אך לרמב"ן החולק, שאין יסוד לדבר בתלמוד, הרי יצטרך להמציא מכאן דין חדש של גר תושב ביום טוב, וזהו דוחק גדול.

[דורשי יחודך]

הרב באמונתו
שיהיה. אני כבר לא יודע מה דעתך ועל מה אנו מתווכחים. חזקה על חבר כו'.

[שמואל דוד]

לט:

אשתמודעינהו פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר בעדים וחד אמר אפילו קרוב אפילו אשה והלכתא גלויי מילתא בעלמא הוא ואפילו קרוב ואפילו אשה

לכאורה יש להעיר דיוק קל, מדוע בהמחלוקת נקט ״אפילו״ בלא ו׳ וכשמסיק הגמרא והלכתא נקט ״ואפילו״ בו׳

מתחילה חשבתי, אי דייקינן כולי האי לא הוי תנינן, אבל כמדומני שראיתי בבעלי כללים בשם הרמ״ע מפאנו ז״ל שיש חילוק בין ״אפילו״ ל״ואפילו״

וחיפשתי קצת ומצאתי מה שאהבה נפשי בשו״ת עין יצחק אה״ע סימן ס׳ ענף ז׳ (לפוסק הדור מרן רב יצחק אלחנן זצ״ל) שהעיר בזה וז״ל מפני מה אמרי בתחילה אפילו בלא ו׳ ולבסוף אמרו ואפילו קרוב ואפילו אשה שני פעמים בהוספות ואוי״ן ובודאי הלא דבר הוא וכל דברי חז״ל בדקדוק נאמרים כו׳ עיין שם

אגב, עיינתי ברמב״ם ז״ל וראיתי שכתב ״ואפילו אשה או עבד או קטן״ וצ״ע, חדא, מדוע השמיט קרוב, ועוד מנ״ל דה״ה עבד וקטן אם הגמרא כתב רק קרוב ואשה, (על עבד יש לומר דגמרינן מאשה אבל קטן קשה) ועיין בעין יצחק הנ״ל מש״כ בזה.

עיין הלכות קטנות ח״ב סימן קא

[שמואל דוד]

נז.

בת גר זכר כו׳

לשון כפול הוא, ״גר זכר״ ,ולכאורה הכוונה לאפוקי גיורת נקבה.

ועיין רש״י קידושין עז. ד״ה בת גר זכר.

ועיין ספר הניר על הירושלמי קידושין פרק ד הלכה ו שכתב שהכוונה ב״גר זכר״ הוא לאפוקי נקבה.

ובילדותי שאלתי מרן הגר״ח קניבסקי זצ״ל וכתב לי שגר כולל זכרים ונקבות.

וע״ע viewtopic.php?f=17&t=27980

[שמואל דוד]

נז.

אישתיק ולא אמר לו ולא מידי

לכאורה די לכתוב ״אישתיק״ ומה זה שהוסיף ״ולא אמר לו ולא מידי״

ועיין בגאון צבי שכתב דכל היכא דאיתא לשון זה בש״ס, הביאור הוא שבכוונה לא אמר לו מידי.

וכמדומני שראיתי פעם באחד מספרי הגר״ר מרגליות זצ״ל שכתב בזה.

אגב, ראיתי דבר פלא במשמרת יום (להרה״ג רב משה מרדכי שולזינגר זצ״ל) שלשון זה נמצא רק פעם א׳ בש״ס, ותמוה שהרי מצינו לשון זה כמה פעמים וצ״ע.

DCD7EC4C-631F-4620-9DB6-2FBCC5DA2733.jpeg (13.37 KiB) נצפה 3664 פעמים

[מיללער]

אגב, ראיתי דבר פלא במשמרת יום (להרה״ג רב משה מרדכי שולזינגר זצ״ל) שלשון זה נמצא רק פעם א׳ בש״ס, ותמוה שהרי מצינו לשון זה כמה פעמים וצ״ע.

DCD7EC4C-631F-4620-9DB6-2FBCC5DA2733.jpeg

יש לי תחושה שהמעתיק לא העתיק כראוי את כוונת בעל משמר הלוי זצ"ל, ולכאורה התכוין שעל איבעיא לא מצינו דוגמתו בש"ס, בדרך כלל הלשון 'אישתיק ולא אמר לו ולא מידי' מצוי על קושיא או פירכא שא' מקשה או מפריך את דברי חבירו, ולא על איבעיא ודו"ק.

[אהרן תאומים]

נז.

אישתיק ולא אמר לו ולא מידי

לכאורה די לכתוב ״אישתיק״ ומה זה שהוסיף ״ולא אמר לו ולא מידי״

ועיין בגאון צבי שכתב דכל היכא דאיתא לשון זה בש״ס, הביאור הוא שבכוונה לא אמר לו מידי.

אולי אישתיק זה אומר שהקשיב לעניין וחשב, ועבר זמן קצת ולבסוף לא אמר - לא ענה משהו ולא מידי - וגם לא עשה תנועה לרמז משהו, והדיון תם, וכשלא כתוב אישתיק וכתוב רק ולא אמר ולא מידי, זה בדר"כ אומר שאולי בכלל לא שם לדבר, ואישתיק לבד זה מתי שהשואל מיד המשיך ושאל ענין אחר, כך נראה מכמה שבדקתי

[שמואל דוד]

יש לי תחושה שהמעתיק לא העתיק כראוי את כוונת בעל משמר הלוי זצ"ל, ולכאורה התכוין שעל איבעיא לא מצינו דוגמתו בש"ס, בדרך כלל הלשון 'אישתיק ולא אמר לו ולא מידי' מצוי על קושיא או פירכא שא' מקשה או מפריך את דברי חבירו, ולא על איבעיא ודו"ק.

ייש״כ!

[שמואל דוד]

אולי אישתיק זה אומר שהקשיב לעניין וחשב, ועבר זמן קצת ולבסוף לא אמר - לא ענה משהו ולא מידי - וגם לא עשה תנועה לרמז משהו, והדיון תם, וכשלא כתוב אישתיק וכתוב רק ולא אמר ולא מידי, זה בדר"כ אומר שאולי בכלל לא שם לדבר, ואישתיק לבד זה מתי שהשואל מיד המשיך ושאל ענין אחר, כך נראה מכמה שבדקתי

צריך חיפוש בכל הש״ס

[שמואל דוד]

ס.

דברי כל אדם כו׳

האם מצינו לשון זה בעוד מקומות? בדרך כלל נקט הגמרא ״דברי הכל״

[שמואל דוד]

סב: - סד:

כמה אמוראים איעקרו מפירקיה דר׳ הונא משום שהאריך הרבה. ואולי יש לפרש על דרך צחות הגמרא בכתובות קו רב הונא הוה דריש בתליסר אמוראי כי הוו קיימי רבנן ממתיבתא דרב הונא ונפצי גלימייהו הוה סליק אבקא וכסי ליה ליומא כו׳ משום שישבו כ״כ הרבה זמן ירד אבקא עליהם ודו״ק

[באמונתו]

ס.
דברי כל אדם כו׳
האם מצינו לשון זה בעוד מקומות? בדרך כלל נקט הגמרא ״דברי הכל״

בכל כתבי הידות שב"הכי גרסינן": https://bavli.genizah.org/ResultPages/Difference, נוסחתם: דברי הכל, מלבד כ"י אחד.

[שמואל דוד]

בכל כתבי הידות שב"הכי גרסינן": https://bavli.genizah.org/ResultPages/Difference, נוסחתם: דברי הכל, מלבד כ"י אחד.

יישר כח!

[שמואל דוד]

סו:

תוספות ד״ה דמחייב בגניבה ואבדה כו'. כאן משמע דהלכתא כמ"ד דשוכר כנושא שכר דמי כו׳

לכאורה הלשון ״משמע״ קשה, שהרי מלשון הגמרא מוכח כמ״ד דשוכר כש״ש. וכמדומני שמצינו הרבה פעמים בתוספות שכתבו ״משמע״ שהכוונה ״מוכח״ וצריך חיפוש.

[באמונתו]

סו:
תוספות ד״ה דמחייב בגניבה ואבדה כו'. כאן משמע דהלכתא כמ"ד דשוכר כנושא שכר דמי כו׳
לכאורה הלשון ״משמע״ קשה, שהרי מלשון הגמרא מוכח כמ״ד דשוכר כש״ש. וכמדומני שמצינו הרבה פעמים בתוספות שכתבו ״משמע״ שהכוונה ״מוכח״ וצריך חיפוש.

תוספות בבא מציעא לו, א:

שוכר דמיחייב בגניבה ואבידה - מכאן יש להוכיח דהלכה כמ"ד דשוכר כשומר שכר דמי וכן מוכח בריש אלמנה לכ"ג (יבמות סו:) וכן פרק השואל (לקמן דף צז. ושם) גבי מרימר בר חנינא אוגר כודנייתא לבי חוזאי.

[.השוחט]

עב:

אביו ואמו חבושין. וברש"י שעליהן מוטלת חובת מילה. הק' מהרש"א הא אותו ולא אותה.
וכתב חידוש נורא דמילת זכריו מעכבת אשה מאכילת פסח.
ומדמה למילת עבדיה. אבל צ"ב דעבדיה עליה מוטלין משא"כ בנה.
וצע"ג בסברא ובחיפוש בדברי רבותינו.

[עזריאל ברגר]

סו:

תוספות ד״ה דמחייב בגניבה ואבדה כו'. כאן משמע דהלכתא כמ"ד דשוכר כנושא שכר דמי כו׳

לכאורה הלשון ״משמע״ קשה, שהרי מלשון הגמרא מוכח כמ״ד דשוכר כש״ש. וכמדומני שמצינו הרבה פעמים בתוספות שכתבו ״משמע״ שהכוונה ״מוכח״ וצריך חיפוש.

הערה צדדית: יש לשים לב שלא כל חיבורי התוספות נכתבו על ידי אותו מחבר, ואין להוכיח מלשון התוספות במסכת אחת על לשונם במסכת אחרת.

[עזריאל ברגר]

עב:

אביו ואמו חבושין. וברש"י שעליהן מוטלת חובת מילה. הק' מהרש"א הא אותו ולא אותה.
וכתב חידוש נורא דמילת זכריו מעכבת אשה מאכילת פסח.
ומדמה למילת עבדיה. אבל צ"ב דעבדיה עליה מוטלין משא"כ בנה.
וצע"ג בסברא ובחיפוש בדברי רבותינו.

ולהעיר מדברי הרמב"ם (הלכות קרבן פסח פ"ה ה"ו):

הַקָּטָן אֵין מִילַת עֲבָדָיו וּטְבִילַת שִׁפְחוֹתָיו מְעַכַּבְתּוֹ מִלְּהִמָּנוֹת עַל הַפֶּסַח. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב-מד) 'וְכָל עֶבֶד אִישׁ' לְהוֹצִיא אֶת הַקָּטָן

וכתב הכסף משנה:

הקטן אין מילת עבדיו וטבילת שפחותיו מעכבתו וכו'. יש לתמוה דתניא במכילתא וכל עבד איש אשה וקטן מנין ת''ל מקנת כסף מ''מ. ונראה שרבינו הוה גריס וכל עבד איש ולא של אשה וקטן

[טור תלגא]

עי' מנחת חינוך מצוה ב ומצוה יז

[.השוחט]

יישר כחכם.

[שמואל דוד]

פ.

אמר רב יוסף היינו דשמענא לאמי דאמר כל שממעי אמו לקוי ולא ידענא מאי ניהו כו׳

בפשטות הכוונה ״ר׳ אמי״ וכן מבואר מלשון ״דאמר״ אולם שמעתי שיש מפרשים ״אמי״ היינו אמו וא״כ צריך לגרוס ״דאמרה״

[אהרן תאומים]

פ.

אמר רב יוסף היינו דשמענא לאמי דאמר כל שממעי אמו לקוי ולא ידענא מאי ניהו כו׳

בפשטות הכוונה ״ר׳ אמי״ וכן מבואר מלשון ״דאמר״ אולם שמעתי שיש מפרשים ״אמי״ היינו אמו וא״כ צריך לגרוס ״דאמרה״

אמנם זה נראה דוחק לומר כן שהכוונה לאמו כי מה שייך להסביר בדברי רש"י "כלומר ולא ידענא אהיכא קאי", וכי שייך להסביר שאומר לשון כזו על דברי אמו, ואף שרש"י אינו גורס כלל "דאמר" והיה יכול לפי"ז לפרש שעל אמו קאי, וצ"ע
ולא ידענא מאי ניהו. כלומר ולא ידענא ממאי הוי לישנא אחרינא ה''ג היינו דשמענא לאמי כל שממעי אמו לקוי ולא ידענא מאי היא כלומר לא הוה ידענא אהיכא קאי אבל השתא ודאי ידענא דסריס חמה קמפרש ואזיל:

[טור תלגא]

פ.

אמר רב יוסף היינו דשמענא לאמי דאמר כל שממעי אמו לקוי ולא ידענא מאי ניהו כו׳

בפשטות הכוונה ״ר׳ אמי״ וכן מבואר מלשון ״דאמר״ אולם שמעתי שיש מפרשים ״אמי״ היינו אמו וא״כ צריך לגרוס ״דאמרה״

במאיר נתיב מציין לתוספות זבחים נ. ד"ה אמר אמרה בשם ר"ת אמי שם חכם.

בהגהות וציונים בש"ס עוז והדר כתבו שבדפוס וינציא רפ"ח הגירסא "דאמרה" ומציינים לבית פנחס

בית פנחס יבמות.png (125.88 KiB) נצפה 3214 פעמים

ובהגהות והערות על המהר"ם שם מציינים לגנזי יוסף

גנזי יוסף.png (104.65 KiB) נצפה 3214 פעמים